"אני רואה לך בעיניים", שרה אתי אנקרי באחד משיריה המפורסמים. התבוננות בעיניים תמיד הייתה עבורנו אמצעי לקריאת האדם שמולנו. הפרסונולוגיה מבקשת מאיתנו להרחיב מעט את המבט, ללחוץ זום-אאוט וללמוד על תכונות האופי של האדם באמצעות התבוננות בכלל תווי פניו.
עוד כתבות למנויים:
פרסונולוגיה, תורת הפנים, היא שיטת אבחון פסאודו-מדעית, כזו שאינה מוכרת על ידי הקהילה המדעית. עוד בתנ"ך ישנו אזכור לפרסונולוגיה כשיתרו מייעץ למשה לבחור את המנהיגים על פי חוכמת פניהם – שכן הפנים הם כמו מראה שדרכה משתקפת נפשו של אדם על כל רבדיה. גם אם אף אחד מאיתנו אינו מומחה פרסונולוגיה באופן רשמי, כבר מגיל רך אנחנו באופן לא מודע נוטים להעריך אנשים סביבנו על פי הבעות פניהם. גם בבגרותנו, כשאנחנו פוגשים אדם לראשונה או אפילו צופים בו שלא במפגש פנים אל פנים, אנחנו מתבוננים קודם כל בפניו ורק אחר כך מתרכזים בפרטים נוספים.
על פי הערכות, המקורות ההיסטוריים של הפרסונולוגיה הם בסין העתיקה, אבל מי שמזוהה מאוד עם השימוש בה בעידן המודרני הוא השופט האמריקני אדוארד וינסנט ג'ונס, שהסתמך בשנות ה-30 על תצפיות באנשים בתיקים שאותם ניהל. רוברט ווייטסייד, עורך עיתון שחזה בג'ונס עורך קריאת פנים באשתו, הפך למעריץ נלהב של השיטה ופעל להעניק לה תוקף מדעי באמצעות מחקר ב-1,065 אנשים. עם זאת, המחקרים הללו לא נעשו בסטנדרטים מדעיים מקובלים – ואף אחד מהם לא פורסם בכתב עת מדעי מוכר.
הפרסונולוג הישראלי פיטר ויינר מסביר מה עומד מאחורי השיטה: "אדם יכול לחוות רגשות שונים, ואנחנו כאנשים שמסתכלים מהצד בדרך כלל מזהים במדויק את מה שהוא חווה, ברוב המקרים דווקא לפי פניו. מבטו משתנה, והבעת הפנים שלו משקפת את מצבו הפנימי באותו הרגע. על ידי קבוצה של תחושות ורגשות הטמונים באישיות שלנו, שאנחנו חווים כבר מהילדות, נבנים תווי הפנים של כל אחת ואחד מאיתנו. כלומר, שרירי הפנים, באמצעות הבעות הפנים שהם מייצרים, משקפים את מצבנו הפנימי בכל רגע – ובזכותם יש לנו הזדמנות לזהות את המאפיינים האישיים של אדם. שינוי בעולם הפנימי של האדם גורם לשינויים בפניו".
לטענתו של ויינר, גם סוכנויות ביון ורשויות אכיפה עושות שימוש בפרסונולוגיה – וגם אנשי עסקים הרוצים להשתכנע באמינות של שותפים למשא ומתן. בנוסף לכך, פרסונולוגיה לדעתו יכולה לספק עזרה אישית למי שרוצה להבין את בעיותיו.
שיטת הפרסונולוגיה טומנת בחובה פרדוקס מעניין: אם ניתן לבחון את אישיותנו באמצעות תווי פנים, האם בעזרת ניתוח פלסטי ניתן לשנות את אישיותנו, או לפחות את האופן שבו אישיותנו תיתפס באבחון פרסונולוגי? ויינר מסביר מדוע לדעתו זה בלתי אפשרי: "גם לאחר ניתוח פלסטי, שרירי הפנים ישחזרו במלואם את כלל הבעות הפנים שאבדו או הוסתרו על ידי הניתוח, בתוך זמן של לכל היותר שנה אחת. הם ישקמו לגמרי את השתקפות העולם הפנימי".
טענה נוספת שהועלתה בעבר נגד הפרסונולוגיה, מלבד היעדר התוקף המדעי שלה, היא שאפשר לעשות בה שימוש לביסוס תיאוריות גזעניות. הטענה הייתה שבעזרת פרסונולוגיה ניתן להסיק מסקנות כוללניות על גזעים מסוימים בעלי תווי פנים כאלה או אחרים.
ויינר מסביר שכדי להימנע מהנחות גזעניות, פרסונולוג הניגש לנתח אנשים מלאומים שונים נדרש ללמוד לעומק את השוני במבנה פניהם. רק לאחר הבנה מעמיקה של הנושא ניתן לאבחן. ויינר למשל אינו מתייחס כלל לצבע העור של אדם – הוא אינו רלוונטי להבנת האישיות. במקום זאת הוא שם את הדגש על תווי הפנים. בכלל, ויינר מסביר כי לא ניתן לאבחן פרסונולוגית מבלי להבין לעומק את החוקיות של השיטה: פרמטר אחד לא מראה בהכרח על תכונה מסוימת, והאבחון צריך להסתמך על מכלול של פרמטרים.
ויינר מעניק כמה דוגמאות לאופן שבו הפרסונולוגיה מנתחת אישיות של בני אדם באמצעות פניהם. כאמור, אין להתייחס לכתוב כאל מדע מדויק.
אף שמכופף מטה, כמו למשל האף של מדליין אולברייט (מזכירת המדינה האמריקאית בעבר) או זה של אנה וינטור (העורכת הראשית של מגזין "ווג"), וגם של מריל סטריפ שגילמה דמות שנוצרה בהשראתה בסרט "השטן לובשת פראדה", מעיד על פי הפרסונולוגיה על אדם המטיל ספק בכל דבר.
אנשים כאלה אף פעם לא סומכים רק על מילה, ולא מבינים איך אחרים יכולים להיות כל כך תמימים. כאשר אתם מנהלים עסקים כלשהם עם אנשים כאלה, תהיו מוכנים לספק להם את כל המידע עד לפרט הקטן ביותר, משום שמבחינתם זה נורמלי לחלוטין לשאול שאלות רבות ולהתעמק בכל הפרטים לפני שהם מקבלים החלטה סופית.
ככל שהעיניים גדולות יותר, כך ביטוי הרגשות חזק יותר. בעוד שבעלי עיניים קטנות יבטאו פחות רגשות, אנשים עם עיניים גדולות הם לרוב רומנטיים יותר, ומנסים להכניס צבעים ורגשות לחיי היומיום. בנוסף לכך הם בדרך כלל בעלי דמיון מפותח יותר בהשוואה לאנשים עם עיניים בינוניות או קטנות. מובן שישנם סימנים נוספים לרמה הרגשית של האדם, כמו מבנה הגבות, הלחיים, השפתיים וקיומן של שומות, נקודות חן ועוד. דוגמה לכך היא השחקנית אמה סטון, שאצלה כל תווי הפנים שהוזכרו, בהם עיניה הגדולות, משקפים בצורה אחידה את רמת הרגשנות שלה ואת הדרך שבה היא באה לידי ביטוי.
לעומת זאת, אדם עם עיניים קטנות אינו זקוק לסנטימנטים. הדמיון שלו פחות מפותח, ולכן הכול אצלו פועל לפי ההיגיון. הוא בררן וזהיר כאשר הוא בונה מערכות יחסים עם אנשים זרים וחדשים. דוגמה לאדם עם עיניים קטנות הוא ג'ורג' וו. בוש, נשיא ארה"ב לשעבר.
עבור בני זוג עם סוגים שונים של עיניים (לאחת גדולות ולאחר קטנות), שהצליחו להתגבר על הניגודים ביניהם, הנישואים מתפתחים עם הזמן לשותפות מושלמת שבה כל אחד משלים את האחר. דוגמה טובה היא של טום הנקס וריטה ווילסון, שעשויים להבין ולהרגיש זה את זו במבט. לנישואים כאלה סבירות נמוכה להיהרס, מכיוון שהם מבוססים על רגישות והבנה הדדית.
אורכן ורוחבן של השפתיים מעידים על המצב הרגשי הפנימי ועל ההתנהגות שלנו באינטראקציה עם הסביבה. למשל, משילוב של שפה עליונה דקה עם חלקים אחרים בפניו של האדם ניתן לראות אפילו את החינוך שקיבל האדם ואת צורת חשיבתו. דוגמה טובה במקרה זה הוא טום הידלסטון, שחקן בריטי שכבש את הוליווד בתור הנבל הכריזמטי "לוקי" בסרט "ת'ור". הידלסטון גדל על חינוך אנגלי קלאסי, המבוסס על ריסון בביטוי רגשות והקפדה על שמירת פרטיות. מאפיינים אלו "נקראים" משפתו העליונה הדקה בשילוב עם האלמנטים האחרים בפניו. חשוב לציין כי חלקים אחרים בפניו מעידים על רגשנות גבוהה במיוחד, שככל הנראה מילאה תפקיד מכריע בבחירת המקצוע שלו. עם זאת, "הודות לחינוך הבריטי", התהליך הרגשי מתרחש בעיקר בפנים ומסתתר מעיני הסביבה.
לעומת זאת, שפה תחתונה עבה היא נחלתם של אנשים שנעלבים מהר, אבל עם רמות רגשיות שונות. ככל שהשפה התחתונה עבה יותר ביחס לשפה העליונה, כך האדם רגיש יותר ונעלב יותר.
אחד הפרמטרים החשובים בניתוח האישיות הוא הימצאות של שומות או נקודות חן על הפנים, בדגש על מיקומן המדויק. אם הן בצד שמאל של הפנים, כמו אצל שחקני הקולנוע אווה מנדס או ג'וד לאו, זה מצביע על כך שהצד הרגשי של האישיות שלהם דומיננטי יותר מהתודעה האנליטית שלהם. אם הן בצד ימין של הפנים, כמו אצל השחקנים סקרלט ג'והנסון או יו ג'קמן, זה מצביע על כך שהגישה האנליטית היא הדומיננטית יותר בדרך שבה האדם מתקשר עם העולם שסביבו.
אם השומות או נקודות החן נמצאות משני צידי הפנים, כמו אצל נטלי פורטמן או מורגן פרימן, יש לשים לב באיזה צד של הפנים הנוכחות שלהן גדולה יותר, מה גודלן ומהו המיקום שלהן. אצל נטלי פורטמן, למשל, השומה על הלחי השמאלית גדולה יותר מזו שעל הלחי הימנית. זה מצביע על כך שהמקום ממנו היא פועלת ומתקשרת עם האנשים שסביבה מבוסס קודם כל על רגש. יחד עם זאת, הנוכחות של השומה הקטנה יותר על הלחי הימנית, בשיתוף עם אלמנטים אחרים בפניה, מצביעה על כך שיכולותיה האנליטיות גבוהות גם כן. אם אתם רוצים לבנות מערכת יחסים הרמונית עם אדם כמוה, הגישה שלכם צריכה להיות בנויה מ- 55% רגש ומ-45% רציונליות המבוססת על היגיון מוחלט.
מבנה השיער יכול לספר, למשל, על רמת הרגשנות של האדם, ואפילו להעיד על נוכחות של "טוב טעם" בתחום זה או אחר. ככל שהשיער דק ורך יותר, כך טבעו של האדם רגיש יותר. אנשים עם שיער דק הם בדרך כלל רגישים, נפגעים בקלות ואינם אוהבים גסות רוח, גם כשמדובר בגברים. בחיי היומיום אנשים כאלה בדרך כלל מעריכים יותר את האיכות מאשר את הכמות.
לעומת זאת, אנשים עם שיער קשה עשויים להיות רגישים פחות (גם לכאב פיזי). כלומר, ככל שהשיער גס ועבה יותר, כך קשה יותר לפגוע באדם ולגרום לו להגיב, ולכן רגישותו לפגיעה נמוכה יותר מזו של אנשים עם שיער דק ורך. כמו כן, אצל רוב בעלי השיער הקשה הגישה האנליטית היא הדומיננטית באופן שבו הם מתקשרים עם העולם שסביבם. לעיתים קרובות הם משתמשים בהומור שחור, ולא תמיד מבינים עד כמה זה עלול לפגוע באנשים הרגישים יותר. דוגמה טובה להמחשה היא השחקן והקומיקאי האמריקני ג'יי לנו, הידוע ברמת הביטחון העצמי הגבוהה שלו, בשנינות ובסרקזם.
לצד שני סוגי השיער הללו, ישנם אנשים ששיערם לא קשה ולא רך אלא ברכות בינונית. בעלי סוג כזה של שיער מסתגלים בצורה קלה ומהירה יותר בכל מקום. כמו כן, מבנה שיער כזה מעיד על יכולתם להבין מספיק טוב את האנשים עם השיער הרך וגם את אלו עם השיער הקשה, שכן הם מצליחים למצוא שפה משותפת כמעט עם כולם.
בפן של יחסים משפחתיים הרמוניים ופרודוקטיביים, רצוי לפי הפרסונולוגיה שלבני הזוג יהיה מבנה שיער זהה, או לפחות קרוב זה לזה. במקרים שבהם ההבדלים קיצוניים, קשה להימנע ממחלוקות ומאי הבנות.
