הנישואים של כריס ומריה, זוג בריטי צעיר, עלו על שרטון. הם החלו לדבר ברצינות על האפשרות לפרק את החבילה – ולהתגרש. למריה נמאס מכך שכריס לא עזר מספיק, לטענתה, בעבודות הבית – אבל הטריגר האמיתי, הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה, היה הנחירות. כריס פשוט לא הפסיק לנחור בקולי קולות בלילה – וחירב את מנוחתה של מריה, שאחרי יום מתיש של עבודה וטיפול בילדיה פשוט לא הצליחה לישון.
עוד כתבות למנויים:
- דן אריאלי: "רציתי להדביק מחנה צבאי בקורונה"
איך יכולות נחירות, אותו מטרד מצחיק ומביך שאיננו נוהגים להתייחס אליו ברצינות יתרה, להפוך לקטליזטור לפירוק נישואים או אפילו לגורם מסכן חיים? את התופעה הזו שהוא מכנה "משבר הנחירות הלאומי" יצא הרופא הבריטי ד"ר כריסטיאן ג'סן לחקור בסרטו החדש "הנוחרים הגדולים בבריטניה" (משודר בימים אלו ב-HOT 8).
צפו בפרומו לסרט
"אנשים חושבים שנחירות זה דבר מצחיק ומשעשע. אנחנו רואים אדם נרדם ברכבת וכולם מגחכים סביבו. אנשים לא מתייחסים לזה כאל עניין רפואי", מסביר ד"ר ג'סן מדוע בחר להיכנס אל עובי הקורה של הנחירות: "רציתי להראות שנחירות יכולות להיות הרבה יותר מעניין מצחיק – משהו הרסני שיכול לפגוע במערכות יחסים".
לטובת הסרט לוהקו כמה אנשים הנוחרים בעוצמות גבוהות במיוחד ובני או בנות זוגם - כאלו שהפרטנרים שלהם לא מתביישים לכנותם בתיאורים כמו "מכסחת דשא", "מטחנת קפה" או אפילו נוחרת אחת שבן זוגה קורא לה "היפופוטם", וכל זה חודשים ספורים לאחר שהחלו לצאת.
הנוחרים בילו לילה שלם בחדר מיוחד שבו השינה שלהם נוטרה ואובחנה באמצעות מכשור מתקדם – במטרה לגלות ממה נובעות הנחירות הרמות שלהם וכיצד ניתן לטפל בהן. במקביל, הפרטנרים שלהם נהנו מלילה מפנק של שינה טובה ללא הפרעות ווקאליות בבית מלון. למחרת התאספו כולם לרגע האמת: צפייה קבוצתית, קצת מביכה אך בעיקר מועילה ופוקחת עיניים, בנחירות של כל הנוחרים ואיתור פתרונות.
"נחירות אכן יכולות להיות מביכות. יש אנשים שחוששים לישון אצל חברים בגלל הנחירות שלהם, אבל אף פעם לא הייתה לי בעיה לגרום לאנשים לדבר על דברים מביכים בטלוויזיה", מספר ד"ר ג'סן, שמאחוריו רזומה ארוך של תוכניות רפואיות בטלוויזיה הבריטית, ומסביר כיצד שכנעו אנשים לנחור במלוא גרונם מול המצלמה, "אני חושב שהאנשים שבחרו להשתתף בסרט הבינו שיש להם בעיה – והם הבינו שהמטרה חשובה. היה משהו מאוד מעצים בצפייה הקבוצתית בנחירות. פתאום אתה מבין שזה לא רק אתה, אלא שיש אנשים במצב שלך ואפילו במצב גרוע יותר".
למה אנחנו בכלל נוחרים? נחירה מתרחשת כשרקמות האף או הגרון נרפות במהלך השינה – ואז רוטטות. שינה על הגב, לדוגמה, יכולה לשחרר את שרירי הגרון שעלולים לצנוח לדרכי האוויר – ומשם הדרך לנחירות קצרה. סיבה נוספת לכך שדרכי האוויר עלולות להיות צרות היא עודף משקל – מה שמגדיל את הסיכוי לנחירות. אגב, גם שתיית אלכוהול יכולה לגרום להרפיה של שרירי הגרון – ולנחירות. אף סתום או אלרגיות שונות אף הם עלולים לעודד נחירות.
חשוב לזכור שנחירות הן חוויה טורדנית המתרחשת בסוף היום – בשעה שבה האדם מותש מיום שלם ורק רוצה כבר לנוח ולישון. פגיעה בשינה שלך או של האדם הישן איתך עלולה להעצים תחושות שליליות שמלוות אותך ואותו לאורך כל היום – וזה כמובן עוד לפני שהתייחסנו להשפעות הפיזיות של מחסור בשינה. זה בדיוק מה שקרה למריה ולכריס. מריה ידעה שכריס אינו שולט בנחירות שלו – וחלילה לא עושה זאת בכוונה – אבל העובדה שהצליחה לישון רק ארבע שעות בלילה העצימה עוד יותר את תחושתה השלילית כלפי חוסר התרומה של כריס בבית, והעמידה את היחסים ביניהם בסכנת פיצוץ. מהסיבה הזו, ד"ר ג'סן לא מסתפק בהתאמה של טיפול רפואי למטופלים בסרט, כמו ניתוח או שימוש במכשירים מסוימים – ואת חלקם הוא שולח יחד עם בני הזוג שלהם לטיפול זוגי, במטרה להתגבר על המשבר הרומנטי שיצרו הנחירות.
רגע אחד שבו הטון הקליל יחסית של הסרט משנה כיוון ב-180 מעלות הוא כשהקבוצה צופה במייקל ישן. הנחירות של מייקל הן קיצוניות ועוצמתיות אפילו ביחס לרף הגבוה שהציבו יתר המשתתפים בתוכנית, אבל הרגעים המפחידים באמת בתיעוד השינה של מייקל הם דווקא רגעי הדממה. מייקל סובל מתסמונת המכונה אפניאה – הפסקת נשימה בשינה. במשך 30 שניות הוא איננו נושם – מבלי שהיה לו מושג, הנחירות שלו לא רק הטרידו את זוגתו אלא ממש הציבו אותו בסכנת חיים. "זהו אחד המקרים הקיצוניים ומסכני החיים ביותר של הפסקת נשימה בשינה שראיתי כרופא", אומר ד"ר ג'סן בסרט.
מתי עלינו להתחיל לחשוש שעברנו את השלב המצחיק או המציק של הנחירות, והגענו לאזור המסוכן? "זה מאוד תלוי בסוג הנחירות", מסביר ד"ר ג'סן, "הפסקת נשימה בשינה היא משהו שקל לזהות. אם אתה חי עם אדם שנוחר, אתה שומע את השקט וזה מפחיד אותך. דיברתי עם אנשים שחיים עם נוחרים כבדים, והם סיפרו לי שהם ספרו את הזמן של השתיקה – עד שהנוחר חוזר לנשום. עברו להם מחשבות איומות בראש כמו 'האם הוא יחזור לנשום?', 'האם הוא מת?'. במצב כזה עליך לפנות בהקדם לאבחון ולטיפול".
על פי הנאמר בסרט, אנשים בבריטניה מוציאים מדי שנה 50 מיליון ליש"ט כדי לטפל בבעיית הנחירות שלהם. בסרט מוצגים באופן נלעג למדי גאדג'טים שונים ומוזרים שאמורים להקל על הנחירות – אך בפועל לא ממש פותרים את הבעיה. "הרבה מהכסף שאנשים מוציאים כדי לטפל בנחירות מתבזבז. צריך להבין שישנם סוגים שונים של נוחרים: חלק נוחרים בגלל אלרגיה, חלק מעודף משקל וחלק בגלל שהם מעשנים. לפני שאתה משקיע כסף בטיפול אתה צריך להבין איזה סוג של נוחר אתה, אחרת אתה עשוי לרכוש דברים שלא יעזרו לך בכלל".
אחרי שנבר עמוק בעולם הנחירות, לד"ר ג'סן חשוב להעביר לנו את המסר שמדובר בעניין רפואי רציני לכל דבר. "אם אתה נוחר באופן קבוע, אל תתייחס לזה כאל משהו מצחיק או מביך, פשוט כי זה לא נראה רציני כמו לשבור עצם למשל. השינה שלך ושל הפרטנר שלך נפגעת. זה עלול להעיד על בעיות מתמשכות כמו עלייה במשקל, אלרגיות ודברים אחרים. חשוב להבין שאפשר לטפל בנחירות – וזה יכול לשפר את השינה שלך, את כל היום שלך ולמעשה לשנות את חייך".
ד"ר ג'סן (43) נחשב לרופא המפורסם ביותר בטלוויזיה הבריטית. הוא למד רפואה באוניברסיטת לונדון ומחזיק גם בתואר ברפואה מינית. במשך שנתיים הוא התגורר בקניה ובאוגנדה, שם חקר את מחלות המלריה והאיידס ואת התפשטותן בקרב ילדים.
הכריזמה הרבה שלו ויכולת ההופעה מול מצלמה סללו את דרכו מהקליניקה אל מסך הטלוויזיה. במשך שמונה שנים הוא הגיש את התוכנית Embarrassing Bodies ("גופים מביכים" בתרגום חופשי), שעזרה לאנשים לטפל בבעיות רפואיות שנחשבות למביכות או לא מובנות נכונה. במקביל הוא הגיש במשך שש שנים את התוכנית Supersize Vs. Superskin, שהשוותה בין אנשים הסובלים מעודף משקל לכאלו הסובלים מתת משקל.
בתור הפנים המוכרות של הרפואה בבריטניה, הוא התבקש כמובן להתייחס גם למשבר הקורונה הנוכחי – וצוטט בתקשורת הבריטית כמי שאומר ש"אנחנו מודאגים מהמגפה יותר מכפי שאנחנו צריכים להיות".
"אל תבין אותי לא נכון, אני לא אומר שהקורונה היא לא דבר רציני", הוא מסביר את עמדתו, "הדאגה שלי הייתה מתגובה מוגזמת. כל יום בחדשות דיווחו על מספר המתים – ולא ציינו שהרוב הגדול של האנשים יהיו בסדר. הכול הועבר בסגנון של 'הישארו בבית או שכולנו נמות' – ומובן שזה לא נכון. אנשים נלחמים על מצרכים בסופרמרקט. היי עצרו רגע, זו לא מלחמה! הייתי מודאג מאוד מכך שאנשים הסובלים מחרדה ומבעיות נפשיות אחרות ימצאו את עצמם במצב לא נעים".
מהי ההערכה שלך, מתי כל זה יהיה מאחורינו?
"אני חושב שהקורונה תמיד תהיה ברקע באופן כזה או אחר. זה לא וירוס שייעלם. עכשיו כשאנשים צעירים יותר נדבקים בנגיף, אנחנו ככל הנראה נראה את רמת החסינות לנגיף עולה – וזה משהו שיעזור להחליש אותו בעתיד. מובן שהסיכוי הכי טוב שלנו להתמודד עם הנגיף הוא חיסון, כל עוד נמנע מהשטויות שמתנגדי החיסונים מקשקשים להשפיע עלינו".
