פעם, כשילדים עוד הלכו לבית הספר כדבר שבשגרה, עיליי (שם בדוי), תלמיד כיתה ו' באחד מבתי הספר בת"א, היה אחד הילדים הכי פופולאריים בכיתה שלו. הוא אמנם ילד נבון וחברותי וגם שוער מצוין בכדורגל אבל הסיבה העיקרית בגינה כל הילדים רוצים בקרבתו היא הארוחה שאיתה הוא מגיע לכיתה. בכל הפסקת עשר מצטופפים כמחצית מילדי הכיתה סביב שולחנו, בוהים בקנאה לא מוסתרת בסנדביץ' המושקע שהביא עימו. הקרובים יותר יקבלו ביס או שניים ואם עיליי לא רעב הבוקר, יש מצב שמישהו יזכה בכל הקופה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הסנדביץ' של עיליי תמיד מושלם ותמיד מעורר קנאה. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים מושלם? שתי פרוסות לחם גדולות וטריות מהן נחתך "החלק הקשה" בצורה קפדנית ועליהן יש ממרח כלשהו, פרוסות של גבינה או נקניק וירק. לפעמים זה חמאה, גבינה צהובה ופרוסות עגבנייה, לפעמים גבינת שמנת, אבוקדו ופלפל ולפעמים חומוס, פסטרמה ומלפפון חמוץ אבל מה שחשוב באמת זה הדיוק.
אמא של עיליי מעולם לא השאירה קצוות לחם יתומים מממרח, חלילה. היא דאגה למרוח את החמאה (או החומוס או כל דבר אחר) על כל הלחם והירק הנבחר נחתך תמיד לרצועות דקות שהונחו במרחקים שווים זו מזו. כך וידאה שכל ביס בסנדביץ' הזה יהיה טעים בדיוק כמו הביס שקדם לו וכמו זה שיבוא אחריו. לצד הסנדביץ' שעטוף, כמובן, בנייר כסף, עיליי מקבל בד"כ גם קופסה קטנה ואטומה עם פירות מקולפים וחתוכים לריבועים, מזלג זעיר ומפית.
שלא תטעו, אמא של עיליי לא שפית ואין לה שום נגיעה לעולם הקולינריה. פשוט חשוב לה שעיליי "יאכל טוב" וכדי שזה יקרה, היא מוכנה להשקיע או למעשה, מתעקשת להשקיע. היא לא מאפשרת לאבא שלו להצטרף למלאכת הכנת הסנדביצ'ים (אף על פי שהציע יותר מפעם אחת) ובוודאי לא מוכנה לתת לו כסף כדי "שיקנה משהו בדרך לבית ספר" כי לכו תדעו מה הוא באמת יקנה. פעם אחת הוא ביקש להכין לעצמו והיא, חרדה מהתוצאה, נעמדה לידו וחילקה לו הוראות, רק כדי לוודא שהכריך יוצא "כמו שצריך". כשעיליי התעצבן, היא לא הבינה למה. "בסופו של דבר, זה בשבילך. אתה זה שאוכל את הסנדביץ' הזה אז מה אתה מתרגז?", הטיחה בו ועיליי שחגג 12 באפריל האחרון וכבר החל לאמץ לעצמו גינונים של מתבגר זועף גלגל עיניים בזלזול ואמר: "די, אמא, שחררי".
לא היה לו מושג שהמילה הזו בדיוק - "שחררי", תהפוך בקרוב להיות השאיפה הכי גדולה של אמא שלו שהתחילה לאחרונה טיפול פסיכולוגי בניסיון להילחם בצורך שלה בשליטה.
"חולי שליטה, מה שנהוג לכנות "קונטרול פריק" הם אנשים החווים צורך מוגבר בשליטה בסיטואציות בחייהם, במהלכים ובאנשים סביבם", מסבירה רויטל רגב, עו"ס קלינית המטפלת במבוגרים ובנוער בגישה של פסיכולוגיה חיובית, "הצורך הזה מביא בדרך כלל לקשיים בתחום הרגשי והבינאישי. למעשה, אנשים המאופיינים בצורכי שליטה נראים לנו מהצד מתוחים וכועסים, שכן הצורך לשלוט בכל דבר מלווה בדריכות, קפדנות ודאגה תמידית לגבי איכות ביצועיהם העצמיים, כמו גם אלה של אחרים. כיון שרק לעיתים נדירות הציפיות ייענו באופן מושלם – צפויות חוויות רבות של אכזבה, כעס ותסכול. הקונטרול פריק מלווה על ידי חרדה תמידית מפני כישלון במישורים רבים בחייו וכדי שחרדה זו לא תכריע אותו, הוא ינסה לשלוט בסובבים אותו ולמנוע בכך, כביכול, את אותו כישלון - אלא שבאופן פרדוקסאלי, כך בדיוק הוא מייצר את הכישלון".
מהיכן מגיע הצורך בשליטה? יש אנשים שנולדים עם זה?
"אדם עם צורך גדול בשליטה מאופיין לרוב בחרדה להיפגע על ידי הסביבה, ממש ברמה של סכנה קיומית, המלווה אותו מילדותו המוקדמת ונוצרת מהיעדר תחושת הביטחון שאמורה להינתן על ידי הדמויות המטפלות הקרובות בתקופת הילדות. בהתפתחות הנורמלית, רובנו רוכשים חוויות של שליטה, בחירה ויכולת השפעה, היוצרות תחושת מוגנות. אלא שלעיתים נסיבות החיים אינן מאפשרות את התפתחותן של תחושות טבעיות אלו. במקרים אלה, האדם חווה בעצם אובדן שליטה, שנוצר על ידי חוויות של הזנחה, פגיעה מתמשכת ואף נטישה. כך קורה שאנשים שחוו טראומות בתחום הבינאישי (כמו גם חוויות של אלימות ופגיעה מינית), יגדלו בתחושת 'אני ואפסי' - תחושה שאינם יכולים לסמוך על איש מלבד עצמם".
"חשוב להדגיש כי גם אנשים אשר לא חוו טראומות קשות, אלא פגיעות מינוריות יותר בקשרים בינאישיים, עלולים לפתח מנגנון הגנה של שליטת יתר בסביבתם. בבגרות, תחושות חוסר האמון באחרים יכולות להתבטא בפגיעה קשה באמון בזולת ובצורך של האדם להיות דרוך ובשליטה, כביכול כדי לחוש יותר בטוח ומוגן מפני פגיעות אפשריות".
"זהו דפוס שאנו לומדים מההורים שלנו ומיישמים אותו בבגרות", טוען ד"ר אוהד הרשקוביץ, פסיכולוג CBT ומפתח קורס טיפול עצמי מקוון, "קונטרול פריק הוא לא מונח קליני, אבל הוא מגדיר בעיה פסיכולוגית מובהקת. איבוד שליטה הוא האיום הגדול ביותר על קונטרול פריק, וכדי להרגיע את עצמו הוא יוצר מסלולים שיחזירו לו את השליטה. המסלולים האלו נותנים תוצאות חיצוניות (ציון טוב, פידבק בעבודה) ותוצאות פנימיות (הרגשה רגועה). מרגע שנקבע המסלול, קונטרול פריק יילחם כדי שדברים יקרו לפיו כי בחוויה האישית שלו המסלול מבטיח לו את השקט".
כולנו רוצים שליטה מסוימת בחיים שלנו. מה נחשב לשליטת יתר?
"ישנם כמה סימנים שמעידים על היותו של אדם כבעל נטייה לשליטת יתר: ראשית, שיפוטיות וביקורתיות מוגזמות שיבואו לידי ביטוי בהבעת דעה נחרצת על מה הדרך הנכונה לעשות כל דבר וביקורת על מי שלא מיישר קו עם דעתם. טעויות יגרמו לחולי שליטה לדאגה ולכעס ולכן הם מרגישים דחף להצביע על טעויות של אחרים ולתקן אותם בכל הזדמנות, בדקדקנות יתרה. שנית, לאנשים שהם קונטרול פריק יהיה קשה להודות שהם עצמם עשו טעות, אפילו כשמדובר בטעות קטנה ולכן הם יעבירו את האשמה למישהו אחר. שלישית, קונטרול פריק הוא פעמים רבות גם פרפקציוניסט. כלומר, הוא מציב לעצמו רף ביצועים גבוה מאוד כדי להגיע ל'מושלמות'. התוצאה היא שהוא לא מסוגל להאציל משימות ואחריות על אחרים ומעדיף לעשות הכל לבד. כאשר הוא נאלץ להעביר מטלות לאחרים הוא ידאג להימצא מעבר לכתף שלהם על מנת לוודא שהכל נעשה 'בדרך הנכונה'. הוא חי בתחושה שאף אחד אחר לא יכול לבצע משימות באופן משביע רצון ושאם הוא רוצה שמשהו ייעשה כמו שצריך, הוא יעשה אותו בעצמו".
הצורך בשליטה הוא לא רק מטרד עבור הסובבים, יש לו גם תופעות לוואי פיזיות ונפשיות, מתברר.
"בפן הפיזי, צורך תמידי בשליטה מייצר תחושת דריכות וסכנה מתמדת, ה'מעודדת' ייצור מוגבר של הורמוני ה- Stress (כדוגמת הקורטיזול)", מסבירה רגב, "בזמן שכזה, מופרשים בגוף הורמונים מסוימים שגורמים להתעוררות מערכת העצבים הסימפתטית, הגורמת לדפיקות לב מואצות, נשימה מהירה וזרימת דם מוגברת לגפיים (ידיים ורגליים), ופחות לאיברים הפנימיים, אשר תפקודם נפגע כתוצאה מכך. תגובה זו מכונה 'Flight or Fight' - מצב הנוצר בגוף על מנת לאפשר לנו לברוח או להילחם (למרות שפעמים רבות לא מדובר בסכנת קיום אמתית, אך תחושות אלה נשארות בגוף)".
"בפן הנפשי, הצורך בשליטה גורם להתנהגות כפייתית, תבניתית ולא פרודוקטיבית. המתח והתסכול המתמשכים, לצד נטייה מוגברת לוויתור על עזרה ושיתוף במטרה להימנע מהישענות על אחרים, מביאים לעתים קרובות לשחיקה, עייפות ותשישות. כל אלו עשויים בסופו של דבר להתבטא גם בהפרעות רגשיות ביניהן דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה ועוד".
יש רק צדדים שליליים לקונטרול פריק? אין גם משהו חיובי?
"השאיפה לשליטת יתר מביאה בדרך כלל את האדם לתוצאות טובות במה שיבחר לעשות. על אדם כזה קל לנו יותר לסמוך אם נטיל עליו משימה, משום שהוא ידייק יותר מהשאר ולא יפספס דבר. אנו נוטים לראות באדם זה טיפוס חרוץ יותר, ולא בכדי - הוא לא ירפה עד להשגת התוצאה הרצויה. חלק גדול מאוכלוסיית הקונטרול פריק הם שאפתנים מאוד ודבקים במטרותיהם בכל מחיר. אך האם מדובר ביתרון או חסרון? זו כבר שאלה פילוסופית. חשוב לומר שהתיקון האמיתי של הקונטרול פריק הוא בללמוד לסמוך ולתת אמון בתהליך החיים הטבעי ולהרפות - לדעת שהדברים יתנהלו כפי שהם אמורים להתנהל בסופו של דבר, איתו ובלעדיו".
אז הקונטרול פריק סובל, אין ספק בכך. הוא חרד, הוא מתוסכל, הוא מתוח והקושי שלו להתמודד עם העובדה שהעולם לא תמיד זורם עם התוכניות המאוד מדויקות שלו משפיע עליו וגורם למצוקה אמיתית. אבל המצוקה, למרבה הצער, לא נשארת רק אצלו. עד כמה קשה לחיות לצד אדם שחש צורך לשלוט בכל? קשה מאוד, מתברר.
גידי נוהג לחקור את אשתו ריקי והילדים על כל צעד וצעד שהם עושים. מספר פעמים ביום הוא נתקף צורך בלתי נשלט לדעת איך בני משפחתו מרגישים. מה הם עושים עכשיו? עם מי הם מדברים? איך היה להם בעבודה? האם הבכורה שלו כבר הזמינה אינסטלטור שיתקן את הנזילה במקלחת או שהיא שוב דחתה? גידי לא נח עד שהוא מסיים את סבב הטלפונים היומי המלא. גידי לא מצליח להבין למה ההתנהגות שלו מעיקה ומעוררת זעם. הוא הרי נרגע רק מעצם הידיעה על המתרחש בחיי האנשים הקרובים לו ולא מבקש שישנו את דרכם. מנקודת מבטו הוא מאפשר לכולם חופש מוחלט, לא כופה עליהם דבר ורק דורש דיווח מפורט על פעולותיהם במהלך היום. זה הכל בגלל שהוא דואג להם. הם הרי המשפחה שלו, לא? הילדים הבוגרים מתקוממים על הפלישה לפרטיות ואילו אשתו, ריקי, מגיבה בלגלוג ובקוצר רוח. גם לה יש צורך מוגבר בשליטה ואצלה הוא דווקא מתבטא ברצון לקבוע שהדברים יתבצעו על פי דרכה. השניים לא מפסיקים למתוח בקורת ולהורות זה לזו כיצד להתנהג, כשכל אחד מהם בטוח שהשני הוא זה שהיסטרי וקונטרול פריק בעצמו.
את הסיפור של גידי וריקי מביאה אלינו בתיה ברק-ורבין, פסיכותרפיסטית אקזיסטנציאליסטית ויועצת זוגיות. בעבודתה היא נתקלת באנשים רבים שחווים צורך עז לשלוט לא רק בחייהם שלהם, אלא גם בחיי האנשים סביבם וביקום בכלל. לדבריה, רובם מתייחסים לתכונתם בסלחנות בטענה שבעצם היא מעידה על מעורבות, דאגה ואכפתיות. כדי להרגיע את פחדיהם הם חייבים לדעת מה עושה כל אחד מבני המשפחה בכל רגע נתון. תחושת השליטה אמורה להפיג חרדות, אבל מכיוון שמדובר באשליית שליטה ולא בשליטה אמיתית, המאמצים לספק את הצורך התובעני הזה שואבים אנרגיות אין סופיות ששוחקות את האדם ואת מערכות היחסים שלו גם יחד.
"בנוסף, בזוגיות מאוד נפוצה התופעה של נשים שלא מרשות לבעל להיכנס למטבח או לקפל כביסה ולהכניס לארון, בטענה שהוא לא מנקה אחריו כמו שצריך, לא שם דברים במקום או משאיר את השיש מלוכלך ועם זאת מתלוננות כל הזמן על כך שהבעל לא עוזר והן כורעות תחת העומס. מצד שני, אצל גברים יש 'קונטרולרים' שלא סומכים על בעלי מקצוע מפאת פרפקציוניזם ואז התיקונים הביתיים נגררים ונדחים, מה שמוביל למריבות. לא מעטות הפעמים בהן אותם קונטרול פריק הם וכחנים גדולים וחשוב להם להיות צודקים. לכן הם נתפשים כיהירים ומתנשאים כי הם הרי יודעים תמיד מה נכון לעשות, אם כי בפועל מקנן בליבם חוסר ביטחון ופחד לאבד אחיזה ולהתפרק. בהקשר זה כדאי לזכור אמרה מחוכמת טאו צ'ה צ'ינג לפיה 'לשלוט בזולת זה כוח, לשלוט בעצמנו זו עוצמה אמיתית'".
איך מתמודדים עם הצורך בשליטה בזוגיות?
"בני זוג לא אמורים לספק שירותי הרגעה איש לרעותו, אבל אמפתיה אף פעם לא הזיקה לאיש. כשההתנהגות היא מוגזמת ומציקה, כדאי להציב גבולות ולומר בפשטות ללא לעג ובלי לתקוף שעם כל ההבנה והאהדה, הדרישות מאוד מפריעות. כשאנחנו בצד החרד עלינו לחפש ולמצוא דרכים להירגע ולהתעודד בכוחות עצמנו ואם אנחנו ממש מוכרחים להציק אז לפחות להתנצל, לדבר בלשון בקשה ולא דרישה ולא לשכוח להודות על העזרה. בשורה התחתונה כדאי לזכור שכל ניסיון לשלוט בחיים סביבנו באמצעות אחרים נעשה כדי להרגיע את החרדה שלנו, גם אם נטען שאנו שוחרי טובתו של הזולת".
"הסביבה נוטה להתרחק מאנשים עם צורך מוגבר בשליטה, שכן השהייה לצדם מעוררת מתחים, תחושת דריכות ועימותים רבים", מוסיפה רגב, "קונטרול פריקס לעולם לא יהיו מרוצים ומסופקים. מסיבה זו, גם זוגיות עם בן/בת זוג בעלי צורכי שליטה מוגזמים עלולה להיות חוויה מתסכלת ומלווה בפגיעה בערך העצמי, במתחים ועימותים או בתחושה של ביטול עצמי וכניעה חוזרת ונשנית לדרישותיו של בן/בת הזוג".
"סביבתם הקרובה של אנשי הקונטרול פריק נוטה להתלונן פעמים רבות על חוסר האמון והשתלטנות ולעיתים תחווה תחושות של חוסר ערך וחוסר יכולת. במקביל, יחווה הקונטרול פריק חוסר שביעות רצון ואכזבה מאותה סביבה, בדידות, חוסר מובנות והיעדר תמיכה. כל אלה יתבטאו כאמור בעימותים חוזרים ונשנים עם בני המשפחה וחברים".
ואם הצורך בשליטה לא מספיק מעיק על כולם, הגיעה הקורונה, אירוע בינלאומי בו כולנו מרגישים נטולי שליטה, והפכה את חווית החיים לצד קונטרול פריק לסיוט של ממש.
חוץ מלמעלה ממיליון מתים ופגיעה אנושה בכלכלה ובחיי החברה, הביאה איתה הקורונה מנות גדושות של חוסר ודאות שמציבות אתגר בפני כל אדם ועל אחת כמה וכמה עבור אנשי הקונטרול פריק וסביבתם הקרובה.
"אני נתקלת במקרים רבים בהם בני זוג לא סומכים זה על זו בכל הקשור בשמירה על ההנחיות", מספרת ברק- ורבין, "הם בודקים, מבקרים ובולשים זה אחר זו מבוקר ועד ערב ומטיחים האשמות על חוסר אחריות והזנחת הבריאות של המשפחה. במקרה שהבעל או רעייתו היו בחברת אדם מאומת ונכנסו לבידוד או נדבקו, ההאשמות מרקיעות שחקים".
גם ד"ר הרשקוביץ מעיד על כך שמאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו, עלה גם מספר האנשים שהגיעו אליו לטיפול בקליניקה או לקורס המקוון לטיפול עצמי שפיתח, בשל רמות גבוהות של לחץ וחרדה בעקבות המצב: "תגובה אופיינית של קונטרול פריק לקורונה היא ניסיון לקבל שליטה בכל מקום שמתאפשר לו. הוא יקפיד על התקנות באופן חמור, יוודא שאף אחד לא יתקרב אליו ללא מסכה או פחות מהמרחק הרצוי, לא יאפשר לילדים לצאת להתאוורר בחוץ וירגיש בלחץ בכל פעם שיקפצו לסופר השכונתי. זו תגובה אגרסיבית שיוצרת מתחים וריבים בתא המשפחתי. לפעמים היא עוזרת להשיג מטרות, אבל לרוב אפשר להשיג את אותה תוצאה באסרטיביות ולא באגרסיביות, באופן שמאפשר גמישות ושיתוף".
"הצורך להיות בשליטה על חיינו, הינו צורך טבעי, אבל כשאנו מרגישים צורך עז לשלוט גם על האנשים מסביבנו ולכפות עליהם שוב ושוב את דעתנו, אז ייתכן כי מדובר בהפרעה נפשית, הדורשת התערבות טיפולית. אדגיש כי מדובר ברצף מסוים, המייצג רמות חומרה של ההפרעה", אומרת רגב.
על מנת לטפל בתופעת שליטת היתר, נדרשת מודעות של אותו קונטרול פריק לבעייתו ונכונותו לפנות לטיפול אולם רבים מאנשי הקונטרול פריק לא חווים את השתלטנות שלהם כמוגזמת או חריגה, אלא כנובעת מכורח המציאות. כמו כן, חוסר האמון הבסיסי שלהם גורם להם לפקפק באפשרות להיעזר באיש מקצוע.
אז מה עושים?
"פעמים רבות הדרך להתמודדות עם קונטרול פריק שמסרב לקבל עזרה, היא דווקא פנייה של ה'נשלט' לטיפול, במסגרתו ייבחנו דפוסי היחסים והגורמים אשר הביאו לבחירה בקשר מסוג כזה. בנוסף, ירכוש המטופל כלים וייפתח יכולת טובה יותר להציב גבולות לשתלטנותו של בן הזוג. במקרים רבים, השינוי שחל בהתנהגותם של בני הזוג מדרבן את הקונטרול פריק להגיע בעצמו לטיפול".
מה קורה בטיפול כזה?
"הטיפול יתמקד במספר שאלות שמענה עליהן עשוי להביא לזיהוי הגורמים העומדים בבסיס צורכי השליטה - מה מקורן של תחושות אלו, ואלו נסיבות חיים הביאו להיווצרותן? כיצד המטופל מרגיש כאשר הוא חש שהשליטה נלקחת ממנו? אילו מחשבות ופנטזיות יש לו על מה שיתרחש אם השליטה תצא מידיו, ואם ביצועיו לא יהיו מושלמים?. הטיפול יתמקד בחקירת החוויות בתחום הבינאישי ובניסיון לבסס תשתית טובה יותר של אמון, חמלה עצמית ויכולת לסמוך על האחר. בדרך כלל, כאשר מקורם של צורכי השליטה מובן והמטופל מזהה באופן מעמיק יותר את השלכות התנהגותו - היכולת להרפות מהשליטה גדלה והוא זוכה ליותר דרגות חופש".
נטלי סער, מאמנת אישית לנשים קרייריסטיות ומומחית ליצירת איזון בחיים בין קריירה לחיים אישיים, מעידה על עצמה שהכינוי 'קונטרול פריק' היה שמה השני במשך שנים. לסער היה חשוב לשלוט בכל: החל ממה יאכלו או ילבשו ילדיה, דרך איך לארגן "נכון" אירועים משפחתיים וכלה במה הכי טוב לזוגיות שלה עם בעלה.
"השליטה הייתה פחד ומסכה שנועדו להסתיר את מה שבאמת הרגשתי. תמיד בער בי הצורך להוכיח ותמיד הרגשתי שזה לא מספיק. במקום העבודה עשיתי הכל כדי לאמץ עוד ועוד סמכויות ותפקידים ולבסוף נוצר פער בין מה שציפיתי שיקרה לבין מה שקרה בפועל. בזוגיות ובחיי המשפחה התקשיתי ממש לבקש עזרה, בחרתי לעשות את הכל לבד ולבסוף נשחקתי", היא מספרת.
היום, אחרי תהליך טיפולי מוצלח שארך 5 שנים, סער מאמנת נשים להיפטר מאותה בעיה שהיא עצמה סבלה. היא מלמדת אותן להניח לשליטה המתמדת, להפסיק לרדוף אחר המושלם ולהיפטר מהחרדות ומתחושות האשם.
איך עושים את זה?
"צריך לבטא רגשות ולדבר על החולשות. להתחבר למה שאוהבים ולאו דווקא למה שחייבים משום שזה רק מעצים את תחושת השליטה. כמו כן, יש לדבר בגוף ראשון, לחשוף את הסודות ולהתחבר למקום האותנטי ביותר תוך שחרור של מה שקורה בתת מודע. צריך לשנות את הגישה, לפנות את הפסולת המנטלית שקיימת בנו עוד מילדות. זו הדרך היחידה לשתול אמונות חדשות ולהצליח לשחרר".
