לא משנה כמה ספרי תזונה יפורסמו בעולם, נדמה שרק לפרופ' מריון נסל מאוניברסיטת ניו יורק יש מוניטין מקצועי מפואר מספיק כדי שתשובותיה ייחשבו לסוף פסוק. זה בדיוק מה שחשבה קארי טרומן, עורכת דין ופעילה אמריקאית ידועה למען איכות הסביבה, שנהגה להפנות לפרופ' נסל שאלות מורכבות בענייני תזונה. ופרופ' נסל ענתה, כהרגלה, תשובות חד משמעיות ונטולות אינטרסים ושיקולים זרים שמאפיינות את עבודתה כבר עשרות שנים.
כתבות נוספות למנויים:
את מעמדה כתזונאית המוערכת והבכירה ביותר בעולם רכשה פרופ' נסל בזכות מחקרים רבים, עבודה רבת שנים באוניברסיטת ניו יורק ופרסום ספרים פורצי דרך בתחום התזונה שתורגמו לעשרות שפות, כולל עברית. את הקרדיט הרב שהיא זוכה לו בציבור הרחב אפשר לייחס למלחמתה נגד הפוליטיקה של תעשיית המזון וההטעיות שהיא מייצרת בכל הקשור לתזונה, וכן לידע הרב שיש לה בזכות השכלתה הרחבה (הדוקטורט שלה עסק בביולוגיה מולקולרית). כל אלה הפכו אותה לתזונאית שכולם רוצים לשמוע את דעתה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
טרומן פרסמה את תשובותיה של פרופ' נסל בבלוג שלה, שנקרא על שמה, Kerry Trueman, וכשמספר השאלות הלך ועלה והן נהיו פופולריות מאוד, הפכה טרומן את התשובות לפינה שנקראת Let's Ask Marion. לאחרונה איגדו השתיים את השאלות (והתשובות) בספר חדש שנקרא על שם הפינה. הספר, שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה, הפך מיד עם צאתו לרב מכר בארצות הברית.
השאלה הראשונה והמסקרנת ביותר שהופנתה לפרופ' נסל היא התזונה שלה עצמה. אחרי כל המחקרים והידע הנרחב שצברת, היא נשאלה, במה את עצמך מאמינה? מה את אוכלת? בספר הזה מספרת פרופ' נסל לראשונה על כך שהיא אוכלת הכול, חוץ ממזון לא טבעי ומעובד. לדבריה, לפני כמה שנים היא החליטה לא להכניס לגוף שלה מזון שמכיל מרכיבים בלתי ידועים. מהם מרכיבים לא ידועים? כאלה שלא נמצאים במטבח שלה. הכלל פשוט: אם ברשימת המרכיבים על תווית של מוצר מסוים מצוינים רכיבים כמו מלטודקסטרין, חומרי טעם וריח וכדומה, היא לא קונה אותו. חוץ מזה היא ממעיטה לאכול בשר, אבל מאמינה שכדאי להשקיע בבשר ובמוצרי חלב וביצים של בעלי חיים שגדלו באופן חופשי וניזונו מתזונה צמחית. היא אוהבת מאוד פחמימות, וכן, היא גם אוכלת דגנים לא מלאים וגם סוכר לבן, כי היא לא חושבת שהוא "רעל" ומאמינה שההנאה מאוכל חשובה מאוד.
בנוגע לסוכר לבן היא פועלת לדבריה בהתאם להמלצת ארגון הבריאות העולמי שלפיו אפשר לאכול סוכר פשוט עד 10% מכמות הקלוריות היומיות (כ־2,000 קלוריות ביום), שזה 50 גרם סוכר (רבע כוס או 12 כפיות) - כמות לא מעטה כלל. היא נהנית ואוהבת מאוד לאכול גלידה אבל מעדיפה כזו שאינה מעובדת ומכילה חומרים לא מזוהים. כמו כן היא לא משקיעה ולא מאמינה באף "סופר־פוד", כמו מלח ורוד מההימלאיה לדוגמה, כי לפי דעתה גם אם יש בו מעט יותר מינרלים לעומת מלח רגיל, מדובר בכמות כל כך זעירה שאין לה שום משמעות בריאותית ולכן הוא אינו שווה את ההשקעה הכספית. מה עוד אפשר ללמוד ממנה? הנה כמה שאלות ותשובות מתוך הספר החדש.
למה המלצות התזונה משתנות כל הזמן וסותרות זו את זו כך שלרוב האנשים לא ברור האם בריא להם לאכול ביצים, חלב או בשר?
"המחקרים בתזונה קשים לביצוע. כשמשווים בין אוכלוסיות שונות קשה מאוד לקבוע אם אכילת הביצים גרמה לעלייה בכולסטרול או גורמים אחרים, כמו לחץ נפשי, חוסר פעילות גופנית, מזון אחר או נטייה גנטית. לכן כל כך קשה לבצע מחקרים שמצביעים על קשר סיבתי בין מה שהאדם אוכל לבריאותו או לסיכון שלו לפתח מחלות. וכדי לסבך את התמונה עוד יותר, ישנה הפוליטיקה של המזון. תעשיית הביצים/ החלב/ הבשר נוהגת לממן מחקרי תזונה במטרה להוכיח קשר בין ביצים/ חלב/ בשר לבריאות.
"כשמדענים מזהים קשר בין כולסטרול גבוה לסיכון להתפתחות מחלת לב הם ממליצים על הגבלת אכילת אותו מאכל, אבל ארגון התעשייה של אותו מוצר לא אוהב את ההמלצה כי היא פוגעת לו במכירות ולכן הוא פועל לפרסום מחקר חדש שיטיל ספק בקביעה הקודמת. בעקבות זאת מתפרסמים מחקרים שלפיהם אין קשר בין אכילת המוצר למחלות לב - וגם כאלה שלפיהם יש קשר. כל זה לא אומר שכל המחקרים ממומנים ומוטים ואי אפשר לסמוך עליהם. אבל מכיוון שכאמור, מחקרי התזונה מורכבים מאוד לביצוע ואנשים רוצים תשובה של שחור ולבן והחוקרים הם בני אדם - נוצר בלבול.
"כך גם נוצר מצב אבסורדי שאנשים מאמינים לסלבריטיז שמשווקים שיטות תזונה מפוקפקות או לתעשיות שמממנות מחקרים עם תוצאות הרצויות להם יותר ממה שהם מאמינים לתזונאים ומדענים. ההמלצה שלי היא כזאת: כל מדען ותזונאי בעל חשיבה ביקורתית ויכולת לקרוא מחקרים יאמר שתזונה מגוונת ועשירה היא הבריאה ביותר והיא זו שתמנע מחלות ותתרום להארכת החיים. מומחים שממליצים על הימנעות ממזון מסוים, או טוענים שמזון אחד או שיטה אחת או תוסף אחד הם הפתרון לבעיות הבריאות שלכם - ולא משנה ממי העצה הזאת מגיעה - מחייבים חשיבה ביקורתית. כדאי מאוד להסתכל בביקורתיות על שיטות אכילה מהסוג הזה:
1. שיטה שממליצה על מזון מסוים. מדובר כאן בשיווק של המוצר ולא במדע. הסיבה לכך שיצרנים מממנים מחקרים מדעיים היא שזה עוזר להם למכור את המוצרים שלהם.
2. שיטה שטוענת ל"אמת מוחלטת". מדע התזונה מורכב מאוד וקשה להגיע בו לאמת מוחלטת. צריך לחשוד בשיטות שטוענות לאמת כזאת.
3. טענה שמאכל מסוים הוא סופר־פוד ויצליח לרפא ולהגן ממחלות, כמו סוכרת, מחלות לב או אלצהיימר. טענות מהסוג הזה צריכות לעורר ספקות.
4. שיטה שמשווקת כ"פריצת דרך". זו לא הדרך שבה המדע עובד. מדע התזונה בנוי על מחקרים קודמים ועל התקדמות.
5. טענה ש"כל מה שידענו עד היום על תזונה הוא טעות". מדע לא עובד בצורה הזאת. גם אם המלצה תזונתית מסוימת השתנתה, זה לא אומר שכל מה שידענו עד עכשיו הוא טעות. הימנעות מקבוצת מאכלים, כמו פחמימות לדוגמה, איננה ידע חדש או המצאה חדשה. זו בסך הכול שיטה שונה להפחתה קלורית. הקלוריות שאנחנו אוכלים מגיעות מכמה מקורות: פחמימות, חלבונים ושומנים. אם נפחית קבוצה שלמה, נאכל פחות. אבל שיטות כאלה עלולות לגרום לחסרים תזונתיים. כך לדוגמה, מוצרים מהחי הם המקור העיקרי בתזונה שלנו לוויטמין B12".
אחת משיטות התזונה הפופולריות ביותר כיום הן דיאטות דלות פחמימות. אנשים רבים אומרים שזו הדרך היעילה ביותר להפחית במשקל, ויש הטוענים שפחמימות בכלל לא בריאות לנו כי הן מעלות את רמת האינסולין והסוכר בדם ומגבירות את הסיכון לחלות בסוכרת. האם כל זה נכון? האם הפחמימות אכן לא בריאות לנו?
"אנשים רבים מספרים לי עד כמה דיאטות ללא פחמימות מוצלחות ועד כמה הן מזרזות ירידה במשקל. יש לי חברה שהסבירה לי איך הימנעות מדגנים גרמה להיעלמות הבטן שלה, להיעלמות העייפות ולעוד תופעות שהיא סבלה מהן. רבים שואלים אותי: 'האם לאנשים עם רמת סוכר גבוהה יחסית כדאי להימנע מפחמימות? קראתי שהגוף שלנו הופך פחמימות לסוכר'. אחרים שואלים אותי: 'במקום פחמימות אני אוכל שומן וחלבון, אבל זו לא נראית לי דרך בריאה. אבל המתנגדים הקיצוניים לפחמימות טוענים שאסור לנו לאכול מהן, אז מה נכון?'. יש גם אנשים שממש פיתחו קרבו־פוביה - חרדת פחמימות.
"התשובה שלי לכל השאלות האלה היא שאני חייבת להודות שהתזונה האישית שלי כוללת פחמימות - גם פשוטות כמו סוכר, גם דגנים לא מלאים וגם מורכבות כמו דגנים מלאים. אני לא חושבת שאי פעם נתקלתי בפחמימה שלא אהבתי. אבל בכל פעם שאני כותבת או אומרת שאני אוכלת פחמימות, אני מואשמת בהרעלת הציבור, כי אנשים רבים כיום בטוחים לחלוטין שסוכר הוא רעל, שעמילנים הם רעל כי הם הופכים בגוף לסוכר, ולכן הימנעות מפחמימות היא הדרך הטובה ביותר - אם לא היחידה - להימנע מכל בעיות הבריאות שיש לכם ולהדוף אותן. אם אני לא מתנגדת נחרצת לסוכר, הם מתעקשים, אז אני חלק מקונספירציה מדעית עתירת אינטרסים כלכליים שגרמה לכך שאנשים רבים מאמינים בטעות בדיאטות דלות שומן. אבל האמת היא שפחמימות הן לא רעל. גוף האדם זקוק לפחמימות כדי שתהיה לו אנרגיה, והדלק למוח שלנו מופק מגלוקוז.
"אני מעריכה שהסיבה לכך שהוויכוח על פחמימות מול שומנים כל כך משמעותי ואינטנסיבי נובע מהמורכבות הכימית והמטבולית. כמות קטנה של סוכר קיימת באופן טבעי בפירות, במוצרי חלב וגם בירקות מסוימים. הסוכר שמדאיג תזונאים כמוני הוא הסוכר הפשוט, שמוסף למזון. אלה הן הקלוריות הריקות. רוב האנשים אוכלים מהסוכרים האלה יותר מדי, ועדיף היה להפחית את הכמות, בייחוד בכל מה שמגיע ממשקאות ממותקים. אבל פחות זה לא אומר להימנע לחלוטין. המקור העיקרי לפחמימות הוא דגנים עמילניים - חיטה, אורז, תירס. האוכלוסיות המאריכות חיים בעולם - המזרח תיכוניים והאסייתיים - אוכלות פחמימות כמו חיטה ואורז בכל יום.
"גם שומן הוא לא רעל. הגוף שלנו זקוק לשומן, כמו חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6. שומן מכל סוג עשיר מאוד בקלוריות, 9 קלוריות לגרם. יותר מכפול לעומת פחמימות וחלבונים, שמכילים 4 קלוריות לגרם. מהסיבה הזאת שומן משמין. כמו כן, שומן רווי מעלה את רמת הכולסטרול בדם. בשומן בעלי חיים יש יותר שומן רווי לעומת שומן מהצומח. אבל קשה לי מאוד לחשוב על התזונה שלי ללא שומן או פחמימות. אני לא מכירה אנשים שאוכלים שומן או סוכר או חמאה ישירות. הדאגה היא מהעיבוד של המאכלים שמכילים את המרכיבים האלה ומכמות הקלוריות שיש בהם. מזון לא מעובד מכיל מרכיבי תזונה שאנו זקוקים להם, ביניהם גם סיבים תזונתיים שעוזרים לפלורת המעיים שלנו. מיצי הפירות יוצאי דופן כי הם לא מעובדים מאוד אבל גורמים לאכילת יתר. אין לנו בעיה לאכול תפוח או תפוז אחד, אבל קשה להאמין שאדם יכול לאכול חמישה תפוחים או תפוזים בבת אחת. כשזה מגיע כמיץ, אין לנו בעיה לשתות כוס שמכילה כמות קלורית של 5־6 תפוחים או תפוזים.
"אנשים שפועלים לפי דיאטות מופחתות פחמימות טוענים שזה עוזר להם לשמור על משקל נמוך, ואני מאמינה להם. הם צורכים פחות קלוריות, בייחוד אם הם נמנעים מלפצות את עצמם במזון עתיר שומן. קשה להתווכח עם תוצאות כאלה, ואני לא אתווכח. בקשר לסוכרת סוג 2, אחד מגורמי הסיכון הוא לסבול מעודף משקל. סוכרת היא בעיה של אכילת קלוריות עודפות ולא בעיה של פחמימות. אם נחשוב על כך, המאכלים שמכילים הכי הרבה קלוריות הם אלה שכוללים גם פחמימות וגם שומן, כמו למשל צ'יפס או עוגות וגלידה. קשה מאוד לעמוד בפני מאכלים שמכילים גם שומן וגם פחמימות. אני באופן אישי לא מסוגלת לאכול צ'יפס אחד ולכן אני משתדלת להימנע מהמאכל הזה.
"אנשים שמאמינים בתזונה עתירת שומן מאמינים שהמדע נגדם. אבל זו לא האמת. אם נימנע מאכילת פחמימות, יהיו לנו רק שני מקורות לקלוריות: חלבונים ושומנים. הגבלת מקור מרכזי של קלוריות כמו פחמימות גורמת להפחתת המגוון באופן ניכר ולכן נאכל פחות. בקיצור, דלה בפחמימות או דלה בשומן? לא נראה לי שזה משנה. מה שמשנה זה כמות הקלוריות ועד כמה המזון מעובד. מזון אולטרה מעובד נוטה להיות עשיר בסוכר, בעמילנים מעובדים ובשומנים ולכן בקלוריות. קל לנו לאכול יותר מדי מהם. ככל שאנחנו אוכלים יותר, אנחנו מעלים במשקל, והסיכונים הבריאותיים גוברים. אם הפסקה באכילת הפחמימות גורמת לכם לאכול פחות, לכו על זה. אני באופן אישי מעדיפה תזונה ללא מגבלות, גם משום שאני חושבת שהפסקה באכילת הפחמימות גורמת לכך שהאוכל מהנה פחות. אני בעד לאכול הכול, אבל בכמות הנכונה כמובן.
"בנוגע לאכילה מרובה של חלבונים ובשר - מחקרים רבים מצאו שמזון המכיל שומן רווי מהחי מעלה את רמת הכולסטרול בדם ואת הסיכון לתחלואה במחלות לב. אני רואה בעידוד אכילת בשר פוליטיקה. לוביסטים של תעשיית הבשר מנסים ליצור הרגלים לאכילת בשר. כיום תעשיית הבשר משתפת פעולה עם תזונה דלה בפחמימות ועשירה בבשר. אני חושבת שאנשים צריכים להמעיט באכילת בשר".
למה אנחנו אוכלים יותר מדי? האם מזון יכול להיות ממכר?
"מומחים לנוירולוגיה טוענים שהמזון מעורר אזורים במוח שקשורים בהנאה כמו סמים, סיגריות ואלכוהול. אני מרגישה אי נוחות עם המילה 'התמכרות' בהקשר הזה. מזון גורם לנו הנאה, אנחנו לא יכולים לחיות בלי לאכול. אין ספק שהחברות לייצור מזון עושות הכל כדי לגרום לציבור לאכול יותר מזון שהוא אולטרה מעובד, כי זה המזון שמביא להן את הרווחים הכי גדולים. ככל שנאכל יותר מזון אולטרה מעובד, כך הרווחים שלהן יגדלו. האם זה לא אתי? לא כיום. כיום החברות יכולות לרצות להרוויח כמה שיותר. כדי שהאינטרס ישתנה צריך להשקיע בכך כסף, או שהפוליטיקה תתערב למען בריאות הציבור. אני מאמינה שצריך לפעול למען הציבור ולהפוך מזון לא מעובד ובריא לזול ביותר ונגיש ביותר למען בריאות הציבור".
האם כדאי לאכול בשר צמחוני? האם הוא בריא לנו?
"אחת ההמלצות התזונתיות החשובות ביותר היא לאכול פחות בשר. למרות שאי אפשר להתעלם מהעובדה שבשר מכיל מרכיבי תזונה חיוניים וחשובים, לרובנו עדיף לאכול פחות בשר. כולנו צריכים לחשוב גם על הבריאות שלנו וגם על הסביבה ועל בעלי החיים - תנאי הגידול שלהם משפיעים גם על בריאות האדם. יש בבשר מרכיבים לא בריאים לאדם ולסביבה. לכן בשר צמחי יכול להיות פתרון מצוין לצורך לאכול בשר. אני בעצמי אוכלת בשר אבל לא הרבה. ארוחות רבות שלי מכילות רק ירקות, ואני לא מרגישה שחסר לי בשר. אחד מהעקרונות שלי בתזונה הוא לא לאכול שום דבר מלאכותי. יש לי בעיה עם אכילת משהו שהוא לא אמיתי, Fake, אבל אנשים שבוחרים להיות טבעונים מסיבות אתיות מספרים לי פעמים רבות שהם מתגעגעים לטעם של המבורגר.
"לכן בהזדמנות הראשונה הלכתי למסעדה במנהטן והזמנתי לי המבורגר צמחוני. המחיר שלו היה יקר מאוד, והוא היה מוצף בכל כך הרבה קטשופ שלא היה לי מושג מה אני אוכלת. לדעתי, תחליף הבשר היה קרוב מאוד לבשר במראה שלו ובטקסטורה, אבל הוא הכיל הרבה יותר מלח ממה שאהבתי. את טעם הגבינה הטבעונית אהבתי פחות. תחליפי הבשר והגבינה לא מכילים את כל הערכים התזונתיים של המוצרים המקוריים. אני לא רואה בכך דאגה כי בחברה המערבית החסרים התזונתיים נדירים, אבל מטרידה אותי הדרך שבה מכינים את הבשר הצמחוני. בהמבורגר צמחוני יש חלבון אפונה, שמן קוקוס מזוכך, עמילן תירס, חומרי טעם, מלטודקסטרין, גליצרין צמחי, מיצוי סלק ועוד. אבל מה זה חלבון אפונה? האם הבשר הצמחוני בריא יותר? אני באופן אישי מעדיפה לאכול בשר ועוף שגודלו בתנאים טובים, כמו למשל מרעה טבעי וללא אנטיביוטיקה, ואני מוכנה לשלם על כך יותר כסף. הרבה אנשים שואלים אותי אם הבשר הצמחוני הוא אופנה שתחלוף. אני חושבת שלא. צמחונים וטבעונים מעריכים אותו מאוד, ואפשר להבין זאת. אני מאמינה שתחליפי הבשר כאן כדי להישאר, לפחות למען אלה שיש להם אפשרות כלכלית לשלם בשבילם".
האם כדאי לנו להשתמש בתוספי תזונה וסופר־פודס? כיום יש תרופות טבעיות לכל מצב, החל בדיכאון, דרך גיל המעבר, בעיות שינה ועד שיפור כללי של הבריאות. האם כדאי לשלם יותר על מזון מועשר באומגה 3 או על מזון מועשר בעוד נוגדי חמצון?
"תעשיית תוספי התזונה והסופר־פודס בנויה על הרצון שלנו לקסם. אנשים מאמינים בהם למרות שברוב רובם של המקרים אין עדות מדעית ליעילות שלהם. הרבה מתוספי התזונה בנויים על האמונה שאם רכיב מסוים בריא לנו, כדאי לנו לצרוך ממנו יותר כדי שנהיה בריאים יותר. אבל התזונה לא עובדת כך. לא כל מה שבריא יהיה בריא עוד יותר אם נצרוך ממנו כמות גדולה. גוף האדם זקוק לכמות מסוימת של ויטמינים ומינרלים. אם התזונה שלנו מגוונת ולא מעובדת, נקבל את כל הוויטמינים והמינרלים שהגוף שלנו זקוק להם. האמונה בקסמים היא הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה כגורם לכך שמחצית מהאמריקאים נוטלים תוספי תזונה על בסיס קבוע, למרות שיש מעט בסיס מדעי שמוכיח שיש בהם יעילות כלשהי, אם בכלל. מובן שאם אדם זקוק לתוסף תזונה בגלל חסר, הוא צריך לקחת אותו, אבל אני לא מדברת על כך. יש תוספי תזונה שגם מזיקים. יש מחקרים שממומנים על ידי תעשיית תוספי התזונה, אבל מעט מאוד מחקרים נערכו על ידי גורמים בלתי תלויים, ואלה לא מראים יעילות גבוהה. יש אנשים הטוענים שהתוספים גורמים להם להרגיש טוב יותר, וזה בסדר גמור כמובן, אבל זה לא מדע.
"יש אנשים ששואלים אותי: 'ואם תוסף התזונה גורם לאדם להרגיש טוב יותר בגלל אפקט פלצבו, האם זה רע?'. ואכן, רוב התוספים לא מזיקים או מזיקים פחות מתרופות. אני לא יודעת אם היצרנים של תוספי התזונה ציניים כלפי האופי האנושי שמאמין בריפוי טבעי. התעשייה הזאת משתמשת בכל דרך כדי לגרום לאנשים להאמין שנטילת התוספים תשפר את חייהם. גם תעשיית המזון מפרסמת מוצרים שהם בריאים לנו. האם מישהו מאמין שאם הוא יאכל דגני בוקר מסוימים אכן בריאות הלב שלו תשתפר? כן כנראה. מיץ רימונים ימנע אלצהיימר? כמות מיקרוסקופית של מינרלים במלח תהפוך אותו לבריא יותר? כשאני רואה מחקרים על נפלאות פרי מסוים, כמו מנגו או כל פרי אחר, או על סגולות בריאות של אגוזי קשיו או אגוזי מלך, אני יכולה להבין שתעשייה כלשהי שילמה על המחקר הזה. תוספי תזונה, מזון מועשר וסופר־פוד הם שיווק ולא מדע. האם דגנים, ירקות, פירות, אגוזים בריאים לנו? בהחלט כן. אבל מה שחשוב זה לא היתרונות של פריט כזה או אחר אלא לאכול תזונה מגוונת, וכמובן לא לשכוח ליהנות ממנה".
האם השמנה תלויה בכוח הרצון?
"אנשים רבים מאמינים בטעות שהקלוריות לא חשובות, שאם הם יאכלו על פי שיטה כזאת ולא אחרת הם יצליחו לרזות בלי קשר לקלוריות. אבל חשוב מאוד להבין שהקלוריות חשובות. אם אוכלים יותר קלוריות מהדרוש לגוף שלנו - עולים במשקל. יש אנשים שעולים במשקל מהר יותר מאחרים, ככל הנראה בגלל גנטיקה מסוימת או אולי בגלל חיידקי המעיים שלהם. אבל בלי קשר לכל אלה, מי שצורך יותר מדי קלוריות, עולה במשקל.
"הבעיה האמיתית היא שאנשים אוכלים כיום יותר קלוריות מבעבר. הגנטיקה לא השתנתה וגם לא בחירת המזון. מה שהשתנה הוא סביבת האכילה והאופן שבו אנחנו בוחרים את המזון שלנו. האוכל הפך להיות נגיש וזמין לכולם בכל מקום ובכל זמן ובכמות גדולה בהרבה מהמקובל קודם לכן. השינוי התרחש בתחילת שנות ה־80, אז המזון הפך לזול מאוד, ומסעדות ומפעלים רבים החלו להגדיל את המנות. אנשים אוהבים מנות גדולות, כי הן מעניקות להם תחושה שהם מקבלים תמורה הולמת בעד הכסף שהם משלמים. אבל המחיר הבריאותי כבד מאוד. מחקרים שערכה פרופ' ליסה יאנג מצאו שמנת צ'יפס ממוצעת שהוגשה במסעדה לפני 30 שנה הייתה בגודל 70 גרם. היום היא בגודל 190 גרם - יותר מכפול. המבורגר ממוצע במסעדה שקל 120 גרם. היום המבורגר ממוצע שוקל 300 גרם - יותר מכפול. לכן העלייה במשקל היא גם עניין של כוח רצון. קשה לעמוד בכמויות המוגשות, והכמות שנראית לנו סבירה היום היא בעצם פי שניים ויותר מהדרוש לנו".
