פברואר 1975. חג פורים. אולם המופעים בתיכון בדימונה מלא עד אפס מקום בקהל רב של תלמידים ומורים, שממתינים בקוצר רוח לכניסתו של אמן החושים אבישלום דרורי לבמה. דרורי, שבמשך רוב ימיו שימש מורה לאנגלית בבתי ספר, נחשף להיפנוזה במסגרת החוג לספרות אנגלית שבו למד באוניברסיטה העברית. בהמשך הוא אף החל לקדם שיטה ללימוד שפות במצב טראנס-היפנוטי והעביר הרצאות בנושא, שזכו להצלחה רבה. מאוחר יותר החל דרורי לערוך גם מופעי היפנוט, שאף הם זכו להתעניינות רבה בקרב הציבור.
כתבות נוספות למנויים:
בין הנוכחים באולם נמצאים גם יפה סויסה בת ה-16 וחבריה. הם נרגשים לקראת המופע המתקרב, בכל זאת - מעולם לא צפו במופע מהסוג הזה. "אני מוכנה לעלות לבמה אם יבקשו מתנדבת מהקהל", אומרת יפה בביטחון לחבריה. "אין סיכוי שאת מעיזה לעלות", מקניטה אותה בצחוק חברתה שיושבת לצידה. "חכי ותראי", משיבה סויסה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תוך דקות ספורות ולקול מחיאות כפיים רמות, עולה דרורי לבמה ועל פניו חיוך רחב. ברקע מתנגנת מוזיקה שמחה, כיאה לחג פורים, ועל הבמה מסודרים חפצים שונים לטובת המופע. דרורי פותח את דבריו עם הסבר קצר על הצפוי להתרחש במופע, ואז מחפש מתנדב או מתנדבת מהקהל שיעלו לבמה לטובת תרגיל היפונזה חביב. סויסה, שרק כמה רגעים קודם לכן נשבעה בפני חבריה שהיא זו שתעלה לבמה, מרימה את ידה תוך כדי שהיא מנפנפת בה על מנת לתפוס את תשומת ליבו של דרורי. "כן, את שמנפנפת בידך, גשי הנה", הוא קורא לעברה. סויסה קמה ממקומה, שולחת חיוך מנצח לעבר חבריה ופונה לכיוון המדרגות שמובילות לבמה.
"מה שמך?", שואל אותה דרורי. "יפה, יפה סויסה", היא עונה בחצי חיוך. "אוקי, יפה, עכשיו אני אגרום לך להישכב על ארבעה כיסאות מבלי שתשימי לב לכך". דרורי מביט בעיניה של סויסה ולוחש כמה מילים, ותוך זמן קצר מבטה של הנערה הופך למזוגג והיא נראית כאילו היא בתוך חלום. דרורי מכוון אותה לעבר הכיסאות והיא נשכבת עליהם, אך הוא לא מסתפק בזה ומוציא את שני הכיסאות האמצעיים, נעמד על בטנה עם כל כובד משקלו ושואל אותה: "כמה אני שוקל?", והיא עונה בישנוניות: "קילו אחד". באותו הרגע נשמעים קולות צחוק עזים באולם, שבמהרה מתחלפים בבהלה גדולה לאחר שהנוכחים מבינים כי דרורי אינו מצליח להעיר את סויסה מההיפנוזה שבה היא שרויה.
24 שעות מהרגע שבו סויסה הופנטה על ידי דרורי היא מפסיקה לזהות את הוריה ואת חבריה, ובשלב הזה מתעוררת ההבנה שהנערה שרויה במעין קומה כתוצאה מההפנוט. היא מועברת לבית החולים סורוקה בבאר שבע, וכל ניסיונות הרופאים להעירה עולים בתוהו. סיפורה מעורר הדים רבים בקרב הציבור הישראלי, שלא הכיר מספיק את תחום ההיפנוזה ותפס אותו כמסתורי במיוחד.
לאחר שישה ימי אשפוז בסורוקה, שבהם ניסו הרופאים להעירה ללא הצלחה מהתרדמת שבה לקתה, הזעיקו הרופאים את ד"ר קליינהאוז, שהיה אז ראש המחלקה העירונית לבריאות הנפש ביפו והתמחה בהיפנוזה. באופן מדהים, את מה שלא עלה בידיהם במשך שבוע הוא הצליח לעשות תוך שש שעות. וכך, בבת אחת, הפכה ההיפנוזה לתחום מוכר בארץ, וד"ר קליינהאוז הפך לאדם מפורסם.
"התכופפתי אליה, אמרתי לה איך קוראים לי ושאני מהפנט הרבה יותר חזק מזה שהכניס אותה למצב הזה. ביקשתי ממנה לפתוח את העיניים אם היא רוצה קשר איתי, ולעצום אותן חזק יותר אם לא. היא פתחה", סיפר ד"ר קליינהאוז בזמנו בריאיון למוסף "הארץ".
המקרה הסנסציוני עורר דיון ציבורי נרחב וגרם לבהלה לא קטנה מכל נושא ההפנוט. לצד אלו, הוא גם חידד את הצורך בפיקוח על ההיפנוזה ובהסדרתה בחקיקה. ואכן, ב-1981 הוגשה לכנסת הצעת חוק, שהצליחה אף היא לעורר ויכוח נוקב וביקורת מצד רבים מחברי הכנסת. למרות חילוקי הדעות, בשנת 1984 נחקק בכנסת חוק ההיפנוזה, שהיה גם הראשון מסוגו בעולם, וקבע כי ניתן לבצע היפנוזה בישראל רק לצורך אבחון או טיפול רפואי או פסיכולוגי, לצורך מחקר מדעי או הוראה מדעית בתחום או לצורך רענון זיכרון במהלך חקירה משטרתית או ביטחונית, ורק על ידי מורשה להפנוט ובהתאם לתנאי הרשאתו.
מאז שנחקק החוק, פעלה הוועדה המייעצת נגד מהפנטים שונים שפעלו בארץ, ובהם גם אמן החושים הטלוויזיוני נמרוד הראל, שאף נדרש להפסיק להפנט בתוכניתו ששודרה בערוץ 10. בשנות ה-90 אף הוגש כתב אישום נגד הקוסם החיפאי צחי וויט, שהואשם בכך שהפנט את אקי אבני בתוכנית בידור טלוויזיונית. ואולם, אחרי שש שנות משפט הוא זוכה. למעשה, טרם הורשע אדם מתוקף החוק הייחודי, אבל הוועדה ממשיכה לשלוח כל העת מכתבי אזהרה לאנשים שנחשדים בשימוש לא מורשה בהיפנוזה.
ואולי טוב שכך: בשנת 2012 התקבלה בוועדה המייעצת להיפנוזה במשרד הבריאות תלונה מאישה שהצטרפה לקבוצה הולכת וגדלה של ישראלים שלומדים היפנוט עצמי ככלי לטיפול בכאבים גופניים, בחרדות ובהתמכרות. באחד המפגשים, בעת שהייתה שרויה בהיפנוזה, המנחה חזר על המשפט "להחזיר את האחיזה בהגה לחיים שלך". כשנגמר המפגש נכנסה האישה למכוניתה, התניעה, אחזה בהגה - ושקעה בהיפנוזה. התקרית המבהילה הסתכמה בהתנגשות בעץ, אבל הייתה בהחלט עשויה להיגמר באסון.
בעקבות אותו מקרה, באותה שנה פרסם משרד הבריאות אזהרה לציבור מפני אנשים המלמדים היפנוזה עצמית בישראל, ואף יצא במסע הסברה לציבור שכלל את הבהרת האיסורים הכלולים בחוק. כמו כן חודדו ההנחיות בנושא, המאפשרות אך ורק לכ-638 רופאים, רופאי שיניים ופסיכולוגים מומחים - שעברו הכשרה מיוחדת בהיפנוזה ובחינת הסמכה מטעם משרד הבריאות - לעסוק בהיפנוט. העובר על ההנחיה נחשב לעובר על החוק, עבירה פלילית שעונשה הוא עד שנת מאסר. עם זאת, הכנסתו של כל אדם את עצמו למצב של היפנוזה אינה מהווה עבירה על חוק ההיפנוזה.
היפנוזה עצמית, אם שאלתם את עצמכם במה מדובר, היא בעצם מצב המתרחש בחיים באופן ספונטני, למשל בשלבים שבין ערות לשינה, במהלך צפייה בסרט או בעת נהיגה ברכב. למעשה, מדובר בפעולות שבמהלכן רובנו יוצאים מריכוז.
לאורך השנים האחרונות פרסמה הוועדה אזהרות נוספות, שכוללות איסור על שימוש בהיפנוזה במסגרת כנס או סדנאות השתלמות, אלא אם ההיפנוזה מוגדרת כטיפול, ורק בהסכמה מודעת של המטופל. כמו כן, הדגשת האיסור על היפנוזה בידורית, לרבות איסור על שימוש בה במופעי "בדרנים, קוסמים, מדיומים, הילרים ושאר שרלטנים". בשנים האחרונות הצליחה הוועדה אף למנוע מופעי היפנוזה שתוכננו בישראל בהשתתפות מהפנטים מחו"ל.
התרדמת שבה הייתה שרויה יפה סויסה הובילה רבים בציבור לתהות על מהותה של ההיפנוזה, ואף לחשוש ממנה ולראות בה פעולה שעלולה להרע לבני האדם. ואולם, מומחים שחקרו את הנושא ואף עוסקים בה ביומיום טוענים כי מדובר בכלי נפלא ויעיל לטיפול בשלל סוגיות - החל מכאבים וממחלות ועד לחרדות ולטראומות. כמובן, בהנחה שההיפנוזה מתבצעת על ידי איש מקצוע המוסמך לכך.
"היפנוזה היא למעשה מצב של תודעה שניתן לעורר בו תופעות סמויות על ידי תהליך טיפולי שבאמצעותו ניתן להעביר לאדם רעיון, מסר או הצעה חדשה, שעשויה לשפר את מצבו הנוכחי שבעקבותיו הגיע לטיפול", מסביר ד"ר אודי בונשטיין, פסיכולוג קליני ורפואי, המשמש גם כפסיכולוג הראשי של המרכז הרפואי לגליל בנהריה, מתמחה בטיפול בהיפנוזה, חוקר אותה ומלמד אנשי מקצוע לטפל באמצעותה.
"ההגדרה הרחבה יותר", הוא מוסיף, "היא טווח של תופעות שיש בהן מניפולציות של קשב, אבל במקרה כזה זה יכול להיות גם משהו שאני עושה לעצמי ולא נדרש אדם אחר שיהפנט אותי. אני למשל רואה כמעט בכל דבר היבט היפנוטי - החל מפוליטיקה ועיתונות, דרך שיווק ופרסום ועד למורים ולהורים שמנסים להרגיע את ילדיהם, ואפילו במהלך יחסי מין יש מרכיבים היפנוטיים מאוד גדולים של חיבור והשפעה".
דוגמאות טובות לכך הן, למשל, טייגר וודס, מרק ספיץ, מוחמד עלי וספורטאי-על נוספים שהשתמשו בטכניקת ההיפנוט כדי לשבור שיאים. הם הכניסו את עצמם למצב היפנוטי, שבו גלי המוח משתנים ואזורים ממוקדים במוח מופעלים בעוצמה, ומאחר שהמוח נמשך למוכר ונרתע מהלא מוכר - הם הפכו במוחם את המצב הלא מוכר למוכר, ודמיינו את השיא החדש שאליו רצו להגיע כאילו כבר הגיעו אליו. וכך, באמצעות תרגול יומיומי, הוא למעשה הפך למוכר.
ההיפנוזה, כך הראו מחקרים שונים, נכנסה לשימוש כבר בימי התנ"ך, אז היא נקראה בשמות אחרים. ד"ר בונשטיין מצא במהלך מחקרו עדויות לעבודה היפנוטית שהתרחשה כבר לפני 500 שנה וכללה, לדבריו, טכניקות של מקובלים שהשתמשו בהיפנוזה לטקסים שמאניים, לעבודה פולחנית-דתית וגם לטיפולים רגשיים ורפואיים. "מובן שהאנשים הללו לא באמת פגשו את אלוהים, וכל הצורות והצבעים שהם ראו במהלך ההיפנוט היו תוצאה של הדמיון שלהם, אבל באותם זמנים הם האמינו כי אכן נפגשו עם כוח עליון", הוא מסביר.
יש לא מעט מחקרים שמסבירים באופן ברור ואף משכנע למדי את תופעת ההיפנוזה, אולם נראה כי אין תיאוריה אחת שמוסכמת על כולם. במהלך עבודתו על שלושת ספריו העוסקים בנושא ההיפנוט ("העין הפנימית", "היפנוזה" ו"חולם מלא"), פיתח ד"ר בונשטיין תיאוריה משלו על התופעה המסקרנת.
"התיאוריה שלי מצביעה על כך שבמהלך ההיפנוזה אנחנו למעשה מפעילים אזורים ניהוליים במוח ואחר כך מנתקים אותם, ובעצם כך יוצרים מרחק וניתוק רגשיים גם מעצמנו וגם מאחרים. האפשרות הזאת, להפעיל רק אזורים מסוימים במוח ואז לנתק אותם, קיימת בזכות האזור הפרונטלי שלנו שנמצא בערך מעל עין שמאל. במהלך ההיפנוזה, בזכות הריכוז הגבוה שאנחנו נמצאים בו, במהלך ההפעלה של האזורים האלו מתחילות להיווצר תגובות שרשרת מורכבות מאוד שמפעילות גם אזורים רגשיים במוח".
אז למעשה האזורים הרגשיים האלו הם שמאפשרים לבני אדם להפנט ולהתהפנט?
"הפרשנות שלי היא שלאורך כל התהליך הזה מופעלת גם היכולת שיש לנו כבני אדם להבין את עצמנו ואת הזולת במונחים נפשיים ובמונחים פסיכולוגיים. כך למשל, אני יכול לומר שמישהו ממצמץ כי הוא לא דובר אמת עכשיו, וגם לייחס אמונות, דעות ומחשבות לאחרים וגם לעצמי - ובעזרת זה להסביר את ההתנהגות שלהם ושלי. מדובר ביכולת האנושית הגבוהה ביותר שיש והיא האחרונה להתפתח, וכן - היא מעורבת וקשורה לפעילות ההיפנוטית".
במילים אחרות, מתברר כי בזמן התהליך ההיפנוטי נקשרים קשרים בין כל מערכות הגוף אלה לאלה. המשמעות היא שאפשר לדמיין משהו, והגוף יגיב למחשבה הזו על אף שבפועל לא בוצעה כל פעולה מצידו. יש לכך לא מעט דוגמאות, חלקן כל כך יומיומיות עד שקשה לתאר כי הן קשורות לפעולה היפנוטית. לדוגמה, המטופל חושב על "מיץ לימון", מנסה לדמיין "מיץ לימון" בעזרת ההנחיה של המטפל ואז המטופל עשוי להרגיש בפיו טעם של מיץ לימון, ריח של מיץ לימון וכו'. דוגמה נוספת יכולה להיות כשהמטופל מתבקש לחשוב על "חורשת טבע יפה וירוקה" ומנסה לדמיין אותה בעזרת ההנחיה של המטפל, ואז אותו מטופל עשוי להרגיש רפיון בשרירים כביטוי לשקט, רוגע ושלווה.
"הדוגמאות האלו למעשה מבהירות איך ניתן לעורר שינוי על ידי מסר מילולי, שניתן כשמטופל נמצא במצב הרפיה עמוק ומופרד מגורמי רקע מפריעים ומסיחים", מסביר ד"ר בונשטיין. "אדם שנמצא בתהליך של היפנוזה מדווח כי הוא שומע כל מלה של המטפל, זאת על אף שבמקביל הוא נמצא במצב תודעתי אחר, למשל בשפת הים, בטבע, בעבודה, בבית, בשנות ילדותו או בכל מקום אחר שרלוונטי לטיפול בהיפנוזה. את הפונטציאל של תגובת הגוף למחשבות אנחנו, אנשי המקצוע, למעשה מנצלים לתוך התהליך ההיפנוטי, כדי לייצר שורה של תגובות שאותן אנחנו מעוררים בעזרת המחשבה".
מה בעצם ההבדל בין היפנוזה לקריאת מחשבות?
"להיפנוזה יש הסברים רציונליים ומדעיים. למשל, יש תופעה שמתבססת על קיומם של תאי עצב שנקראים תאי מראה, והם מתחילים לפעול כשאני מתבונן במישהו אחר עושה פעולה. למשל אם אני רואה אותך מרימה יד, אז האזור במוח שלי שמפעיל את היד פועל באותה צורה כאילו אני זה שעושה את הפעולה הזו.
"הפעלת התאים האלו הרבה פעמים משמשת כבסיס לתחושות כמו אמפתיה, ואם אני ער לזה - אז למעשה אני מסוגל להרגיש כמוך על אף שאני לא חווה אותם הדברים בזמן הנתון. מצב שבו אני מרגיש דומה מאוד לאיך שאת מרגישה, אבל מתוך מקום שאינו מודע, נקרא במושגים פסיכולוגיים 'הזדהות השלכתית', וגם עליה מתבססת תופעת ההיפנוזה".
אז אם כולנו יכולים להרגיש כך, למה רק אנשי מקצוע רשאים לעסוק בהיפנוזה?
"היכולת לעשות את ההפרדות בין מה ששייך למטופל לבין מה ששייך למטפל היא יכולת שנרכשת אחרי המון שנים של ניסיון, וזו עבודה מאוד מורכבת. מעבר לזה, צריך להכיר את המטופל ולדעת לומר את הדברים הנכונים, אחרת התוצאה עלולה להיות מסוכנת".
מלבד העובדה שאדם עלול שלא להתעורר, מה עוד יכול לקרות כתוצאה מהיפנוט לא מקצועי?
"העניין של לא להתעורר אחרי היפנוזה לא אמור לקרות אם מדובר באיש מקצוע מיומן. המקרה שקרה עם יפה סויסה היה קשור, לדעתי המלומדת, גם למצב שבו כל הסיטואציה הזו התקיימה: נערה בת 16 ששוכבת על כיסאות מול כל בית הספר, ועליה יושב איש מבוגר. אני מניח שמה שקרה שם היה בעצם התנתקות שלה מהאירוע שעבורה היה מטלטל. כשאני חושב על מטופלים שמתקשים להתעורר אני דווקא חושב על מצבים שבהם תוך כדי הטיפול האדם נרדם, וכשאני מנסה להוציא אותו מההיפנוזה הוא לא מגיב. מדובר בחוויה מאוד לא נעימה, ולמרות זאת עד היום מעולם לא קרה שלא הצלחתי להוציא מישהו מתוך ההיפנוזה שבה היה שרוי.
"בגדול, המצבים שבהם הטיפול ההיפנוטי עלול להוות סכנה הם כשהמטפל לא מכיר מספיק את המטופל, ולא עשה אבחנות נכונות בטרם התחיל להפנט אותו. במצב כזה המטפל עלול לחשוב שהוא סייע לפתור בעיה כזו או אחרת, כשלמעשה הוא פתח תיבת פנדורה, ובעקבות כך התפרצה אצל המטופל פסיכו-פתולוגיה שהייתה חבויה עד אז. המצב הזה יכול לקרות בעקבות העבודה ההיפנוטית שבמהלכה המטפל מרופף מעט את ההגנות של המטופל, ותכנים לא מודעים יכולים לצוף למעלה. אני עושה בזה שימוש טיפולי, אבל צריך להיות מאוד זהירים עם זה כי זה למעשה פותח את מחסום ההדחקה של האדם שמולך, ולא תמיד זה נגמר טוב".
אז להפנט מישהו במפגש הראשון זה "ביג נו נו"?
"הרבה יותר מזה. זה חוסר אחריות משווע. אתה לא יודע מי הבן אדם, מה מותר ומה אסור, אתה לא יודע מה המבנה האישיותי שלו. זה כמו שלא תלך ותפתח את הבטן של מישהו לפני שעשית זיהוי של איזה איבר אתה רוצה לנתח. מטופל שמרגיש מוצף בעקבות הטיפול עלול לנתק מגע ולהיכנס לסוג של קומה, ובמצבים האלו חייב להיות איש מקצוע מיומן שיידע איך לעבוד עם טראומות, וגם עם היפנוזה כמובן".
הטיפולים הניתנים באמצעות היפונזה הם רבים ומגוונים, כאמור, ונעים מטיפולים בכאב כרוני כמו כאבי צוואר, כתפיים, גב, גפיים תחתונות וכו', דרך כאבי פרקים וכאבי שרירים לאחר תאונות וחבלות, יתר לחץ דם, כאבים בחזה עם ובלי רקע של מחלת לב, מחלות הפוגעות במערכת החיסון של הגוף; אלרגיות, אסתמה; יבלות, נשירת שיער; מחלות של דרכי העיכול והמעיים, קיבה "עצבנית"; הרטבת לילה; תופעות לוואי של טיפולים אונקולוגיים כמו בחילות, הקאות ונשירת שיער; ועד לחרדות, מתחים, פוביות, קשיי שינה ואפילו פוריות.
כיצד מצליחה ההיפנוזה לסייע לכל אלו? לדברי המומחים, כניסה למצב היפנוטי מאפשרת למטופל להשיג רגיעה גופנית ומנטלית. מחקרים מדעיים הוכיחו כי במצב זה מופרשים בגוף הורמונים מרגיעים במקום הורמונים של סטרס, ונוצר מעין ריסטארט למוח. התחושה היא כאילו יוצאים לחופשה מרגיעה - וזו, מראים המחקרים, כבר נקודת ציון חשובה שממנה אפשר להתחיל לטפל ביתר הבעיות.
"כמעט כל מצב טיפולי יפיק תועלת משילוב כזה או אחר של היפנוזה בתוכו. הברורות מאליהן הן מחלות כאב למיניהן, אבל היפנוזה יכולה להועיל גם במצבים של סרטן, אם דרך ההתמודדות עם תופעות הלוואי שהטיפול הרפואי מעורר ואם בהגברת היעילות של המערכת החיסונית להתמודדות היומיומית עם הגידולים הסרטניים", אומר ד"ר בונשטיין. "אגב, כשאני מדבר על היפנוזה, זה תמיד יהיה בתוך מסגרת של טיפול. אני כמעט ולא רואה תועלת בהתייחסות טכנית ונקודתית כזו, שבה אני אומר כמה מילים והאדם יקום מהספה ללא בעיות. בני אדם הם מורכבים, ודורשים התייחסות מעמיקה לכל המרכיבים שיש בבסיס הבעיה שממנה הם סובלים".
כמעט אבל לא תמיד - על כך יכולים להעיד ניצן דרור ובת זוגו לשעבר, שלפני 18 שנה ניסו להיכנס להריון במשך שנתיים שלמות ללא הצלחה. במסגרת ניסיונותיהם הם עברו בדיקות מגוונות, ובת זוגו אף קיבלה טיפולים שונים - החל מהזרעות וזריקות ועד לדיקור, אך הכול היה לשווא. "לא מצאו שום בעיה פיזית, זה היה מנטלי לגמרי ומאוד מייאש", משחזר דרור.
בייאושם פנו בני הזוג למכר רחוק, רופא שהיה אז מנהל מחלקה כירורגית ילדים בבית החולים רוטשילד בחיפה והחל באותה תקופה לעסוק בהיפנוזה. הטיפול הראשון היה משותף לשניהם, ושבוע לאחר מכן כל אחד מבני הזוג קיבל טיפול בנפרד, שאף הוקלט עבורם. "אחרי שבוע שהאזנו להקלטות היא נכנסה להיריון. זה היה מטורף".
מה נאמר לכם במהלך הטיפול?
"הוא הסביר שהוא למעשה עוקף את החסימה המנטלית דרך ההיפנוזה, נכנס לאזורים של התת-מודע ושותל שם התניות חיוביות בהקשר של הפוריות ושל ההיריון. הוא דיבר איתי על זה שהזרע שלי חזק ושיבח אותו. לפני זה הוא היה עובר על כל הגוף ומרגיע אותי, ואז ביקש שאאתר מקום שגורם לי להירגע ושעושה לי טוב. בחרתי חושה בסיני ותיארתי אותה כמו שאני זוכר אותה. ואז הוא התחיל לספר סיפור על המקום, ובעצם הכניס אותי לשם בעזרת הדמיון. אני זוכר שממש הרגשתי את הרחש של הגלים וראיתי את הים מולי. באמצע הוא שילב את ההתניות של הפריון שהזכרתי קודם".
לא חששתם לפני שהגעתם לטיפול?
"ממש לא, להיפך. היינו מאוד סקרנים לראות במה מדובר. סמכתי עליו, הוא בן אדם רציני ולא עלה לי בראש בכלל שמשהו לא טוב עלול לקרות. ברור שתמיד יש את הספק אם הכניסה המהירה להיריון הייתה קשורה לטיפול או לא, אבל מבחינתי הסבירות ששני הדברים פשוט קרו בסמיכות כזו היא כמעט אפסית".
התרגול הביתי שבני הזוג התבקשו לעשות, טוען ד"ר בונשטיין, הוא חלק חשוב מהטיפול ההיפנוטי. "כמעט בכל הטיפולים שאני עושה אני מלמד את המטופל להפגין טכניקות היפנוטיות בעצמו, כדי שהוא יוכל לתרגל את זה ביומיום גם ללא נוכחותי. הסיבה היא שכך הוא, למעשה, מייצר שינויים בגופו, חלק מהם הם למשל בתחושת הכאב. צריך להבין ש-90% מהכאב הפיזי נמצא במוח. באותו אופן, במקרים של מחלות אוטואימוניות אנחנו מלמדים את המערכת החיסונית להיות סלקטיבית יותר ולא לפגוע ברקמות בריאות".
ומה בנוגע לטיפול בהתמכרויות למשל?
"הפסקת עישון ודיאטה הן מורכבות יותר, וצריך לקחת בחשבון שאלו בעיות שכוללות בתוכן מרכיבים פסיכולוגיים ניכרים. כלומר, לא מדובר כאן רק בכפתור שאפשר ללחוץ עליו ולרפא אותו, אלא במערכת שלמה של מניעים וגורמים שצריך להתייחס אליהם. בכל מקרה, התפיסה בארץ היא שהיפנוזה היא תמיד כלי נלווה לטיפול רפואי או פסיכולוגי. יש כאלה שטוענים, בעיקר בחו"ל, שהיפנותרפיה היא כלי טיפולי בפני עצמו, אבל אני תופס אותה ככלי פסיכולוגי שצריך להיות משולב בראייה רחבה יותר".
האם כל אחד מאיתנו יכול להתהפנט? לדברי בונשטיין, באופן עקרוני התשובה היא כן - כל אחד מאיתנו יכול להיות מהופנט - אבל לא כל אחד מאיתנו יגיב באותו האופן להיפנוט. "יש כאן הרבה מרכיבים שקשורים לסיטואציות עצמן. למשל, היכולת להתהפנט תלויה ביכולת של המטופל להיות פחות חרד, לסמוך עליי, להתמסר ולתת בי אמון.
"אבל השאלה היא, האם אני אהפנט כל אחד? התשובה היא חד-משמעית לא, והסיבה לכך היא מכיוון שלפעמים עבודת ההיפנוט היא מאוד מאומצת וקשה, ויש דרכים אחרות שהן יותר טובות, יעילות ומהירות לעבוד עם המטופל ולסייע לו. באופן כללי, יש כמה כללי אצבע בעניין ההיפנוזה - למשל, ככל שהפתולוגיה יותר חריפה, כך בהכרח יהיה קשה יותר להפנט. אבל אין סכנה שאדם פסיכוטי ייכנס לפסיכוזה בגלל ההיפנוזה - כי הוא גם ככה נמצא שם. האפשרות היחידה היא להוציא אותו מהמצב הזה, וזה כבר קרה. באופן כללי, אני כפסיכולוג שעובד במערכת הבריאותית לא אמליץ לאף מטופל לקבל טיפול היפנוטי על חשבון הטיפול הרפואי. שילוב של השניים כן, אבל לא במקום".
המודל הרפואי לא פוגע קצת באופן שבו תופסים את עבודת ההיפנוזה?
"זה החיסרון של המודל הזה, שיש יותר סקפטיות ביכולת שלי לטפל בהיפנוזה במצב פסיכוטי-אקוטי, כזה שהוא לא תוצאה של פסיכוזה אלא של הלם קרב או כל טראומה אחרת. אז נכון שמדובר בעבודה קשה וארוכה שדורשת לא מעט סבלנות, אבל אם אני אעבוד סמוך לזמן שבו התרחש האירוע - אני בהחלט יכול למנוע מצב של טראומה. אני יכול לומר לך שגם בצבא משתמשים לא מעט בכלי הזה ככלי טיפולי, ובכלל זה קלאסי לטיפול בכאלה הסובלים מהלם קרב.
"אגב, גם כשהקורונה רק הגיעה הנה, ובבתי חולים נערכו לקלוט אלפי מטופלים והתכוננו לכך שייאלצו לבחור מי יונשם ומי לא, נקראתי לדגל בבית החולים שבו אני עובד כדי להכין תוכנית להגברת החוסן הנפשי בקרב הצוותים הרפואיים. הרבה מהטיפולים שלי כללו גם מאפייניים היפנוטיים".
וזה עזר?
"תראי, למזלנו בסוף לא נאלצנו להתמודד עם סיטואציה כזאת, אבל אין ספק שהטיפול ההיפנוטי מסייע להרגיע את הנפש".
