"רפואה היא אינה מקצוע טכני אלא דרך חיים"
אנו פוגשים בהם במסדרונות בתי החולים, במרפאות הפרטיות או בחדרי הטיפולים בקופות החולים: בתקופות כאלו במיוחד, בהן שלומנו תלוי בעיקר בידיהם של הרופאים שלנו, אנו מזמינים אתכם להכיר קצת יותר את האנשים ולא רק את התארים. והפעם, פרופ' דן בוסקילה, מומחה ברפואה פנימית וראומטולוגיה
בשיתוף אינפומד ופרופ' דן בוסקילה
האינטראקציה הבינאישית והרצון להבין לעומק את סיפורם של האנשים העומדים מאחורי המקרים משכה את פרופ' דן בוסקילה, מומחה למחלות פנימיות וראומטולוגיה, מאז ומתמיד ולמעשה היא זו שהובילה אותו אל המסלול ללימודי רפואה.
פרופ' בוסקילה סיים את לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה הדסה שבירושלים והתמחה ברפואה פנימית במרכז הרפואי סורוקה, באר שבע. את ההתמחות בראומטולוגיה ביצוע בטורונטו, קנדה.
לאחר שירותו הצבאי כעתודאי, כיהן במספר תפקידים בבית החולים סורוקה שבנגב, בהם מנהל היחידה לראומטולוגיה וכן גם מנהל המחלקה פנימית בבית החולים. כיום עיקר עיסוקו ומחקרו בטיפול ומחקר מתמקד כאבים כרוניים ככלל ובפיברומיאלגיה בפרט. פרופ' בוסקילה פרסם מעל ל-300 מאמרים בנושאים אלה ויותר משלושים פרקים בספרים רפואיים.
מדוע בחרת להיות רופא?
"התעניינתי במקצוע הרפואה עוד מגיל צעיר ובדיעבד הבנתי שהמשיכה אל התחום נבעה מהרצון לקיים אינטראקציה עם המטופלים, ללמוד את הסיפור שלהם ולהכירם" מעיד פרופ' בוסקילה. "מקצוע הרפואה דורש אמפתיה רבה למטופל ובשונה ממקצועות רבים אחרים אשר מספקים שירות מסוים לא מדובר במענה טכני ומקצועי בלבד. כדי לטפל בצורה הטובה ביותר יש להכיר לעומק את המסע שעבר המטופל. הצפייה מאיתנו הרופאים, בשונה מנותני שירותים אחרים, היא אינה רק לאדיבות ויעילות אלא גם לתחושת הזדהות ואמפתיה למצב החולים, כאבם וחששותיהם".
בעיניך, אילו תכונות הופכות רופא טוב למצוין?
"ראומטולוגיה מהווה תת מקצוע ברפואה פנימית, אך בניגוד לרוב להתמחויות אחרות מדובר בתצורה קלאסית של הרפואה בה סיפור החולה והבדיקה הקלינית שלו מהווים חלקים מרכזיים בפאזל אותו יש להרכיב לשם אבחנה מלאה. לכן כדי לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר נדרשות תכונות, כמו יסודיות חתירה למצוינות, בקיאות בספרות הרפואית ובמחקרים החדשים ועוד.
מעבר לכך, העיסוק בכאב כרוני ובפיברומיאלגיה, מוביל אותי לפגוש פעמים רבות חולים אשר סובלים מכאבים לאורך זמן שכתוצאה מהם נגרמה פגיעה משמעותית באורח החיים ובתפקוד. במצבים אלה, הזדהות עם מצבו של המטופל והמסע המורכב שעבר עד כה חשובה לאין ערוך".
כשאתה לא עוסק ברפואה, מהם התחביבים שממלאים את הזמן הפנוי שלך?
"אני מתעניין באומנות ואף מצאתי דרכים לחבר את התחביב שלי אל המקצוע. לדוגמה, אני מתעד אומנות של חולים שמתארים את הסימפטומים שלהם" משיב פרופ' בוסקילה. "לדעתי אומנות, על כל סוגיה, מהווה את הדרך האותנטית ביותר לביטוי של כאב ולכן בחרתי לחבר את האהבה לאומנות עם השאיפה לטיפול אמפתי בחולים".
אם לא היית רופא, מה היה מקצוע החלומות שלך?
"ככל הנראה הייתי בוחר להיות ארכיאולוג. בדומה לרפואה הקלינית גם הארכיאולוג מחפש רמזים או פיסות מידע כדי להרכיב תמונה מלאה היסטורית".
מהן השאלות שכל מטופל צריך לשאול בפגישה אצל הרופא המטפל?
"ראשית, חשוב שכל מטופל יעמוד על זכותו לקבל הסבר מלא על אודות מצבו. ההסבר צריך להיות בשפה ברורה ומובנת וכאן פעמים רבות אנו הרופאים חוטאים למטרה. לעיתים רופאים יוצאים מהנחת יסוד שהמטופל לא יבין, אך למעשה לכל אדם ניתן לספק הסבר ברור על מצבו והתוכנית הטיפולית. מסיבה זו בחרתי גם שלא לעבוד מול מחשב כאשר אני נפגש עם חולים, ורבים מהם אף העידו בפני לאחר פגישת הייעוץ כי שיחה פרונטלית ללא תיווך של מסך המחשב נוחה ומקרבת יותר.
מעבר לכך, חשוב להבין גם כי תכנון הטיפול אינו מתבצע על ידי הרופא בלבד ומדובר בשיתוף פעולה בין החולה לרופא. ההחלטה על אופן הטיפול כוללת דיון בו על הרופא המומחה לספק את כל המידע הרלוונטי על אודות הטיפולים המומלצים ותופעות הלוואי, וכך ניתן לתכנן אסטרטגיה מותאמת אישית".
איזה מקרה הכי זכור לך ולמה?
"זכורים לי חולים שהסיפור שלהם פתח לי אפיקים של מחשבה לגבי מחקר. לדוגמה זכור לי חולה שפיתח פוסט טראומה נפשית ואחרי מספר חודשים הופנה אלי לבדיקה בשל כאבים ואובחן כסובל מפיברומיאלגיה. המקרה שלו פתח עבורי כר שלם של מחקר בנוגע לקשר שבין טראומה נפשית, פוסט טראומה ופיברומיאלגיה. בעקבות מחקרים שהובלתי אני וכן גם חוקרים אחרים, התגלה כי פוסט טראומה ולחץ נפשי מהווים טריגרים להתפרצות של תסמונת הכאב. מקרה זה ועוד רבים אחרים מהווים דוגמה לאופן שבו מפגש עם חולה אחד יכול להוליד רעיון למחקר".
לדעתך, מהי המגמה המסעירה ביותר בעולם הרפואה כיום?
"בדור האחרון הפיתוח המסעיר ביותר הוא של הגנום האנושי והגנטיקה של המחלות. עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת התחלנו לחקור את הגנטיקה של פיברומיאלגיה ומצאנו סממנים גנטיים מיוחדים הקשורים בה. אני סבור כי גנטיקה היא הבשורה הגדולה בפיצוח של מחלות והמנגנון שלהן".
מה מניע אותך?
"רפואה היא אינה מקצוע טכני אלא דרך חיים. מה שמניע אותי היא האינטראקציה היומיומית עם החולים והקרובים להם והכרת הסיפור שלהם. דרך המקצוע הכרתי אנשים נפלאים עם מקצועות מעניינים. הופתעתי לגלות במרוץ השנים שבאמצעות שיחה פשוטה עם החולים והתעניינות בהם כבני אדם ולא כמקרים רפואיים, ניתן לגלות עולמות חדשים ומרתקים".
בשיתוף אינפומד ופרופ' דן בוסקילה
לפנייה לכתב/ת 
