ב-2018 חלה מיני-רעידת אדמה בעולם הכדורגל האנגלי. בסרטון שהופץ ברשתות החברתיות והפך תוך דקות ספורות לוויראלי נראתה לולה מגנין, דוגמנית בת 18, כשסרחיו אגוארו, הכוכב של מנצ'סטר סיטי, שרוע לצידה. השניים לא קיימו יחסי מין מול המצלמה, לא התבטאו בצורה לא הולמת ולא קראו לצופים להצטרף לארגון טרור. מה הם כן עשו? ובכן, הם עישנו נרגילה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אוהדי הקבוצה הגיבו בזעם. חלקם הלינו על הדוגמה הרעה שאגוארו מספק לבני נוער. אחרים כעסו על הבחירה שלו לא רק לחבל במודע בבריאותו אלא אף להצטלם עם "הכלי המשחית". והיו גם כאלה שראו בסרטון ראיה ממשית להתרופפות הפיזית והמשמעתית של השחקן. שמועות על אורח חיים הולל שאגוארו אימץ לעצמו נפוצו עוד קודם לכן, ופריימים שלו עם נרגילה היה בגדר צעד אחד קדימה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
גם בהנהלת הקבוצה לא אהבו את הסרטון, בלשון המעטה. אומנם בסופו של דבר איש לא נקט צעדים משמעתיים נגד החלוץ הארגנטינאי, אבל גורם בכיר בקבוצה צוטט כאומר: "זה לא נראה טוב. סרחיו אמור להיות ספורטאי מהשורה הראשונה, אחד הכדורגלנים הטובים בעולם. הוא אמור לשמש מודל לחיקוי מההתחלה ועד הסוף, ובסרטון הזה הוא מעביר מסר רע לאוהדי כדורגל צעירים".
אגוארו הוא לא הראשון, וכנראה גם לא האחרון. לרוב ספורטאים מקצועיים לא מעשנים סיגריות, אבל נרגילה? זה כבר סיפור אחר. ב-2015 תועדו שחקני ליברפול ראהים סטרלינג וג'ורדן אייב כשהצינור המושמץ בפיהם ועשן מיתמר מעליהם. גם ג'ק ווילשר, הקשר של ארסנל, צולם עם נרגילה באחד הקלאבים המפורסמים בבירה. השלושה לא נענשו מכיוון שאיך שלא תהפכו את זה, עישון נרגילה אינו הפרה של תקנון הליגה או של הקוד המוסרי של הקבוצה. האוהדים הסתפקו בהבעת מורת רוח, ההנהלה הסתפקה בנזיפה ואיש לא שאל את השאלה המעניינת באמת: כיצד התגלגלה הנרגילה למועדוני הלילה של לונדון, ומה לבריטים ולמתקן עישון המזוהה עם העולם הערבי?
הנרגילה או בשמה הנוסף, הוקא, היא מתקן המשמש לעישון טבק מעורבב עם תמציות פירות מיובשים, אולם בהחלט ניתן לעשן באמצעותה גם מריחואנה או סמים אחרים.
המתקן, לרוב, מחולק לשלושה חלקים: ראש, גוף וכד. מהגוף יוצא צינור המשמש לשאיפת העשן. רוב הנרגילות בישראל כוללות גם מלקחיים המכונים "שפץ", ומשמשים להדלקת הגחלים ולסידורם. הטבק מופרד מהגחל בעזרת נייר כסף מחורר ונשרף בהדרגה מחום הגחל. כאשר המעשן יונק מתוך הצינור, הוא בעצם מחמם את הטבק ויוצר ואקום בתוך הכד. העשן עובר דרך המים שבכד, מתקרר ובסופו של דבר נפלט מפי המעשן.
תמציות הפירות שנהוג להוסיף לטבק הן אלה שמעניקות לנרגילה את הטעם והריח הייחודיים לה. בשוק קיימות תערובות טבק במגוון רחב של טעמים: תפוח, בננה, מנטה, אבטיח, ורדים ועוד. הבריאים שבינינו מעדיפים לעשן חומר שכלל אינו מכיל טבק, ועשוי רק מתמציות של פירות שונים.
בכל הנוגע לעישון סיגריות, ישנם לא מעט אנשים המכנים את עצמם "מעשנים חברתיים". המשמעות היא שהם כמעט אף פעם לא ידליקו סיגריה כשהם לבד. העישון עבורם הוא פעילות שהם מבצעים עם אנשים אחרים מחוץ לבית, ולרוב כולל גם שתיית אלכוהול או קפה. מכיוון שניקוטין הוא חומר ממכר במיוחד, לא מעט מעשנים חברתיים למיניהם הופכים בסופו של דבר למעשנים רגילים, כאלה שחשים צורך בסיגריה גם כשהם לגמרי לבד. עישון הנרגילה, לעומת זאת, הוא כמעט תמיד פעולה חברתית בעלת אופי מאחד ומלכד. הסיבה העיקרית לכך היא שבלתי אפשרי לשלוף מהכיס נרגילה ולעשן לבד תוך כדי הליכה.
כתוצר של העניין החברתי, נולדו גם נרגילות בעלות שלושה או ארבעה צינורות ואפילו יותר, המיועדים למספר רב של אנשים שמעשנים בו-זמנית. העישון נפוץ בעיקר בבתי קפה המיועדים לכך, במסעדות או סתם בין חברים, בחוף הים, בגינות ציבוריות או בבית של אחד מהם.
מכיוון שמדובר בבילוי חברתי עתיק יומין, נוצר קוד התנהגות מקובל שיש לכבד. בכלליות, העישון נתפס כטקס מסורתי הדורש מהמשתתפים בו אפס הפרעות והסחות דעת. לפיכך, לא נהוג לשוחח בטלפון במקביל או לרכל בקולי קולות.
ביקור בקהיר או בחופי עקבה יחשוף בפניכם חנויות רבות שמציעות נרגילות ממגוון סוגים, גדלים, צבעים ומחירים, ואין-ספור בתי קפה שבהם הקפה הוא חלק שולי ביותר בתפריט. לכאן מגיעים כדי לשכור נרגילה, לבחור מתוך מגוון עצום של תערובות טבק בטעמים, להתרווח על הכיסא (או על מזרן שמונח על הרצפה) ולעשן את עצמך לדעת. בערוצי הרשת הערביים ישנם סרטונים רבים העוסקים בנרגילה, החל מסרטוני הדרכה כיצד לנקות את המתקן, דרך מערכונים וכלה בתחרויות הרכבת נרגילה.
נראה שנרגילה הייתה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מהתרבות הערבית-מוסלמית, כך שקרוב לוודאי שהאדם הממוצע יניח שהיא נולדה באחת ממדינות האיסלאם. במציאות הנרגילה, כך לפי ההשערה המקובלת, נולדה בכלל בהודו. יחד עם זאת, זה קרה במאה ה-16, כשהאימפריה המוגולית, שראשיה היו מוסלמים ממוצא מונגולי, שלטה בכל תת-היבשת ההודית, כך שההשערה לגבי מדינה מוסלמית מתבררת כנכונה.
מיטב האומנים ובעלי המלאכה המוגולים הכינו נרגילה בעבודת יד. הם השתמשו במתכות, בקרמיקה ובכדי זכוכית, שילבו אבנים יקרות כמו ירקן ונפריט ויצרו מתקני עישון מפוארים ונדירים ביופיים. הנרגילה הפכה במהירות לסמל סטטוס ולצורת בילוי חברתית מקובלת בקרב אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. מקור השם הוא במילים "נריאל נכילה" משפת ההינדי, שפירושן אגוז קוקוס.
זהו המקום לציין כי ישנה סברה נוספת ומקובלת פחות, שלפיה צורת העישון הייחודית הזו הגיעה לעולם ממזרח אפריקה. חוקרים מצאו כי בני שבט הקלאהרי נהגו לעשן קנאביס באמצעות מכלי מים כבר לפני מאות שנים.
אם נדבוק בגרסה המקובלת, הרי שהחל מהמאה ה-17 הפכה הנרגילה לפופולארית בהודו גם בקרב בני המעמדות הנמוכים יותר. עם התקדמות הקולוניזציה האירופית, הנרגילה תפסה תאוצה והשימוש בה התפשט בכל רחבי אגן הים התיכון והגיע גם לאיראן (שאז עדיין נקראה פרס), ובהמשך לטורקיה. באצולת האימפריה העות'מאנית נהגו לסיים ארוחות ערב באמצעות עישון נרגילה, ושלפו אותה ברגעים הקריטיים של פגישות דיפלומטיות.
ואיפה אנחנו בכל הסיפור הזה? ובכן, רק במאה ה-19 הגיעה הנרגילה אל המזרח התיכון. המצרים היו אלה שעלו על הרעיון להוסיף לטבק דבש ותערובות של כל מיני פירות. התוצאה היא הנרגילה שכולנו מכירים כיום, עם מגוון הטעמים והנינוחות המתוקים.
כיום, עישון נרגילה בהודו הוא מחזה די נדיר, אבל בעולם הערבי הנרגילה היא כמעט כלי קדוש - ובכלים קדושים אסור לגעת.
ב-2019 הציגה ממשלת לבנון לציבור תוכנית צנע חדשה, במטרה להילחם בגירעון התופח של המדינה. לבנון קיצצה בקצבאות ובדמי הפנסיה במגזר הציבורי והעלתה שורה של מיסים. הציבור הגיב בזעם ובאכזבה, והאשים את הפוליטיקאים שלו בנפוטיזם ובשחיתות. גזירה אחת עוררה סערה גדולה במיוחד: ההחלטה להטיל מס על עישון נרגילה. במסגרת התוכנית הוחלט כי ייגבו אלף לירות לבנוניות נוספות (כ-2.5 שקלים) על כל נרגילה שמוזמנת בבית קפה או במסעדה.
"אם נשתוק כשהם מעלים את המחיר של נרגילה, נצטרך לשתוק כשהם יעלו את המחיר של הלחם", צוטט אחד האזרחים. אם ההשוואה נשמעת לכם דרמטית מדי, זה רק מפני שאינכם מבינים את המשמעות של עישון נרגילה בלבנון. לפי מחקר שפורסם ב-2016 במגזין הרפואי Ethnicity & Disease, שיעור המעשנים בקרב בני הנוער הלבנונים הוא הגבוה ביותר במזרח התיכון: כשליש מבני ה-15-13 שהשתתפו במחקר הודו שעישנו לפחות פעם אחת בחודש שקדם לו.
לבנון לא לבד. ממש באותה שנה החליטו גם בסעודיה להטיל "מס נרגילה" על המעשנים, וגם שם המס הזה עורר זעם עצום, שתורגם למחאה ברשתות החברתיות תחת ההשטאג "מס על מסעדות הנרגילה". במסגרת המחאה, גולשים פרסמו תמונות של החשבון שקיבלו במסעדה, שגובהו כעת הוא יותר מפי שניים - אחרי הוספת מס הנרגילה והמע"מ בגובה 5% שהוחל בסעודיה שנה קודם לכן. המחאה הובילה חלק מהמסעדות להוריד את מחירי הנרגילה, ואילו אחרות פשוט בחרו להוציא אותה מהתפריט.
גם אצלנו, ההחלטה על העלאת המס על טבק בתפזורת שהתקבלה ב-2011 הורגשה היטב בקרב מעשני הנרגילות, בעיקר במגזר הערבי. הטבק לנרגילה, שנחשב לעממי ולנפוץ ביותר, הפך ליקר במיוחד, ובעלי בתי קפה וחנויות ביישובים הערביים הגיבו לגזירה במרירות, סיפרו על תלונות של לקוחות וטענו שמדובר בפגיעה ישירה בפרנסה שלהם. עשר שנים חלפו מאז, ולא נראה שחנויות הנרגילה ובתי הקפה נעלמו מישראל. להיפך, נוכחותם רק גדלה.
"בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה", כתב מאיר אריאל בשירו היפהפה "שיר כאב" שיצא ב-1978. כיום מי שיושב מאחורי הנרגילה הוא כבר לא בהכרח ערבי.
בישראל, לנרגילה - המכונה בלהג הפלסטיני "אֶל-אַרְגִילֶה", שישה או ארכילה - יש מקום של כבוד כבר שנים רבות. מה שהתחיל כצורת בילוי מועדפת על צעירים ערבים בכפרים ובערים המעורבות התפשט כבר מזמן בכל הארץ, וחנויות לממכר נרגילות ותערובות טבק ניתן למצוא מנהריה ועד אילת. כן, גם בצפת, בבני ברק, ברעננה ובפרדס חנה, שבהן שיעור התושבים הערבים נמוך מאוד. ואתם בטח יודעים מה זה אומר - אם יש מי שמוכר, יש בוודאות מי שקונה.
לפי נתוני משרד הבריאות לשנת 2019, שיעור הגברים המעשנים סיגריות בישראל זהה לממוצע של יתר מדינות האיחוד האירופי ועומד על 24.4%. בקרב נשים, הממוצע הישראלי נמוך באחוז מהממוצע באירופה - 16.2%. עישון נרגילה נפוץ הרבה פחות מעישון סיגריות. רק כ-5% מכלל הישראלים דיווחו כי הם נוהגים לעשן נרגילה באופן קבוע. יחד עם זאת, על פי הערכות, עישון נרגילה הוא צורת בילוי נפוצה בקרב בני נוער וצעירים, יהודים וערבים כאחד, אולם אין די מידע על היקף התופעה בישראל.
דולב, בן 29, הוא הבעלים של הוקה, חנות לממכר כלל מוצרי העישון והטבק בפרדס חנה. את העסק הוא פתח לפני ארבע שנים, מתוך אהבה גדולה לתחום. "היום נרגילה היא מיינסטרים. כשמסתובבים באירופה רואים אותה בכל מקום. לי אין כמעט לקוחות ערבים. אני יכול לספור אותם על כף יד אחת. כל הלקוחות שלי יהודים ישראלים, וגם לא כולם צעירים. יש לי לקוחות חזקים בני 70 ויותר. אין לזה גיל, אין לזה עדה, אין לזה צבע. זה בילוי חברתי. זה וייב, זה כיף".
מחירי הנרגילות בחנות שלו נעים מ-25 שקלים ל-3,500 שקלים: "המחיר הוא תוצר של איכות החומר והעיצוב", הוא מסביר. "יש מותגים יקרים מאוד, יש ייצור במהדורה מוגבלת. נרגילות זה עולם שלם. לפני חמש שנים היו שלושה סוגים של נרגילות, כיום יש מאות. התחום כולו התפתח מאוד. אירופה השתלטה על התחום, בעיקר רוסיה. שם יש בארים שמציעים ראש אחד של נרגילה ב-200 דולר. זה נחשב למוצר צריכה יוקרתי. בכלליות, אני לא ממליץ לקנות משהו מאוד זול. בסופו של דבר אתה שואף מתוך הכלי הזה ויותר מפעם אחת, אז עדיף להשקיע כמה מאות שקלים על נרגילה איכותית מנירוסטה או מפלדת אל-חלד. לקנות נרגילה במאה שקלים שאחרי חודש תעלה חלודה זה מטופש".
הסוקולובסקי בר בחולון חגג לאחרונה עשור לקיומו, וצעירי העיר חובבי הרוק נוהרים אליו בהמוניהם. הבר מארח אמנים ולהקות להופעות חיות ויש בו ערבי במה פתוחה, קריוקי והרצאות. כל אלה מגיעים לצד תפריט אלכוהול עשיר, אוכל מושחת וכן, גם נרגילות בטעמים.
"הנרגילות כבר שנים בתפריט שלנו", מספר רועי, הבעלים. "לפני הקורונה שדרגנו את כל מערך הנרגילות. הבאנו נרגילות ברמה גבוהה יותר וטבק יותר איכותי. בגלל שאנחנו לא מקום שמוכר רק נרגילות, אז לפחות שהנרגילות שכן יש לנו יהיו שוות".
8 צפייה בגלריה
''יש המון אנשים שזה הקטע שלהם''. סוקולובסקי בר בחולון
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של סוקולובסקי)
למה לא להסתפק באלכוהול, אוכל והופעות?
"כי נרגילה הולכת טוב עם אלכוהול. אנשים יושבים, פותחים שולחן, מקבלים אווירה. זה עובד. יש המון אנשים שזה הקטע שלהם. בישראל יש ממש סצנה של נרגילות. מעבר למקומות של הערבים שתמיד היו, נפתחו המון מקומות חדשים במעוזים ישראליים. יש לזה ביקוש. אין לי בבר כמעט לקוחות ערבים אבל בינינו, ההפרדה הדיכוטומית בין החברה הערבית אלינו היא קצת מופרכת. הרי כל המזרחים בחברה שלנו מגיעים מאותו המקום".
בר, בן 25 מחולון, מעשן נרגילה פעם בשבועיים-שלושה. "אני תמיד מעשן עם חברים, כי אין מה לעשן את זה לבד. קניתי נרגילה, ולרוב אנחנו יושבים כולנו על הגג בבית שלי. מדי פעם אנחנו יוצאים ומזמינים נרגילה בבר".
נרגילה הוא עישן לראשונה בגיל 18. בסיגריות הוא לא נוגע. "הנרגילה לא חונקת אותי כמו סיגריות, ומדי פעם אני מרשה לעצמי. זה נהיה פשוט חלק מהישיבה, חצי אטרקציה. אפשר לתפוס עם זה קצת ראש. לפעמים גם שותים תוך כדי ובתכלס, זה פשוט טעים".
אף שברבות השנים נעשו די מחקרים על הנזקים הבריאותיים של הנרגילה, היא עדיין נתפסת כמזיקה הרבה פחות מעישון סיגריות. ייתכן שהסיבה לכך היא שעישון סיגריות נתפס כהרגל יומיומי תכוף ומהיר, ואילו עישון הנרגילה הוא בילוי ספציפי, והרי רוב האנשים לא מבלים כל יום. השערה נוספת היא שעל נזקי הסיגריות כולם מדברים כבר עשורים, ואילו הנרגילה עולה לעיתים רחוקות לכותרות והבורות חוגגת. כך או כך, למרבה הצער, כל המחקרים המדעיים שנעשו עד כה בנושא מוכיחים כי עישון נרגילה מסוכן כמו עישון סיגריות, ואף יותר.
איך יכול להיות שעישון פעם אחת בסוף היום הוא שווה ערך לעישון סיגריות לכל אורך היום? ובכן, תערובת העישון, אשר אינה נתונה תחת פיקוח, מכילה חומרים מסרטנים כגון זפת, ארסן, בנזופירן, כרום ועופרת. עישון נרגילה במשך שעה גורם לשאיפת עשן פי 200-100 משאיפת העשן מסיגריה בודדת. בזמן העישון הארוך הזה המעשן סופג כמות גדולה יותר של חומרים רעילים בהשוואה לעישון סיגריות. כמו כן, השימוש בגחל על מנת לשרוף את הטבק מעצים את הסכנה לבעיות רפואיות, מכיוון ששריפת שני החומרים יחדיו מייצרת רעלנים וכימיקלים מסרטנים.
אם שכנעתם את עצמכם שהמים בנרגילה מסננים את הרעלים, דעו שלא רק שהם לא מסננים אותם, הם אף מוסיפים לחות לעשן, מה שמאפשר חדירה טובה יותר של החלקיקים המכילים את כל החומרים המזיקים היישר לריאות שלכם.
מחקר מקיף שפורסם ב-2016, והתבסס על אלפי מקרים, הצביע לראשונה על קשר ישיר וחזק בין עישון נרגילה לסרטן. על פי המחקר, העישון מגדיל פי שלושה את הסיכוי לחלות בסרטן הריאות או בסרטן הוושט. מחקרים אחרים מצאו כי עישון נרגילה מגביר באופן חד-משמעי את הסיכון לחלות גם בסרטן באזורי הפה, הראש, הצוואר, הקיבה ושלפוחית השתן.
מלבד הסיכון לחלות בסרטן, בעישון נרגילה טמונות סכנות בריאותיות נוספות כמו גידולים על השפתיים, שינויים בקול, צרבת, מחלות לב, כאבים בגב התחתון, בעיות חניכיים, ריפלוקס ועוד. ואם לא די בכל אלה, כאשר חולקים את פיית הנרגילה עם מעשנים אחרים עולה הסיכון למחלות המועברות דרך הרוק, כגון דלקת קרום המוח, דלקת כבד נגיפית (הפטיטיס), שחפת ושפעת. בקיצור: מדובר בבילוי חברתי שעשוי לעלות לכם ביוקר.
ב-2018 נערה בת 16 מהצפון כמעט שילמה בחייה על הבילוי הזה. לאחר שעישנה נרגילה עם חברות בביתה, היא איבדה את הכרתה והובהלה לבית החולים רמב"ם באמבולנס. בדיקות הדם שלה הצביעו על רמות גבוהות של חומר רעיל בשם קרבוקסי-המוגלובין (תרכובת של פחמן חד-חמצני והמוגלובין, שפוגמת בהעברת החמצן לרקמות הגוף). הנערה קיבלה טיפול בתא לחץ שהציל את חייה.
באתר הרשמי של בית החולים הסבירה פרופ' לאה בנטור, מנהלת מכון ריאות ילדים ברמב"ם, כי הנרגילה נראית תמימה אך היא מזיקה ביותר: "במחקרים שערכנו ברמב"ם בעבר הוכחנו את הסכנה הטמונה בעישון נרגילה. כבר לאחר חצי שעת עישון נרגילה ניתן למדוד פגיעה משמעותית בתפקוד הריאות, עלייה בלחץ הדם והדופק וירידה בחמצון הדם. קשה לתפוס את זה, אבל מנת נרגילה אחת מכילה כמות ניקוטין השווה לעשר סיגריות, וכמות רעלנים שוות ערך למאה סיגריות".
שנה אחר כך שוב הגיעה לבית החולים צעירה שאיבדה את הכרתה לאחר עישון נרגילה. הצעירה, בשנות ה-20 לחייה, אובחנה כמי שסובלת מעודפי חד-תחמוצת הפחמן בדם, נאלצה לעבור שלושה טיפולי תא לחץ ואושפזה למשך עשרה ימים. לדבריה, היא נוהגת לעשן נרגילה מדי פעם, אולם בפעם הספציפית הזו היא עישנה פרק זמן ארוך מהרגיל.
"ככל שזמן העישון ממושך יותר, ככל שיותר אנשים נמצאים בקבוצת המעשנים, ככל שחלל העישון קטן יותר וככל שהשאיפות עמוקות יותר, כך עולה ריכוז הפחמן החד-חמצני בדם - ואיתו הסכנה לנזק. הסיטואציה החברתית הזו, שבה יושבים כמה אנשים בחלל קטן למשך שעות, מעשנים וסופגים את החומרים הרעילים שבעשן, היא בפירוש מסוכנת", אמרה פרופ' בנטור.
אז עם כל הכבוד לתרבות, למסורת, למנהגים ולצורך בלכידות חברתית - אולי עדיף לוותר.
