מ', אחות במחלקה פנימית, בת 53 ממרכז הארץ חלתה ביולי בקורונה ופיתחה תסמינים קלים. "התחילו לי כאבי ראש וסחרחורות, ביצעתי בדיקת קורונה והתגליתי חיובית", היא מספרת. "שהיתי שבועיים במלונית אבל המחלה הייתה קלה יחסית. התסמינים עברו מהר וחזרתי לעבודה כבר אחרי שבועיים". אלא שבאוקטובר, לפני כחודש, שוב החלו תסמינים. הפעם קשים יותר. "כאבי ראש, בחילות, סחרחורות, ביצעתי שוב בדיקה והתגליתי חיובית. אחרי ארבעה ימים התחלתי להרגיש ממש־ממש רע. חום מאוד גבוה של יותר מ־40 מעלות, בקושי הצלחתי לקום מהמיטה לשירותים, קשיי נשימה, בחילות, שלשולים, סטורציה נמוכה".
כתבות נוספות למנויים:
זה ממש החמיר בפעם השנייה.
"כן, זה היה נורא. אחרי ארבעה ימים כאלו, החלטתי ללכת לחדר מיון, טופלתי ואושפזתי. לחלות פעם אחת זה דבר אחד אבל לחלות פעמיים זה כבר איום ונורא".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
את יודעת מה היה מקור ההדבקה?
"לא. עבדתי בבית החולים ממוגנת לגמרי. בכל מקרה, כבר עכשיו הקפדתי להתחסן לשפעת וכך גם כל בני המשפחה, שאגב, כולם גם כן חלו בקורונה והיו בבידוד, אבל אף אחד לא חטף את זה קשה וחוזר כמוני".
הדבקה חוזרת בקורונה היא אחת התופעות המסתוריות שחוקרי הנגיף עדיין לא פיענחו. בישראל לא ברור כמה אנשים חלו פעמיים בקורונה, ההערכות מדברות על כמה עשרות מתוך מאות אלפי החולים. אך עדיין לא ברור לגמרי אם מדובר בשאריות של הנגיף שבו נדבקו החולים לראשונה או שמא הדבקה חדשה לגמרי. התופעה הזו מוכרת כמובן גם בעולם. כך, למשל, בסוף חודש יוני האחרון הרגישה סאן דה יונג, הולנדית בת 22, בחילה, קוצר נשימה, כאבי שרירים ונזלת בלתי פוסקת. רק חודשיים קודם, ב־17 באפריל, היא אובחנה חיובית לנגיף הקורונה וסבלה מתסמינים קלים במשך שבועיים. ב־2 במאי קיבלה תשובה שלילית, אז כשהרגישה רע שוב, חשבה שאולי אלה רק שאריות של הזיהום ההוא. אבל כשלסימפטומים האלה נוספו כאבי בטן, שלשולים ובמיוחד אובדן חוש הריח, הרופאה שלחה אותה להיבדק שוב. כמה ימים אחר כך קיבלה תשובה חיובית שהדהימה אותה - היא החלימה מקורונה ונדבקה שוב בטווח של פחות משלושה חודשים.
מקרים כמו של מ' הישראלית ודה יונג ההולנדית זוכים לכותרות בתקשורת, הם אמנם בסך הכול עדיין ברמת האנקדוטה המדעית, אבל הם מייצגים חשש נוסף בהתמודדות עם הנגיף שמפתיע את המומחים מחדש בכל שלב במלחמה הנואשת נגדו. זיהומים חוזרים הם תופעה מאוד מטרידה, במיוחד כשהעולם נמצא במרחק של חודשים מהפצה נרחבת של חיסון. אם החסינות שמייצר הגוף שהחלים מפני הקורונה תתגלה כשברירית וקצרת מועד, יהיו לכך השלכות אדירות לא רק על הסיכונים למי שחלו והחלימו אלא גם ליעילות החיסונים העתידיים.
הזיכרון של מערכת החיסון די דומה לזיכרון שלנו - הוא זוכר כמה זיהומים בצורה ברורה, אך נוהג לשכוח אחרים. חצבת, למשל, היא מאוד בלתי נשכחת - מקרה אחד אמור לתת חסינות לכל החיים, ובכל מקרה יש חיסון יעיל מאוד. מאידך, ילדים יכולים לחלות בווירוס נשימתי מספר פעמים באותו חורף. נגיף הקורונה החדש לא מעיק על עולמנו מספיק זמן כדי לדעת בוודאות איפה הוא נמצא על הסקאלה, מה שמוסיף לבלבול הכללי.
כדי לקבוע כי מדובר במקרה של זיהום חוזר, על חולה שהחלים לעבור בדיקה חיובית פעמיים, כשבין השתיים מפריד לפחות חודש ללא סימפטומים. הווירולוגית שנטל רוזקן, מהמכון הלאומי ההולנדי לבריאות הציבור, אמרה לכתב העת Sciencemag כי בדיקה שנייה לא חייבת בהכרח להצביע על הידבקות שנייה. היא יכולה להיות חיובית מכיוון שלחולה נותרו בדרכי הנשימה שאריות נגיף מהזיהום המקורי, או בגלל זיהום של שני וירוסים בו זמנית.
"מאוד בעייתי להגדיר למה מתכוונים כאשר אומרים הידבקות שנייה כי מדובר בספקטרום רחב מאוד של מצבים", אומרת פרופ' גליה רהב, מומחית למחלות זיהומיות מבית החולים שיבא. "מצד אחד של הספקטרום, אנחנו יכולים לראות חולים שהיו חולים, הבריאו קלינית, יצאו מבידוד, חזרו אפילו לעבודה, אבל פתאום מתאשפזים או מגיעים לרופא שוב עם מחלת חום, קוצר נשימה, תסמינים בריאות ועוד סימפטומים, אבל כשבודקים אנחנו לא רואים אצלם נגיף חי, אלא שאריות של הנגיף הראשוני. ולכן אי־אפשר להגיד שהחולים הללו מידבקים, ולכן גם אין לקרוא לזה הידבקות שנייה".
מתי כן אפשר לדבר על הידבקות שנייה?
"כאשר עושים מיפוי גנטי, מאפיינים את הווירוס הקודם ואת הווירוס החדש לכאורה, ומגלים שיש שינוי, גם אם מזערי, בהרכב הגנטי שלהם. רק אז אפשר לומר שמדובר בהידבקות שנייה, כיוון שזוהי הידבקות בנגיף שהוא עדיין ממשפחת הקורונה, אבל שונה גנטית. ובהקשר הזה, אנחנו יודעים בינתיים רק על מקרים בודדים בעולם שאפשר לספור על עשר אצבעות".
אז מה עם הנתונים שמופיעים במחקר ומדברים על עשרות ומאות הדבקות חוזרות במקסיקו, הולנד, ברזיל ועוד מדינות?
"זה מה שעוד לא ברור לנו. האפשרות הכי סבירה היא שמדובר בשאריות מהנגיף הראשון, האנשים כן חולים, ויש להם תסמינים של פוסט־קורונה, ואת זה אנחנו כן רואים הרבה".
מקרים כמו של מ' ודה יונג מציבים סימני שאלה גדולים באשר ליעילותם של החיסונים שכל כך הרבה תקוות תולים בהם, ופרופ' רהב נאלצת להסכים. "אנחנו גם לא יודעים מה עם החיסוניות קדימה, כלומר למשך כמה זמן החיסונים יהיו יעילים וימנעו הידבקות חוזרת", היא אומרת. "אנחנו רק רואים שמי שמדוכא חיסון או בעל מערכת חיסונית חלשה, הוא פגיע יותר. זו בדיוק הסיבה שפחדנו מהחורפנים ומהמחשבה שמדובר בגילוי של מוטציה משמעותית. כי זה אומר שאולי החיסון בכלל לא יהיה יעיל. וגם אם מדובר במחלה חוזרת, פרסיסטנטית, השאלה של יעילות החיסון מטרידה".
מה אנחנו יודעים היום לגבי הסיכויים להידבק שוב?
"בהקשר של מחלות הצטננות פשוטות, שנגרמו עד כה מנגיפי קורונה שהכרנו, אנחנו יודעים שכאשר מקבלים אותן, הגוף מחוסן לשלושה חודשים עד חצי שנה. אבל עוד לא ברור מה יקרה עם הגרסה שאיתה אנחנו מתמודדים עכשיו. אגב, גם בסארס יודעים שהחיסון יעיל לחצי שנה, אז אולי בכלל נצטרך לתת חיסון אחת לשנה, או לחצי שנה, אנחנו עוד לא יודעים. קודם כל צריך להתחיל לתת את החיסונים, לראות מה הם עושים, לכמה זמן הם יעילים, ואז ללמוד איך מתנהג הנגיף, האם הוא כן או לא חוזר".
ככל שמעמיקים אתם מבינים כמה מעט אתם יודעים. זה יכול לקחת שנים.
"זה לא ייקח שנים, כי ההתקדמות בחיסון לקורונה מאוד מהירה. בעבר פיתוח של חיסון לקח עשר שנים, היום אנחנו עם חיסון אחרי עשרה חודשים. בזכות זה שכולם נרתמו ביחד לעשות את זה".
איך ביחד אם יש תחרות בין החברות ואין חלוקת ידע?
"ה־FDA עשה הרמוניזציה, כדי לקבוע באיזה אופן צריך לפתח את חיסון הקורונה, וקבע סטנדרטים שכל החברות מנסות לעמוד בהם. אני גם חושבת שזה טוב שיש תחרות בין החברות, כי הרבה חברות בודקות כל מיני אופציות שונות, ונכון שהן לא מתואמות לגבי מה כל אחת בודקת. אבל גם סביר להניח שחברה אחת לא תוכל לעמוד באספקת החיסונים לכל העולם, ולכן טוב שיש יותר מאחת. בסוף נדע איזה חיסון יהיה יותר טוב".
לפני שבועיים פירסם מכון המחקר הפרטי Cold Spring Harbor Laboratory מניו־יורק תוצאות ניסוי אופטימיות שלפיהן החסינות יכולה להימשך שנים, אולי אפילו עשרות שנים. בין היתר העלה המחקר כי אנשים שהחלימו מסארס, שנגרם בידי נגיף קוביד אחר, עדיין נושאים תאי חיסון חשובים, 17 שנים לאחר ההחלמה.
לפי המחקר, לרוב האנשים שהחלימו יש מספיק תאים חיסוניים לפחות שמונה חודשים מאוחר יותר. אורך זמן כזה של תאי זיכרון מבטיח בדרך כלל כי התאים האלה עשויים להישאר בגוף זמן רב. "הסקנו כי לתאים החיסוניים יש זיכרון ארוך מספיק כדי למנוע מרוב האנשים לחלות באופן קשה שיצדיק אשפוז במשך שנים רבות", אמר ל"ניו יורק טיימס" ד"ר שיין קרוטי, וירולוג במכון לה־ג'ולה לאימונולוגיה בקליפורניה, שהוביל את המחקר.
הממצאים האלה, אם יתבררו כנכונים, יקלו מאוד גם על פס ייצור החיסונים. החשש כי יהיה צורך לחסן את כל האוכלוסייה שוב לעיתים קרובות, הוא אחד מכאבי הראש הגדולים של החברות הנמצאות במרוץ לחיסון. הממצאים גם עולים בקנה אחד עם מחקרים של מעבדות אחרות, כולל מחקר אחד שקבע כי למחלימים יש תאי חיסון חזקים מאוד, גם אם לא מתגלים נוגדנים בגוף.
הפעם הראשונה שבה התגלה חשש למקרה של הידבקות חוזרת, הייתה כבר בחודש אפריל בדרום קוריאה. אבל רק באוגוסט הגיע אישור רשמי של מקרה כזה: גבר בן 33 שטופל בבית חולים בהונג־קונג בגלל סימפטומים קלים בחודש מארס החלים, ואובחן שוב כחיובי לאחר שחזר מטיול בספרד. הזיהום השני של המטופל בהונג־קונג היה קל יותר מהראשון, וזה מה שאימונולוגים מצפים לו, כיוון שהזיהום הראשון מייצר בדרך כלל חסינות מסוימת.
אבל לא כל הזיהומים החוזרים שהתגלו עד כה הם מקרים קלים יותר. למשל לוסיאנה ריביירו, מנתחת בריו דה־ז'ניירו, שהפעם השנייה שלה הייתה גרועה בהרבה. בפעם הראשונה היא נדבקה על ידי קולגה, פיתחה תסמינים קלים וכעבור זמן קצר נבדקה שוב וקיבלה תוצאה שלילת.
שלושה חודשים אחר כך היא כבר לא הייתה מסוגלת להריח את ארוחת הבוקר שלה, אבל לא נבדקה כי חשבה שהיא חסינה. אחרי שהגיעה למצב של תשישות מוחלטת, עברה סריקת טומוגרפיה ממוחשבת וגילתה כי חצי מהריאות שלה נפגעו. הרדיולוג אמר לה מיד שזה קורונה, והיא עדיין לא האמינה כשנבדקה שוב וקיבלה תוצאה חיובית.
המקרה של ריביירו מעלה חשש כי הווירוס יכול לעבור מוטציה. עד כה לא קיימת הוכחה למוטציות שהופכות את הנגיף למסוכן אפילו יותר או חסין לחסינות, אבל זה לא אומר שאין מקרים שמעלים חשש כזה. למשל, במרכז הרפואי השוודי בסיאטל התאשפז חולה שנדבק במארס ונדבק שוב כעבור ארבעה חודשים. על אף שהתסמינים היו קלים יותר בפעם השנייה, בדיקות העלו כי הנוגדנים שעורר הנגיף הראשון, לא פעלו טוב על השני.
"התרחיש הכי קיצוני שמדיר שינה מעיניי, הוא שיהיו מוטציות בנגיף ושהוא ישתנה כל הזמן כמו השפעת", אומרת פרופ' גליה רהב, "נצטרך לרדוף אחריו עם חיסונים, שבאמת חס וחלילה לא יהיו מספיק יעילים. אבל אני חושבת שלפחות לגבי החיסונים הגנטיים, שלגביהם יש לנו מידע ראשוני, זה נראה טוב".
נמשיך עוד הרבה זמן עם הריחוק והמסכות.
"אני מאמינה שכן, ובעיקר נצטרך ללמוד איך לחיות עם הנגיף. הלוואי שהיינו יכולים למגר אותו כמו שעשו בטאיוואן וסינגפור, אבל שם יש משמעת מאוד גדולה וברגע שהממשלה אומרת היום לא יוצאים, אין היום בתי ספר, אין התקהלויות, אז הציבור מציית. כולם שם עם מסכות ולא כל הזמן עושים רק קומבינות. העם והשלטון שם זה גוף אחד".
יש משהו אחד שאם היינו עושים אחרת היה משנה?
"קשה לדעת כי זו באמת מחלה ומגפה שלא הכרנו קודם, שאנחנו לומדים אותה תוך כדי תנועה, זה ביטוי שונה של כל מה שאנחנו מכירים. אבל יש בלגן וכל כך הרבה אנשים מעורבים, ומי מוביל את זה? כולם אנשים נהדרים, אבל הקבינט לא נותן למומחי הבריאות מספיק כוח. ביבי מקבל את ההחלטות לפעמים באופן חד מדי, וזה לא פשוט. מצד שני, קשה לבוא ולהאשים, כי כשאין אחידות פוליטית, אין אחדות בהתמודדות. הלוואי והיינו אומרים בואו נשים בצד את כל הפוליטיקה עכשיו ונלך רק למלחמה בקורונה".
