ביום שלישי האחרון ערך פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, את טקס הפרידה שלו מהנהלת המשרד. כמו כל התקופה המשונה הזו, גם האירוע החגיגי הזה היה בעל מאפיין אחד חריג: הוא התקיים בספארי ברמת-גן. שם, בין האריות, הטיגריסים והזברות, שכללי הריחוק החברתי לא חלים עליהם והם ללא ספק נעימים ועדינים יותר מחלק מהאנשים שסבבו אותו בשנת הקורונה, נפרד גרוטו ממי שהוא מגדיר, בלי ציניות, כ"חבריי הקרובים והמשפחה שלי ב-13 השנים האחרונות".
כתבות נוספות למנויים:
"בקורונה עבדתי הרבה מול הספארי, ניסיתי לעזור להם להיפתח בשלב יותר מוקדם. נוצר קשר חם ואמרתי נסגור מעגל ונעשה את המסיבה שם", הוא מסביר את הבחירה המקורית. "למזלי השבוע הקלו את התנאים. המסיבה נערכה כמובן בחוץ, עם לא יותר מ-20 משתתפים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
גרוטו לא נפרד רק מעמיתיו לעבודה, אלא מהעיסוק היום-יומי בקורונה. אחרי שהיה הראשון בישראל שהתקרב לנגיף הזה כשיצא לחלץ את נוסעי ספינת הטיולים הדיימונד פרינסס מיפן, שחלקם נדבקו, ויותר משנה שבה המגפה הכתיבה את סדר היום שלו ואת האירועים שעסק בהם, ופה ושם גם איימה על הקריירה שלו, פונה גרוטו, בתום תקופת צינון נדרשת של כמעט שנה, לקריירה שפויה יותר: כמרצה וכיועץ פרטי בארץ ובעולם, או כפי שהוא עצמו מגדיר: מומחה לענייני "שבירת קונספציות ודילוג על רגולציה".
"רציתי לעזוב עוד קודם, אבל איכשהו הקורונה זירזה את זה", מסביר גרוטו. "לא תיכננתי להישאר במשרד 20 שנה. השנה הראשונה של הקורונה הייתה כמו כמה שנים. נמאס לי", הוא אומר ומוסיף בכנות: "יש עוד תשובה קצת יותר מורכבת. הגעתי למסקנה שאני נתקע בקיר. הרבה פעמים פרצתי גבולות במשרד. הגעתי לקצה. הרגשתי שאני כבר לא מסוגל לעשות יותר שינויים".
תאר את הרגע שבו קיבלת את ההחלטה.
"זה התבשל אצלי תקופה ארוכה. הטריגר הסופי היה שסוף-סוף לקחתי שבוע חופש. בחופש הזה נסעתי למצפה רמון עם הבנים שלי והיינו במדבר. החופש והמרחק נתנו לי זמן לחשוב, וגם להתייעץ איתם. הגעתי לתובנה שהגיע הזמן לחפש משהו אחר".
מה הם אמרו?
"הם מאוד תמכו בהחלטה לעזוב. אני חושב שבקורונה היה להם יותר קשה מלי. גם כי נעלמתי מהבית, וגם כי הפכתי למפורסם. בעיקר הם דאגו לי. הם חשבו שהעבודה מאוד פגעה בי. אני לא מרגיש ככה".
אולי גם אתה סוג של קורבן של הנגיף?
"אני לא חושב. אני שמח בשינוי הזה. נכון שהקורונה הייתה קטליזטור. יכול להיות שבלעדיה הייתי נשאר עוד. כשחזרתי מהטיול במדבר נשארו לי עוד כמה ימי חופש בבית. בימים האלה כתבתי מכתב למנכ"ל ולשר. הודעתי קודם כל לחזי לוי, שהתווכח איתי על התאריך. הוא ביקש שאשאר עוד. גם עכשיו הוא מבקש שאמשיך עוד בחצי משרה. השר הבין מיד".
התאכזבת שלא מונית למנכ"ל?
"ברגע הראשון כן. בדיעבד אני לא מצטער שככה זה התגלגל".
למה?
"התפקיד נעשה מאוד כפוי טובה בתקופה הזו. מצד אחד המנכ"ל ממשיך לנהל את המשרד. מצד שני יש את הפרויקטור. זה לא כמו לעמוד בראש המשרד בשגרה".
אתה עוזב בתחושות של כעס ותסכול?
"לא. אני יוצא מתוך השלמה והבנה שאני בשל לאתגר הבא. נכון שזה קצת כמו לעזוב בית ומשפחה. משהו דומה לגירושים. זו הרגשה לא קלה אבל אני מסתכל קדימה בשמחה".
הקלה?
"יש קצת. אני מניח שהיא תתעצם כשאעזוב סופית".
קורונה-קורונה ושוב פעם קורונה. גרוטו היה שם, כלומר במשרד הבריאות, הרבה לפניה, אבל מי זוכר לו את זה. המגפה מחקה את כל מה שהיה שם קודם. לאורך כל השנה הזו, הוביל גרוטו קו מתון יחסית למדיניות הקשוחה שאימצו הבוסים שלו. כך צפה בספטמבר, שהמגפה תשכך סביב פורים. בנקודת הזמן הזו יש לא מעט אנשי מקצוע שחושבים שזה עשוי לקרות בעתיד הקרוב.
"השינוי הגדול של החודשים האחרונים היה שהחיסונים הגיעו מהר מהצפוי, והתגלו כיעילים לפחות כמו בניסוי הקליני", הוא אומר. "זה משנה את כל ההתמודדות עם המגפה".
9 צפייה בגלריה
פרופ' גרוטו ביפן ליד ספינת הדיימונד פרינסס. שם הבין שמשהו גדול מתרחש
(צילום: שגרירות ישראל ביפן)
איך ייראו החודשים הקרובים שלנו?
"קשה מאוד להעריך. אני חושב שאנחנו הולכים לקראת דעיכה משמעותית ומתמשכת של התחלואה, לפחות עד בוא החורף. אז יש סיכוי גדול מאוד שהמחלה תשוב להתפשט עם איזה וריאנט חדש, ונצטרך לקבל מנת חיסון שלישית".
תאר את הרגע שבו הבנת שמשהו יוצא דופן קורה.
"כשהגעתי ליפן לסייע לנוסעי הדיימונד פרינסס וראיתי את האנשים מתרוצצים שם בחליפות המגן הלבנות, וגם קיבלתי אחת משלי ולמדתי איך להשתמש בה, הבנתי שמשהו מאוד חריג מתרחש. זה היה מראה הזוי".
איך אתה מגדיר היום, אחרי שנה של התמודדות, את המגפה על הציר שבין "סתם שפעת" לשפעת הספרדית?
"זו שאלה מעניינת. שפעת סתם היא בוודאי לא. נכון שיש דמיון מסוים אבל יש הבדלים שבסוף מצדיקים התייחסות אחרת אליה. יכול להיות שהפתרונות שמצאנו או שנמצא עבורה יתאימו בעתיד גם לשפעת. אם כולם ימשיכו ללכת עם מסכות בחורף, השפעת תיעלם בדיוק כפי שנעלמה השנה".
אבל האם זו המגפה הגדולה שממנה חששנו?
"אני חושב שמבחינה רפואית היא לא הגיעה לרמה של החשש הכי גבוה, אבל אין ספק שמבחינת השינוי שהיא חוללה בעולם, לפחות כמו שזה נראה כרגע, ההשפעה שלה הייתה כמו המגפות הכי גרועות בהיסטוריה. יכול להיות שעוד שנה ישכחו ממנה בכלל".
זה יכול לקרות?
"אני לא מאמין שהווירוס ייעלם לגמרי. מן הסתם כנראה נצטרך להתחסן נגדו כל חורף".
מה לגבי הווריאנטים החדשים? הווריאנט הדרום-אפריקני כבר נמצא באחוז אחד מהבדיקות החיוביות. אתה מאמין שהם יצרו מגפה חדשה?
"הווריאנטים הנוכחיים נושאים שינויים גנטיים קטנים מדי מכדי לחולל מגפה חדשה. רוב הסיכויים שהחיסון יעיל כנגדם, גם אם במידה פחותה, ולכן אפשר להמשיך להתמודד איתם באותם כלים".
אמרת בראיון קודם שבגל הראשון פעלנו נכון ויפה. מה קרה אחריו?
"היינו מהראשונים שסגרו טיסות מסין ומדינות נוספות במטרה לנסות לעצור את כניסת הנגיף. גם הבידודים באותה תקופה עבדו יפה מאוד. וקטיעת שרשרות ההדבקה. עמדנו יפה בחקירות האפידמיולוגיות ובסופו של דבר, גם כשהגענו לסגר, הוא הוביל לאחד הגלים הקטנים בעולם. לפחות בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD. אחר כך המצב האובייקטיבי נעשה הרבה יותר מורכב".
איפה התחלנו להתברבר? מה נקודת המפתח בכישלון?
"אם אני צריך לבחור רגע אחד שבו לא הצלחנו, זה מה שקרה בקיץ. אני קורא לו 'הקיץ האינדיאני'. ברוב המדינות בעולם התחלואה ירדה בתקופה הזו. אצלנו היא נותרה גבוהה, והשיא היה באוגוסט-ספטמבר. הטעות שלנו הייתה לגבי פתיחת שנת הלימודים, שהתחילה אצל החרדים בא' באלול ואצל החילונים ב-1 בספטמבר. זה מה שהביא לגל השני, שעד היום לא הצלחנו לצאת ממנו. יש כאלה שטוענים שזה לא נכון, אבל אני חושב שרוב הראיות תומכות בכך שחידוש הלימודים באופן נרחב יצר את הגל הזה. היה צריך להחמיר ולא לשחרר בשלב ההוא".
מי היה אשם בהתנהלות הזו?
"במצבים כאלה הרבה פעמים יש נטייה להאשים אחד את השני. בסופו של דבר הבעיה העיקרית של כולנו, גם בחינוך וגם בבריאות, הייתה שחשבנו לטווח הקצר ולא הסתכלנו קדימה. חשבנו שהמערכת תפתח כרגיל ונסתדר כבר".
מה צריך לעשות היום כדי למנוע מצב דומה בגל הבא, אם יגיע?
"אני חושב שצריך להיערך היטב לשנת הלימודים הבאה ובפרט לאפשרות של גל נוסף בחורף. משרד החינוך חייב להתכונן היטב לתקופה הזו. אולי צריך ללמוד יום בשבוע באופן קבוע בזום".
אתה בעד הפתיחה הנרחבת שמתבצעת כרגע?
"בינתיים יש לנו מקדמי ביטחון טובים. כמובן שאם התחלואה תעלה יהיה צריך לעצור. זה לא אומר בהכרח סגר. אפשר לסגור חלק מהשירותים. אני לא מאמין שנגיע לזה. רוב המגפות בעידן המודרני נעצרו על ידי חיסונים. אני חושב שגם פה יש סיכוי טוב שהחיסון יצליח להשתלט על האש".
9 צפייה בגלריה
''השינוי הגדול של החודשים האחרונים היה שהחיסונים הגיעו מהר מהצפוי', וגילו יעילות כמו בניסוי''. תור לחיסוני קורונה
(צילום: יריב כץ)
בשביל שהחיסון ישתלט על האש, צריך כמובן שכמה שיותר אנשים יתחסנו. בינתיים מוצא את עצמו משרד הבריאות מתמודד מול גלים של פייק ניוז, ואנשים שמטיפים נגד התחסנות. "להבדיל מאחרים, אני מקבל את התופעה הזו בהבנה", מפתיע גרוטו. "אני חושב שרוב המתנגדים לחיסונים מונעים מתוך חשש אישי אמיתי, ולא מתוך אידיאולוגיה. הקיצונים הם המיעוט. הבעיה האמיתית היא כשזה מגיע לאנשים מהעולם הרפואי, כולל רופאים ואחיות. השבוע סגרנו מעגל כשהוחלט לשלול לצמיתות את הרישיון של ד"ר אבני, ששנים נלחם ברפואה הקונבנציונלית. אני זה שמנהל נגדו מאבק תקיף כבר שנים, וגם חתום על הקובלנה נגדו.
"בעניין של הפחדנים, אין פתרונות קסם. צריך לדבר ולשכנע אותם, לנסות להבין את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי זה. אבל בלתי אפשרי להגיע לכל אחד ואחד".
אם אתה עכשיו מוצא את עצמך מול הרב אשרוב. מה אתה אומר לו?
"שהוא מנסה לתפוס פופולריות על משהו שהוא לא מאמין בו בעצמו".
עד כמה אתה חושב שההתנגדות לחיסונים מעכבת את מאמצי החיסון?
"אני חושב שרוב האנשים שלא מגיעים להתחסן לא מונעים מאידיאולוגיה אלא מעצלנות, ואולי מהיעדר חשש מפני המחלה. חוץ מלדבר איתם אחד-אחד, אנחנו עושים כל מה שאפשר לשכנע אותם להגיע. יש קמפיינים. יש לנו אנשים שעובדים חזק ברשתות החברתיות. זה הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר".
מה לגבי חיסון בכפייה?
"אני מאוד נגד. אני חושב שזה מעורר אנטגוניזם יותר מאשר מסייע. במדינות שיש בהן חובת חיסון לחיסוני שגרה מסוימים, שיעורי החיסון האלה בדרך כלל נמוכים מאלה של ישראל. בעיניי החובה מעוררת אנטגוניזם מצד אחד, ומניסיון עובדת פחות טוב".
וחיסון בכפייה של צוותים רפואיים, של מורים?
"זו שאלה יותר מעניינת. יש אצלנו חובת חיסון לצוותים רפואיים במצבים מאוד מסוימים. מי שלא מתחסן מופעלות נגדו סנקציות, כמו שלילת האפשרות לעבוד במחלקה מסוימת. זה לא קבוע בחוק, זה בחוזר מנכ"ל. גם לגבי שפעת קיימנו בזמנו דיון רחב עם הרבה אנשים כולל אתיקנים ואחרים, והגענו למסקנה שלא נכון לחייב, אבל צריכים להגדיר את החיסון כחובה מוסרית. באירוע הזה אפשר לשקול בהחלט כן להשתמש בכלי של חובה למשל למורים, לפחות בתקופה הקרובה, כדי שנוכל לגמור עם זה מהר".
תוך כמה זמן להערכתך יתחילו לחסן גם ילדים מתחת לגיל 16?
"לא בחצי השנה הקרובה. אולי לקראת החורף הבא. זה צריך לעבור ניסוי וכרגע אני גם לא רואה לזה הצדקה".
אחוזים גבוהים מאוד של נדבקים ומתים מגיעים מהחברה החרדית, מוסדות חינוך נפתחו בניגוד להנחיות, והאכיפה הייתה מינימלית. מה אתה חושב על ההתנהלות של החרדים במשבר הזה? ועל ההתנהלות של הממשלה והמשטרה אל מול החברה החרדית?
"הקורונה יצרה בעיית אמון דו-סטרית בין המדינה לבין החברה החרדית. הבעיה הזו גרמה לכך שחלק מהמקומות לא נענו להנחיות באופן שיטתי. זה לא היה אצל כולם. אני שותף בכל מיני קבוצות ווטסאפ של חרדים, שצורפתי אליהן, ונוכחתי בעצמי שהשיח בעד ונגד ההנחיות היה מאוד סוער. יש קבוצה גדולה מאוד של אנשים ששואלים שאלות ומטילים ספקות וכועסים על המנהיגים שלהם. גם הממשלה הייתה יכולה לפעול יותר טוב מולם. יכול להיות שמההתחלה היה צריך יד יותר קשה. אם בהתחלה היינו פחות ותרנים, מראש ההתנגדות הזו לא הייתה מתפתחת".
9 צפייה בגלריה
''אין לנו נתונים על הדבקות שם, אבל זה מסוג הדברים שלא צריכים הוכחות''. הפגנת הדגלים השחורים בבלפור
(צילום: אלכס קולומויסקי )
יש טענה שההפגנות בבלפור הן מוקד הפצה למגפה. עזוב פוליטיקה, כאיש מקצוע: הייתה התפרצות או הידבקות כלשהי בגלל ההפגנות הללו?
"אין לנו נתונים על הדבקות כאלה, אבל אין לי ספק שמדובר באירועים שהיו יכולות להיות בהם הדבקות. סופר-ספרדר אחד יכול להדביק גם בפנים וגם בחוץ, בטח בתנאי הצפיפות שהיו שם. אין לנו הוכחות להדבקה כזו, אבל זה מסוג הדברים שלא בהכרח צריך להוכיח אותם".
יש קריאה הולכת וגוברת להקים ועדת חקירה למחדלי הקורונה. אתה תתמוך בכזו ועדה?
"אין ספק שאירוע כזה צריך לתחקר ולהפיק ממנו לקחים. מבקר המדינה כבר בודק את זה עכשיו, תוך כדי תנועה. חייבים לחקור כדי להיערך טוב יותר לאירוע דומה בעתיד, ולכן הפקת לקחים היא קריטית פה. באיזו מסגרת צריך לעשות את זה, זו כבר שאלה פוליטית".
השנה האחרונה הפכה את גרוטו, בחור חביב ועדין בדרך כלל, לשק חבטות. כולם נכנסו בו, מהפוליטיקאים עד לחבריו למשרד, וגם הוא עצמו איבד את זה לא פעם. העימות שלו עם חברי ועדת הכלכלה ועם ח"כ מיקי לוי מיש עתיד בדיון בזום על הפעלת הצימרים, אותו נטש בצעקות, עדיין מככב בתוצאות החיפוש עליו בגוגל, ופרשת המיליונר טדי שגיא, שקיבל ממנו פטור מיוחד להיכנס לישראל ללא בידוד, צילקה אותו. במסגרת עבודתו נאלץ לא פעם לייצג דעות מחמירות בהרבה משלו, וגם על זה חטף אש.
"הייתה בזה הרבה מורכבות", הוא אומר. "הרגשנו שאנחנו עושים את המרב ומנסים להתאים כל הזמן את המדיניות לתנאים החדשים בשטח ולדברים שלמדנו. אבל דווקא שינוי המדיניות הצטייר מדי פעם כזגזוג. עסקנו בניסוי וטעייה, אבל היינו אקטיביים וניסינו לפעול כל הזמן. הביקורת שחטפנו גרמה להרבה תסכול. יש הרבה אנשים במשרד הבריאות, בכלל במערכת הבריאות, שמרגישים חוסר הכרת תודה".
ואתה?
"אני אישית הרגשתי בסדר. קיבלתי משובים חיוביים מהרבה כיוונים. זה שמר עליי. היו הרבה נקודות שכעסתי שלא מקבלים את דעתי. אחרי יום-יומיים זה עבר".
התאכזבת מהפוליטיקאים שנכנסו בך? לפעמים הייתה תחושה שהפקירו אותך. שהפכו אותך לשעיר לעזאזל.
"הייתה לי קבוצת תמיכה בתוך המשרד. מצד שני זו הייתה המשימה שלי במשך חודשים ארוכים, והייתי שם הרבה זמן לבד. עם הזמן למדתי להסתדר גם עם הח"כים. נהיה לנו הווי של מי שעובדים יחד. היינו יוצאים מהדיונים ומדברים על דברים אחרים, שהם לא קורונה".
גם עם יפעת שאשא ביטון?
"גם איתה. בטח".
איך אתה רואה היום את ההתערבות הבלתי פוסקת של הפוליטיקאים בניהול המשבר?
"חלקים של המשבר הזה חייבו קבלת החלטות ערכיות או פוליטיות. מצד שני, אין ספק שיותר מדי אג'נדה פוליטית השתלטה על ניהול הקורונה וזה בא לידי ביטוי בכנסת יותר מאשר בממשלה. כל אחד משך לכיוונים קיצוניים, מתוך תפיסות עולם ורצון לייצג את האינטרסים שלו, של שלטון מול אופוזיציה ולהפך. זה לא קרה רק אצל הפוליטיקאים, אלא אפילו אצל חלק מהמדענים, שלקחו את הנתונים ועיוותו אותם. בסופו של דבר, המשחקים האלה פגעו קודם כל באמון הציבור ובהיענות שלו להנחיות".
מה למדת בכל החודשים האלו כשהתחככת במערכת הפוליטית? התאכזבת שאלו מנהיגינו?
"לא התאכזבתי מהאנשים, יותר התאכזבתי מהשיטה. הדברים רצו מהר מאוד, וכל דבר קטן צמח לעניין גדול, לפעמים במינוף של הפוליטיקאים או התקשורת. גם לפני הקורונה הייתי אחראי על ריכוז הקשר עם הכנסת, אז בגדול לא הופתעתי הרבה".
יש משהו שאתה מתחרט עליו?
"פרט למערכת החינוך, הייתי מנחה את הציבור להשתמש במסכות כבר בהתחלה. והייתי מכניס בדיקות לנתב"ג קודם. הייתה התנגדות קשה מאוד של אנשי המקצוע לדבר הזה, במחשבה שמי שייבדק לא ישמור על הבידוד. בדיעבד זו הייתה טעות".
ובאופן אישי?
"העובדה שכשחזרתי מיפן בתחילת המגפה הייתי חייב לשבת שבועיים בבידוד בבית פגעה במידה מסוימת ביכולת שלי להשתלב, כי בדיוק אז העניינים החלו לבעור ואני הייתי מרוחק ולא במעגל מקבלי ההחלטות. זה התגלגל כמו שזה התגלגל באופן מקרי".
מה הטוקבק/ הפוסט/ הציוץ עליך שהכי פגע בך?
"מישהו צילם את הקבר של סבא שלי ואבא שלי והעלה פוסט תלונה שלא אישרו לו להגיע להלוויה של אבא שלו. זה היה מתחת לחגורה".
השבוע נפטר החולה הישראלי ה-5,600, והמספרים ממשיכים לעלות. כמה מהם אפשר היה להציל בהתנהלות אחרת של המערכת?
"בתחילת המגפה היו לנו מודלים שדיברו על מספרי תמותה הרבה יותר גבוהים. אין לי ספק שאם לא היינו נוקטים צעדים דרסטיים בהתחלה היינו מתקרבים למספרים האלה, כך שלמעשה אני חושב שחסכנו כמה אלפי קורבנות".
מתי נוכל לחזור לשגרה? פסח זה מטרה ריאלית בעיניך?
"אני בטוח שאפשר תוך זמן קצר יחסית לחזור לשגרה מסוימת, שתאפשר להחזיר את מרבית הפעילויות. כל הדברים ייפתחו, זו לפחות גם התוכנית של משרד הבריאות. תישאר מגבלת ההתקהלויות. המסכות ייקחו קצת יותר זמן, כי עדיין חלק מהאנשים לא יהיו מחוסנים. אני מניח שאחרי תקופה ממושכת גם המסכות יירדו".
מה לגבי הבידודים במלוניות, שבוטלו השבוע, ואז הוחזרו?
"אני חושב שאי-אפשר להמשיך להתעלם מהבעיה של חו"ל. אולי לא ממש התעלמנו, אבל הפתרונות שניתנו לא תמיד התאימו למצב. לקח יותר מדי זמן לקצר את הבידוד משבועיים לעשרה ימים. מצד שני חייבים לפתח מנגנוני אכיפה יותר טובים. חייבים בדיקה בכניסה לישראל ועוד בדיקה אחרי חמישה-שבעה ימים, ועד אז בידוד".
למה לא נכנסת למלחמת עולם כדי לסגור את נתב"ג? הרי ברור שהווריאנטים הבריטיים והדרום-אפריקני יובאו דרכו.
"אני האמנתי יותר בכיוון של בדיקות ובתפיסת משרד הבריאות, שקבעה שצריך בידוד".
הממשלה התמהמהה בעניין הבדיקות?
"כולנו התמהמהנו. גם אנשי המקצוע".
אתה רואה אותנו חוזרים לטוס בעתיד הקרוב?
"טבע האדם והצרכים העסקיים יתחילו להניע את הגלגלים האלה. אנחנו, מבחינתנו, היינו יכולים להתחיל את זה עוד מעט בגלל החיסונים. אבל במדינות אחרות פשוט לא מוכנים לזה כרגע".
למרות שהוא לא ממהר להצביע על זה, מאבקי הכוח סביב הקורונה פגעו בו גם באופן אישי. אחד הקשרים שעלו על שרטון בשלב יחסית מוקדם של המשבר, היה עם פרופ' סיגל סדצקי, שהחליפה אותו בתפקיד ראש שירותי בריאות הציבור והפכה לאשת סודו הקרובה של המנכ"ל הקודם, משה בר סימן טוב.
"סיגל ואני תמיד היינו חברים ובקשרים טובים", הוא אומר. "אני סידרתי לה לעבוד בארגון הבריאות העולמי, לפני שהגיעה למשרד הבריאות. נבחרתי לוועד המנהל שם ויצרתי קשרים טובים. היא מאוד מקצועית ומוערכת שם, בצדק. כשהתפנה תפקיד ראש שירותי בריאות הציבור הצעתי לה להחליף אותי. הבאתי אותה למשה (בר סימן טוב) והוא התלהב ממנה. כל השאר היסטוריה".
אז איך זה נגמר כל כך רע?
"אני לא חושב שזה נגמר רע. היו לנו דעות שונות או דרך אחרת להסתכל על הקורונה ועל ההתמודדות איתה. היא הלכה בדרך שפחות נראתה לי, ובסוף נהיה איזה קרע".
לא דיברתם מאז?
"אני יודע שהיא מאוד מחכה שאני אתקשר אליה. אבל היא לא יוזמת".
ד"ר שרון אלרעי פרייס, שהחליפה את סדצקי, הפכה לפרזנטורית של המשרד בתחום הקורונה. איזה ציון היית נותן לה?
"בסך הכל שרון מאוד מקצועית. היא נכנסה לעניינים מהר והבינה מי נגד מי. אני חושב שבאיזה מקום היא מסתכלת רק על הצד הבריאותי בלי להביא מספיק בחשבון את האיזונים האחרים".
כנציגת משרד הבריאות, שאמונה על בריאות הציבור, היא צריכה בכלל לקחת בחשבון גם שיקולים אחרים?
"קשה לומר איפה עובר הקו בתחום האחריות שלנו. יש על זה ויכוח. זה תלוי באישיות ובתפיסת העולם של כל אחד. בסופו של יום אני מכבד את הבחירות שלה".
איך היית מגדיר את צמרת המשרד היום - אדלשטיין, לוי ואלרעי, לעומת ההנהלה הקודמת - ליצמן, בר סימן טוב וסדצקי? הראשונה ניהלה את הגל הראשון, השנייה את האחרון.
"אין ספק שיש עכשיו יותר הרמוניה מאשר בתקופה הקודמת. תהליכי קבלת ההחלטות מאוד מסודרים, ענייניים, מגיעים בסופו של יום לקונצנזוס. כולם מסכימים".
מדברים על נחמן אש, הפרויקטור, כמי שמועמד להחליף אותך. אתה בעדו?
"אני מאוד מעריך אותו. הוא מקצועי, קר רוח, חושב בצורה גמישה, ויש לו ראייה מאוד רחבה. הוא יודע להזיז דברים. אני חושב שהוא יכול להמשיך חלק גדול מהדברים שאני עשיתי במשרד, שהם לא קורונה. בתקווה שבזמן הקרוב נתחיל לאט-לאט לחזור לשגרה כלשהי של עשייה".
עדיין צריך בכלל פרויקטור?
"אם בזמן הקרוב נראה המשך ירידה משמעותית בתחלואה אפשר להתחיל להתכונן לכך שהמשרד יחזור לנהל את האירוע הזה תוך חזרה לניהול שוטף של שאר ענייני הבריאות. יש הרבה מה לעשות".
יש לך חלום סמוי להיות שר בריאות?
"לא בשלב הזה".
אל כיסא האפידמיולוג המוכר ביותר בישראל, הגיע גרוטו בכלל במקרה. הוא למד רפואה באוניברסיטת תל-אביב, במסגרת העתודה האקדמית, ובסוף לימודיו התגייס לצה"ל. אחרי שני תפקידי שדה עבר לנהל את ענף בריאות הציבור במפקדת קצין רפואה ראשי, בדרך להתמחות בגינקולוגיה בבית החולים הקריה בתל-אביב, שם התמחה באותה עת פרויקטור הקורונה הראשון, פרופ' רוני גמזו.
אבל לגורל היו תוכניות אחרות. במקרה התפנה במפקדה התפקיד הבכיר, שמחייב מומחה באפידמיולוגיה, וד"ר בועז לב, כיום נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות וראש הצט"ם (הצוות לטיפול במגפות) שהיה אז סגן קרפ"ר, הציע לו את התפקיד. "הוא הימר עליי לתפקיד הזה למרות שלא היה לי שום רקע בבריאת הציבור", מספר גרוטו. "למדתי את התחום תוך כדי עבודה כמומחה והתאהבתי".
את הידע שרכש יישם בהתפרצות גדולה של סלמונלה בבסיס חיל האוויר בעובדה, שאירעה אי שם בשנות ה-90, בעקבות הכנת מיונז מביצים לא מפוסטרות. מאות נדבקו, אחד מת. הוא ניהל את החקירה ולדבריו האירוע הזה "המחיש לכולם עד כמה הכלים האפידמיולוגיים חשובים וכמה הם מסוגלים לסייע בחקר האמת", ועיצב את תפיסת עולמו המקצועית.
9 צפייה בגלריה
פרופ' חזי לוי וד''ר שרון אלרעי פרייס. ''אין ספק שיש עכשיו יותר הרמוניה מאשר בתקופה הקודמת''
(צילום: יריב כץ)
בתפקידו בענף בריאות הצבא גם פעל לחיסון חיילי צה"ל נגד אבעבועות שחורות, כהכנה לקראת מלחמת המפרץ השנייה והחשש משימוש בנשק כימי וביולוגי. עם סיום מבצע החיסונים, הציע לו חזי לוי, היום מנכ"ל משרד הבריאות ואז קצין רפואה ראשי, להמשיך בתפקיד רפואה קרבי בעזה, אבל גרוטו בחר להמשיך באקדמיה. הוא סיים דוקטורט במנהל מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון, וכשראש שירותי בריאות הציבור הקודם במשרד הבריאות הודיע על פרישתו, ב-2007, נבחר לתפקיד והחליף אותו.
לאורך השנים, טיפל פעמיים בהתפרצויות חצבת, נגיף בעייתי אחר שצץ מדי פעם, והתכונן לפנדמיה עולמית של שפעת. ב-2009 התממש החשש ממגפה כזו, כשנגיף חדש, הידוע בכינויו "שפעת החזירים", גרם למגפה עולמית. "למזלנו היו אז חיסונים נגדה וגם המחלה התגלתה כקטלנית פחות ממה שחשבו בהתחלה", הוא אומר, "בסוף המגפה ההיא מבקרת טלוויזיה כתבה: 'תם עידן גרוטו בטלויזיה'".
אבל המבקרת טעתה, ועשור לאחר מכן גרוטו חזר למסכים - ובגדול. בין לבין הקים את היחידה לאפידמיולוגיה סביבתית, שעל התשתית שלה הוקם המשרד לאיכות הסביבה, שתפקידה היה לתרגם את ההשפעות הסביבתיות למונחי בריאות. אחד הנושאים המרכזיים שבו טיפל היה הזיהום הסביבתי מהמפעלים התעשייתיים באזור חיפה.
"היה אירוע מאוד גדול של סרטן בחיפה, שמשרד הבריאות פחד לדבר עליו הרבה שנים. כולם אמרו, 'זה לא קשור, לא מוכח, לא סיבתי'. אני אומר: לא תמיד צריך להוכיח את המובן מאליו. כל אחד יכול להבין את זה. כך התחילה תוכנית מפרץ החדשנות, להוציא משם את המזהמים ולהפוך את המקום לאזור תעשייה להיי-טק ולמגורים".
מה המצב בחיפה היום? המפעלים המזהמים עדיין שם.
"להערכתי יש שיפור במצב. הבעיה בחיפה לא נובעת רק מהתעשייה אלא גם מהתחבורה. יחד עם זאת, אני בטוח שהתעשייה הפטרוכימית פולטת חומרים שאין במקומות אחרים בארץ. לכן נכון יהיה להעביר אותה למקום אחר או לבטל אותה לגמרי. אני בטוח חד-משמעית שזיהום האוויר בחיפה עדיין גורם לתחלואה".
המלחמה הבאה שלו הייתה בנגיף ותיק ואלים שקפץ לביקור מחודש בישראל אחרי עשרות שנות היעדרות: הפוליו. זה קרה בשנת 2013, אז התגלה הנגיף בדגימות ביוב בדרום הארץ. משרד הבריאות, בראשותו של המנכ"ל דאז פרופ' רוני גמזו, החליט לחסן את כל הילדים עד גיל עשר בחיסון חי-מוחלש נגד המחלה, משימה שהסתיימה בהצלחה גדולה ובלי אף חולה תסמיני, למרות שגרוטו מגדיר אותה היום "לא פחות מורכבת מהקורונה".
לדבריו, "השיא היה כשהחלטנו לחסן אוכלוסייה גדולה, מבלי שהיה לנו חולה אחד מול העיניים. זה הרבה יותר מסובך לשכנע אנשים להתחסן מאשר כשרואים חולים מתים בבתי החולים. ארגון הבריאות העולמי ישב לנו על הראש בדרישה לחסן את כל האוכלוסייה. במקום זה בנינו תוכנית שהתאימה יותר למדינת ישראל, לחסן רק את הצעירים. לקחנו סיכון עצום, כי האירוע התחיל במאי והתחלנו לחסן רק באוגוסט. בסופו של יום הצלחנו לחסן 80 אחוז מהילדים עד גיל עשר בחיסון שהיה לו שם רע מאוד ולבלום את ההתפרצות. כל זה נעשה בשקט ובלי פוליטיקה".
תאר את ההבדלים בין אז לבין היום. זה לא קרה כל כך מזמן.
"נתנו לנו לעבוד ולנהל את זה בשקט. היה צריך לשכנע ציבור שלם של הורים לחסן את הילדים כדי להגן על המבוגרים או על הילדים שלא מחוסנים. זה היה ממש אקט אלטרואיסטי, דברים שהיום הס מלהזכיר אותם. בסוף עבדנו בלי להכריח אף אחד. הכל התבסס על אמון. הערבים היו הראשונים שהתחסנו, עם מאה אחוז היענות, והחרדים אחריהם. היום זה התהפך".
מה קרה לאמון הציבור מאז?
"אובדן אמון ציבור בממשלות הוא לא תופעה ייחודית לישראל. זו תופעה גלובלית. גם הרשתות החברתיות התחזקו מאוד בהשפעה שלהן. והסיבה השלישית לשינוי היא הפוליטיקה הישראלית הספציפית, בלי להיכנס לשמות. מה שהיה אז לא עובד יותר".
אומרים שהמגפה הבאה היא רק עניין של זמן. מאיפה היא תגיע לדעתך?
"מגפות היו ויהיו תמיד. סטטיסטית מגפה כזו מתרחשת פעם ב-30 שנה. למזלנו היום אנחנו יודעים לפתח חיסונים מהר. יש כמה דברים שגורמים להאצת הסיכון למגפות נוספות, בראשם תהליך האורבניזציה בכל המדינות הלא-מפותחות. הממשק שם עם בעלי החיים והתנועתיות האדירה בעולם יביאו קרוב לוודאי למגפה הבאה. הטבע חזק, אבל האדם יודע להשיב מלחמה".
9 צפייה בגלריה
בחירות 2020. ''המטרה שלי בוועדה היא גם להעביר מסר מרגיע לציבור, שיבואו להצביע''
(צילום: רויטרס)
בחודש הקרוב יעסוק גרוטו בענייני בחירות, כיועץ מיוחד של ועדת הבחירות לענייני המגפה. בזמן שממשלת ישראל מטיפה לציבור נגד התקהלויות למניעת הדבקה, היא עצמה רקחה במו ידיה עבור אזרחיה את האירוע ההמוני ביותר של השנה, כשכולנו ניקרא שוב להגיע לקלפיות. הקורונה אמנם כבר הייתה כאן בבחירות האחרונות, אבל לא בסדר גודל נרחב שכזה. גרוטו יחד עם שאר חברי הוועדה מנסים כרגע למצוא את המתכון איך לאפשר לנו ליישם את חובתנו האזרחית, בלי להוביל אותנו היישר לסגר הרביעי.
"יש הרבה מאוד דילמות ומצבים מורכבים סביב האירוע הזה", הוא אומר. "הייתה שאלה איך יצביעו חולי קורונה שמאושפזים בבתי החולים. נאלצנו לאלתר פתרון יצירתי: מזכיר הקלפי בכל בית חולים ייכנס מחוסן ומוגן לתוך המחלקה, וחברי הוועדה יסתכלו על התהליך בטלוויזיה במעגל סגור. זה מבצע לוגיסטי לא פשוט. גם חולי הקורונה שנמצאים בבית הם דילמה. כרגע יש 50 אלף חולים. עובדים על פתרון שיאפשר להסיע אותם לקלפי עם ליווי, כדי לוודא שהם לא מנצלים את היציאה מהבית כדי לקפוץ לסופר. יהיו קלפיות מיוחדות למאומתים וקלפיות אחרות למבודדים. תהיה חובת שימוש במסכות בזמן ההצבעה ויהיו יותר סדרנים שתפקידם יהיה למנוע התקהלויות".
זה יעבוד להערכתך, או שמילוי חובתנו האזרחית הפעם יעלה לנו בקורונה?
"אחת המטרות שלי בוועדה היא גם להעביר מסר מרגיע לציבור, שיבואו להצביע. אני חושב שעם ניהול סיכונים נכון, תוך מגמה של ירידה בתחלואה, אפשר יהיה לעשות את זה בביטחון מלא".
