החשש מהקורונה פוחת ככל שמִבצע החיסונים מתקדם, אבל עלינו לדאוג לא פחות מהדבקה אחרת לחלוטין שהיא מסוכנת, סמויה מן העין, ואף חיסון לא יעיל נגדה: הדבקה רגשית. התסמין העיקרי שלה: היסחפות בלתי מודעת אחרי רגשות של אנשים אחרים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מדובר בתופעה פסיכולוגית־חברתית שנחקרת בעשורים האחרונים ומתעצמת בימי משבר וגם בשנה האחרונה שעברה עלינו. המחקרים הראשונים על הדבקה רגשית החלו בארצות־הברית בסוף שנות ה־70, ותיארו כיצד אנשים "נדבקים" מרגשותיהם של אלה שעמם הם נמצאים באינטראקציה. התהליך מתחיל בחיקוי אוטומטי ולא רצוני של ההבעות הרגשיות של המדביק (מימיקה, תנועות גוף, טון דיבור). בהמשך, ההבעות החדשות מתורגמות לרגשות אותנטיים של הנדבק, והוא מזדהה, מפנים את אותן הבעות ואף יכול להמשיך ולהעביר אותן הלאה לאחרים. התופעה נחקרה במגוון סיטואציות, כולל במערכת החינוך ובמקומות העבודה, ונמצא כי רגשות שליליים מדבקים יותר מרגשות חיוביים.
לעתים הרצון הטבעי שלנו לעזור לאנשים קרובים הנמצאים במצוקה מוביל אותנו לסחרור של הדבקה רגשית. הבעיה מחריפה כשאנו מנסים לקחת על עצמנו תפקידים שגדולים על מידותינו, עניינים שראוי להעביר לטיפולם של אנשי מקצוע. תמר מחלב חוקרת הטיות חשיבה והשפעה חברתית במסגרת לימודי התואר השני בפסיכולוגיה חברתית, וכן במסגרת המעבדה של פרופ' דן אריאלי. בבלוג שכתבה באתר "פסיכולוגיה עברית" היא מתארת, למשל, מצב שבו מישהו מתייעץ עם חברו על בחירת המקצוע שכדאי לו ללמוד, ומשתף בחששותיו שלא יצליח להתמיד בלימודים כפי שלא הצליח בתיכון. השיחות הארוכות והמעגליות בנושא, שחוזרות שוב ושוב לאותה נקודה, מתישות את החבר לאחר שכל עצותיו ונסיונותיו להועיל נכשלים. הוא נדבק למעשה בתחושות התסכול והעייפות של מי שבא להתייעץ איתו ועלול להעביר אותן הלאה בהתנהגותו, אל הסביבה הקרובה. אילו היה מפנה את החבר להתייעצות עם יועץ קריירה או פסיכולוג תעסוקתי, הדבר היה נמנע והפתרונות אולי היו מגיעים ביתר קלות.
3 צפייה בגלריה
פעמים רבות, מתוך כוונות טובות אנחנו יכולים להזיק גם לאדם הקרוב וגם לסביבתנו
(איור: Shutterstock)
"כשאנו נמצאים בסיטואציה שבה אנו מאוד רוצים לעזור לאדם קרוב ללא הצלחה", כותבת מחלב, "כדאי שנבצע 'חקירה אפידמיולוגית' של הרגשות השליליים אשר דבקים בנו בעקבות כך. פעמים רבות, מתוך כוונות טובות אנחנו יכולים להזיק גם לאדם הקרוב וגם לסביבתנו, ולא מן הנמנע שנשלם את המחיר על האינטראקציה הטעונה. לפעמים עדיף לשמור על מרחק פסיכולוגי של שני מטר, ולקטוע את שרשרת ההדבקה".
תופעה מעניינת שהתגלתה בהמשך היא שההדבקה אינה מתרחשת רק על רקע תקשורת בלתי מילולית (שפת גוף), אלא יכולה להתרחש גם דרך התכתבות בדואר אלקטרוני או פעילות במדיה החברתית. מחקר שנערך ב־2012 באוניברסיטת קורנל, ובחן תגובות רגשיות של כ־700 אלף גולשי פייסבוק, מצא גם הוא קורלציה בין החשיפה לתוכן חיובי או שלילי לצורת הביטוי של הגולשים עצמם. מחקר נוסף שנעשה בטוויטר מחזק את הממצאים ומצביע על כך כי תגובות של כעס חדירות יותר לקהילות שונות, בעוד תכנים שמחים לרוב נשארים במעגלים מקומיים ומקבלים פחות תהודה.
תקופת הקורונה סיפקה כר נרחב לבדיקת נושא ההדבקה הרגשית הווירטואלית. חוקרים מאוניברסיטת דלפט בהולנד ציינו באפריל 2020, שתקופות קיצוניות גורמות לאנשים להתבטא בצורה קיצונית יותר ברשתות החברתיות - הם כותבים דברים טעונים יותר, וההדבקה הרגשית גוברת. לדבריהם, הסכנה נעוצה בכך שההדבקה עלולה להוביל לאקלים רגשי שלילי שמעוות את המציאות.
"המדיה החברתית מתגמלת קיצוניות", אומרת תמר מחלב. "דווקא הסיפורים הלא שגרתיים מקבלים במה ותפוצה מאוד גדולה, וזה יכול לתת מושג מטעה על העולם. המגמה הזו רק מחריפה כי כשכל הזמן ניזונים מסיפורים מוגזמים, סף הריגוש עולה וצריך להתאמץ הרבה יותר כדי להצליח ליצור עניין. התופעה מוזנת עוד יותר בימי משבר שמאופיינים בפחד מחוֹסר ודאות".
איך את מסבירה את העובדה שאנחנו מעדיפים להיצמד לתרחישים קיצוניים?
"כשאנחנו מסכימים עם דעות קיצוניות ונחרצות, זה יכול לתת לנו אשליה של תחושת שליטה מסוימת שקצת הלכה לאיבוד בשנה האחרונה".
ולמה זה מסוכן?
"כי זו לא המציאות. גם בתרחישים הממש אופטימיים וגם בתרחישים הממש פסימיים, בסופו של דבר יש סטטיסטיקה, יש ממוצע, ושם רובנו נמצאים רוב הזמן. האמת לא נמצאת בקצוות אלא איפשהו באמצע. נקודות הקיצון מעוותות את המציאות, ולא נכון ואפילו מסוכן לשפוט שום דבר לפיהן.
"הדברים התחדדו בזמן משבר הקורונה ובעיקר בתקופות הסגר הרבות. הימים שלנו, שהיו עמוסים תמיד בעשייה ובתקשורת עם אנשים, הפכו למצומצמים יותר וכללו פחות חשיפה חיצונית. לכן כל אינטראקציה שלילית שחווים, גם אם עקיפה, נשארת איתנו כל היום. במצב הזה המדיה החברתית צוברת עוד יותר עוצמה שמדביקה אותנו ברגשות קיצוניים, שאינם בהכרח שלנו. בעקבות כך יכול להיווצר סוג של 'זיהום רגשי' שמתפשט מאדם לאדם, ממש כמו מגפה. וכל זה, חשוב לשוב ולהזכיר, הוא תהליך לא מודע.
"הדבקה כזו יכולה להוביל לשינוי בערכים בסיסיים ובדעות באופן כללי. למשל, אם אני נחשפת להמון פוסטים על כאוס כלכלי, זה יכול לגרום לי לשנות את סדר העדיפויות של הערכים שלי ולהצביע, לדוגמה, למפלגה אחרת משתכננתי להצביע לה אילו המצב היה רגיל. על בסיס זה נוצרת מלחמת תודעה".
3 צפייה בגלריה
תמר מחלב. ''יש לנו 'רוחב פס' מסוים, כמות מוגבלת של מידע שאנחנו יכולים לעבד, וחבל שנבזבז אותה על תוכן מיותר''
(צילום: אלבום פרטי)
במאמר שפרסמה ב"הרווארד ביזנס ריוויו" התייחסה פרופ' סיגל בר־שדה מאוניברסיטת וורטון, שחוקרת נושאים אלה מזוויות ניהוליות, לרגישות הגוברת של כולנו בימי המשבר להשפעות ולהדבקות רגשיות. "הבדידות החברתית", היא כותבת, "שמשפיעה בפני עצמה על מצב הרוח שלנו, הופכת אותנו עוד יותר מועדים ליפול בפחים של השפעה רגשית שלילית. אבל יש גם חדשות טובות: אנחנו לא חסרי אונים. אם נבין את מנגנוני ההדבקה הרגשית, נוכל להתמודד איתה ולהפחית את השפעתה".
הצעדים שעליהם ממליצה בר־שדה כדי לסגל לעצמנו היגיינה רגשית דווקא בתקופת משבר, כוללים בין היתר הפחתת שהות במדיה החברתית וכן צמצום שיחות עם חברים ועמיתים לעבודה, שעוסקים יותר בספקולציות מאשר בעובדות. "הסתמכות על מומחי בריאות מומלצת אף היא", כותבת בר־שדה. "בנוסף כדאי להשתמש בכל אמצעי שיעזור לנו לשמור על גישה חיובית. פעילות גופנית, התנדבות, מיינדפולנס, מדיטציות, פיתוח קשרים עם אנשים 'חיוביים' ומנטורים ברשת - כל אלה יסייעו ליצור איזון בימי משבר".
מחלב מדגישה אף היא עד כמה המודעות לתופעה היא המפתח לפתרון הבעיה. "מאחר שהדבקה רגשית ברובה לא מודעת, קריאה וצבירת ידע על התופעה יכולות לצמצם אותה. כדאי להקדיש מחשבה לאופן שבו האנשים הכי קרובים אלינו משפיעים עלינו בחיי היומיום, ולשים לב אילו מאפיינים חיוביים ושליליים עוברים אלינו מהסביבה הקרובה שלנו. כדאי לזכור שלכולנו יש 'רוחב פס' מסוים, כמות מוגבלת של מידע שאנחנו יכולים לעבד בזמן נתון, וחבל שנבזבז אותה על תוכן מיותר שלא מועיל לנו".
3 צפייה בגלריה
מאחר שהדבקה רגשית ברובה לא מודעת, קריאה וצבירת ידע על התופעה יכולות לצמצם אותה
(צילום: Shutterstock)
איך בפועל מתמודדים עם ההצפה ברשת החברתית, למשל הפייק ניוז על החיסונים?
"עם כל הקושי שבדבר, אני מציעה לגייס את הכוח האדיר של הרשתות החברתיות דווקא לטובתנו. קודם כל לסנן תוכן מיותר מתוך מודעות לתגובה הרגשית שהוא מעורר בנו. אחר כך להגביר את המינון של התכנים החיוביים ולעקוב רק אחרי עמודים עם תוכן שבאמת מוסיף משהו. אגב, זה נכון גם בימי שגרה: כשאני רוצה להתמיד בספורט אני עוקבת אחרי הרבה עמודים של כושר ובריאות, וזה אוטומטית משפיע עליי ונותן מוטיבציה. וזה נכון עוד יותר בימי משבר, שבהם הגברת התדר החיובי חשובה עוד יותר.
"המלצה נוספת היא להזכיר כל הזמן לעצמנו, וזה בכלל לא עניין טריוויאלי, שלהרבה מהסיפורים הקיצוניים אין משמעות ממשית בחיים שלנו. סטטיסטית, הדברים הקיצוניים שאנחנו רואים ברשתות - לרעה ולטובה - לא יקרו לנו, וזה מאוד עצוב שאלה הדברים שדווקא מקבלים פוקוס ובהם אנחנו עוסקים.
"אבל לא רק הסיפורים הרעים שגורמים לנו פחד בעייתיים בעיניי. גם הסיפורים הטובים בהגזמה יכולים לפגוע ולגרום לנו להרגיש חוסר שביעות רצון מהחיים שלנו. בכל מפגש עם תוכן קיצוני שמעורר רגשית, כדאי לעצור ולהבין את הסטטיסטיקה. למשל, ההסתברות לחלות קשה בקורונה היא הרבה יותר גבוהה מלמות מהחיסון. אז כדאי לנסות ולווסת את התגובה הרגשית ולקבל החלטות לפי הקוגניציה".
