במשך חודשים ארוכים, אורלי צמח בת ה־57 מתל־אביב, נזהרה מקורונה. כל כך נזהרה, שעוד לפני הסגר היא אסרה על קרוביה לצאת מהבית לשגרת יומם, ומיהרה להתחסן ימים אחדים אחרי ראש הממשלה. "שמונה חודשים לא נתתי לבן שלי, שחזר בתשובה, ללכת לישיבה, וגם אני כמעט לא יצאתי מהבית, מהפחד", היא מספרת. "שבוע בדיוק אחרי ביבי כבר הייתי בתחנת החיסונים. יש לי קוליטיס ואסתמה, וידעתי שאם אדבק בנגיף אני עלולה לפתח מחלה קשה".
כתבות נוספות למנויים:
אבל זה לא עזר. זמן קצר אחרי שקיבלה את החיסון הראשון, החלה צמח להרגיש רע. "היו לי צמרמורות, כמו התקררות", היא משחזרת השבוע. "התקשרתי לרופא ואמרתי שאני מרגישה לא טוב. הוא אמר לי, 'זה מהחיסון'. ככה כמה ימים, עד שהמצב שלי הידרדר. נתנו לי אנטיביוטיקה, אבל המצב נהיה רק יותר גרוע. יום אחד איבדתי את התיאבון והתחלתי להקיא. היו לי קוצר נשימה וכאבים בחזה. כמה ימים קודם עשו לבעלי בדיקות, וראו שמשהו לא בסדר אצלו. בדיעבד התברר לנו שהוא נדבק בקורונה בזמן התפילה, למרות שהתקיימה בחוץ, והדביק אותי ואת הבן שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
אחרי כמה ימי מחלה לא נעימים, צמח עברה בדיקת קורונה, אבל התוצאה בוששה להגיע. יומיים לאחר מכן כבר פונתה באמבולנס עם קשיי נשימה לאיכילוב. "במיון הגיעה התשובה: שלושתנו נדבקנו בנגיף".
צמח, שכבר פיתחה קושי משמעותי בנשימה, אושפזה בטיפול נמרץ קורונה. "אחוזי החמצן שלי היו נמוכים, הרגשתי איום ונורא, הקאתי במיטה שלי. זה היה קשוח", היא נזכרת. "נתנו לי חמצן אבל היה לי מאוד קשה לנשום. הרגשתי כל כך רע, שחשבתי שאני מתה. צעקתי כל הזמן. עשו לי כל כך הרבה בדיקות, כל הידיים שלי היו מחוררות מהדקירות. פחדתי פחד מוות, ראיתי את הלוויה שלי מול העיניים, כבר דמיינתי את מודעות האבל על זה שהלכתי. לא היה איבר שלא כאב לי. לא יכולתי לישון. היו לי התקפים קשים של כאבי ראש, כאילו קודחים לי במוח. אמרתי לרופא: 'דוקטור, אני מפחדת שאמות כאן'. ואז הוא ענה לי: 'יש משהו שאני חושב שיעזור לך'".
לצמח הוצע לקחת חלק במחקר ראשוני בתרופה ישראלית חדשה נגד קורונה, שפותחה בבית החולים. בגלל חומרת מצבה, היא לא חשבה פעמיים לפני שאמרה "כן. איפה חותמים?". "ואיך שהתחלתי לקבל את התרופה באינהלציה, הרגשתי יותר טוב. היו עושים לי אינהלציה כמה דקות, ועד למחרת היה לי כוח. זה עזר לי לנשום. היה לי כאב איום ונורא בחזה, כמו התקף לב, אבל התרופה הקלה על הכאב הזה. היא הצילה אותי מהמחלה. בבידוד, הצוות של המחקר היה היחיד שבא לבקר אותי. כל יום הם הגיעו לתת לי את התרופה, ישבו ודיברו איתי, הביאו לי פינוקים, כל מה שביקשתי. הם היו כמו המשפחה שלי. הכל הייתי מספרת להם, אל מי תדברי כשאת לבד?"
תוך כמה ימים, ממצב מֵסכן חיים, צמח הועברה למחלקת התאוששות, ומשם לפני שבוע שבה הביתה. היא עדיין רחוקה מאוד מלהבריא לחלוטין: צמח נעזרת בבלון חמצן לנשימה, ומתקשה מאוד לחזור לאורח חייה השגרתי. ועדיין, כשהיא נזכרת איפה הייתה רק לפני כמה שבועות, היא לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אלמלא הסכימה להשתתף בניסוי. "אני צריכה להגיד תודה רבה לבורא עולם שיצאתי מזה", היא אומרת. "אני קוראת בפייסבוק שעדיין יש אנשים שמכחישים את הקורונה. בואו תראו איך אני סובלת, ותאמינו".
האיש שהמציא את הטיפול שקיבלה צמח הוא פרופ' נדיר ארבר מאיכילוב. "זה כמעט כמו ניצחון בדרבי", מגדיר פרופ' ארבר בחיוך את תחושותיו לנוכח הממצאים הראשוניים של המחקר שלו. עד היום טופלו בתכשיר החדש 30 חולים. 29 מהם הלכו הביתה בריאים, ככל שניתן להגדיר כך את מי ששרדו את המחלה הנוראה הזו, ונותרו עם ההשלכות הקשות שלה.
זה בטח מרגש לקחת חלק במה שאתה מאמין שיכול להפוך לטיפול כחול־לבן פורץ דרך בקורונה.
"לנסות תכשיר חדש לראשונה בבני אדם זה מלחיץ, יש תחושה של חיל ורעדה גם כשאתה עושה משהו שאתה מאוד־מאוד מאמין בו. אין תחושה טובה מזו, שמשהו שחשבת עליו ויצרת אותו במו ידיך ואתה נותן אותו ורואה שזה בטוח, וכנראה שזה גם עוזר. אני חוקר את המולקולה הזו מאז שחזרתי מהפוסט־דוקטורט שלי בארה"ב, לפני 15 שנה, ופתאום כל החלקים מונחים לפניי. אתה רק צריך להרכיב את הפאזל".
הטיפול הזה עדיין ניסיוני לגמרי, ולתכשיר אפילו אין שם קליט ונוצץ, כיאות למשהו שאולי־אולי־אולי עוד יציל מיליונים בעולם. אז בינתיים קוראים לו EXO-CD24, לא השם הכי סקסי ביקום, אבל למי אכפת. יחלוף עוד זמן רב עד שיוחלט אם יוכנס לשימוש סדיר כתרופה לחולי קורונה, אבל לפחות כרגע, הממצאים שמניב הטיפול ב־EXO-CD24 הם אחד הדברים היותר מעוררי תקווה בתקופה המייאשת הזו.
8 צפייה בגלריה
פרופ' נדיר ארבר. ''פתאום כל החלקים היו מונחים לפניי וצריך רק להרכיב את הפאזל''
(צילום: יובל חן)
ופרופ' ארבר ממש לא לבד. כמעט בכל מרכז רפואי בישראל, במקביל למלחמת ההישרדות של הצוותים בגל הקורונה הנוכחי, מתנהלת עכשיו עוד מלחמה: למצוא תרופה לקורונה. עד החודשים האחרונים, היה העולם משוכנע שהנוקאאוט לקורונה יבוא באמצעות החיסון. אבל הנה, החיסון המיוחל כבר כאן, אלא שהנגיף נותן פייט חזרה, ומשתנה. מתברר שהיעילות של החיסונים נגד המוטציות הקיימות היא לא מיטבית, ואי־אפשר לנבא אילו מוטציות מסוכנות עוד עלולות להגיח בעתיד הקרוב. חוץ מזה, יש גם אוכלוסיות לא מבוטלות שבכלל לא יכולות להתחסן. ומי יגן עליהן?
כל אלו החזירו את כולם, שוב, לאגף התרופות. עכשיו העולם מחכה לשלוש מילים שישנו הכל: "מצאנו תרופה לקורונה". בינתיים הדרך לשם עוד ארוכה מאוד, והמרוץ הגלובלי בעיצומו. אבל יש סיכוי ששלוש המילים המיוחלות האלו ייאמרו דווקא בעברית.
את פרופ' ארבר דווקא מכירים היטב מטופלים במחלה אחרת, נוראית גם היא: חולי סרטן. ארבר הוא בין השאר ראש המערך לרפואה מונעת ומניעת סרטן באיכילוב, ובמסגרת המאבק היום־יומי שהוא מנהל במחלה ההיא, לפני משהו כמו 20 שנה, החל להתרקם הטיפול שהוא המציא. איך זה עובד? ארבר וצוותו החליטו להתמקד בחלבון בשם CD24, שנמצא על המעטפת של התא. החלבון הזה עושה כל מיני דברים, בין השאר הוא "משקר" למערכת החיסונית של הגוף, ואומר לה: אני לא סרטן, אני תא רגיל. אל תשמידי אותי. "אז טיפול חדשני בסרטן הוא להוריד את המולקולה הזו, ובכך לתת למערכת החיסון להשמיד את התא הסרטני", מסבירה ד"ר שירן שפירא, מנהלת המעבדה לביולוגיה מולקולרית, חלק מהמערך, שמנהל פרופ' ארבר. "וזו הסיבה שלאורך השנים חקרנו אותה במטרה להשתמש בה לטיפולים בסרטן. עם הזמן נוכחנו שפרט לסרטן, יש לה תפקידים רבים וחשובים במצבים פיזיולוגיים ופתולוגיים אחרים, בהם תפקידים 'חיוביים' כמו בתהליכים דלקתיים".
בין השאר, כך גילו ארבר וצוותו, המולקולה הזו מבקרת את המערכת החיסונית שלנו ומווסתת אותה. מכאן עלה הרעיון לנסות להשתמש בה כאשר זו יוצאת משליטה, בשלב השני והמסוכן של הקורונה. "לקורונה שני שלבים עיקריים", מסביר פרופ' ארבר. "השלב ראשון הוא דמוי שפעת, ואינו מחייב טיפול ספציפי. שלב שני מתרחש חמישה עד שבעה ימים מתחילת התסמינים, בכחמישה אחוזים מהחולים, והוא מתאפיין בפעילות יתר של מערכת החיסון, המכונה 'הסערה הציטוקינית', אשר במקרים רבים עלולה להוביל אף למוות".
צוות המחקר של בית החולים, שכולל גם את מורי חי־לוי, פיתח יישום ננוטכנולוגי חדש: הוא נתן לחולים האלה, שהסערה הדלקתית כבר משתוללת בגופם, בועיות קטנטנות, הנוצרות ומשתחררות מתאי גופינו, ומכוּנות אקסוזומים. ד"ר שפירא הינדסה את האקסוזומים ב"חדרים נקיים" בטכניון והעשירה אותם בחלבון CD24, בתקווה שהשילוב ירגיע את הסערה הקטלנית הזו. את התמיסה, שמכילה בסך הכל שני סמ"ק, הם נתנו למטופלים באינהלציה, ישר לריאות, מוקד הדלקת המרכזי. "החלקיקים של התמיסה כל כך זעירים, מיליונית המילימטר, שהם יכולים להגיע במהירות וביעילות מיד לאזור הדלקתי, ולמנוע את ההפרשה היתרה של הציטוקינים הדלקתיים", מסבירה שפירא.
ממחקר ראשוני לפחות, עולה שהטיפול הזה יכול לעבוד. עד כה טופלו בו כאמור 30 חולים שמוגדרים קשים, עם ירידה משמעותית ברוויון החמצן בדם (סטורציה), שמבדיקות הדם שלהם עלה כי הם סובלים מאותה "סערה ציטוקינית". הטיפול ניתן בשאיפה למשך חמישה ימים. חלק מהחולים, מעיד ארבר, השתפרו כל כך מהר, שאת הטיפולים האחרונים נסע הצוות לתת להם בבתיהם. "רוב החולים חשו שינוי לטובה במצבם תוך יומיים־שלושה, וכמעט כולם השתחררו הביתה בתוך שלושה עד חמישה ימים".
ארבר לא היה הראשון שחשב על החלבון הזה כאפשרות לריפוי קורונה. חברה אמריקאית בשם Oncoimmune, נותנת את אותו החלבון, CD24, בצורה אחרת, של נוגדן, על מנת לטפל במחלות דומות בהן ישנה "סערה" כזו של מערכת החיסון. לאחרונה ניסתה את הטיפול גם נגד קורונה, ומיד לאחר שפירסמה את תוצאות הניסוי המוצלחות שלה, נרכשה על ידי ענקית התרופות MSD. עניין פעוט של 425 מיליון דולר.
"התכשיר שלנו בטוח יותר וטוב יותר, מאחר שהוא מבוסס על 'הדבר הבא' בתכשירים הרפואיים", טוען ארבר. "הוא פועל במנגנון כפול, לעיכוב המסלול המוביל לסערה החיסונית, ומכוון ישר אל לב הסערה - אל הריאות".
ובמה זה כל כך משנה את התוצאה?
"בניגוד לתכשירים רבים אחרים בעולם הניתנים באופן סיסטמי אך גורמים לתופעות לוואי קשות ומרובות, באף אחד מהמטופלים שלנו לא נצפתה תופעת לוואי, ולו הקטנה ביותר. כלומר, התכשיר מאוד־מאוד בטוח. מצבם הרפואי של 29 מתוך 30 החולים השתפר תוך יומיים־שלושה. קשה לחשוב שזו סתם יד המקרה".
יתרון נוסף של התכשיר, טוען ארבר, הוא שניתן לייצר אותו במהירות ובזול, במתקן פרמצבטי בארץ. "תוך זמן קצר ניתן לספק את כלל התצרוכת העולמית בו", הוא אומר. "ולא פחות חשוב, התכשיר יכול לשמש כפלטפורמה לטיפול במגוון רחב של מחלות עם פעילות יתר של המערכת החיסונית. בזהירות ובצניעות, אני יכול לומר שפיתחנו תכשיר מאוד מבטיח, שהוא גם מאוד בטוח. אנו בתחושה אופטימית שיש סיכוי טוב לטיפול בבעיה העיקרית של הקורונה, שמהווה בסיס חדש לטיפולים פורצי דרך חדשים גם במגוון של מחלות נוספות".
"ההבנה בעולם כיום היא שלצד החיסונים, חשוב מאוד לפתח תרופות מתאימות למחלה", אומר הבוס של ארבר, פרויקטור הקורונה לשעבר ומנהל איכילוב רוני גמזו. "ואני גאה שבאיכילוב פועלים בשדה המחקרי הזה, ומביאים אולי את תחילתה של בשורה כחול־לבן למגפה העולמית האיומה הזו".
גם ישראל בן מרדכי, נהג מונית בן 47 מתל־אביב, הלך הביתה בריא בזכות התכשיר החדש. "הייתי במצב מאוד לא טוב", הוא מספר, "באיכילוב הצילו אותי". בן מרדכי הפסיק לעבוד על המונית במרץ, עם תחילת הקורונה, מהחשש שאחד הנוסעים יעביר אליו את הנגיף, אבל למרות זאת נדבק בדצמבר, ככל הנראה בבית כנסת שבו התפלל. "הרגשתי חולשה", הוא מספר. "לא יכולתי לזוז. כשגם התה של אשתי לא עזר, היא אמרה לי, 'לך תעשה בדיקה בשביל השקט שלנו'. התברר שנדבקתי, והדבקתי אותה ואת ארבעת הילדים שלנו. חוץ ממני, כולם קיבלו את זה בקלות. אחרי יומיים, המצב שלי החמיר. השתעלתי מאוד ולא יכולתי לנשום. הסטורציה שלי ירדה. שלחו לי אמבולנס מהמוקד, וככה הגעתי לאיכילוב".
במחלקה נשאל גם בן מרדכי אם הוא מעוניין לקחת חלק במחקר החדש, והוא הסכים. "בהתחלה הייתי ממש חלש", הוא מתאר. "לא יכולתי לעשות כלום, לא לדבר ולא לנשום, בטח שלא לעמוד. יום וחצי אחרי הטיפול הראשון כבר הרגשתי יותר טוב. תוך כמה ימים היה שיפור גדול במצב שלי. אחרי שישה ימים יצאתי הביתה. אמנם הייתי 12 קילו פחות ממה שנכנסתי לבית החולים, אבל אין לי ספק שהטיפול הזה שיפר מאוד את המצב שלי. המשכתי לקבל אותו גם בבית. היום אני מרגיש הרבה יותר טוב, למרות שאני עוד קצת עייף. בסך הכל היה לי מזל גדול שיצאתי מזה ככה. הטיפול הזה הציל אותי".
המרוץ העולמי למציאת תרופה לקורונה אינו חדש והחל מיד עם התפרצות המחלה, אי שם לפני שנה. הוא התחדש עם ההבנה שהחיסונים הם אולי התקדמות משמעותית וחשובה מאוד במאבק במלחמה, אבל לא נשק יום הדין נגדה. אין כמעט דבר שהרופאים לא ניסו כתרופה: סטרואידים, תרופה נגד איידס, טיפולים שנועדו למלריה, אפילו תרופה ייעודית שפותחה בכלל נגד אבולה. כל אלה נבחנו בתקווה גדולה, שהנה, המחלה הקשה הזו אוטוטו מאחורינו. אבל כגודל התקווה, כך הייתה גם האכזבה. עד היום לא נמצא אפילו טיפול אחד שסיפק את הסחורה, והחולים ממשיכים למות בהמוניהם.
"עוד לא נמצא נמצא הטיפול האולטימטיבי נגד קורונה, גם לא משהו קרוב לזה, וזה מאוד מאכזב", אומרת פרופ' גליה רהב, יו"ר האיגוד למחלות זיהומיות ומנהלת המכון למחלות זיהומיות בשיבא. "יש תרופה נהדרת, שבהתחלה אמרו עליה שהיא הפתרון, אחר כך יצאו פרסומים של היצרניות עצמן, שזה לא שווה, ועכשיו יצא פרסום שהיא מפחיתה תמותה ב־24 אחוז. למי תאמין? גם הרמדסיביר איכזבה, אלא אם נותנים אותה ממש בהתחלה, כשהחולה רק מתחיל להוריד סטורציות. יש לנו נתונים ברורים שמראים שזה עובד בשלב הזה. אין להשוות בין כמות הידע המחקרי המדהימה שיש לנו על החיסונים, לזו שיש לנו על התרופות".
את כל זה ידע היטב גם פרופ' דרור מבורך מבית החולים הדסה. בשבועות האחרונים עובר מפה לאוזן בין משפחות מטופלים במצב קריטי שמה של התרופה שהוא המציא: אלוסטרה. חלקן פונות לרופאים המטפלים ומתחננות ממש לתת אותה ליקיריהן. אבל דווקא עכשיו, בשיא הביקוש, הניסוי בהדסה הסתיים, ועד לשלב הבא שלו יהיה קשה יותר להשיג אותה. בשבוע שעבר, מספר פרופ' מבורך, התרופה שלו הועברה על תקן טיפול חמלה לחולה במצב אנוש בבית חולים אחר. הצוות הרפואי נקלע לדילמה קורעת לב. "בדיוק כשעצרנו לשבוע את הניסוי כדי לסכם את כל מה שיש לנו עד עכשיו, קיבלנו המון בקשות לעזרה, שקשה מאוד לסרב להן", הוא אומר. "קשה לעמוד בפני בקשות כאלה, כשאומרים אין מה לתת ומוכרחים לעזור. אבל כדי לדעת אם התרופה באמת עובדת חייבים לבדוק אותה בקפידה, ולכן אנחנו משתדלים לעשות את הכל דרך המחקר ולא בדרכים עקיפות".
כמו התרופה של איכילוב, אלוסטרה פועלת אף היא על הדלקת הגדולה – כן, כן, אותה "סערה ציטוקינית" – אבל במנגנון שונה. פעילותה מתבצעת על ידי טיפול בתאים שנלקחים מתורם בריא, ועברו הנדוס במעבדה, כך שהם “מתוכנתים” לרסן את הדלקת. אחר כך החומר הזה מוזרק לחולה. "בתוך הגוף, התאים מתחברים לתאים שמחוללים את הסערה הדלקתית", מסביר פרופ' מבורך. "ואז התאים מחוללי הסערה עוברים מין 'תכנות מחדש', וחוזרים להיות שקטים".
הטיפול החדשני הזה נוסה עד היום בשתי מחלות בלבד: מחלת השתל נגד המאכסן, שהיא מחלה קשה שמופיעה אצל מושתלי מח עצם; וספסיס, אלח דם, מחלה קטלנית שהורגת אלפי אנשים בשנה בישראל. קורונה היא השלישית. פרופ' מבורך מגלה כי ניסויים ראשונים בחיות מעבדה מגלים שהיא עשויה להיות יעילה גם נגד סוגים מסוימים של סרטן. "הכל בנוי על תכנות מחדש של התא מחולל הסערה והחינוך שלו להתנהג אחרת. במקום שיהיה סוער הוא הופך לרגוע, במקום שיהיה בעד גידול הוא נהפך לאנטי־גידול, וכן הלאה".
עד היום טופלו בתרופה הניסויית בישראל 21 חולי קורונה, חציים במצב קשה וחציים השני במצב קריטי. "19 מתוכם עזבו את בית החולים בריאים, ושניים עדיין היו בטיפול נמרץ ביום ה־28 לטיפול, שמוגדר כסיום התהליך", אומר פרופ' מבורך. "19 החולים שהחלימו הם אנשים לגמרי בריאים, שללא ספק עזרנו להם. הרי אם סתם שלחנו מישהו מונשם הביתה לשיקום זה הצלחה מפוקפקת. זה לא המקרה. כלומר אנחנו בעצם מדברים על 90 אחוז הצלחה אמיתית בחולים קשים מאוד. אנחנו רוצים עכשיו לעבור לשלב הבא, למחקר שהוא מבוּקר, אחרי שנסיים לאסוף את הנתונים ונשלח למשרד הבריאות כמובן".
מה לגבי תופעות הלוואי של הטיפול הזה?
"בחולים שטופלו כמעט ולא ראינו תופעות כאלה. בתחילת הדרך היה איזשהו רעד אצל מי שקיבל את העירוי מהר. מאז שהורדנו את הקצב (של מתן התרופה – ש"ר), לא רואים דבר כזה. צריך לזכור שזה טיפול שמחקה תופעה שמתבצעת בגוף באופן טבעי. הדבר היחיד ששונה הוא שאנחנו נותנים עומס גדול של תאים ממקור חיצוני בבת אחת".
לצורך הפקת התרופה פנו מהדסה לחברת אנלייבקס, שמייצרת אותה בפארק המדע בנס־ציונה. פרופ' מבורך מטפל בעצמו בחולי קורונה, ובשל קרבתו לניסוי הוחלט כי אלוסטרה תינתן רק על ידי שני רופאים אחרים מבית החולים. מבורך עצמו יכול היה לפגוש אותם רק עם סיום המחקר, 28 יום לאחר הטיפול. "מאוד מסקרן אותי לראות את החולים בתהליך, אבל אני רואה אותם רק אחרי הטיפול", הוא מודה. "רק אתמול פגשתי מישהו שאמר לי שהטיפול הציל את חייו. אני לא יכול להעיד אם זה נכון או לא, כי הניסוי הזה לא היה מבוקר. ככה בכל אופן הוא חש. אני מקווה שזה באמת עזר לו. בכל אופן, לעבור מהמעבדה שלך אל הקליניקה זה זכות שאין להרבה רופאים. זה מאוד־מאוד מרגש".
מה החלום לגבי התרופה הזו?
"בפנטזיה שלי אני מקווה שאי־אפשר יהיה לתת אותה לחולי קורונה, כי לא יישארו כאלה. אבל אם להיות ריאלי, סביר שהמחלה הזו תישאר איתנו הרבה זמן. למדנו כמה דברים מאז מרץ, ועדיין יש לצערנו הרבה חולים שמתים מהמחלה, כולל צעירים, ולכן חייבים למצוא לה תרופה. הקופקסון הייתה התרופה הראשונה שיצאה מישראל. אני מקווה שזו תהיה השנייה".
איברהים, בן 41, נשוי ואב לארבעה ילדים מרמלה, נדבק בקורונה בנובמבר האחרון, כנראה במקום עבודתו. אחרי יומיים במלונית, אושפז בהדסה עין כרם. "הייתי הכי צעיר במחלקה, אבל הרגשתי גרוע מאוד", הוא מספר. "הבטן שלי שרפה כמו אש, רק רציתי להקיא. החמצן שלי בדם היה 85, כשהנורמלי הוא 94 ומעלה. הייתי בטוח שאני הולך למות מחנק".
במחלקה הציעו לו הרופאים את הטיפול באלוסטרה. "למחרת האשפוז הגיע הרופא והציע לי טיפול בתרופה ניסיונית. הייתה לי בעיה עם הריאות, השתעלתי מאוד חזק והיה לי קשה לנשום. בשלב הזה הסתובבתי עם משקפי חמצן רוב שעות היממה, וגם איתם, החמצן שלי לא עלה יותר מ־89־90 אחוז. קיבלתי מנה אחת מהתרופה הזו ביום חמישי, וכבר למחרת הרגשתי שינוי דרסטי. החמצן עלה ל־92 ולא הייתי זקוק לבלון. השיעול פחת מאוד, וגם החוזק שלו נרגע. במקום להשתעל בלי הפסקה הייתי משתעל פעם בכמה שעות פעם אחת וזהו. שיחררו אותי ביום ראשון עם בלון חמצן הביתה. עד היום לא השתמשתי בו. נסעתי להורים שלי, למחרת רמת החמצן בדם שלי כבר הייתה רגילה לגמרי. מאז אני מרגיש טוב".
איך אתה יודע שהתרופה עשתה את העבודה, ולא סתם הבראת?
"בהרגשה שלי אחרי שקיבלתי אותה. יש לי חברים בעבודה שנדבקו, וכל אחד מהם עם סיפור אחר. אחד לא חזר עד היום לעבוד, השני לקח לו חודש וחצי להתאושש, והוא עדיין סובל מהריאות. אני חזרתי לעצמי די מהר. מאז עשו לי בדיקות דם ארבע פעמים, ותודה לאל, הכל בסדר".
הטיפול בחולי קורונה מתבצע כיום בשילוב של תרופות, לפי מצבו ושלב המחלה של החולה. הפרוטוקולים של הטיפול משתנים שוב ושוב מתחילת המגפה, בהתאם לממצאים החדשים בשטח. "אם יש חולה חדש אני נותנת לו סטרואידים ותרופות נגד קרישה", אומרת פרופ' רהב. "לגבי שאר התרופות, תלוי כמה זמן עבר מאז תחילת המחלה, אם יש לו בדם נוגדנים נגד הנגיף ומה העומס הנגיפי שלו. לצערי, גם לגבי חלק מהטיפולים יש עכשיו מחשבות מחדש בגלל הווריאנטים השונים. אנחנו לא בטוחים, למשל, אם פלזמה ממחלימים בכלל יעילה נגד הווריאנט הדרום־אפריקאי. בכל מקרה, חייבים להמשיך לנסות עוד ועוד תרופות חדשות. אחת הטעויות שנעשו ב־2002 עם הסארס וב־2012 עם המרס, שגם הם היו נגיפים ממשפחת הקורונה, הייתה שכאשר המחלות האלה נעלמו, יחד איתן נעלם גם המחקר לגבי תרופות וחיסונים נגדן".
ואם המחקר היה נמשך?
"אם לא היו מפסיקים אז, אולי לא היינו נלחמים היום על למעלה ממאה מיליון חולים בעולם".
אבל לפרופ' רהב חשוב גם להדגיש שהדרך לתרופה הנכספת לקורונה עוד ארוכה, וש"אנחנו עדיין לא מדברים על מהפכה. אני מבזבזת שעות יקרות בניסיון לבדוק כל מיני הצעות מחקר, שמרביתן הן בושה וחרפה. כל אחד שמוצא מולקולה חושב שהוא הולך לעשות היסטוריה".
8 צפייה בגלריה
פרופ' גליה רהב. ''אם לא היו מפסיקים את המחקר על הסארס, אז אולי לא היינו נלחמים על למעלה ממאה מיליון חולים בעולם''
(צילום: דנה קופל)
ובכל זאת, גם בית החולים שלה, שיבא, יתחיל בקרוב לתת שני טיפולים ניסיוניים שונים לקורונה. אחד בתרופה מתאי גזע, שגם להם פעילות אנטי־דלקתית שעשויה להפחית את הנזק הריאתי. הטיפול הזה יינתן כתרופת חמלה לחולים במצב קריטי. הטיפול השני הוא בתרופה שמונעת תנועה של תאי דלקת לתוך הריאות, שכבר נוסתה בפסוריאזיס ובמחלות דלקתיות נוספות. "כבר נתנו אותה לחולה אחד, ואנחנו בדרך לתת לשני", אומרת פרופ' רהב. "אני מאוד מקווה שזה יעבוד".
בינתיים, המרוץ אחרי תרופה נגד קורונה, ישנה או חדשה, נמשך. באוקטובר האחרון רכש משרד הבריאות ב־3.4 מיליון דולר את תכשיר הנוגדנים של קמהדע, המבוסס על נוגדנים שנלקחו ממחלימי קורונה ועברו תהליך ניקוי. הנוגדנים מופקים מפלזמה עשירה שנלקחה ממי שהחלימו מהמחלה, עוברים תהליך ניקוי וזיקוק, וניתנים בעירוי חד־פעמי. השימוש בתכשיר החל לפני כחודשיים, ועד היום, מדווחת החברה, קיבלו את הטיפול עשרות חולים במצב בינוני. "בהסכם הראשוני התחייבנו למשרד הבריאות לספק 500 מנות, ולפי כמות ההזמנות אני מבין שהטיפול עובד", אומר עמיר לונדון, מנכ"ל החברה. החברה פועלת כעת לאיסוף פלזמה גם בשוק האמריקאי, שתימכר בחו"ל.
גם פלוריסטם, חברה ביוטכנולוגית המתמחה בפיתוח מוצרים המבוססים על תאי שליה אנושיים, עורכת ניסויים קליניים בארה"ב, באירופה ובישראל לטיפול בתסמונת מצוקה נשימתית חריפה הנובעת מקורונה. "התאים שלנו יודעים להשפיע על המערכת החיסונית ולהרגיע אותה בשעה שהיא יוצאת מאיזון, ממצבים של דלקות או אחרי טראומות פיזיות גדולות ועד קרינה רדיואקטיבית", אומר יקי ינאי, מנכ"ל החברה. "עד היום טיפלנו בעשרות חולים בטיפולי חמלה. בחולים הקשים ביותר, המורדמים והמונשמים, שאין לאף אחד היום פתרונות בשבילם, הראינו שיעורי שרידות של 87 אחוז".
גם בצפון הארץ נכנסו למרוץ הגלובלי הזה. בבתי החולים רמב"ם וזיו מתחילים בשבועות הקרובים, יחד עם הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן והטכניון, בניסוי קליני בתרופה נוספת נגד קורונה. התרופה מבוססת על חלבון בשם אנגיוטנסין 7־1, שמיוצר בגוף באופן טבעי ופעולתו - כן, ניחשתם נכון - נוגדת דלקת. החוקרים משערים כי נגיף הקורונה גורם לירידת רמת החלבון הזה, ועל כן התגובה הדלקתית שהוא יוצר מוגברת. "ההשערה שלנו היא שמתן החלבון באופן מלאכותי יפחית את הסערה הדלקתית וימנע החמרה בתחלואה", אומר פרופ' זייד עבאסי מרמב"ם ומהטכניון. המחקר של רמב"ם ייערך על 120 חולים ויבחן אם מתן החלבון יוביל להקטנת הנזק הריאתי ושיפור המדדים הקליניים, הנשימתיים והדלקתיים, אשר יובילו להפחתת הצורך בהנשמה.
מה מכל הפיתוחים האלו יהפוך בסופו של דבר לתרופה סטנדרטית שניתנת בכל העולם לחולי הקורונה? עדיין קשה לקבוע. יש במרוץ הזה, לצד הידיעה שכך יינצלו מיליונים, גם המון־המון יוקרה, וגם לא מעט כסף. "יש הרבה התחלות, של הרבה חברות", אומר פרופ' מבורך. "לכולם יש מקום. כל הצלחה כזו, יהיו הרבה מאוד נשכרים ממנה".
