אילת, אמא לגיא בן החמש וללירון בת השנתיים, עוברת בכל יום מחדש את אותו הסיפור. לירון הקטנה נרדמת, ואילת מייחלת לשקט בבית כדי לא להפריע למנוחתה של בתה. לגיא לעומת זאת יש תוכניות אחרות. הוא ממשיך להרעיש, בעוד אימו נאלצת להרים את קולה ולבקש ממנו לשמור על השקט. גיא מתעצבן מהבקשה, בועט בצעצועיו ופורץ בבכי. אימו חשה שהוא ממש מתמרד במכוון. בסופו של דבר היא נותרת עם כעס מהול באשמה, ומנסה להסביר לבנה הצעיר מדוע חשוב שיקשיב לה. זה לא עוזר במיוחד. התסכול והכעס רק הולכים וגדלים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- מה הבעיה לחיות בבלגן? המומחים עושים סדר
- שוכחים שמות? אל דאגה, זו לא בעיה בזיכרון
- בלי עתיד, בלי תכנון, בלי מחשבה: הטיפוס האימפולסיבי
מה שחווה גיא אינו נדיר, וגם אינו בלעדי לבני הגיל הרך. אנשים רבים סובלים לאורך חייהם מקושי בקבלת סמכות. "לביטוי 'התנגדות לסמכות' יש משמעויות מגוונות, הן בגלל השלב ההתפתחותי שבו נמצא האדם (ילד, מתבגר או מבוגר), ההקשר (אישי, חברתי או פוליטי) שבו חלה ההתנגדות, האופי ההתנהגותי והתוצאות. גם המטרות של ההתנגדות יכולות להיות שונות", מסבירה ד"ר נגה נברו (רובינשטיין), פסיכולוגית, ומנכ"לית ומנהלת מקצועית של מכון "שינוי".
אופן ההתנגדות לסמכות יכול להיות אקטיבי: הבעה מילולית של סירוב, נקיטת פעולה האסורה ביודעין על פי הסמכות, או פסיבי: הימנעות מעשיית דברים שיידרשו על ידי בעל הסמכות, אי לקיחת אחריות או דחיינות.
קושי כמו אצל גיא נחשב לנפוץ בקרב ילדים. שיקום ההורה שלא התווכח מעולם עם ילדיו כשניסה להציב להם גבולות, כמו למשל לגבי השעה שבה הם צריכים ללכת לישון או על משך הזמן ביום שבו מותר להם לצפות בטלוויזיה. הפסיכולוגית הקלינית עפרה טרוים מרגיעה ומסבירה כי אצל רוב הילדים הבעיה הזו תיפתר במהלך ההתבגרות, והנטייה להתנגדות תתמתן.
עם זאת, ישנם כאלו שמתקשים לקבל סמכות גם בגיל מבוגר. כאן כבר מדובר בתופעה מורכבת ובעייתית יותר, העלולה לפגוע בשגרת חייהם. "לאנשים המתקשים מול סמכות תהיה בעיה להחזיק בעבודה יציבה לאורך זמן. הם יתקשו לשמור על יחסים טובים עם הדרג הניהולי, ובכלל לקבל את המבנה ההיררכי במקום העבודה", מסבירה טרוים. סמכות, אגב, אינה חייבת להיות בוס, מפקד בצבא או אדם שממלא תפקיד קבוע בחייך. ישנם אנשים שאינם מסוגלים לקבל עצה מרופא, בדיוק מהמקום של הקושי בקבלת סמכות.
ממה נובע הקושי הזה? הוא עשוי להיות קשור בגורמים רבים. יש בכלל כאלו הסבורים כי קושי בקבלת סמכות הוא המצב הטבעי של האדם, שבבסיסו נולד להיות משוחרר מאוטוריטה מעליו. עם זאת, ברור כי כיום, בעולם של חוקים וכללים הנקבעים על פי בעלי הסמכות, אי אפשר להתנהל באופן הזה, אוטופי ככל שיהיה.
לעיתים קושי בקבלת סמכות הוא סימפטום לבעיית התנהגות או להפרעת קשב וריכוז. במקרים כאלו, מובן שלא מספיק לטפל בקושי מול הסמכות, שכן הוא בסך הכול תסמין לבעיה רחבה יותר. "כשהקושי מול הסמכות מופיע בליווי של קשיים נוספים, חשוב לאבחן את מכלול הקשיים ולא להתמקד באחד מהם", מסבירה טרוים. "טיפול בבעיית ההתנהגות כולה אמור לפתור או לפחות למתן גם את ההתנגדות לסמכות".
עוד גורם העלול ליצור קושי בקבלת סמכות, שספק אם יפתיע מישהו, הוא מטענים ומשקעי עבר. אדם שהתרגל לדמויות סמכותיות רומסות ודורסות, חווה חוויות שליליות מול דמויות שכאלו והתאכזב מהן, יתקשה לתת אמון בבעלי סמכות בחייו. "לעיתים, צעירים שזכו לביקורת רבה מצד דמויות סמכותיות בילדות - ילדים שקיבלו הבטחות, פיתחו ציפיות והתאכזבו מדמויות סמכותיות כדוגמת מורים, מאמנים ואפילו קרובי משפחה - יתקשו מאוד לקבל מרות, למשל בשירותם הצבאי. הם לא יקבלו את ההיררכיה, לא ייתנו אמון ויביעו התנגדות רבה, שנובעת מהאכזבה הכללית סביב דמויות סמכותיות", אומרת טרוים. "במקרים אלו יש חשיבות לשינוי החוויה השלילית, ולזיהוי העובדה שמדובר בתוצר של חוויות סמכות שליליות. שינוי החוויה או שינוי הפרשנות שלה בהחלט עשויים למגר את הקושי הכללי מול דמויות סמכותיות".
"צריך להבדיל בין קבלת הסמכות לבין כיבוד הסמכות", מוסיפה ד"ר נברו. "קחו למשל אב המכה את ילדיו כדי שיכבדו אותו. הוא שוגה שגיאה מהותית: הילד אולי יהפוך לממושמע זמנית, אבל לא 'יכבד' את אביו, וסביר להניח שיפתח בעיה עם מרות. ציות מתוך ענישה קשה אינו מפתח משמעת לסמכות מתוך תחושת אחריות ושליטה עצמית".
אפשר לומר שבאופן גס הסמכות ההורית בעידן הנוכחי נסדקה. הורים כיום מתחרים על מעמדם כדמויות סמכותיות מול כוכבי רשת, שלא במקרה מכונים "משפיענים" (Influencers). בשיח העכשווי, השפעה נחשבת לעוצמתית אפילו יותר מסמכות, כפי שמסבירה ד"ר נברו: "סמכותיות מכוח ה'סמכות', ללא כוח השפעה, כמעט תמיד תיצור קושי והתנגדות - גם אצל אלה שאין להם קושי בדרך כלל, אבל בעיקר אצל אלה שלא מוכנים לקבל מרות רק מכוח הסמכות. אנשים רבים כיום אינם מוכנים יותר לקבל סמכות כמובן מאליו. לטוב ולרע, הם לומדים כבר מגיל צעיר לשאול, להתווכח ולאתגר. בנוסף, ילדים גדלים כיום עם דמויות סמכותיות מרובות כי ההורים רוב הזמן בעבודה. המחקרים מלמדים אותנו שחוסר עקביות בסמכות, בחוקים ובכללים ברורים בין הדמויות המגדלות, בין ההורים ובין כל הורה לבין עצמו נוטה ליצור קשיים התנהגותיים והתנגדות לסמכות".
סביר להניח כי לכל הורה יצא מתישהו, ברגע של חוסר סבלנות, לענות לילדיו בתשובה סתומה. לדוגמה, הילד מציק ושואל "למה אני לא יכול לצאת לשחק בגינה?", ובמקום להסביר לו שהשעה מאוחרת כבר ושיש לו עוד מטלות לסיים, אתה עונה לו "כי ככה". חשוב להבין כי תשובה כזו הופכת את הסמכות לשרירותית, חסרת פשר. אדם ירגיש יותר צורך להתנגד לסמכות כזו.
קחו לדוגמה את אחד המטופלים של ד"ר נברו, שטען בפניה כי הוא סובל מדחיינות כרונית. כשבדקה עימו את העניין לעומק, התברר כי הדחיינות שלו נוגעת רק למטלות המגיעות מסמכות, כמו למשל טיפול בפניות מהבנק, תשלומי קנסות והכנת עבודות לקורסים באוניברסיטה. אותו מטופל, כך התברר, גדל בבית שבו אסור היה להתמרד. הסמכות בבית הייתה שרירותית, מה שהוביל אותו אומנם להיענות לסמכות אך רק באופן חלקי ביותר. הדבר ליווה אותו גם בחייו העצמאיים - בשירותו הצבאי הוא נכלא בגלל קושי להישמע למרות.
בכלל, להורים שלנו, כצפוי, יש תפקיד מכריע באופן שבו נקבל סמכות. עמית וולק, פסיכולוגי קליני ושותף במרכז "מרחבים", מסביר כי האופן שבו ההורים שלנו נוהגים בנו עוד מינקות מעצב במידה רבה את יחסינו עם אנשים ומוסדות בעתיד.
וולק מבקש מאיתנו ההורים לשים לב לקושי שאנחנו חשים בהפעלת סמכות – ככל שנבין את הקושי הזה, כך נוכל גם להבין את הקושי של ילדינו בקבלת סמכות. עוד עצה חשובה היא להפסיק לראות בציות או באי הציות של הילד מדד ליכולת שלך כהורה להפעיל סמכות. וולק מזכיר את הגותו של פרופ' חיים עומר, הקורא להתייחס אל הסמכות ההורית כאל "תשומה", מבלי קשר ל"תפוקה" של ציות או אי ציות בטווח הקצר.
קושי נוסף שלנו כהורים בכל הקשר לסמכות הוא החשש לפגוע בילד. "אבא שנפגע כילד מאב אלים עלול להרגיש שכשהוא מרים קול על הבן הצעיר, כדי שימהר לגרוב גרביים, הוא אלים בעצמו - ולהתמלא באשמה", נותן וולק דוגמה. קשיים נוספים שעלולים להיווצר הם במקרים שבהם הורה אחד שולל את הסמכות של ההורה האחר, או כשקיימות נסיבות חיצוניות כמו הגירה או חלילה מוות של אחד מההורים.
לעיתים, הקושי אל מול הסמכות נובע ממקום של נחיתות. אדם הנוטה לתחושת נחיתות, שנושא דימוי עצמי שלילי או רעוע, חסר ביטחון עצמי, עשוי לתרגם את תחושותיו להתנגדות עיקשת לדמויות סמכותיות. לכאורה זה דווקא נשמע סותר. אם אני חש נחות מול מישהו, אני אמור לסור למרותו, הלא כך? בפועל, תחושת נחיתות יכולה ליצור אנטגוניזם של האדם כלפי מי שהוא חש נעלה ממנו. טרוים מסבירה: "אדם התופס את הבוס שלו כנעלה ממנו באופן כללי, ולא רק במקום העבודה, עלול לסבול מתחושות קשות שיבואו לידי ביטוי גם בהתנגדות ובקושי בקבלת מרות".
ד"ר נברו מבקשת להבדיל בין שני סוגים של "סרבני סמכות". הראשון הוא כאלו שמתנגדים באופן עקרוני וממושך לכל סמכות שהיא, בעוד הסוג השני מתנגד לסמכות ספציפית שהוא מסרב לקבל את עקרונותיה. לדוגמה, חייל המסרב לבצע את פקודות מפקדו בגלל שאיננו מקבל את ערכי צה"ל.
בתוך הסוג השני מסתתר גם אחד הצדדים החיוביים של הקושי בקבלת סמכות, והוא הביקורת וההימנעות מציות עיוור. קחו לדוגמה עובד בחברת היי-טק הנוטה לציות עיוור – כשהבוס שלו יבקש ממנו לשלוח מוצר לחברה, הוא ישלח אותו בלי לשאול שאלות ובלי לערוך בדיקות, מה שעלול להוביל לשליחה של מוצר פגום או תקול. גם בצה"ל, ארגון היררכי המבוסס על מפקדים ופקודים, מלמדים את החיילים בשלב ההכשרה מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל" – פקודה הזועקת כי אסור לבצע אותה. דוגמה מפורסמת לכך היה הטבח בכפר קאסם ב-1956, שבו ניתנה לחיילים פקודה לירות על חפים מפשע.
האידיאל הוא כמובן למצוא את נקודת האמצע – שבה אנו מחד לא מסרבים לכל סמכות, אך מאידך יודעים להפעיל חשיבה ביקורתית ושיקול דעת. הדרך לשם, על פי וולק, עוברת בשימור של חוויות חיוביות עם דמותיות סמכותיות. "בעוד שלביקורת יש ערך חשוב בהתפתחות שלנו כפרטים וכחברה, ההתנגדות הסוחפת מקשה על הפרט המתנגד, והרבה פעמים הוא ימצא עצמו מחוץ למסגרות. לכן, חוויות חיוביות עם דמויות סמכות יכולות בהחלט לשנות דפוסים שנראה היה שכבר עוצבו. כולנו מכירים סיפורים כאלה, על גננת מרשימה, מפקדת אהובה בצבא או בוסית שידעה לדרוש וגם לאהוב. בנוסף, המעבר של בוגרים רבים להיות הורים בעצמם מזמן פתיחות חדשה לעיצוב ולשינוי", הוא מסביר.
