למעלה מ-17 שנים שאני עומדת על במות ונשאלת את אותה השאלה: איך אדע לזהות אם מישהו משקר לי? לצערי גם מניסיוני האישי, אני בהחלט יכולה להבין את האובססיה כלפי הצורך לזהות שקר. למעשה, חווייתי האישית היא גם זו שגרמה לי להפוך למומחית לקריאת שפת גוף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד מדריכי שפת גוף:
- המדריך לקריאת שפת גוף בדייט ראשון
- איך נדע אם בן הזוג בוגד? נקרא את שפת הגוף
ב-1998 הייתי בת 21. ילדת כפר מבית די עני, שהגיעה לעיר הגדולה שבה היא חיה זה שנתיים, מאז השחרור מהצבא. מגיל צעיר מאוד הצהרתי בפני הסובבים אותי שעד גיל 24 אהיה מיליונרית, שלא אחיה יותר חיי צמצום ושילדיי יקבלו את כל מה שירצו. בגיל 24 אכן הייתי "מיליונרית", רק עם מינוס לפני המספר מיליון.
בגיל 21 קיבלתי הצעה להקים חברה גדולה ומשמעותית שבה מעורבים אנשים חשובים במשק הישראלי. האמת היא שההצעה המקורית הייתה להיות שותפה בהקמה, אבל כבחורה צעירה עם המון חוצפה ואומץ דרשתי להיות שותפה מלאה בחברה ולא רק עובדת. לא סתם בן זוגי נוהג לצחוק ולהגיד לילדינו ש"את השכל קיבלו ממנו ואת הביצים מאמא", יש בזה משהו.
לתדהמתי, אותו איש עסקים הסכים להכניס אותי כשותפה בחברה. מלאה באנרגיה ובהתרגשות, ישבתי עם חברה ב"אלנבי 99" וסיפרתי לה שהחלום להיות מיליונרית עומד להתגשם. סיפרתי על הכבוד, על העבודה הרבה המצופה, על הרעיון הכללי ועל מה שעומד בפניי. כמה דקות לפני שנפרדנו הבעתי בפניה חשש, מעין תחושת בטן כזו, שבסוף אחטוף סטירת לחי מהשותף הזה. מיהרתי לסלק את התחושה הזו ממחשבותיי, ובמקום זאת להתמקד בחלום, בהתרגשות ובעשייה שיהפכו אותי למיליונרית.
הקמנו חברה לתפארת שמגלגלת מיליונים. בזמן שרוב חברותיי בילו בפאבים ובדיסקוטקים, אני ביליתי במשרד. עבדתי קשה ונהניתי מכל רגע. באחד הבקרים בצאתי למשרד עצרתי למלא דלק, מילאתי מיכל והגשתי למתדלק את כרטיס האשראי שלי. הוא חזר אליי ואמר לי שהעסקה לא עוברת. הסברתי לו שזה לא הגיוני ושיש לי הרבה כסף בחשבון, אבל אותו זה לא עניין. הוא שאל אם יש לי מזומן או כרטיס אחר לשלם איתו. בבושה גדולה אמרתי לו שאין לי מזומן, אבל שאם ייתן לי רגע, אסע לבנק ואחזור עם מזומן. הוא הסכים אך דרש עירבון. הצעתי להשאיר את תעודת הזהות, אבל הוא התפוצץ מצחוק ואמר לי שיש לו המון תעודות זהות ושזה לא שווה כלום מבחינתו. דמעות הציפו את עיניי מהבושה ומהלחץ. המתדלק המוזר הוריד ממני טבעות, עגילים ושרשרת, שבינינו לא היו שווים הרבה, אבל הוא היה בטוח שעבורם אני אחזור.
מושפלת עד העצם יצאתי לבנק, וכשהתיישבתי מול הבנקאית חשכו עיניי. לתדהמתי, השותף הנוכל רוקן את החשבון העסקי והפרטי שלי והותיר אותי עם חובות בסך 350 אלף שקל. נסו לחשוב מה הרגשתי, ילדה צעירה שלא רק שהחלום שלה התנפץ לרסיסים, אלא שהיא אמורה כעת להתמודד עם חובות שאנשים מבוגרים מתקשים איתם. אחרי שכנועים רבים, הסכימו בבנק למשכן את בית הוריי ולאפשר לי לקבל הלוואה לכיסוי החובות. אם אינני טועה, נדרשו לי 15 שנים כדי לסגור את החובות שהשותף יצר לי.
בפעם השנייה שנעקצתי הייתי כבר אמא לילדה קטנה. עבדתי כיועצת ארגונית עצמאית בארגונים גדולים וקטנים בכל הארץ. לרוע מזלי רואה החשבון שלי נפטר, ועוד בדצמבר, החודש שבו מגישים דו"חות לרשויות.
כמישהי שסובלת מלקות למידה, אינני מסוגלת לטפל בדו"חות בעצמי. הניסיונות למצוא רואה חשבון מחליף עלו בתוהו. אף משרד רואי חשבון לא הסכים לקבל אותי בדצמבר. בייאוש גדול סיפרתי על המצב לבת דודתי האהובה והיא, אנרג'ייזר אנושי, חיפשה ומצאה. הבת דודה חיברה אותי ל"חבר" טוב המחזיק במשרד רואי חשבון בחדרה.
נפגשתי עם רואה החשבון בביתי יחד עם בן זוגי טל. כבר כשיצא מהדלת, אני וטל הסתכלנו זה על זה ואמרנו כי משהו לא מסתדר לנו איתו. עם זאת, הייתי צריכה להגיש דו"חות וחומרים לרשויות ולא היה לי מישהו אחר. חוץ מזה, בת דודתי האהובה שאני מעריצה מילדות המליצה עליו, ואני סומכת עליה.
התעלמתי מתחושת הבטן, ודהרתי קדימה אל ארבע שנים נהדרות עם רואה חשבון שהפך לבן בית ולחבר של ממש. בתום אותן ארבע שנים קיבלנו להפתעתנו, אני ובן זוגי, הזמנה לחקירה במשרדי מע"מ. הגעתי לחדר החקירות רועדת מפחד ולא ממש הבנתי מה רוצים ממני. אחרי זמן מכובד שבו ייבשו אותי, נכנס לחדר חוקר גדול ממדים שהטיח בי: "תגידי יא מטומטמת, לא שמת לב שגנבו לך מלא כסף?".
מודה שמיד נרגעתי.
התמונה הכואבת נפרשה בפניי. רואה החשבון גנב לנו מאות אלפי שקלים וסיבך אותנו בחובות של מאות אלפי שקלים נוספים מול הרשויות - נזק הקרוב למיליון שקלים.
אחרי ההונאה ההיא, נשבעתי שלעולם לא יקרה לי יותר דבר כזה. מאותו הרגע התחלתי לקרוא כל בדל מידע קיים על הונאות ושקרים. עולם מדהים נפתח בפניי, עולם שפת הגוף. לקחו לי עשר שנים ללמוד לעומק, לחקור ולהתנסות. אני נוטה להאמין כי שום דבר בחיים לא קורה סתם. כנראה ששתי העקיצות האלו הן שהובילו אותי לעסוק בנושא כל כך מרתק, שמסב לי עונג גדול בכל רגע.
הטענה הרווחת כיום היא שכל אדם משקר לפחות שלוש פעמים ביום. שקרים הם כלי הישרדותי של ממש. לא צריך הפרעת אישיות כדי לשקר בלי הכרה. שקרים קטנים, עגולים, לבנים, איך שלא תקראו להם. אנחנו משקרים כדי להעניק חוצץ ומנוחה לנפשנו. אנחנו חיים בתוך משפחה גרעינית, מתפקדים בקהילה, עובדים בארגונים ובכל רגע חייבים לתת דין וחשבון למי שמעלינו או מתחתינו. ישנם רגעים שבהם אנחנו רוצים ליצור חוצץ בינינו לבין הסביבה, להסתיר את מה שאנחנו מרגישים ולייצר ניתוק.
שקרנים מיומנים צריכים לדעת לתמרן תוך כדי השקרים שלהם כדי שלא יעלו עליהם, ולכן הם בעלי אינטליגנציה גבוהה, יצירתיים ובעלי כישורים חברתיים גבוהים.
מי שלמד אצלי יודע שחלק גדול מההרצאות אני פותחת במשפט הבא: "אתם יודעים שפת גוף בדיוק כמוני. ההבדל בינינו הוא שאצלי המידע נמצא באזור המוח המודע, ואצל רוב האנשים הוא שוכן בתת מודע". הסיבה לכך היא עודף בגירויים חיצוניים: וואטסאפ, מייל, עבודה, ילדים ומשפחה, שמסיטים את תשומת הלב שלנו לדברים מוחשיים שניתן להישען עליהם.
מכירים את התחושה שאתם רואים אדם בפעם הראשונה בחייכם וכבר לא סובלים אותו? או שנוצרת אצלכם תחושה שמשהו מוזר קורה מבלי שיש לכם סיבה הגיונית להישען עליה? אז זהו שיש לכם. אינפורמציה הנקלטת באמצעות החושים נכנסת לתת המודע ומייצרת את מה שמכונה "תחושת בטן" או אינטואיציה. אם אין משהו חזק שיעורר אותו, המידע יישאר בתת מודע, אחרת יעבור למודע.
סביר להניח שאם אשאל, הרוב המכריע שיטענו שהן מקשיבות לאינטואיציה שלהן יהיו נשים. הסיבה לכך היא שהגברים והנשים עוד בתקופת האדם הקדמון יועדו לתפקידים שונים. מאז כמובן העולם עבר תהפוכות, אבל הקדמה לא השפיעה מאוד על המוח.
בעידן הקדום האישה ניהלה את הבית, הגנה על הצאצאים, חינכה והזינה אותם בזמן שהגבר יצא למסעות ציד ארוכים. תפקידו של הגבר הסתכם בציד ובהרבעה. מאחר שחלוקת התפקידים הצריכה כישורים שונים, אצל הנשים בזמן קליטת אינפורמציה מהסביבה נפתחים בין שישה לשבעה מוקדים שונים במוח. אצל גברים נפתחים אחד או שניים לכל היותר. לכן, נשים טובות בזיהוי סימני שקרים. עם זאת, גם גברים יכולים ללמוד לזהות שקרים. המוח הוא כמו שריר, ניתן ללמד אותו לשים לב לנורות אדומות.
חשוב לזכור כי סימנים לשקר זהים לסימני התרגשות. הסיבה היא שאנשים נורמטיביים מודעים לכך שהם מתרגשים, לחוצים אם יתפסו אותם או לא ולכן מראים סימני התרגשות. את ההתרגשות הזו אנחנו נראה כזליגה של מיקרו-הבעות/ הבעות קטנות האופייניות לשקר.
לפני שאתם קובעים שמישהו משקר או לא, חשבו 20 פעם. זה שנגעתי באף לא בהכרח אומר שאני משקר, אולי אני סתם מקורר? אחרי שתלמדו לקרוא שפת גוף, המוח ממש ישלח לכם איתות, נורה אדומה, כשיש משהו ששווה בדיקה.
סרטון הדגמה עם אילנית לוי
שקר לעומת התרגשות
1. סימן אחד לא מעיד על שקר בהכרח, הכול תלוי בתמונה הגדולה ובהקשר.
2. שימו לב לשינויים. פתחו סקרנות ועניין לשינויים שחלים בשפת הגוף ולא לסימנים עצמם.
קחו לדוגמה השפלת מבט. זו יכולה לנבוע מעניין תרבותי, מהרגל או מבושה, אבל לפעמים היא גם יכולה להיות אינדיקציה לשקר. הסימנים לא חשובים אלא השינוי בהקשר להתרחשות כולה.
הסימנים הפיזיולוגיים לשקר אומנם זהים לאלו של התרגשות, אבל בכל זאת ישנן דרכים להבדיל. איך? כשכמה סימנים אופייניים ללחץ או להתרגשות (לפחות שניים) יגיעו יחד בסתירה למסר המילולי, הרי לנו שקר מובהק. הדבר דומה לפוליגרף. מכונת האמת בודקת מדדים גופניים תחילה, על ידי שאלות בנאליות שמטרתן לזהות את המדדים הפיזיולוגיים הסטנדרטיים בעת מנוחה ושקט נפשי – ואז היא תמדוד את השינויים לאור שאילת שאלות ספציפיות לבירור עניין כזה או אחר.
ישנם מספר רב של סממנים פיזיולוגיים שיעידו על שקר אם יופיעו יחד, לדוגמה:
1. תנועות המשקפות עצבנות כגון: הקפצת הרגל, משחק עם חפץ, תיפוף עם האצבעות.
דוגמא לתנועת עצבנות של טראמפ
הקפצת ידיים של דונלד טראמפ
2. העיניים הם ראי לנשמה: מבט לצדדים, הורדת מסך, מצמוץ יתר, בהייה.
3. קוליות - השהיה בדיבור: אמממ, אההה
4. מתח בשרירים - טונוס שרירים גבוה וקצר.
5. נגיעות בפנים.
6. חשיפת פנים כף היד
זדורוב
סרטון של זדורוב המדגים חשיפה של פנים כף היד
7. עיכוב ("דיליי") בתנועה.
דומא לדיליי בתנועה מסרטון של אובמה
דוגמא לדיליי בתנועה בסרטון של אובמה
8. עקצוצים באזור הפנים.
