ספרים ומספרי סיפורים היו חלק מהתרבות שלנו כבר לפני שנים רבות. כולנו מכירים את ההמלצות להקריא לילדים סיפורים בכלל, ולפני השינה בפרט. אך האם כיום, בעידן הדיגיטלי, הורים עדיין מקריאים ספרים לילדיהם? והאם ההמלצה הזאת עדיין רלוונטית בעולם המסכים?
- לא יכולים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- "נשים סובלות יותר מגברים בקורונה. חזרנו אחורה בזמן"
"מחקרים שנערכו בשנים האחרונות באירופה מלמדים כי כ-65% מההורים מקריאים סיפורים לילדים עד 15 דקות ביום", אומרת ד"ר שירלי בן שלמה, מרצה בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן החוקרת יחסי הורים וילדים בעידן המדיה החדשה. "אותם הורים דיווחו כי ילדיהם נמצאים רוב היום מול מסכים, טלוויזיה, טאבלט ומחשב".
לדבריה, הנתונים מלמדים כי הורים מקריאים פחות סיפורים לילדיהם מבעבר, ובשנה האחרונה לא חל שינוי במגמה זו: "הורים רבים, בעולם ובארץ, החלו לעבוד השנה מהבית. לכאורה נוצרו יותר הזדמנויות מאשר בעבר לפעילות משותפת של הורים וילדיהם אך בפועל, במשפחות רבות בני המשפחה היו רוב שעות היממה מול המסכים. חשוב לציין כי ההמלצה להקריא סיפורים לילדים שרירה וקיימת גם כיום, במיוחד בתקופה זו שבה הילדים יכולים למצוא בספרים אפיקי בריחה חלופיים ו/או ליהנות מהאינטראקציה עם ההורה סביב הקראת הספרים".
להקראת סיפורים אכן ישנם יתרונות רבים. "מחקרים מוכיחים כי הקראת ספרים מקדמת יכולות חברתיות, קוגניטיביות ורגשיות", מסבירה פרופ' נעמה עצבה-פוריה, ראשת המגמה לפסיכולוגיה התפתחותית וראשת מרכז "דואט" באוניברסיטת בן גוריון בנגב, יו"ר העמותה לבריאות הנפש של התינוק ומטפלת ביחידה הפסיכיאטרית לגיל הרך בסורוקה.
באילו היבטים נוספים הקראת סיפורים יכולה לתרום? לא מעט, מסתבר.
קידום היכולת השפתית. "מחקרים מראים כי הקראת ספרים מקדמת את היכולות השפתיות של הילדים, את יכולות הקריאה, ובהמשך חייהם גם תורמת להישגים לימודיים בבית הספר", אומרת פרופ' עצבה-פוריה. ואכן, ניתן לראות כי הקראת סיפורים גורמת לילדים לאהוב את צליל השפה מגיל צעיר. "מחקרים מצביעים על כך שילדים שהקריאו להם ספרים בילדותם למדו בקלות רבה יותר את השפה בהמשך התפתחותם האקדמית - ואוצר המילים שלהם היה עשיר יותר", מסבירה ד"ר בן שלמה. "בנוסף לכך, יתרון נוסף של הקראת הספרים הוא פיתוח היכולת של הילד להקשיב לאדם אחר, יכולת שלעיתים נדמה כי הלכה לאיבוד בעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים".
פיתוח הדמיון. "כשאנחנו קוראים או מקריאים סיפורים, אנחנו מזמינים את הדמיון שלנו לבנות עולם", מסבירה ד"ר ענת גיא, ראשת תוכנית תואר שני בלימודי משפחה בבית הספר למדעי ההתנהגות, המכללה למינהל. "המרחב האישי הכל כך חשוב הזה מפתח מיומנויות משמעותיות מאוד - היכולת שלי לדמיין את עצמי כדמות אחרת, במקום אחר, בעולם אחר. אלו הם היסודות של אמפתיה, יזמות, שאיפות. האפשרות לדמיין כל דבר מאפשרת התמודדות עם העולם הפנימי שלי, וכמובן היכרות עימו".
יחסי הורה-ילד. "הקראת סיפורים מפתחת את היכולת לאינטימיות בין ההורה לילד ומלמדת את הילד מהי הדדיות", מסבירה ד"ר בן שלמה, "הן בהקשר לאינטראקציה שיש לו עם ההורה והן דרך נושאים שעליהם הוא שומע בסיפורים. יש לציין גם שהורים שגדלו על הקראת סיפורים בידי הוריהם מחשיבים יותר את החוויה של הקראת סיפורים. מחקרים מצביעים על כך שהורים זוכרים לא רק את הסיפור שסיפרו להם, אלא גם את האינטונציה שבה סופר הסיפור ואת החוויה של שהייה משותפת עם ההורה".
ד"ר גיא מוסיפה: "ההקראה יוצרת אפשרות לשוחח על רגשות בהמשך לקריאה כאשר ילדים וילדות מגיבים בעצמם לסיפורים. המפגש סביב הסיפור מאפשר לילדים לשאול את ההורה על הרגשות של ההורה, ולספר על הרגשות שלהם. זהו גם פתח לשיחה על העולם הרגשי של הילד עצמו, ואפשרות של ההורה להתקרב לעולמו של הילד ולשאול אותו שאלות".
האם ניתן להשמיע לילד ספרים מוקלטים?
"ספר מוקלט יכול לענות על הפונקציות הקוגניטיביות של הקראת סיפורים, להעשיר אוצר מילים ולאפשר למידה, אך אינו יכול להוות תחליף למפגש הבלתי אמצעי בין ההורה לילד. צריך לזכור כי ההקלטה אינה כוללת את החום והאינטראקציה עם הילד/ה, אין אפשרות להרחיב בנושא מסוים, להתעניין, לחלוק רגשות ומחשבות. הילד הוא פסיבי במידה רבה.
"בנוסף לכך, בשונה ממסכים המפעילים חלקים מאוד מסוימים במוח, קריאה וגם שמיעת סיפור מפעילות חלקים אחרים אקטיביים ביצירת משמעות. כאשר אנחנו מקריאים לילדים שלנו סיפורים, אנחנו מגרים את ההתפתחות של חלקים חשובים במוחם. מחקרים מראים כי הקראת סיפורים לילדים בגיל צעיר קשורה לפעילות מוחית הקשורה לשימוש בשפה, לתפקודים ניהוליים ולעיבוד מידע הכולל גם מידע רגשי".
בדרך כלל אנחנו מקשרים סיפור לרגעים שלפני השינה, אבל למה בעצם לא להקריא אחר הצהריים? מי קבע את השעה הנכונה? "הקראת ספרים משמעותית ביצירת קשר הורה-ילד כאשר המפגש האינטימי הוא לפני השינה, כשכל ההגנות יורדות, והילדים והילדות שלנו חשופים יותר מבחינה רגשית - הוא מנחם, מרגיע, נעים ומאפשר 'גלישה' לתוך שינה".
בעיקר חשובה ההקראה לפני השינה כחלק מטקס פרידה: "אומנם הקראת סיפור טובה בכל שעה", מסבירה פרופ' עצבה-פוריה, "אך לסיפור יש ערך חשוב במיוחד לקראת ההשכבה לישון. ההליכה לישון מהווה פרידה עבור הילדים, הן מהיום, הן מההורים וכדומה. בגילים הצעירים קשה לילדים להיפרד, ולכן חלק מהילדים זקוקים לטקס פרידה. טקס זה מסייע להם להתמודד עם הפרידה בלילה בידיעה שמחר יהיה יום חדש, וניפגש שוב. הכנסת הסיפור לטקס השינה חשובה מאוד. זהו זמן של 'תדלוק' הורי, שבו הילדים מחוברים להורה פיזית ורגשית בעת הקראת הסיפור, ולכן יכולים להיפרד טוב יותר לאחר מכן. כמו כן, הקצב של הסיפור והישיבה הרגועה מסייעים לילדים להרגיע את האנרגיה ואת עוצמות היום, ואט-אט להיערך למצב של רגיעה ושינה".
"אין זמן מומלץ להקראת סיפורים, כל שעה היא טובה", מסייגת ד"ר בן שלמה, ומבהירה מהו הדבר החשוב באמת: "חשוב שההורה יקריא את הסיפור ממקום של פניות רגשית שלו ושל הילד, כל אחד לחוד ושניהם יחד, ולא מתוך הכרח. כך למשל, אין טעם שהורה יקריא סיפור כשהוא ממהר לצאת מהבית ויהיה עסוק בלסיים אותו, כי אז לא יהיה לו פנאי לענות על שאלות של הילד או לאפשר לילד להתרפק עליו כחלק מהאינטימיות שנוצרת סביב הקריאה. כך גם לא נכון להקריא סיפור כאשר הילד כועס, וההורה מציע את הסיפור כדרך להרגעה. הסיפור אינו צריך להוות דרך התמודדות עם רגשות של כעס. חשוב קודם כל להרגיע את הילד - ורק אז להציע לו את הפעילות המשותפת של הקריאה.
האם זה משנה מי מקריא לילד סיפור?
"רצוי כי דמויות ההתקשרות המרכזיות של הילד, הורים וסבים, יקריאו סיפורים, כי אלו הדמויות שעליהן הילד סומך ולכן תהליך הלמידה הקוגניטיבי והרגשי יהיה טוב יותר. יחד עם זאת, גם אנשי חינוך שעימם נפגש הילד נחשבים לדמויות משמעותיות בחייו, אך חשוב לזכור כי הגננות והמורים אינם יכולים לבוא במקום ההורים - זהו סוג שונה של למידה".
את הדעה הזאת מחזקת גם פרופ' עצבה-פוריה, המסבירה כי קיים ערך מוסף לחוויית החיבור בעת הקראת הסיפור, במיוחד עם דמויות ההתקשרות העיקריות: " נעים יותר ומשמעותי יותר להתפתחות לשבת (או להתכרבל) ליד ההורה האהוב ולשמוע ולראות סיפור", אומרת פרופ' עצבה-פוריה. "אלו הם רגעי קשר, חיבור ובניית ביטחון בקרב הילד. בדרך זו נוצרת אצלו/ה חוויה חיובית ותחושות כגון "אני אהוב" או "אני רצויה".
אם תהיתם מאיזה גיל מומלץ להקריא לילד סיפור, הרי שההמלצה היא כבר מינקות: "מומלץ להתחיל עם דקלומים קצרים כבר מגיל אפס", מסבירה ד"ר גיא, "וכן מומלץ לבסס טקס שינה הכולל טקסטים קצרים, אשר מתארכים בהדרגה עם ההתפתחות של הילד".
אם תרצו לדייק, הרי ש"החל מגיל תשעה חודשים רצוי להציג ספרים פשוטים. מגיל שנה והלאה רצוי מאוד להקריא ספרים", מפרטת פרופ' עצבה-פוריה. "בראשית הקריאה עדיין רצוי להקריא ספרים מתקדמים יותר, ולצד זאת לאפשר לילדים להקריא ספרים על פי רמת הקריאה שלהם. הסיבה לכך היא שבראשית הקריאה יש פער בין היכולת הקוגנטיבית של הילדים ליכולת הקריאה שלהם - בראשית קריאה הסיפורים שילדים קוראים קצרים ומצומצמים. לכן רצוי להקריא להם ספרים, תואמי גיל כמובן, מורכבים ו/או ארוכים יותר".
בעיקר הדבר חשוב עבור ילדים שברור לנו שלא יקראו ספרים אם לא נקריא להם. "בדרך כלל מדובר בילדים שרכישת הקריאה קשה להם יותר, והם לא מצליחים ליהנות מהקריאה ו/או מהעלילה של הספר בשל העיסוק בחיבור אותיות למשפטים", מסבירה ד"ר בן שלמה. "בנוסף לכך, ישנם ילדים שלמרות שהם קוראים לבד ונהנים מכך, הם רוצים להמשיך ליהנות מהשהייה במחיצת ההורים ומהקראת הסיפורים על ידיהם".
האם זה משנה אם מקריאים לילד סיפור מספר או ממציאים סיפור?
"ילדים רבים אוהבים שההורים ממציאים סיפור, ונהנים מכך אפילו יותר מאשר מסיפור שמישהו אחר כתב. כשההורה ממציא סיפור יש בכך לא פעם תוכן שקשור לעולם של הילד וההורה, ולכן יש תחושה של חיבור רגשי לסיפור. כדאי לשלב בין סיפורים מוקראים לסיפורים מומצאים, ובעיקר להקפיד לספר את הסיפורים ולזכור את החשיבות שיש להם להתפתחות הילד גם בהווה, אבל גם בהקשר לחוויות שהוא מפנים ושהוא עשוי להעביר אל הדור הבא של הילדים שלו עצמו".
חשוב לדעת שאפשר לחזק את החיבור האישי של הילד לסיפור: "הן לספרים והן לסיפורים מומצאים יש ערך רב. הערך של סיפורים מומצאים הוא שההורה מושקע בהם ומביא מפרי עולמו", מסבירה פרופ' עצבה-פוריה. "ילדים נהנים במיוחד מסיפורים שאליהם הוריהם מחוברים, כגון סיפורי ילדות של ההורה עצמו. לכן הקראת ספרים מהילדות של ההורים יכולה להיות בחירה מצוינת".
ומה לגבי הקראה משותפת לכל ילדי המשפחה יחד? המומחיות מצביעות על כמה יתרונות לדבר, אך מזכירות כי הפרשי הגילים בין האחים יכולים להקשות על העניין. "רצוי להקריא לכל ילד סיפור בנפרד, בהתאם לגיל שלו ולנושאים שמעסיקים אותו", אומרת ד"ר בן שלמה, "אך אפשר ליצור לפעמים זמן הקראה משותף, שתורם לקשר בין האחים ומאמן אותם באינטראקציה רבת משתתפים".
לעומת זאת, פרופ' עצבה-פוריה סבורה כי "אפשר להקריא לכל הילדים יחד, במיוחד אם זה מחבר גם בין האחים. יחד עם זאת, לעיתים זה מאתגר אם הילדים בגילים שונים. לכן, אם הקראת סיפור מתאפשרת יחד, כלומר סיפור המתאים לשני הילדים, זה נהדר. אם לא, רצוי לספר לכל ילד סיפור הנפרד. לעיתים נחמד כשאח/ות אחד/ת (שיודע/ת לקרוא) מקריא/ה לשני/יה".
ואילו ד"ר גיא מסכמת: "נהדר לתת לכל ילד זמן איכות משלו, אך לא תמיד זה אפשרי. לכן אפשר להקריא יחד, ולקבוע שבכל יום ילד אחר יבחר את הסיפור האוהב עליו".
