תבחרי בין חיים למוות. ככה, פשוט, הודיע מנהל מחלקת לב לליה משיח אחרי צנתור וירטואלי שעברה לפני שלוש שנים. משיח, עורכת דין במקצועה ואמא לשניים, עדיין לא הייתה אז בת 40. "הוא אמר לי, 'יש לך אפשרות להחליט אם את יוצאת מהחדר ואומרת תניחו לי לנפשי או מתחילה לעשות משהו עם עצמך'. משם המשכתי ישר למרפאה לטיפול בהשמנה בתל השומר".
במשקל 118 ק"ג משיח כבר הייתה קרובה מאוד לניתוח בריאטרי (ניתוח לקיצור קיבה). "כל הרופאים הפנו אותי רק לזה והצביעו על זה כפתרון יחיד. כמובן שהתאמתי מבחינת כל הפרמטרים. אני בת למשפחה עם עבר קרדיאלי מאוד קשה, שסובלת ממחלות קרדיווסקולריות מגיל מאוד צעיר. היה ברור לי שאני כפסע ממחלה כזו או אחרת".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אבל אז עלתה אפשרות חדשה. במרפאה בשיבא הוצע לה להשתתף בניסוי קליני בתרופה חדשה־ישנה, סמגלוטייד שמה, שמשמשת לטיפול בסוכרת והוכחה כיעילה ביותר בהפחתת משקל. משיח החליטה ללכת על זה.
היא קיבלה את הזריקה מדי שבוע, והמשקל החל לצנוח במהירות. "הגעתי לשם כשידיי מושטות לעזרה", היא נזכרת. "היה ברור לי שיש כאן הזדמנות פז, שקיבלתי הזדמנות אחת אחרונה, שנייה לפני שאני נשכבת על שולחן הניתוחים. התחלתי את הטיפול בתרופה כשאני מלווה בטיפול אינטנסיבי במרפאה, שם נחשפתי למה שידעתי והרגשתי כל החיים ‑ המשמעות של רעב רגשי, מהיכן הוא נובע. מה זה לעצור שנייה לפני צלחת עמוסה באוכל בריא או לא בריא ולשאול את עצמי אם אני באמת רעבה ולמה אני רעבה".
משיח טופלה במסגרת המחקר במשך שנתיים. אחת לחודש עברה בדיקות גופניות מקיפות ונתמכה בשיחות של צוות מקצועי. מתחילת הטיפול בתרופה ועד היום, כשהיא עדיין מטופלת בה, ירדה 50 ק”ג. היום, לראשונה בחייה, היא אישה רזה.
"הייתי שמנה כתינוקת, כילדה וכנערה. אני לא זוכרת את עצמי אחרת", היא מספרת. "המשמעות של ילדה, נערה, בחורה שמנה, מורגשת בכל נדבך בחיים. זה מלווה אותך לכל הדרך ומונע ממך עשרות הזדמנויות. תמיד הייתי צריכה להיות הכי טובה והכי מקצועית כדי לגשר על הפער הגדול שבין ליה שבפנים לליה שרואים בחוץ.
"במסגרת המחקר התחלתי לעשות שינוי באורחות חיים לא מתוך כפייה אלא מתוך רצון והבנה שזה חייב לבוא אחד עם השני. התחלתי לעסוק בספורט, אבל אך ורק בדברים שאני אוהבת. התרופה שקיבלתי היא כמו ריטלין, היא השקיטה אצלי את רעשי הרקע כדי שאוכל לטפל בעצמי. במשמעות של השמנת יתר והגורמים האמיתיים שלה בי".
למה הכוונה ב"רעשי רקע"?
"רעשי רקע זה רעב רגשי, שיפוט עצמי. זה איך החברה רואה אותי ואיך אני רואה את עצמי בתוך החברה. ברגע שהתחלתי לחשוב פחות על אוכל ועל רעב פחות התעסקתי במה אוכל בארוחה הבאה. בכל הדיאטות אומרים לך לתכנן את התפריט היומי, אז את עסוקה בלחשוב על אוכל 24/7. את כל הזמן עסוקה במה תאכלי, מה תורידי ומה תוסיפי לצלחת. אני לא התעסקתי בזה.
"השקט בראש שהתרופה נתנה לי איפשר לי להתעסק בעצמי. מצאתי את עצמי יושבת עם חברות בארוחת צהריים ולא אוכלת איתן. האוכל הפסיק להיות אישיו מבחינתי והפך להיות צורך קיומי בלבד".
שלוש שנים מאוחר יותר את עדיין מזריקה לעצמך כל שבוע.
"אני ממשיכה לקחת את התרופה במינון נמוך, של 1 מ"ג, ומאחלת אותה לכל מי שצריך ויכול לקחת אותה. זו מתנה שכל אדם שמתמודד עם השמנת יתר צריך להרשות לעצמו. זו לא תרופת קסם. אם לא מטפלים בגורמים להשמנה מהר מאוד חוזרים להרגלים הקודמים. אבל התרופה מאפשרת ליצור את השינוי. המחט דקה ולא מורגשת והתמורה שמקבלים לשימוש בה לא ניתנת למדידה.
"אני עדיין מתקשה לראות את ליה החדשה. עדיין מופתעת כשאני נכנסת לחנויות של אנשים רגילים ומציעים לי בגדים במידות שלא הכרתי בעבר. רק עכשיו אני מתחילה ליהנות מלהסתכל על עצמי במראה. הבן שלי, בן עשר וחצי, אמר לי לפני חצי שנה, 'אמא, אני מצליח להקיף אותך עם שתי ידיים'. מה צריך יותר מזה?"
סיפור ההצלחה הפרמקולוגי של השנה, חוץ מהחיסון נגד הקורונה כמובן, מגיע מהמאבק במגפה אחרת לגמרי: הזריקה החדשה נגד השמנה עדיין לא מאושרת לשימוש שגרתי אלא בהתוויה המקורית בלבד - כתרופה נגד סוכרת, אבל אלפי אנשים כבר קיבלו אותה בעולם, בהם כמה עשרות בישראל, וגם הם, כמו ליה משיח, מעידים על אובדן תיאבון, ירידה משמעותית במשקל ודחף בלתי מוסבר למזון בריא. מינהל המזון והתרופות האמריקאי דן בה במסלול האישור המהיר החדש לתרופות, והדיון הסופי בנושא צפוי להתקיים בקרוב מאוד. על פי כל הסימנים, אלא אם תהיה הפתעה גדולה, נראה שהיא תאושר לשימוש כזה, ותעניק למיליוני אנשים הסובלים מעודף משקל קיצוני ברחבי העולם סיכוי חדש לחיים רזים ובריאים יותר.
ההוכחות ליעילותה מצטברות במהירות: מחקר פורץ דרך שפורסם בפברואר, בדק את התרופה על כאלפיים מטופלים וגילה ש־75 אחוז מהם השילו עשרה אחוזים ממשקל גופם ושליש אף איבדו חמישית ממנו. אובדן המשקל הממוצע בקבוצה שטופלה בתרופה היה 15.3 ק”ג, לעומת 2.6 ק”ג בלבד בקבוצת הביקורת שקיבלה פלצבו.
המשתתפים בניסוי קיבלו בנוסף לתרופה ייעוץ תזונתי טלפוני או פרונטלי מדיאטנים מוסמכים כל ארבעה שבועות. לדברי החוקרים, מדובר בתרופה שתשנה את כללי המשחק עבור מטופלים שעד היום נדרשו לניתוח בריאטרי על מנת לטפל בבעיה. "ממצאי המחקר שלנו מציגים פריצת דרך אדירה בכל הנוגע לשיפור הבריאות של אנשים שסובלים מהשמנת יתר משמעותית", אמרה פרופ' רייצ'ל באטרהאם, מומחית לאנדוקרינולוגיה והחוקרת הראשית במחקר. "אף תרופה אחרת לא התקרבה לתת רמה כזו של ירידה במשקל. בפעם הראשונה ניתן להשיג ירידה במשקל באמצעות תרופה שעד היום ניתן היה להשיג באמצעות ניתוח בלבד. זה גיים צ'יינג'ר אמיתי".
החומר סמגלוטייד כבר נמצא כאמור בשימוש נפוץ נגד סוכרת תחת השם המסחרי אוזמפיק, במינון של 1 מ"ג בלבד. במסגרת הניסוי להרזיה, השתמשו החוקרים במינון יותר מכפול, של 2.4 מ"ג, שניתן בזריקה שבועית. ההפחתה במשקל לוותה בירידה בהיקף המותן, בשומני הדם, בסוכר ובלחץ הדם.
מחקר נוסף, שפורסם החודש, חשף כי מטופלים שקיבלו את התרופה השילו עשירית ממשקל גופם בתוך 20 שבועות בלבד. החוקרים ניתחו מידע לגבי 72 מטופלים המוגדרים כסובלים מהשמנת יתר, בני 18 עד 65. מחציתם קיבלו את הזריקה ואילו החצי השני קיבלו פלצבו. הם אכלו ארוחת בוקר, וחמש שעות לאחר מכן אכלו ארוחת צהריים שלא הוגבלה בהיקפה. כל המשתתפים מילאו שאלון מפורט על התיאבון והרגלי האכילה שלהם בתחילת המחקר ובסיומו.
מניתוח הממצאים עולה כי ארוחת הצהריים של המטופלים שקיבלו את התרופה הכילה 1,736 קלוריות, כ־940 קלוריות בממוצע פחות מהמשתתפים שקיבלו פלצבו. הם הורידו בממוצע כ־9.9 אחוזים ממשקלם בהשוואה ל־0.4 אחוז בלבד בקרב הקבוצה השנייה. מטופלי התרופה דיווחו על תחושת רעב מופחתת ועל יכולת טובה יותר לשלוט ברעב. ד"ר דורותי סקובגארד, עורכת המחקר, אמרה: "התרופה דיכאה את התיאבון והפחיתה את התדירות ואת החוזק של התקפי התשוקה לאוכל".
גם בישראל לקחו חלק במחקר העולמי בסמגלוטייד לצורך הרזיה. המחקר היה בינלאומי ורב־מרכזי ולקחו בו חלק 902 מטופלים (79 אחוז נשים, הגיל הממוצע היה 46, וה־BMI הממוצע עמד על 38). בבית החולים שיבא טיפלו ב־12 איש, כולם סובלים מהשמנה בינונית ומעלה. המחקר, שנערך בארץ גם בבתי החולים הדסה, איכילוב ומאיר, בדק את היכולת של סמגלוטייד 2.4 מ"ג לשמר הישג של ירידה במשקל לאורך זמן לאחר הירידה הראשונית באמצעות התרופה.
המחקר, שהחל ביוני 2018, נמשך 68 שבועות. במהלך 20 השבועות הראשונים קיבלו כל המשתתפים את התרופה ונצפתה ירידה ממוצעת של עשרה אחוזים במשקלם. לאחר מכן הם חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות ‑ אלה שהמשיכו לקבל אותה ואלה שקיבלו פלצבו למשך 48 שבועות נוספים.
ההבדלים בין שתי הקבוצות בחלק השני של המחקר היו בולטים: האנשים בקבוצה שקיבלה תרופה פעילה ירדו עוד 7.9 אחוזים ממשקלם (כלומר בסך הכל כ־18 אחוז במהלך המחקר), ואילו המשתתפים שהועברו לתרופת הפלצבו החזירו כמחצית מהמשקל שירדו ב־20 השבועות הראשונים.
איש ממשתתפי המחקר, כולל הרופאים שניהלו אותו, לא ידע כמובן בזמן אמת מי מהמטופלים המשיך לקבל את התרופה ומי לא. אבל כאמור מהר מאוד, אומרת ד"ר גבריאלה ליברמן, מנהלת המרכז לטיפול בעודף משקל בבית החולים שיבא, ניתן היה להבחין בין שני סוגי המטופלים בהתאם לתוצאות.
"היה קל לנחש מי קיבל מה בגלל שמי שטופל בתרופה הראה שינוי מאוד דרמטי", היא מספרת. "במקביל, היו גם תלונות על תופעות לוואי שהיינו מזהים אותן כתופעות לוואי של התרופה: בחילות, שלשולים, שיהוקים ואי־נוחות כללית בבטן. רוב התופעות האלה נעלמו עם הזמן, גם תוך כדי השימוש בתרופה".
היו כאלה שפרשו בגלל התופעות האלה?
"בודדים".
העובדה שמדובר בתרופה שצריך להזריק כל שבוע לא הרתיעה את הנסיינים?
"אנשים מוכנים לקחת על עצמם לא מעט כדי לרדת במשקל. אני לא זוכרת שהדבר הזה היווה איזה מכשול בתוך הטיפול. מה עוד שהזריקה פה למעשה כמעט לא מורגשת. מדובר במחט זעירה והפרוצדורה נורא פשוטה. אני לא זוכרת אנשים שהתלוננו על קושי בזריקה".
ומה קרה כשהמחקר הסתיים? המשכתם לעקוב אחר המטופלים לראות האם שמנו בחזרה?
"עקבנו אחריהם עוד מספר שבועות אחרי הפסקת התרופה וראינו שבאמת לאחר הפסקת השימוש בה, בהדרגה, יש עלייה בתיאבון וגם עלייה מסוימת במשקל. אבל חשוב לציין שאין ריבאונד. כלומר זה לא שברגע שיש הפסקה בתרופה פתאום הייתה איזו עלייה קיצונית ומהירה במשקל. בהדרגה התיאבון חזר להיות כמו שהיה לפני השימוש התרופה".
זה די מאכזב.
"זה מאוד הגיוני שתרופות עובדות בזמן שלוקחים אותן ולא לאחר מכן. הציפייה שהתרופה תמשיך לפעול לא נדרשת מתרופה בשום תחום אחר. אני גם חושבת שאף אדם לא היה רוצה לקחת תרופה שתעשה שינוי בלתי הפיך במרכז השובע שלו במוח. האפקט הזמני, של האון־אנד־אוף, הוא דווקא חיובי בהקשר הזה".
כאמור, התרופה לא אושרה עדיין לשימוש שגרתי כתרופה להרזיה אבל לא מעטים כבר שמעו על אודותיה והצליחו לשים יד על התרופה המדוברת לסוכרת, שמכילה את אותו חומר במינון נמוך. בישראל ניתן לקבל את התרופה לטיפול בהרזיה באמצעות טופס לשימוש חריג, אם אושר על ידי רופא. כך עשה מתן (38), איש צוות רפואי, שהתקשה להסתדר בשנת הקורונה עם עומס העבודה.
"עבדתי מאוד־מאוד קשה, שעות נוספות עם עומס בלתי נתפס ועם טלטלה רגשית גדולה", הוא מספר. "הייתי יוצא בבוקר לעבודה לרחובות ריקים ושוממים בזמן ששאר חבריי ישבו בבית, וחוזר בערב, כשמכוני הכושר סגורים ואי־אפשר להתעמל בחוץ עם מסכות. כדי להשתלט על שעות השינה החסרות ועל העומס בעבודה, וגם על התסכול שכל כך הרבה אנשים מתים מסביב, פשוט אכלתי כפיצוי רגשי. וכך במהלך המגפה הזאת עליתי כ־20 קילו. הרגשתי מאוד גרוע עם עצמי ולא ידעתי מה לעשות. בשלב מסוים הגעתי כמעט למצב של סוכרת מבוגרים. ממוצע הסוכר שלי לשלושת החודשים האחרונים הגיע לסף העליון של הנורמה. הייתי מודאג מהמצב הרפואי שלי ומתוסכל מהמראה שלי וגם מהעלייה בערכי הכולסטרול. המצב רק הלך והחמיר".
בוקר אחד סיפרה לו חברה לעבודה, אחות במקצועה, על זריקת פלא חדשה שמסייעת להורדה במשקל. "היא אמרה לי: 'תשמע, יש זריקה שמיועדת לטיפול בסוכרת אבל גורמת להרזיה, והיא בת הדודה של סקסנדה שמותרת לירידה במשקל. בארה"ב בדיוק הסתיים מחקר גדול שהראה שאוזמפיק מובילה לירידה במשקל של עד 20 אחוז בתוך שנה’. סיכמנו שאקרא על זה ושנדבר שוב.
"בלעתי את הספרות המקצועית והתייעצתי עם אנדוקרינולוגים מומחים. החלטתי שאני זורם. קיבלנו שנינו מרשם עם טופס שנקרא 29 ג', שמתיר שימוש חריג בתרופה, ורכשנו את הזריקה באופן פרטי. התחלנו במינון מאוד נמוך, של 0.25 מ"ג, ואחרי חודש התבקשנו להעלות במינון".
השבועות הראשונים, הוא מדווח, היו קשים מאוד. "סבלנו מכל מגוון תופעות הלוואי של מערכת העיכול, משלשולים ומבחילות עד גזים, ולה היו גם הקאות. בתוך שבועיים תופעות הלוואי הלכו ופחתו אבל הרעב נשאר אותו רעב: אותם בינג'ים, אותה זלילה בלתי נשלטת כשאתה חוזר ממשמרת לילה. וכמובן שלא ירדנו גרם במשקל".
הקסם התחיל אחרי חודש. "עלינו למינון של 0.5 מ"ג, שמתחיל להיות טיפולי. ביום הראשון והשני לא קרה כלום. ביום השלישי אני יורד לקנות את הסושי השבועי שלי: שני רולים אינסייד אאוט, ניגירי ועוד קונוס של סלמון וסלט. אני מחסל חצי צלחת של סלט ואני מרגיש מפוצץ. פשוט מפוצץ. לא יכול להכניס את הסושי לפה, ואפילו יש לי רתיעה ממנו. זרקתי הכל. ארוחת סושי שעלתה 120 שקל הלכה לפח. למחרת קמתי בבוקר ושתיתי את כוס הקפה שלי, ושוב ‑ אני מרגיש מפוצץ. אני מסתובב ברחוב ואני מריח ריחות בישול. וואו, זה עשה לי בחילה. הבנתי שמשהו קורה".
מאז ועד היום, בתוך פחות מארבעה חודשים, רזה מתן בלי מאמץ מיוחד כמעט 20 ק”ג. "התיאבון פחת משמעותית וערכי הכולסטרול והשומנים שלי בדם ירדו", הוא מספר. "אני שבע יותר מהר, ואין לי דחף לאכול. לפעמים אני פשוט שוכח לאכול. יש ימים שאני אוכל מאוד מעט. התרופה הזאת עושה רתיעה ממאכלים מלוחים או מריחות בישול, אבל מנגד היא עושה קרייבינג למתוק. אתה קם בבוקר ואתה מת למשהו מתוק. על הדבר הזה צריך, כמובן, להקפיד.
"אבל זה עזר משמעותית בדיאטה כיוון שאין לך את הרעב הזה. תוך כדי הדיאטה גם הקיבה שלך הולכת וקטנה כי אתה אוכל פחות. כמובן, זו לא תרופה אינוסנטית. בדף ההוראות מזהירים מסיכון מסוים לפגיעה בכבד ואולי סיכון מאוד־מאוד נדיר לסרטן הלבלב, אבל אני מקפיד לעשות בדיקות דם שגרתיות יותר ממה שצריך. בינתיים הכל תקין, עם שיפור ניכר בכל המדדים".
אתה ממשיך לרזות?
"אני ממשיך לרדת במשקל. גם בימים שאני קצת זולל יותר מדי, בעיקר מתוק, כי שוב, יש איזו כמיהה לא מוסברת למתוק, אני שבע נורא מהר ולא עולה במשקל. הייתי צריך להחליף את כל המלתחה. ירדתי בהמון מידות. המדים של הצבא גדולים עליי. אפילו כשהחגורה על החור הראשון המכנסיים נופלים ממני. במחקר בארה"ב נתנו מינון מאוד גבוה של 2.4 מ"ג לזריקה, שעדיין אין אותו בישראל. בארץ יש רק את המינונים לחולי סוכרת של חצי מ"ג עד 1 מקסימום. אני לוקח את המינון הנמוך שעדיין מביא לירידה משמעותית מאוד במשקל. כשיאושר המינון הגבוה אני בטוח שההשפעה תתחזק. אין ספק שזו פריצת דרך אדירה, שתביא לשינוי מאוד־מאוד משמעותי במלחמה בהשמנה".
קיצור קיבה בזריקה. כך מגדירים המומחים את האפקט הדרמטי של סמגלוטייד, נגזרת סינתטית של הורמון בשם GLP-1 המופרש בתגובה לכניסת מזון לגוף ותורם להגברת הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב ולוויסות רמות הסוכר בדם, שמחקה את פעילותו בגוף. בנוסף יש לו גם השפעה מווסתת תיאבון. מנגנון הפעולה של התרופה בירידה במשקל קשור לנוירונים ספציפיים המעורבים בוויסות התיאבון ובהאטת קצב התרוקנות הקיבה. מכאן כוחה בהפחתת תחושת הרעב, בהגברת השובע ובהפחתה במשקל.
"כל המערכת ששולטת בתיאבון פועלת במערכת העצבים המרכזית, כלומר במוח", אומרת ד"ר גבריאלה ליברמן. "התרופה יודעת להיכנס למערכת העצבים המרכזית ולהגיע לאזורים במוח ששולטים על התיאבון וגם לאזורים שבהם מתבצעת השליטה על דחפים לאכילה שהם לא בהכרח רעב, אלא מבטאים חשקים אחרים".
תרופה אחרת של אותה יצרנית, סקסנדה (עם החומר הפעיל לירגלוטייד), שפועלת במנגנון דומה, כבר מאושרת לטיפול בהשמנה בישראל כחמש שנים, אבל יעילותה פחותה. "שתי התרופות נקשרות לאותו רצפטור אבל בכל זאת יש הבדל - הסמגלוטייד במינונים היותר־גבוהים שלה יותר יעילה מאשר הלירגלוטייד", אומרת ליברמן. "הסיבה ליעילות המוגברת הזאת היא, ככל הנראה, היכולת של סמגלוטייד להגיע לאזורים נוספים במוח שהלירגלוטייד לא מגיעה אליהם. אין זהות מוחלטת בפיזור במוח של שתי התרופות האלה, ולכן הסמגלוטייד יותר יעילה ויותר שולטת על דחפים לאכילה שהם לא בהכרח רק רעב טהור".
התרופה הוגשה לאישור ה־FDA בדצמבר האחרון, כטיפול כרוני לשמירה על המשקל. החברה המייצרת, נובו נורדיסק הדנית, הגישה בקשה לאישור מהיר, שנועד לתרופות חדשות ופורצות דרך, שיש להן השפעה משמעותית על המטופלים. על פי בקשת החברה, השימוש בה מיועד למבוגרים הסובלים מהשמנת יתר (BMI מעל 30) או מעודף משקל (BMI 27 ומעלה), שמתמודדים עם מחלה אחת לפחות הקשורה להשמנה, כאמצעי שיסייע לדיאטה ולביצוע פעילות גופנית מוגברת.
הנתונים שהוגשו ל־FDA מבוססים על מחקר שכלל 4,500 מבוגרים הסובלים מעודף משקל או מהשמנה, וטופלו במינון מוגדל של 2.4 מ"ג פעם בשבוע באמצעות זריקה. על פי הדיווח שנמסר לרשויות, המשתתפים הפחיתו ממשקלם בין 15 ל־18 אחוז. הטיפול היה בטוח ותופעות הלוואי השכיחות ביותר היו של מערכת העיכול וחומרתן הייתה בינונית.
"השמנה מקושרת עם מגוון רחב של סיבוכים, ועדיין לרופאים רבים אין את הכלים המספיקים לעזור לאנשים שסובלים מהמחלה הכרונית הזאת", אמר סגן נשיא נובו נורדיסק והמדען הראשי של החברה, טומסן קרוגסגארד, בהודעה על הגשת התרופה לאישור. "אנחנו מאמינים שלסמגלוטייד במינון של 2.4 מ”ג פעם בשבוע יש את היכולת לחולל מהפך בניהול הרפואי של השמנה".
"התרופות החדשות לטיפול בהשמנה שברו את תקרת הזכוכית של ההפחתה המקסימלית במשקל, שעד עכשיו עמדה על עשרה אחוזים, ואיפשרו לנו לראשונה להגיע לשיעור דו־ספרתי של הפחתה במשקל ושימורה", אומר ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית והמרכז הרב־תחומי לטיפול בעודף משקל בבית חולים השרון.
גם ד"ר ליברמן מדברת על המהפכה של ההפחתה הדרמטית במשקל בזכות התרופות החדשות. "רואים את זה בקרב חולי הסוכרת שיורדים בצורה מהותית במשקל", היא אומרת. "כשעולים במינון משיגים אחוזי ירידה במשקל שהם דו־ספרתיים, שמגיעים לירידה ממוצעת של 19 אחוז, כשלמעלה מ־80 אחוז מהמטופלים מצליחים לרדת לפחות חמישה אחוזים במשקל".
כדי לשמר את ההישגים צריך לצרוך את התרופה לנצח?
"הבשורה הטובה היא שניתן לקחת את התרופה לנצח, אם רוצים. היא לא מסוג התרופות שצריך להפסיק אותן אחרי תקופה. כמובן שאם המטופל רוצה להפסיק לקחת אותה הוא צריך לקחת בחשבון שהאפקט על דיכוי התיאבון לא צפוי להימשך באותה עוצמה".
השמנה נחשבת כגורם סיכון לתחלואה במחלות כרוניות רבות, בהן סוכרת, מחלות לב וכלי דם ויתר לחץ דם, וקשורה גם בשיעורי תמותה גבוהים יותר ובתוחלת חיים קצרה יותר. משקל גבוה נחשב כגורם סיכון ל־12 סוגים שונים של סרטן, בהם סרטן השד.
לפי ארגון הבריאות העולמי, מספר האנשים שסובלים מהשמנה בעולם מגיע ל־1.9 מיליארד בני אדם. דוח ארגון הבריאות העולמי קבע שישראל נמצאת בין עשר המדינות המובילות בשיעור ההשמנה בעולם. על פי הדוח הזה, כמחצית מהישראלים בין הגילים 18 ל־64 סובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר.
הניסיון למצוא פתרון תרופתי להשמנה אינו חדש. לאורך השנים אושרו לשימוש תרופות רבות להורדת משקל, אך רובן הורדו מהמדפים מחשש שהן גורמות לנזקים בריאותיים. האחרונה שבהן הייתה בלוויק, שדווקא אושרה על ידי ה־FDA בשנת 2012 אלא שאז חזר בו מינהל המזון והתרופות האמריקאי והורה ליצרנית להורידה מהמדפים בשל ממצאים שהראו כי התרופה קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן מסוגים שונים, לרבות סרטן הלבלב, סרטן הריאות וסרטן המעי הגס. גם משווקת בלוויק בארץ, טבע ישראל, הפסיקה למכור את התרופה.
התרופות הראשונות להרזיה הורדו מהמדפים כבר בשנת 1997 לאחר שהוכח כי הן פוגעות במסתמי הלב. תרופה בשם סיבוטראמין (שנמכרה בישראל בשם רדוקטיל) העלתה את הסיכון לאירועי לב ולשבץ ותרופה אחרת, רימונבאנט (שנמכרה כאן כאקומפליה) העלתה סיכון לחרדה, לדיכאון ולמחשבות אובדניות.
ענקית הפארמה Servier, חברת התרופות השנייה בגודלה בצרפת, הועמדה לדין בפריז לאחר שנטען שהסתירה תופעות לוואי בתרופה שפיתחו לסוכרת וששימשה לירידה במשקל במשך יותר מ־30 שנה. התרופה, מדיאטור שמה, גרמה על פי ההאשמות למותם של בין 500 לאלפיים בני אדם לפני שהורדה מהמדפים בשנת 2009.
מכל ארסנל התרופות שהתיימרו לגרום לנו לרזות נותרו בישראל היום רק שלוש: שתיים מהן, קסניקל ורזין, נמצאות בשימוש כבר שנים רבות ויש להן מגבלות שונות. האחרונה, סקסנדה, אף היא מתוצרת נובו נורדיסק, שאושרה לשימוש בישראל במאי 2016, שימשה גם היא תחילה כתרופה לסוכרת והיא ניתנת כזריקה יומית ולא שבועית. בשילוב עם דיאטה ופעילות גופנית, התרופה מסייעת להפחתה של כ־4.5 אחוזים מהמשקל ההתחלתי במשך שנה של טיפול לעומת טיפול בתרופת דמה.
בנוסף, נמצאות בשלבי פיתוח שונים עוד כמה תרופות הרזיה המשלבות מספר חומרים הפועלים על הורמונים שונים שקשורים לרעב. לפני שנה וחצי אושר לשימוש בארה"ב תכשיר בשם פלניטי, שנלקח עם כוס מים ומכיל חלקיקים שמתרחבים בקיבה וגורמים לתחושת מלאות לפני הארוחה.
"כל התרופות האלה הן רק הפתיח. בקנה כבר יש שילוב של ההורמון המדובר עם הורמונים אחרים שיחזקו את ההשפעה שלו עם תופעות לוואי קלות יחסית", אומר ד"ר דיקר, המשמש גם כיו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר.
"השנים האחרונות היו שנים של פריצות דרך בתחום הזה, שנובעות מפיתוח של תרופות ממשפחת האינקרטינים, שהסקסנדה והאוזמפיק משתייכות אליה", מסבירה ד"ר ליברמן ומוסיפה גם היא ש"בצנרת יש תרופות נוספת שמבוססות על המנגנון הזה ומצליחות לעשות עבודה מאוד משמעותית של דיכוי התיאבון".
ומה לגבי הבטיחות שלהן? הרבה תרופות מבטיחות נפלו על הסעיף הזה.
"יש לנו את כל הסיבות להאמין שהתרופות החדשות לא רק בטוחות מבחינת מחלות לב וכלי דם, הן אפילו מגינות עלינו. כשנותנים את התרופות האלה לחולי סוכרת הן מפחיתות את התחלואה הקרדיווסקולרית ולכן סביר להניח שהמינון היותר־גבוה לא יהיה מסוכן".
גם המחקר לגבי המנגנונים הגורמים להשמנה הולך ומתרחב, בניסיון להשיב על שאלות ביולוגיות מהותיות כגון מדוע קשה כל כך להוריד במשקל ומדוע רוב האנשים מעלים בחזרה את המשקל שהפחיתו. בשנה שעברה הקדישו מכוני המחקר הלאומיים בארה"ב סכום דמיוני של 931 מיליון דולר לחקר ההרזיה. המחקר הזה גילה, למשל, שבניגוד לרושם הרווח העובדה שאנחנו שמנים היא לא בהכרח באשמתנו.
"השמנה היא לא תולדה של אורח חיים אלא מחלה כרונית שמייצרת מחלות נוספות ויש לה השלכות רבות", אומר ד"ר דיקר. "התפיסה הרווחת של החברה, שאם תאכל פחות ותעשה יותר פעילות גופנית לא תהיה אדם שחי עם השמנה היא שגויה מיסודה ופוגעת ביכולת שלנו להעביר את המסר שהשמנה היא כשל פיזיולוגי.
"לאנשים שחיים עם השמנה יש בבסיס פחות הורמוני שובע ויותר הורמוני רעב ולכן הם אוכלים, כי הם פחות שבעים. יש פגמים פיזיולוגיים רבים שמסבירים את ההשמנה, את חלקם אנחנו מכירים וחלק לא. חלק מתווכים בכלל על ידי פגמים גנטיים, ולכן התפיסה החברתית שהשמנה היא גורם שהאדם שחי איתה שולט או אשם בה היא אבי אבות הטומאה. לאדם שחי עם השמנה יש אחריות על הבריאות שלו אבל אין לו אשמה".
ועדיין, למרבה הצער, נראה שאף תרופה לא תוכל לבדה לנצח את השילוב המסורתי המתיש של דיאטה ופעילות גופנית. "יש לנו אלגוריתם לטיפול בעודף משקל", אומר ד"ר דיקר. "מתחילים עם שינוי הרגלי חיים, אם זה לא מצליח עוברים לטיפול תרופתי. ואם גם הטיפול התרופתי נכשל, עוברים לניתוח בריאטרי מתוך הבנה שהשמנה היא מחלה כרונית שזקוקה לטיפול כל החיים".
"התרופות לא נועדו להחליף את השינוי באורחות חיים, כי צריך לזכור שאם הבן אדם לא יפסיק לאתגר את התרופה במזון עתיר קלוריות הוא יצליח לנצח אותה, כמו שאנשים מנצחים את הניתוחים הבריאטריים", אומרת ד"ר ליברמן. "התרופות מסייעות לבצע את השינוי באורח החיים שלאנשים קשה לעשות בלי עזרתן. אדם שעושה את הדברים ללא עזרה יכול להתעייף עם הזמן. התרופה עושה את התהליך הרבה יותר קל והסיכוי שיחזיק את המאמץ לאורך זמן יותר גדול. מי שמשנה את אורח החיים שלו יקבל יותר תמורה בעד האגרה".
