זו תקופה שבה צריכים לגלות רגישות יתר. לכל אחד יש ימים קשים ושבועות מתוחים, אבל הקורונה הפכה את המועקה לאוניברסלית ולקחה את כולם לקצה.
כמעט לכל אחד מסביבנו קשה עכשיו מכל הסיבות הנכונות: בגלל הסבא או הסבתא שנדבקו, בגלל האח או האחות שאיבדו את העבודה או סתם בגלל הדכדוך והמתחים שהביא איתו הסגר. הייאוש נעשה יותר נוח – וגם יותר גורף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- "מה הוא רוצה עכשיו?!": למה אנחנו מסננים?
- כשהמצפון מכרסם בנו: המנגנון המורכב של החרטה
- הצצה לעולמם של ההיפוכונדרים
וזו גם הסיבה לכך שדווקא עכשיו חשוב במיוחד לברור מילים ולסנן מחשבות שעלולות לפגוע: במפגשים משפחתיים, במפגשים עם חברים ואפילו סתם בבית, עם בן או בת הזוג שמבלים איתכם את רוב שעות היום בתוך דירה עם שלושה ילדים שלא נותנים רגע מנוחה. רובנו הרבה יותר פגיעים עכשיו, חשופים יותר, נדלקים מהר יותר - וגם צריכים להתנהג בהתאם.
במילים אחרות, זו לא התקופה המושלמת להיות בה חסרי טקט. גם בימים רגילים לגמרי ונפיצים פחות החברה גובה מחיר מסוים, לא בהכרח כתוב, על התנהגות לא-רגישה – אבל נראה שעכשיו המחיר הזה עלה, וצריך להיזהר עם אמירות שחורגות מגבול הטעם הטוב ויכולות ללחוץ על הנקודות הכואבות של הסובבים אותנו (בין אם הן יוצאות במכוון ובין אם בטעות). זה הזמן לחשוב קצת לפני שאומרים אמת כואבת מדי, לפני שמגלים בדרך הלא נעימה איך כנות יתר עלולה לפעמים לשרוף קשרים.
ההגדרה הקלאסית של טקט היא צורת התנהגות שמטרתה למנוע מבוכה או אי נעימות אצל אחרים. מקור המילה ביוונית היא מגע או תחושה – ואכן, התנהגות חסרת טקט עלולה ליצור אצל ה"קורבן" שלה מגוון של תחושות לא נעימות משלל סיבות. חוסר טקט מייצר מבוכה, כעס, לפעמים אפילו עלבון, וכשהוא פומבי ההשלכות שלו עלולות להיות כבדות בהרבה.
מאיפה זה מגיע? מהו המנגנון הפסיכולוגי-נפשי שעומד מאחורי התנהגות שנתפסת כהפרה של קודים חברתיים ובין-אישיים?
"אנשים לרוב מזהים שאדם מסוים מתנהג בחוסר טקט, בעוד שהאדם שמתנהג בחוסר טקט באופן קבוע פחות מודע לזה, פחות במגע עם החוויה הזאת שהוא מייצר אצל האחרים", מסבירה יעלה ורטהיים, פסיכולוגית קלינית וחינוכית. "הדבר הראשון שאפשר לומר עליו זה שהוא לא קורא בצורה טובה רמזים חברתיים ולא מתאים את עצמו אליהם. אבל כשאדם שנוהג בחוסר טקט, זה לא רק בגלל הקושי בקריאת רמזים חברתיים – כי יש אנשים שמתקשים לקרוא רמזים חברתיים, אבל אף אחד לא יגיד עליהם שהם חסרי טקט. יראו בהם מנותקים, יראו בהם נוקשים, יראו בהם נתונים באיזושהי קפסולה במובן הרגשי – אבל לא יגידו שהם חסרי טקט.
"בשביל שאדם יהיה חסר טקט, הוא גם צריך לקלוט הרבה דברים ולתת להם איזשהו ביטוי. אם מישהו מתייחס לסובבים אותו באופן שהם מרגישים שהוא חסר טקט, הוא גם לוחץ להם על הכפתורים, הוא אומר דברים שהם לא בלתי נכונים אבל שלא ראוי ונכון ומתאים לומר אותם. ודווקא בגלל זה הוא מייצר את החוויה הזאת של 'איזה חסר טקט הוא'".
"זה לא רק הקושי לקרוא רמזים חברתיים. זה משולב בעוד דברים", מוסיפה ורטהיים. "יכול להיות שהוא כן מסוגל לקרוא רמזים חברתיים אבל לא מייחס להם חשיבות. הוא יכול לקרוא דברים עמוקים ומהותיים בזולת, אבל לא להתייחס באופן תואם לרמזים חברתיים בין השורות, לתקשורת לא מילולית, לתקשורת שחבויה בין המילים, לתקשורת שבאה לידי ביטוי במימיקה, בשפת גוף, בציפיות חברתיות שכרוכות במוסכמות ובנורמות המקובלות. האדם שנוהג בחוסר טקט לא מתאים את עצמו לכל הדברים האלה, בין אם מתוך קושי לזהות אותם ובין אם מתוך זה שהוא לא מייחס להם חשיבות ראשונה במעלה, דבר שיכול להיות כרוך בהרבה מאוד דברים - למשל באימפולסיביות, בסוג של היעדר עכבות. זה יכול להיות קשור לנוקשות רבה. זה יכול להיות קשור לקושי בהסתגלות חברתית ובאדפטציה החברתית".
עוד נדבר על המשמעות של חוסר טקט בזוגיות, אבל מה לגבי המקום של חוסר טקט בעבודה? מסתבר שיכולות להיות לו השפעות חמורות. לפי מחקר של אוניברסיטת תל אביב, התנהגות בעייתית של עמיתים לעבודה - שיכולה לכלול אמירות לא מכבדות, השפלות ועקיצות שיוצרות אווירה לא נעימה, וכולן קשורות בדרך כזאת או אחרת לחוסר טקט - היא עניין בריאותי ממש. אותו מחקר הראה שעובדים שלא זכו לתמיכה חברתית מעמיתיהם היו בסיכון גבוה פי 2.4 למות מאלה שזכו לסביבת עבודה תומכת.
אין ספק שכדי לדעת לעבוד עם אנשים, כדאי בהחלט להצטייד בטקט כשמגיעים למשרד. ג'יימס מנקטלו וג'וליאן בירקינשו, שחיברו את הספר "100 דרכים להיות בוס טוב יותר", ערכו סקר בקרב 15,242 מנהלים ברחבי העולם שבחרו את 100 המיומנויות שמנהל יכול לשלוט בהן כדי להפוך למנהיג טוב יותר. 41.8% מאנשי המקצוע שלקחו חלק בסקר העריכו את היכולת להתנהג בטקט כאחד הכישורים החשובים ביותר הדרושים לניהול מצבים קשים במקומות עבודה.
וכשמדובר בחוסר טקט כמצב קבוע אצל אדם מסוים – זאת בעיה רצינית, שיהיה קשה להבליג עליה לאורך זמן. אבל אם חושבים על זה, כולנו יכולים להיות חסרי טקט לפעמים. לכן, גם אם אתם לא תופסים את עצמכם כחסרי טקט כמצב קבוע, כדאי להיזהר עם מה שיוצא לכם מהפה.
מה מוביל אנשים מסוימים שלא מזוהים בסביבה כ"חסרי טקט" להתנהג בכל זאת ככאלה? "זה יכול לקרות במצב של עצימות רגשית מאוד גבוהה, במצב של חרדה, בדרך כלל ברגשות לא טובים, במצב של כעס ותסכול", מסבירה ורטהיים, "כי נקודתית הם במצב שהוא פחות מווסת. זה עלול לקרות לכולנו. בגלל זה אומרים שלא תופסים אדם בשעת צערו, ביטוי מהסוג הזה מבטא מצבים שבו אנשים אומרים דברים בלי חשבון כשבדרך כלל הם לא כאלה. אז הם עלולים לומר איזושהי אמת, כמו שאמר הילד הקטן באגדה 'המלך עירום', שהם לא מסננים – שהיא נכונה אולי אבל לא אומרים אותה ככה, או אומרים אותה בדרך שמתאימה יותר לנורמות ולמוסכמות - בעקיפין, באירוניה, ברמז".
ורטהיים מסבירה איך חוסר טקט כתכונה של אנשים, שנובע מהנטייה לייצר פרובוקציות ולעורר יחס, מגיע לפעמים "בגלל איזושהי משאלה לא ברורה ולא מאוד מודעת לעשות בדיוק את הדבר שאתה מפחד לעשות אותו. ללכת נגד הפחד של עצמך ולעשות סוג של דווקא לעצמך. להגיד כל מיני יציאות שבאיזשהו מקום לא מאוד מנוסח וברור אתה יודע שיעוררו כלפיך תגובה שלילית, ועדיין אתה אומר את זה מתוך איזשהו צורך, לא מאוד מאורגן וברור בדרך כלל, לנווט את עצמך לסיטואציה הזאת".
ולגבי אנשים שאת מייחסת להם חוסר טקט שהוא יותר מוטמע בהם - האם זה באמת אופי, או שאפשר לשנות את זה?
"זאת שאלה נורא גדולה – אילו דברים שמאפיינים אותנו כתכונה ולא קורים לעיתים נדירות במצבי קיצון הם בני שינוי. אני חושבת שכדי שדבר יהיה בר שינוי, ראשית כל האדם צריך לרצות לשנות אותו. אנחנו מתקשים להשתנות, במיוחד כשאנחנו כבר מעוצבים ובגירים ועם איזושהי התעצבות לאורך חיינו, שכרוכה באופי המולד שלנו ובמצבים שאליהם נחשפנו לאורך החיים. זו שאלה שהיא מעבר לחוסר טקט, של השתנות ממעלה ראשונה אצל אנשים. אדם יכול לבוא למשל לתהליך של טיפול בגלל חוויה של בדידות, של דחייה חברתית, של פחד מנטישה, ותוך כדי שהוא שוטח את כאבו, משתף בחוויותיו, מתלבט לגבי מצבים ומעלה כל מיני חוויות שיש לו צורך לשתף בהן מהעבר ומההווה, הוא בא במגע עם ההתנהלות שלו עם אנשים, עם החוויה החברתית והבינאישית שלו. על הדרך הוא משפר גם את ההתאמה החברתית שלו, את האופן שבו הוא מבטא את ההבנות החברתיות, המצביות והבין-אישיות שלו, באופן שהופך להיות מתאים יותר לזולתו – וכפועל יוצא מזה גם פחות מעורר כלפיו את הדברים שמפניהם הוא חושש, את הדחייה ואת הנטישה".
מה יכולות להיות ההשפעות של חוסר טקט בזוגיות ובמערכות יחסים?
"איך אתה חושב שנוצרת זוגיות כשלפחות אחד מהפרטנרים הוא חסר טקט? חוסר הטקט היה כפי הנראה חלק מהחבילה. החיבור נעשה כשהתכונה הזאת כבר הייתה, גם אם היא התעצמה עם השנים או קיבלה גוון ייחודי, כי אנחנו מתהווים כל הזמן. אולי זה נהיה עוד יותר בולט, מגושם, מסורבל, נוקשה, מנוכר וחסר עכבות. הרבה פעמים יכול לקרות בזוגיות בכלל שככל שהיא מתמשכת, ונגיד שהיא לא מתפתחת לטובה, אז החסרונות יותר בולטים. כשהאחר קורא את החסרונות שלנו ומצהיר עליהם באופן שלוחץ לנו על הכפתורים, בוחר לציין אותם בפומבי ולהלבין את פנינו ברבים או עושה כל מיני דברים שהם לא רגישים וחסרי טקט, זה כמובן יותר מציק ככל שהזוגיות לא יכולה להכיל קשיים או חסרונות של האחר".
ואולי כדאי לסיים את הכתבה דווקא עם תזכורת חשובה לגלות סלחנות ל"יציאות" שממש עדיף היה להימנע מהן. לגבי חלק מהאנשים, חוסר טקט הוא מצב נתון שצריך לקבל אותו. "הבן אדם לאו דווקא בוחר", מדגישה ורטהיים. "למה הכוונה? לא תמיד אנחנו עושים מה שאנחנו עושים מתוך בחירה, וגם לא כי מישהו מבחוץ הכריח אותנו. יש איזה קול פנימי שדוחף אותנו לעשות משהו שהוא לא נגד רצוננו, אבל הוא גם לא מתוך רצוננו. זה איזשהו קונפליקט: דחפים, צרכים מסוימים, מתנגשים בתוכנו. הם בדרך כלל כאלה שלוחצים לנו עצמנו על איזושהי נקודה. לא כל ההתנהגויות שלנו נובעות מתוך חופש מלא של בחירה – לא רק החופש שמוקנה לנו מהרשויות, מהמסגרות, מהחוקים, מהנורמות, אלא גם חופש פנימי. יש הרבה פעמים שאנשים עושים דברים שהם לא לטובתם. אנחנו יכולים לעשות המון דברים שאנחנו מצטערים עליהם רגע אחרי, שעה אחרי, יומיים אחרי. לא רק היציאה חסרת הטקט נכללת בהם.
"ולמה אנחנו עושים דברים שאנחנו יודעים, אפילו רגע אחרי שאנחנו עושים אותם, שנתבאס עליהם? כי יש לנו איזה צורך בכל זאת לעשות אותם. כי קשה לדחות סיפוקים, או כי אנחנו רגילים למקם את עצמנו בטייפ-קאסטינג של מי שמבאס, של מי שבודק, של מי שמתסיס, של מי שמעורר כלפיו תגובות לא אדישות, מלוות בתרעומת, אבל גם עם איזושהי הצהרה של 'אנחנו דוברים אמת, עלינו על משהו, לחצנו על איזה כפתור'. יש איזשהו סיפוק מיידי שכן ניתן לאותו אדם, גם אם הוא יודע שזה משוח ברעל שיתנקם בו עוד שתי דקות. לא כל דבר שאנחנו עושים מתוך חופש בחירה אזרחי-חברתי הוא גם מתוך חופש בחירה נפשי, מתוך ויסות שקט, מודע ומאורגן, כשאנחנו יותר במגע עם אילו מחשבות והתנהגויות מיטיבות איתנו ואילו לא. מי שמושך אל המתסיס והפרובוקטיבי והמבאס – יש לו צורך להתמקם במקום הזה, בפרט אם מדובר בהתנהלות חסרת טקט של אנשים שדווקא קריאת הרמזים החברתיים שלהם היא טובה".