עד היום כבר פורסמו מאות מחקרים וספרים על אושר, אבל למרות זאת שאלת האושר ממשיכה להעסיק אותנו ולסקרן את כולנו. מה גורם לנו להיות מאושרים? יש מי שטוען שזו אופטימיות שאנחנו נולדים איתה, ויש מי שטוען שמדובר בסוג של כישרון נרכש. כיום כבר ידוע גם ש"מדדים" אובייקטיביים כמו מעמד חברתי וכסף לא מנבאים אושר, אם כי הם בהחלט יכולים לעזור.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- להתרחק מקולגות, להימנע מסקס: הפרעת האישיות שלא הכרתם
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני כארבע שנים פורסם הספר בעל השם המוזר The Little Book of Hygge: Danish Secrets to Happy Living וכבש את העולם בסערה. הוא נמכר במיליוני עותקים בכל העולם, והמחבר שלו, מייק וייקינג, הפך בן לילה למומחה לתחושה החמקמקה שכולנו שואפים להשיג כל חיינו - אושר. הספר יצא לאור גם בארץ תחת השם "הוּגֶה: סוד האושר של הדנים" (הוצאת מודן), והנוסחה שווייקינג הציע בו הייתה שונה לחלוטין מכל מה שהיה ידוע עד אז. הוא טען שהאושר שלנו הוא בעצם שאיפה להוּגֶה - מילה דנית שמשמעותה פשטות, נוחות והתמקדות במוכר ובאהוב. הספר זכה להתעניינות רבה ברחבי העולם גם בזכות העובדה שתושבי דנמרק מדורגים במקום הראשון במדדי האושר של האו״ם ושל ה־OECD.
הוגה, שהיא בדיוק ההפך מחיים עתירי מתח ולחץ, היא השאיפה של הדנים. הם מנסים ליצור סביבת מגורים שיש בה הוּגֶה, ליזום מפגשים חברתיים עם הוּגֶה ואפילו להכין מתכונים הוּגֶליים. בעזרת הספר הזה, וייקינג, שעומד בראש המכון לחקר האושר בקופנהגן, הצליח לשכנע את העולם שאפשר להגיע לחוויה הוּגֶלִית גם מחוץ לגבולות סקנדינביה.
מאז פרסום הספר נערכו מחקרים נוספים במכון לחקר האושר בקופנהגן שניסו להעמיק את הידע בהשגת אושר. מחקרים אלה ואחרים אוגדו לספר חדש של וייקינג שיצא לאור לאחרונה וכבש שוב את רשימות רבי־המכר היוקרתיות: Happy Moments: How to Create Experiences You’ll Remember for a Lifetime ("רגעים של אושר: איך ליצור חוויות שנזכור במשך כל חיינו", בתרגום חופשי). הספר החדש מסכם גם את אחד מהמחקרים הגדולים שנערכו על אושר במכון, והמסקנה שלו היא שאנשים מאושרים הם כאלה שמחזיקים בזיכרונות חיוביים ונוסטלגיים מהעבר שגורמים להם לחוש בטוחים בעצמם ושבעי רצון מהחיים. או אם תרצו: לפי המחקר, זיכרונות חיוביים הם אלה שיוצרים תחושת אושר ומשמעות.
השאלה המתבקשת מכאן היא: איך יוצרים זיכרונות חיוביים? האם זה בידינו בכלל? האם אנחנו יכולים לשלוט בזיכרונות שלנו ולעצב אותם לפי רצוננו? למרבה השמחה, התשובה של וייקינג לתהיות האלה היא חיובית. בספר הוא מציע כמה דרכים להסתכלות חיובית ואופטימית על החיים, שלעתים מתמצה במציאת האיזון בין זיכרונות טובים לזיכרונות רעים.
אחד הממצאים המעניינים שעלו מהמחקרים הוא שרגעי האושר נמצאים דווקא ברגעים הפשוטים בחיים. אירועים כמו לידת ילד או נישואים מרגשים מאוד וגורמים לתחושת אושר, אבל כששאלו מאות אלפי אנשים בכל העולם את השאלה: "מה היו רגעי האושר בחייכם?", הרוב ייחסו חשיבות רבה יותר לרגעים קטנים וספונטניים בחיים (היה אפשר לציין יותר מאירוע אחד).
במחקר נמצא ש־23% מרגעי האושר נחוו באירועים יוצאי דופן כמו טיול במדינה שהמשתתפים מעולם לא ביקרו בה, 37% נחוו באירועי חיים מרכזיים כמו לידה ונישואים, אבל רוב רגעי האושר - 62% - נחוו דווקא בעת פעילויות פשוטות כמו עזרה לאדם אחר שהעריך זאת מאוד, שחייה בים שזכורה כרגע נעים במיוחד או התגברות על בעיה קשה ומציקה. במילים פשוטות: נמצא שברוב המקרים האושר נמצא באירועים הקטנים של החיים.
מה מייחד אנשים מאושרים? הזיכרונות שלהם. מחקרים מצאו שאנשים שמרבים לדבר על הזיכרונות שלהם, בעיקר החיוביים שבהם, מאושרים יותר ומרוצים מחייהם. לעומת זאת, אנשים שמתרכזים בזיכרונות הרעים שלהם, או לא עוסקים בזיכרונות כלל, מאושרים פחות. לכן ההמלצה בספר החדש היא להשקיע בזיכרונות הטובים ולדבר עליהם באריכות. נמצא גם שהזיכרונות המאושרים ביותר שלנו מערבים ברוב המקרים אנשים נוספים. זה לא חייב להיות אירוע רב משתתפים, אלא גם רגע אחד שבו הילדה שלכם אומרת לכם בפעם הראשונה שהיא אוהבת אתכם או מצהירה שהיא ממש מאושרת.
גם חוויות עם בעלי חיים, בעיקר כלבים, גרמו לאנשים אושר רב והותירו זיכרונות נעימים של קרבה ואהבה. באופן מפתיע, נמצא גם שדווקא מאבקים הם פעמים רבות הבסיס לזיכרונות טובים שמבטאים נחישות, התמדה והתגברות על קשיים. "הזיכרונות שלנו הם המהות שלנו, הם הבסיס של האישיות שלנו, הם הדבק שעוזר לנו להבין מי אנחנו", מסביר וייקינג בספר, "ולכן כדאי לנו להשקיע בהם. הם הכוח המניע שלנו, הם מעצבים את מי שאנחנו ואת איך שאנחנו מתנהגים. הם משפיעים על מצב הרוח שלנו ועל החלומות שלנו". לטענתו, ככל שמשקיעים ומתארים יותר את הרגעים המאושרים שחווים בחיים, כך מרגישים מאושרים יותר עכשיו.
לכולנו קורים רגעים מביכים. רגעים שהיינו מעדיפים לשכוח ובהם רצינו לקבור את עצמנו באדמה ולא להיות בחברת אנשים אחרים יותר לעולם. אבל לטענת וייקינג, הפתרון להתמודדות עם אירוע כזה הוא דווקא לדבר עליו ובדרך זו להפחית מהעוצמה. הוא אף מספר בספר על אירוע מביך מעברו: הוא היה בדרכו לראיון טלוויזיה חשוב באנגליה, לתוכנית עם רייטינג גבוה מאוד ששודרה בשידור חי ונועדה לקידום הספר שלו "הוגה".
"המו"ל שלי אמר לי לפני התוכנית לא לפשל, אבל בפועל זה מה שעשיתי, פישלתי בגדול", הוא כותב. "מנחי התוכנית דיברו איתי על הספר, ואז עלה נושא הסדרה הדנית 'הגשר', שזוכה לפופולריות רבה בכל העולם. המנחה ביטא את המילה "הגשר" בדנית (Broen) באופן מדויק ומרשים מאוד, ורציתי להחמיא לו. אמרתי לו בשידור: 'אני מבין שצפית הרבה בסדרה הגשר בדנית'. המנחה החל לצחוק במבוכה וכך גם כל שאר הנוכחים באולפן. הם רצו לסיים את הריאיון במהירות ולא הבנתי למה. רק אחר כך הבנתי שביטאתי את המילה 'הגשר' באנגלית באופן לא נכון, כך שהמנחה הבין שאני שואל אותו: 'האם אתה צופה בהרבה פורנו בדנית?'. מובן שלא יכול להיות מביך יותר מזה. הדרך שלי להפוך את הרגע הנורא הזה, שבו באמת רציתי לקבור את עצמי באדמה, היה לשתף אותו עם אנשים אחרים, וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. זו הדרך להפוך זיכרונות קשים ומביכים למשעשעים באופן שגורם לנו לראות את עצמנו באופן פחות רציני. שיתוף אירועים מביכים מעברכם יגרום להם לאבד מהכוח השלילי שלהם ויעזור לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם".
לכל אחד מאיתנו היו רגעים קשים בחיים, זיכרונות של תקופות טובות פחות. וייקינג מספר על עצמו שלפני 20 שנה, בהיותו בן 20, הוא איבד את אמו בגלל מחלה קשה. הזיכרונות שלו מהתקופה שבה הייתה חולה אינם נעימים. איך מתמודדים עם רגעים קשים ועצובים בחיים? השיטה שהוא מציע בספר היא לחוות אותם, אבל לא לשקוע בהם יותר מדי אלא להשתדל להתמקד באירועים חיוביים. לדבריו, כשהעצב משתלט עליו בגלל אירועים כמו המוות של אמו, הוא מנסה ככל יכולתו להיזכר בחוויות טובות ואופטימיות איתה. אין סיבה להדחיק או "לשכוח" את העצב, אבל כדאי לנסות לחשוב באופן חיובי ככל האפשר, או לנסות לאזן אותו עם מחשבות על חוויות אופטימיות וחיוביות.
במחקרים שנערכו על ידי המכון לחקר האושר נמצאה פעולה יעילה שכל אחד יכול לעשות כדי להתמודד עם דיכאון - העלאת זיכרונות מאושרים מהעבר. בספר צוטט מחקר שנערך על ידי המכון בעזרת ד"ר טים דאלגליש, פסיכולוג קליני מאוניברסיטת קיימברידג', שהחל לטפל באנשים עם דיכאון בעזרת זיכרונות מאושרים.
במחקר שערך הוא ביקש מאנשים הסובלים מדיכאון לנסות לשחזר 15 אירועים מאושרים מעברם. התרגיל הזה דורש מאמץ כי אנשים שסובלים מדיכאון נוטים לסרב לבקשות מהסוג הזה, אבל הפסיכולוגים במחקר עזרו למטופלים להיזכר ברגעים מאושרים בחייהם ולדבר עליהם ממושכות - ואף להפוך אותם למוחשיים יותר באמצעות שאלות כמו: מה היה מזג האוויר באותו יום? איזה ריח היה במקום? מה אכלתם ואיזה טעם היה לו? הפסיכולוגים ניסו לגרום למטופלים לזכור את אותן חוויות חיוביות שגרמו להם לאושר ולנסות לשחזר אותן כל יום. תוצאות המחקר הראו שהמשתתפים שעסקו בזיכרונות מאושרים היו אופטימיים יותר, הרגישו טוב יותר, וחלק מסימני הדיכאון שלהם נעלמו. לעומת זאת, המשתתפים בקבוצת הביקורת לא חוו שיפור כלשהו במצבם הנפשי.
זיכרונות נעימים מהעבר קשורים למקומות מסוימים. אם יש לכם זיכרונות שקשורים למקומות מסוימים מעברכם, נסו לחזור ולבקר בהם בדמיונכם. אנשים רבים מדווחים שזה גורם להם להרגשת אושר ותחושה טובה שמשפיעה עליהם הרבה אחרי תום הביקור.
וייקינג מספר בספר שהוא מפנה זמן לזיכרונות נוסטלגיים נעימים כמו בית הקפה שהוא עבד בו בקיץ כנער. הוא מנסה לזכור עד כמה הוא שמח מטיפ שהוא קיבל. הוא גם התקשר לאנשים שמתגוררים בבית שהוא גדל בו כילד וביקש לבקר בבית. גם ביקורים בבית הספר שלמדתם בו או גינת משחקים שאתם זוכרים לטובה ישפיעו לטובה על הזיכרונות הטובים שלכם. כשאתם נמצאים במקום כזה, נסו להיזכר בכמה שיותר פרטים: מי הוציא את הארוחה מהתנור? מה לבשתם? איזה ריח היה באוויר?
זה יכול להיות בחודש מסוים בשנה או כחלק מחופשה. ביקור במקום שלא הייתם בו מעולם, במיוחד כזה שעניין אתכם מאז ומתמיד, ייזכר אצלכם במוח כעוד זיכרון נעים שיתרום לתחושת האושר שלכם. זה לא חייב להיות טיול יקר לחו"ל. זה יכול להיות טיול של כמה שעות עם פיקניק בטבע או אכילת אוכל רחוב. השקיעו מחשבה בבניית זיכרונות חדשים שיעשו לכם טוב.
רוב האנשים חוששים מהתחלות חדשות: אוניברסיטה, מקום עבודה חדש, הסבה מקצועית, תחילת מערכת יחסים. הימים הראשונים מפחידים ומלאים בחששות עד שאנחנו שוכחים ליהנות מהם. אבל מחקרים שנערכו על ידי המכון לחקר האושר מצאו שאנו נוטים לזכור במיוחד את הימים הראשונים של חוויות חדשות. הימים האלה בדרך כלל לא מאושרים במיוחד בגלל החששות הרבים, אבל אחרי שהפחדים מתפוגגים אנחנו נוטים לזכור את הימים הראשונים לטובה. אלה יכולים להיות פגישה ראשונה או יום ראשון בעבודה. אם אתם לפני התחלה חדשה, מכל סוג שהוא, נסו לייצר מראש זיכרון טוב של הימים האלה ולהתייחס לחרדות מהתחלה חדשה בפרופורציות הנכונות. זכרו שאתם חוששים, אבל זה יכול להיות אחד מהימים שתזכרו לטובה כל חייכם.
עומדים בפני חוויה חדשה, טיול מיוחד או אירוע חשוב? אם אתם רוצים לזכור אותם היטב, כדאי לנסות להשתמש בכל החושים שלכם - לא לזכור רק באמצעות חוש הראייה אלא גם מגע, ריח וטעם. במחקרים נמצא שהזיכרונות החזקים ביותר הם אלה שקשורים בכל החושים. אם תגייסו את כל החושים ליצירת הזיכרונות האלה, יהיה לכם קל יותר להיזכר בהם שוב ושוב.
גם אם אתם מאלה שאוהבים לדבוק בישן ובמוכר, חשוב לנסות טעמים חדשים בטיולים שתרצו לזכור. וייקינג עצמו מספר שהפעם הראשונה שבה הסכים לטעום מנגו זכורה לו היטב כי היא אירעה במהלך טיול מהנה. "חוש הטעם משחק תפקיד חשוב מאוד בזיכרונות שלנו", הוא כותב בספר, "והרגע שבו טעמתי מנגו היה מפתיע מאוד, כי המחשבה הראשונה שעלתה בי הייתה: 'איפה היית כל חיי?', זה כל כך טעים. זיכרון טעם המנגו גרם לי לזכור את הטיול טוב יותר. לכן מאז ומתמיד אני משלב בטיולים טעמים חדשים, גם אם אני חושש מהם בתחילה".
העצה הכי מהירה ויעילה לשיפור יחסים זוגיים היא להיזכר ביחד בתקופות מאושרות. זיכרונות כאלה יזכירו לכם נשכחות ויגרמו לתחושת קרבה מחודשת. אתם יכולים לדבר על התקופה שבה התאהבתם, מה הרגשתם זה כלפי זו? מה לבשתם? כדאי מאוד גם לנסות ללכת ולבלות במקום שבו ביליתם בתחילת היחסים, לשבת באותם מקומות, להזמין את אותם מאכלים ולנסות לשחזר את רגעי האושר המשותפים. מחקרים שנערכו במכון מצאו שביקור במקומות שעשו לנו טוב בעבר וקשורים בחוויות מאושרות גורמים לחוויה חוזרת.
מכירים את זה שאתם עושים לילדים יום כיף, אבל בסוף היום לא מסכימים לקנות להם עוד בלון, והם כועסים ומאמינים שהכל היה גרוע וכל היום־כיף לא היה כיף בכלל? מחקרים רבים שנערכו על ילדים ועל מבוגרים חושפים עובדה מעניינת: אנשים זוכרים בעיקר את הסוף של אירועים. לכן, אם אתם יוזמים יום כיף או אירוע אחר, אל תשכחו לשים דגש על סוף האירוע. ואם יש לכם הפתעה או מתנה, העניקו אותה בסוף האירוע. בדרך הזאת תעניקו למשתתפים לא רק מתנה אלא גם זיכרון מאושר שילווה אותם הרבה אחרי האירוע.
