אור שונאת לאחר. איחורים מכניסים אותה לחרדות של ממש. כדי להימנע מכך, היא נוהגת לצאת מהבית זמן רב מראש, גם אם הדבר עולה לה באובדן שעות שינה, בעייפות מצטברת ובתפקוד לקוי בהמשך היום. המחשבה על איחור גורמת לאור מצוקה, וגם כשהיא מגיעה בסופו של דבר בזמן היא מתוחה – ולוקח לה זמן להירגע.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- "אין לי מספיק כוח רצון": איך משנים הרגלים?
דייקנות נתפסת כתכונה חיובית, כזו שכל אחד היה רוצה לסגל לעצמו. עמידה בזמנים נתפסת כמתן כבוד לזולת – בעוד שאיחור נחשב לעלבון. בכל זאת, מסתבר כי יש לדייקנות גם צד אחר, הרבה פחות נעים.
"היבט שלילי מרכזי בדייקנות מתבטא בתחושות שליליות בגלל איחור פוטנציאלי. חשש מאיחור ודפוסי חשיבה בעייתיים מובילים למצוקה, דריכות, אשמה, תסכול, חרדה, לחץ ודאגה", מסבירה צופית טסלר, מתאמת טיפול בכירה במכון טמיר וסטודנטית לתואר MA בפסיכולוגיה קלינית במרכז הבינתחומי. "זה יכול להתבטא גם בתסמינים פיזיים כמו דופק מהיר. היבט שלילי נוסף הוא פגיעה בתפקוד בעקבות דייקנות. דוגמאות לכך הן חוסר בשעות שינה בעקבות יציאה מוקדמת מדי מהבית, קושי להירדם מתוך דאגות הקשורות להגעה בזמן יום למחרת, התעוררות מתוך שינה במטרה לבדוק מה השעה ולוודא שהשעון המעורר לא צלצל, עיסוק מתמיד בתכנון דרכי הגעה מבלי לשהות ברגע הנוכחי ובזבוז זמן בגלל התאמצות מרובה בתכנון לוח זמנים".
"חרדה מפני איחורים עלולה לפגוע גם במצב הרוח", מוסיפה טסלר. "הנושא של ניהול לוחות זמנים יכול להטריד מאוד, ובין אם האדם יאחר בכמה דקות ובין אם הוא רק חושב שהוא עומד לאחר, זה עלול לפגוע במצבו הרגשי ולגרום לו לחוש עצבנות וכעס - גם אם בפועל לאיחור שלו אין כל השלכות".
לפני שנבין כיצד מתמודדים עם ההיבטים השליליים של דייקנות, ראוי להאיר גם על הצדדים החיוביים של התכונה הזו ולהבין מהם שורשיה. "דייקנות היא התנהגות חברתית חשובה במגוון תחומי חיים, המתבטאת בהגעה בזמן למקומות ובהימנעות מאיחורים. היא חיונית על מנת לפתח ולחזק מערכות יחסים מספקות ולהצליח במסגרות כמו עבודה ולימודים. בנוסף לגורמים חיצוניים המשפיעים על הגעה בזמן למקומות (כמו למשל הגעת אוטובוס), יש השפעה רבה גם לאישיותו של האדם על מידת דייקנותו", אומרת טסלר. אם כבר נגענו במעורבות של גורמים חיצוניים בדייקנות, כמו למשל תחבורה ציבורית, אנשים דייקנים יעדיפו שלא להסתמך עליהם ותמיד לשלוט בעצמם על השעה שבה הם יגיעו.
טסלר מוסיפה כי דייקנות מאפשרת לפרט להתחיל את משימותיו ברוגע, בהשוואה לאדם שמאחר. בנוסף, יש לה השפעה חיובית על סיטואציות בינאישיות. לדוגמה, כשאדם מדייק בהגעה למקום עבודתו או ללימודיו עשויים לחשוב עליו שהוא מחויב, מקצועי, משקיע מאמץ ונותן כבוד לאחרים, וכן שיש לו נכונות לשתף פעולה. כל אלו מקדמים את האמון בו. דוגמה נוספת היא השפעתה החיובית של ההגעה בזמן למפגשים חברתיים. כשאדם מגיע בזמן, אין צורך להמתין לו ויש אווירה נעימה.
"הדייקנות מושפעת מתהליכים המתרחשים במוח. זה בא לידי ביטוי בכך שתפקודים ניהוליים אחראיים על מידת הדייקנות של האדם. אלו הם תהליכי שליטה קוגניטיביים הנמצאים באונה המצחית של המוח (קורטקס קדם-מצחי), ושלא נמצאים אצל שאר היונקים", מסבירה אביבית בנגון כהן, עובדת סוציאלית קלינית וקב"נית במכון טמיר, את התהליכים הגופניים שמשפיעים על הדייקנות. "התהליכים האלו אחראים ליכולות העיבוד, ההתמדה ושינוי החלטות ופעולות, והם חלק חשוב מהמסוגלות לתכנן ולקבל החלטות שישפיעו על מידת הדיוק, בין היתר.
"עם התפתחות הגלובליזציה, המעבר ממקצועות שהיו קיימים במרחב הפתוח, כמו למשל חקלאי, למקצועות המחייבים ישיבה ממושכת במשרד משפיע על הצורך בדייקנות. מעבר לכך, המקצועות המודרניים משפיעים על יכולת הקשב והריכוז. למשל, עומס במשימות בעבודה עשוי לפגוע במידת הדיוק הנדרשת", מסבירה בנגון-כהן, ומוסיפה כי לא רק לסביבת עבודתו של הפרט ישנה השפעה על מידת דייקנותו, אלא גם להבדלים בין חברה אחת לשנייה: "התרבות הרוסית למשל מעודדת את הצורך בדייקנות, ורואה בחוסר בדיוק זלזול. לעומת זאת, בתרבות הישראלית, המאופיינת באמרה 'יהיה בסדר', ערך הדיוק הוא לא משמעותי ואף עשוי להיתפס כפראייריות".
מודל מוכר בפסיכולוגיה הוא מודל חמש התכונות הגדולות, המורכב מחמש תכונות בעלות השפעה ניכרת על אישיות האדם ועל התנהגותו. על פי טסלר, ישנו קשר בין שלוש מתכונות אלו לבין דייקנות: מצפוניות, נעימות ונוירוטיות.
1. מצפוניות - תכונה המתבטאת בנטייה לפעול למען מטרות, להיות ממושמעים ושקולים ולשמור על סדר, אמינות וצייתנות. אנשים מצפוניים נוטים להיות דייקנים מתוך יכולת ומוטיבציה להגיע בזמן. הם מחזיקים ביכולת ארגונית ומשמעת גבוהות. בזכות אותם כישורים הם זוכרים את תוכניותיהם ומסוגלים לפעול למען מטרותיהם (למשל לקום מוקדם). לא רק שהם מגיעים בזמן, הם אף מקדימים בשל זהירותם והתחשבותם בגורמים חיצוניים שעלולים לעכב אותם (כמו שהייה בפקקים).
2. נעימות - תכונה הכוללת אלטרואיזם, שיתוף פעולה, אדיבות, צניעות, רגישות ואמינות. תכונה זו באה לידי ביטוי בדייקנות, בכך שהאדם מייחס חשיבות לנורמות חברתיות ולצורכי האחר. לכן, חשוב לו להגיע בזמן כדי שאחרים לא יצטרכו להמתין לו.
3. נוירוטיות - אנשים נוירוטיים מתאפיינים בחרדה, בדיכאון, בחוסר ביטחון, באימפולסיביות, בפגיעות ובעצבנות. בעקבות רגישותם הרבה, יציבותם נוטה להתערער בעת מצבי לחץ. אנשים אלו נוטים לדייק מכיוון שהם מתאפיינים בדאגה, בזהירות ובמודעות עצמית - הם מעדיפים להזדרז על מנת להימנע מאיחור, שנחווה עבורם כמצב לא נעים הגורם להפניית תשומת לב אליהם ולביקורתיות כלפיהם.
כפי שאפשר להבין מסעיף 3, דייקנות נקשרת גם בחרדה. טסלר נוקבת בכמה סיבות לחרדה מאיחורים אצל דייקנים: 1. קושי בהתמודדות עם חוסר שליטה; 2. צורך לרצות אחרים וחשש מהותרת רושם שלילי; 3. הפרעות חרדה שונות שמהן סובל האדם, המשפיעות עליו גם בתחום הדייקנות - לדוגמה, אדם הסובל מחרדה חברתית יעדיף להימנע ממצב של מבוכה או מכך שישפטו אותו בגלל איחור.
הפרעה נוספת הקשורה בדייקנות היא הפרעת אישיות טורדנית כפייתית (OCPD), המוגדרת כדפוס אישיותי והתנהגותי טרוד המאופיין בסדר, בפרפקציוניזם ובשליטה. "אנשים עם הפרעה זו מאופיינים בנוירוטיות ובמצפוניות. בנוסף, אנשים עם OCPD מתאפיינים גם בצייתנות, בבקרה, בוויסות התנהגותי, במשמעת עצמית ובעיסוק בחוקים. לכן יש להם צורך מוגזם להגיע בזמן", מסבירה טסלר. "ההפרעה עלולה לנבוע משילוב של גנטיקה וחוויות אישיות. לדוגמה, היא עשויה להתפתח אצל אדם שבילדותו להוריו היו ציפיות מוגזמות ממנו - שהוא יהיה מושלם או צייתן. לחוויות אלו יש השפעה גם בגיל מאוחר יותר".
אז כיצד להתמודד עם חרדה מפני איחורים? טסלר ממליצה על תרגול מחשבתי. לדוגמה, במקום להתחרט על המצב שהוביל לאיחור, לנסות לחשוב מהו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות אם מאחרים. החשיבה על כך יכולה לערער דפוסי חשיבה לא רציונליים, משום שההשלכות של האיחור עשויות להיות מינוריות, אם בכלל. על כן, תרגולים אלו יכולים לסייע להירגע ולהפחית מצוקה. כמו כן, באמצעות השיטה הטיפולית מיינדפולנס (קשיבות) אפשר לפתח תשומת לב להווה ולהתמקד במה שקורה ברגע הנוכחי, במקום לדאוג לגבי מה שיקרה בהמשך. כך, בעת שאדם חרד מאיחור פוטנציאלי, הוא יכול לנסות לקבל את החוויות, המחשבות והרגשות מבלי להיות שיפוטי כלפיהן.
כמו כן, במקרים שבהם הדייקנות המופרזת פוגעת במצב הרוח ובהנאה מפעילויות יומיומיות ממליצה טסלר לפנות לטיפול רגשי. טיפול כזה מאפשר לבחון מדוע הדייקנות הפכה לבעייתית, ומאילו סיבות היא גורמת למצוקה ולקשיים בתפקוד. כך ניתן יהיה להבין אילו דרכי התמודדות הן המתאימות ביותר לסיטואציה.
"על מנת להיות במקום שבו הדייקנות מועילה, ואין לה היבטים שליליים, צריך לפתח תשומת לב ומודעות לכל מצב שבו מרגישים שהניסיון לדייק פוגע בחיים. כאשר אדם מבחין שלוח הזמנים שלו מנהל אותו, ולא להיפך, נפגעת איכות חייו", מוסיפה טסלר. "הדייקנות היא לא המטרה המרכזית בחיים, וצריך לשים לב שלא מתפספסים דברים חשובים ב'כאן ועכשיו'. באמצעות התבוננות פנימית וחשיבה על ההשפעות השליליות של הדייקנות ועל הסיבות להן אפשר לבחור כיצד להתמודד. חשוב לזכור שלאחר זה אנושי, וצריך לפתח חמלה עצמית".
ומה לגבי אלו שנמצאים בקצה השני של הסקאלה, המאחרים הכפייתיים? האם יש להם סיכוי להפוך לדייקנים? טסלר לפחות משוכנעת שכן. הדבר דורש כמובן שינוי בדפוסי ההתנהגות, ונכונות להשקיע בכך. "ישנן אסטרטגיות המאפשרות לפתח דייקנות לאורך זמן", מסבירה טסלר. "ניתן לקבל מוטיבציה ליצור שינוי באמצעות חשיבה על המחיר שהאיחורים גובים מהאדם. יש סיבות רבות שגורמות לאדם לאחר, וחשוב לזהותן. סיבות אפשריות הן הסחת דעת וקשיי קשב וריכוז, משמעת עצמית נמוכה, ניסיון לעשות כמה שיותר דברים בפחות זמן וזלזול במשך הזמן הנדרש לביצוע משימות. בהתאם לסיבות שגורמות לאיחורים, לכל אדם תתאים אסטרטגיה אחרת. אדם שמתעכב מכיוון שהוא עסוק בהשלמת משימות על הצד הטוב ביותר יצטרך להתמקד בהפחתת הפרפקציוניזם כדי לקדם דייקנות. לעומת זאת, אדם החושש לבזבז את זמנו אם יקדים יצטרך סיוע במציאת פעילויות פרודוקטיביות שיוכל לבצע אם יגיע מוקדם". השינוי, כמובן, לא יכול להתרחש רק בתיאוריה. יש לגבש דרכי פעולה פרקטיות שיאלצו את המאחר לדייק, כמו שימוש בתזכורות ובאפליקציות ומתן תשומת לב לפעולות המעכבות אותו.
