אם יצא לכם לעבור לאחרונה בשכונת סן סימון בירושלים ולהיתקל באיש עם משקפיים רץ להנאתו, סיכוי טוב שזה משה בר סימן טוב. מי שעד לא מזמן ישן על מיטה בלשכה שלו, בילה יותר מדי שעות בזום ועמד בנקודה הארכימדית של המשבר הבריאותי והכלכלי הגדול בתולדות המדינה - יצא סוף־סוף לחופשי.
אם נדמה לכם שבר סימן טוב (להלן: ברסי) נעלם, זה מפני שאתם צודקים. בשלושת החודשים שחלפו מאז עזב את תפקידו, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר והפנים של משבר הקורונה בישראל ירד מתחת לרדאר, פשוט כי הוא חזר לחיות: עושה שוב ספורט (ריצה של 5־7 קילומטרים, שלוש פעמים בשבוע), אוכל בריא (דיאטת ניקוי רעלים ותזונה מופחתת סוכר, מלח ושומנים) וקורא ספרים (הסופר היפני הרוקי מורקמי, ביוגרפיות של הרצל ודוד בן־גוריון).
אך בעיקר, המנכ"ל המותש שב לחיק אשתו וארבעת ילדיו, אלו שממש כמוכם התרגלו לראות את פניו רק בטלוויזיה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו
גם את הסגר, זה שמתחיל ממש היום, ברסי יבלה בבית עם הילדים (12, 10 ותאומים בני 7). את המלחמה בשוחות ישאיר לפרויקטור פרופ' רוני גמזו ולמחליפו כמנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי. "לצערי לא הצלחנו להחזיר את מערכת החינוך באופן שמבטיח מניעת הדבקה ללא שליטה", אמר לאחרונה ברסי לאחד ממקורביו, לאחר שנשאל אם לדעתו היה ראוי להחליט על סגר כללי בעת הזו, עקב נתוני התחלואה הנוסקים. "עד לפני שבועיים חשבתי שנוכל לשמר לפחות את הגנים והכיתות הנמוכות, אך התחלואה המפושטת והנרחבת מחייבת אותנו לנצל את תקופת החגים ולהפסיק לחלוטין את הלימודים הפרונטליים למשך תקופה מסוימת, ולהיערך לחזרה בטוחה אחרי החגים. הדבר החשוב ביותר לעבוד עליו עכשיו הוא חזרה בטוחה של מערכת החינוך. לגבי מקומות עבודה ומסחר צריך לבדוק יותר לעומק את הנתונים. ייתכן שהם יכולים להישאר פתוחים בתנאי התו הסגול או עם התאמות כלשהן".
ברסי, כך מספרים כמה מחבריו הטובים ביותר, לא מתגעגע ללשכה. הדבר הראשון שעשה לאחר שהתפטר הוא חופשה רומנטית עם האישה בקרוואן מפנק במכתש רמון, כולל מזרני סיני ונוף לשקיעה. לאחרונה גם נפשו בני הזוג עם הילדים במלון היוקרה "סטאי" שלחוף הכנרת וטיילו בנחלים השוצפים של רמת הגולן. "המשפחה שלו שילמה מחיר ועכשיו הוא משלים איתם פערים", אומר אחד מחבריו הקרובים ביותר.
כל זה לא אומר שברסי נח. בין חופשה לריצה הוא הספיק לייעץ בחינם לכמה סטארטאפים בתחום הבריאות, להתנדב בשתי עמותות, לקיים מספר הרצאות בפני גופים פרטיים, ובימים אלה הוא משלים קורס צניחה. "לא אחד שיושב מול הטלוויזיה ורואה נטפליקס", מגדיר אותו חבר. לידיעת שר הבריאות יולי אדלשטיין, את מתנת הפרישה שקיבל ממך ברסי - חולצת הוואי וזוג כפכפים - הוא לא ניצל. "לא נעים לי להגיד מה עשיתי בהם", אמר לאחרונה לחבר טוב.
ואם היה לכם ספק, אז גם זה קרה: בשבועות האחרונים דחה ברסי שלוש בקשות שונות להופיע בקמפיינים פרסומיים, מצד מותגים מובילים בתחום הביגוד והפיננסים. בפני חבריו הוא התחייב אמנם שלעולם לא יתמסחר, אך סביר להניח שבשלב מסוים הוא ימנף בצורה כזו או אחרת את המעמד הציבורי שצבר. "משה הגיע ממקום אנונימי לנראות ציבורית חסרת תקדים", אומר אחד מהחברים. "מגוון האפשרויות לפני ואחרי שונה באופן דרמטי".
אז מה עכשיו? אחת האפשרויות היא כמובן פוליטיקה. במידה רבה ברסי יצא ממשבר הקורונה בשן ועין, אבל בעלי שאיפות פוליטיות יכולים רק לחלום על התהילה התקשורתית שזכה לה כשהיה בשיאו. דף המעריצים הפעיל למדי שיש לו בפייסבוק, עם יותר מ־1,600 חברים, הוא רק דוגמה אחת לכך. גם ההתנהלות התקשורתית הזהירה שלו בימים אלו והעובדה שהוא מקדיש לא מעט ממרצו לפעילות התנדבותית, יכולות להעיד שפניו אל החיים הציבוריים. בסביבתו אמנם מכחישים במרץ שהוא מתכנן לרוץ לפוליטיקה, אבל לך תאמין לפוליטיקאי ולסביבתו.
"אני לא נכנס לפוליטיקה", פסק לאחרונה ברסי בשיחה עם אחד ממקורביו שאיתו דיברנו. "ברמה הלאומית של להיכנס למפלגה, בוודאי לא. אין סיכוי", אומר מקורב אחר. "נכון שלקראת הבחירות המקומיות האחרונות הוא התלבט אם להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, אבל זו הייתה אפיזודה מאוד נקודתית שלא התממשה. אני לא יכול לשלול לגמרי את העניין הפוליטי, אבל אני לא רואה אותו הופך עכשיו להיות חבר מרכז ליכוד או מתמודד בליכוד או במפלגה אחרת".
אם לא פוליטיקה, לפחות כסף גדול. משיחות עם אנשים בסביבתו הקרובה, נראה ששאיפותיו של ברסי ממוקדות במגזר העסקי. מי שהחל את דרכו כנער אוצר וניהל קריירה של 17 שנה במשרדי הממשלה השונים, לא מתכוון לחזור להיות פקיד, בכיר ככל שיהיה. "התוכניות שלי הן לא להיות בממשלה ולא להיות בסקטור הציבורי, אלא להעביר כמה שנים בסקטור הפרטי", סיפר לאחרונה למקורביו.
ואכן בשבועות האחרונים קיים ברסי כמה פגישות עם בעלי חברות פרטיות, וקיבל מהם הצעות מפתות. עד כה סירב לכולן. "החלטתי לא להחליט", הסביר לאחרונה לאחד ממקורביו. "אני רוצה לקחת את הזמן ולהקדיש אותו למשפחה. גם כשמציעים לי הצעות ארוכות טווח, זה לא משהו שאני נכון לו כרגע".
גם האנשים הקרובים ביותר לברסי אינם מוכנים לגלות באילו "הצעות ארוכות טווח" מדובר. "אין משהו מגובש, אבל הוא מקבל פניות, חלקן מאוד מרשימות ומכבדות", אומרת אחת מהם. "לא בטוח שבקרוב תראה אותו מנהל חברה, כי הוא לא ממהר, הוא באמת נח. יש הרבה הצעות עם שכר מכובד, אבל משה ילך בסוף עם הלב. הוא לא ילך למקום שהוא לא מאמין בו".
"אני יכול להמר שאם לא הייתה הקורונה, סביר להניח שההמשך הישיר של הקריירה של משה היה בסקטור הציבורי", מנתח חבר נוסף. "למשל ראש אגף תקציבים במשרד האוצר או מנכ"ל של קופת חולים. אבל הקורונה שינתה את המסלול. היא לקחה עשור של עבודה במגזר הציבורי ודחסה אותו לכמה חודשים, ולכן אתה יוצא מהתקופה הזו הרבה יותר רווי".
עד כמה רווי? מאז עזב את התפקיד ב־14 ביוני, השתתף ברסי בפגישה מקצועית אחת בלבד, במסגרת פורום יועצים שכינס ראש הממשלה. זה היה, כך נראה, עניין שלא יחזור על עצמו. "אני פחות רגיל לישיבות מהסוג הזה", הסביר לאחרונה לאחד מחבריו. "אני רגיל להיות בתפקיד הביצועי, והעמדה של היועץ פחות מתאימה לי. אני גם סומך על האנשים ששם כעת".
חזרה ל־22 במאי, שלושה חודשים בדיוק אחרי שנגיף הקורונה עשה עלייה לישראל. ביום האביבי הזה החליט ברסי שהוא קופץ. זה קרה בגובה של 12 אלף רגל מעל שדה תימן, וכלל בערך דקה של נפילה חופשית, משחררת. "זה היה מבחינתי אקט של חופש, לצד התמודדות עם סיטואציה שבה כל החושים שלך צריכים להיות בשיא שלהם כדי לתפקד נכון ולשרוד", סיפר אחר כך לחבר. עשרה ימים קודם לכן, אחרי שבועות ארוכים של מתח ומשקולת ענקית של אחריות על הגב, הגיש ברסי את מכתב ההתפטרות שלו. זה היה הרגע שחיכה לו במשך יותר משנה, לאחר שהפלונטר הפוליטי דחה את תוכניות הפרישה שלו שוב ושוב ושוב. "הייתי בטוח שאחרי הבחירות באפריל 2019 יהיה תקציב, ואני אוכל לעזוב", אמר לאחרונה לאחד מידידיו. "המציאות הייתה אחרת - לא היה תקציב כי היו עוד בחירות ועוד בחירות". רק לקראת סוף מאי 2020 היה נראה שכל הכוכבים מסתדרים: נתניהו זה עתה השביע את ממשלתו החדשה, שר הבריאות הוחלף, והגל הראשון של הקורונה דעך.
את אנחת הרווחה של ברסי אפשר היה לשמוע מירושלים ועד סין. "עזבתי בנקודה שבה הרגשתי שעשיתי את המיטב ויכולתי להעביר את המושכות", אמר לאחרונה למקורביו. אבל היה, מן הסתם, עוד משהו שדחף אותו להתפטר בנקודת הזמן ההיא. מנכ"ל משרד הבריאות אמנם חנק את המגפה במו ידיו ("אני מיגרתי את הקורונה בישראל", התפאר לאחרונה בפני אחד מבני שיחו), אבל עשה זאת באמצעים דרסטיים, שאותותיהם הכלכליים עדיין ניכרים בשטח. נוסף על כך, הוא לא ניצל את הזמן שקנה הסגר כדי להכין מערך בריאותי יעיל שיהיה מסוגל למנוע את הגל השני, זה שאנחנו חווים בימים אלה ממש. "זו הייתה החמצה", אומר אחד מקודמיו בתפקיד. וכך, מי שהחל את משבר הקורונה כמרגיע הלאומי, עורר עליו עם הזמן לא מעט ביקורת, שלא לומר זעם. שני תחקירים שפורסמו כאן- האחד על סגנון הניהול הריכוזי שלו והשני על סירובו להעביר סמכויות ל"מכלול", הגוף שהיה אמור לקטוע את שרשרת ההדבקה - בוודאי לא עזרו: המותג "משה בר סימן טוב", שאותו דאג המנכ"ל בעל פני הפוקר לתדלק באמצעות אינספור מסיבות עיתונאים וראיונות בתקשורת, החל לאבד מניות בקצב מסחרר. הצניחה החופשית שעשה לציון ההתפטרות שלו הייתה, אם כן, סימבולית ביותר ממובן אחד.
"הוא עזב כשהוא מבין שהמצב עומד להיות הרבה יותר גרוע", קובע אחד מקודמיו בתפקיד. "הוא הבין שהוא התעסק בדברים שגדולים עליו, שהוא לא מתמצא בהם, ושזה נראה רע", אומר פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה ואחד ממתנגדיו הקולניים ביותר של ברסי. "הוא פשוט רצה לברוח. איזו עוד סיבה יש לו לעזוב? אדם שיצא ונכנס מהלשכה של נתניהו והשפיע באופן ישיר על מה שקורה במדינה, איזו סיבה יש לו לקום וללכת? אבל הוא ראה את הנתונים וידע מה עומד להיות. הוא לא רצה להיות קורבן של הקורונה וקורבן של מה שקורה במשק. הרי מי הביא אותנו להיות במקום השלישי באירופה במספר הנדבקים היומי (בתחילת חודש יולי - א"א)? מי הביא אותנו למשבר כלכלי עם מיליון מובטלים?".
לדברי רוטשטיין, "אנשים מסביבו התחילו להבין יותר ויותר, שכל התרומה שלו זה להיות צינור מתוחכם שמעביר מידע מסיגל סדצקי לראש הממשלה. לא הייתה לו דעה משל עצמו שמבוססת על ידע או ניסיון". לדבריו, רק אחרי עזיבתו של ברסי החל המאבק האמיתי בקורונה - מלחמת החפירות הסיזיפית, השיטתית, שאינה פועלת בשיטת ה"זבנג וגמרנו". "מה ברסי עשה? סגר. יופי, חודש אחרי הסגר כל המספרים קפצו לשמיים".
גם פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן, שייעץ למל"ל בכל הנוגע לטיפול במשבר הקורונה והיה מהראשונים שקרא למנות פרויקטור למאבק במגפה ולהקים את "המכלול", אינו שבע רצון מתפקודו של ברסי. "אין ספק שהוא אחד הגורמים שתרמו לכך שההמלצות שלנו לא מומשו", אומר וקסמן.
גורם נוסף שהיה מעורב במאבק בקורונה מעניק לברסי ציון נכשל. "הוא נכשל בכל ההיבטים של מה שהיה צריך משרד הבריאות לעשות. לא הייתה עבודת מטה, לא הייתה הכנה של תוכניות, לא היה תיאום עם המשרדים האחרים, לא היו הערכות מצב, לא הייתה הפקת לקחים, לא היו מדדים. לא היה ניהול".
ברסי, מצידו, חושב שהוא הביא את הקורונה למצב נשלט, ושהתפרצות הגל השני קשורה בהחלטה השגויה, שהתקבלה בלעדיו, לפתוח את המשק ואת מסגרות החינוך במהירות. "הוא מאמין בצורה מלאה בדרך שהוביל", אומר אחד ממקורביו.
גורם שעבד לצד ברסי בלשכה הודף גם את הטענות לגבי היותו צינור בין סדצקי לבין ראש הממשלה. "אין ספק שסיגל היא אשת מקצוע חכמה ובקיאה, שהבינה מאוד מהר את הסיטואציה, ומשה זיהה את הדברים בדומה לה", אומר אותו גורם. "בהחלט משה סמך עליה והתייעץ איתה, אבל בסוף הוא המנהל. זו לא הייתה הליכה באש ובמים אחריה, רחוק מזה".
לאורך הדרך הצליח ברסי, שניהל את משרד הבריאות ביד נוקשה, להסתכסך עם לא מעט מהסובבים אותו. "משבר הקורונה היה האתגר המקצועי הכי גדול שהוא חווה, אבל לצד זה הוא חווה גם לא מעט תסכולים", אומר חבר קרוב. "בעיקר בגלל ההתנהלות הפנימית במשרד. אפשר לפתוח את דפי העיתון ולראות מי הדמויות שהיו לו קונפליקטים מולן". אחד מהם הוא המשנה שלו, פרופ' איתמר גרוטו, שאיתו היה מתח בין היתר סביב פרשת טדי שגיא. "לא הכל הלך חלק", מוסיף אותו גורם בלשכה. חיכוכים התגלעו גם מול שרים בממשלה. "פתאום אתה שומע דיווח בחדשות על שר שכאילו התעמת עם משה בישיבת שרים. העימות היה מינורי, אבל זה יוצא ככותרת ראשית ואתה מבין שזה אותו שר שיצר את העימות והוציא אותו החוצה, רק כדי להבליט את עצמו. משה הרגיש שאולי עושים בו שימוש, אבל ידע שזה לא נמצא בשליטתו. הוא נתפס אז כחזק, כמקורב לראש הממשלה, ואז אחרים נאבקו בו כדי להבליט את עצמם".
אחד מאותם השרים היה שר הבריאות עצמו, יעקב ליצמן. לקראת סוף תקופתו במשרד הבריאות התראיין ליצמן ואמר שהתעמת עם ברסי במהלך ישיבות הממשלה הראשונות סביב משבר הקורונה, שבהן התריע המנכ"ל כי ישראל עומדת בפני קטסטרופה בריאותית. "נתניהו נענה לפחדים שלו", אמר אז ליצמן. מוטי בבצ'יק, יועצו הבכיר של ליצמן, מגלה כי ההדורים בין השניים יושרו מאז, וכי לאחר שליצמן עבר לכהן כשר השיכון, הוא התייעץ מעת לעת עם ברסי "חברו הטוב". בסביבתו של ברסי מאשרים שהוא השתתף בפגישה אחת עם ליצמן במשרד השיכון.
בסביבתו של ברסי מספרים גם שבכירים במערכת ניסו לתווך לברסי עסקאות לרכישת דברים כמו מסכות, מכונות הנשמה, אמצעי מעקב טלפוני, כל מה שאפשר לחשוב עליו, מגורמים מפוקפקים. "99 אחוז מהגורמים האלה היו גנבים או רמאים", אומר מקורב לברסי.
אחד הרגעים הקשים שלו היו בראשית אפריל, לאחר ששר הבריאות ליצמן נדבק בקורונה, מה שאילץ את ברסי להיכנס לבידוד. ההודעה על תוצאות הבדיקה של ליצמן הגיעה באמצע הלילה, דווקא בלילה היחיד שבו החליט ברסי לשים את הטלפון שלו על שקט. "קמתי בבוקר מוקדם וראיתי מאות שיחות שלא נענו", סיפר לאחרונה למקורביו. "הבנתי שקרה משהו דרמטי. אני יושב ליד אשתי במיטה והיא שומעת את השיחה שלי בטלפון ומבינה שמה שבעצם אומרים פה זה שאני נכנס לבידוד. היא צחקה, אבל רק כי היא חשבה שהבידוד יהיה בבית ולכן היא שמחה. היא לא תיארה לעצמה שהבית יעבור לתל השומר, לחדר עם דגל ישראל".
תקופת הבידוד נפלה על ליל הסדר. "משה מאוד התבאס מזה", אומר אדם שעבד לצידו בלשכה. הוא אמנם חילוני (גדל כדתי ובשלב מסוים יצא בשאלה), אך אשתו וילדיו דתיים. "בליל הסדר המשפחה הדליקה את המחשב, למרות שלכאורה אסור, ומשה עשה איתם את הסדר בזום", סיפר גורם בלשכה.
הקורונה אולי כלאה את ברסי במשרד ובבידוד, אבל נראה שהיה נושא אחד שעליו הוא קפץ בכל הזדמנות: חשיפה תקשורתית. בעוד שר הבריאות ליצמן נותר בצללים, ברסי זינק אל קדמת הבמה והופיע באמצעי התקשורת כמעט מדי יום. "אם פקיד ציבורי רוצה להגיע לתקשורת, זה משתי סיבות בלבד", אומר הלל פרטוק, יועץ תקשורת ואסטרטגיה. "כסף או ריצה לפוליטיקה. במקרה של ברסי, הוא עבר את הגבול. הוא הופיע בכל הערוצים במקביל, וזה היה מיותר. הוא היה יכול לנאום פעם אחת ולהעביר את המסר, אתה לא חייב להתראיין בלי סוף. זה מעלה חשד שההתנהלות שלו התקיימה מתוך ידיעה פנימית ש'אני ממילא עוזב, אז בוא נבנה את עצמי'".
"ממש לא", אומרים בתגובה בסביבתו של ברסי. "הרי אם הוא היה רוצה לגזור לעצמו קופון, הייתה לו אפשרות לחזור מיד לזירה הציבורית. אם היה כל כך מדגדג לו אור הזרקורים, הוא היה יכול להחזיר את עצמו לזה ברגע. אתה חושב שכלי תקשורת לא פונים אליו היום? אם הוא היה רוצה להיות בפרונט, היית רואה אותו מפרשן במקום גבי ברבש. הוא לא נהנה מהחשיפה הזו, והמשפחה לא נהנתה מזה. יש לו ילדים קטנים והם עברו בבת אחת מאנונימיות לחשיפה כזו, זה לא פשוט".
לאחד ממקורביו אמר ברסי לאחרונה ש"החשיפה התקשורתית זה חלק מהמחיר ששילמתי. אני לא נהנה מזה שמדברים עליי, שעושים איתי סלפי, אבל אני משלים עם זה בסבלנות. אם יש דבר שהייתי רוצה לקבל בחזרה זה את האנונימיות שלי, ללכת ברחוב בלי שיזהו אותי. אני סובל מזה וגם המשפחה שלי סובלת מזה. מצד שני, אם היה צריך לעשות את זה שוב הייתי עושה את זה שוב".
לדברי אותו בכיר, "בין אם חושבים שהוא הצליח בגדול או נכשל בגדול, על העבודה הבלתי פוסקת והמסירות שלו אי־אפשר להתווכח". גורם אחר, שעבד בצמוד לברסי במהלך תקופת הקורונה, מצטרף: "ההתמסרות שלו ברמה האישית הייתה טוטאלית. בשלב מסוים העבירו את המשרד שלי ללשכת המנכ"ל, ואני זוכר שנכנסתי לאחד החדרים וראיתי שם מיטה עם מצעים סתורים. לא הבנתי מה זה המיטה הזאת, חשבתי שזה שייך לאחד הנהגים, אבל אז אמרו לי שזו המיטה של המנכ"ל. זה היה קשה לראות את זה, כי אז הבנתי כמה איש כזה נמצא ממש לבד. הוא בשלבים האלה היה בתוך העולם הלא נודע הזה לבדו. המיטה סימלה את זה. חשבתי לעצמי שזה נראה ממש לא אנושי, הימים האלה שעוברים עליו. אבל הוא לא הראה סימנים של חולשה, הוא היה כמו סלע".