יום שלישי השבוע, נכנס מנהל בית החולים זיו, פרופ' סלמאן זרקא, לתפקיד פרויקטור הקורונה. בסיומו של טקס צנוע שנערך לכבודו בתל־אביב, הזמינו אותו אשתו ושלושת ילדיו לחגוג יחד את המינוי המכובד במסעדה. אלא שהחגיגה המשפחתית הזאת נדחתה, כי זרקא נאלץ להיפרד מהם ולמהר לישיבת קבינט הקורונה הדרמטית, שהסתיימה בהחמרת ההגבלות. "הודיתי להם והתנצלתי – ומשם נסעתי לדיון בירושלים", הוא אומר בריאיון ראשון מאז נכנס לתפקיד.
כתבות נוספות למנויים:
דחית בעבר את ההצעה להחליף את פרופ' סיגל סדצקי כראש שירותי בריאות הציבור, תפקיד שהיום ממלאת ד"ר שרון אלרעי פרייס. מה השתנה?
"אני מנהל בית חולים פריפריאלי. בתי החולים היותר קטנים ומרוחקים יש להם פחות 'שומן' ביכולת שלהם לתת מענה למצבי משבר, ולא חשבתי שנכון לעזוב את בית החולים באותה עת. אחרי שיצאנו מהגלים הקודמים, חשבתי שיש לי יותר זכות לבחור אם להישאר בזיו או להתגייס ולהיכנס מתחת לאלונקה הלאומית. וזה מה שעשיתי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
סיפרת שאביך ז"ל חלם עד יום מותו שתחזור להיות רופא הכפר בפקיעין, וזה לא קרה. תפקיד הפרויקטור מפצה על זה?
"גדלתי בכפר הדרוזי פקיעין למשפחה מרובת ילדים. ההורים חינכו אותנו ללמוד, להתפתח ולהתקדם. אחרי שלמדתי רפואה כעתודאי בטכניון, אבי ציפה שעם השחרור מצה"ל אחזור להיות רופא בכפר. החזרה שלי לצפון הייתה בהקשר הזה סגירת מעגל, כי מנהל בית החולים בצפת משפיע על כל האזור. אני מקווה שהוריי שנפטרו בינתיים מסתכלים עליי מלמעלה ומרוצים מהדרך שעברתי".
הריאיון עם זרקא נערך יום למחרת קבלת ההחלטה על הידוק המגבלות בקבינט הקורונה. התו הירוק הוחמר, רשימת המדינות המסוכנות התארכה, הורים לילדים מבודדים צריכים לשבת איתם בבית. אבל כל אלה איבדו את משמעותם לעומת הנושא האמיתי: הסגר. עזבו אתכם מבידודים, לונג־קוביד ואקמו. וריאנט דלתא מאיים לפגוע בציפור הנפש של כולנו: הכינוס המשפחתי הדו־שנתי לצורך זלילת גפילטע פיש.
נפתח בשאלת מיליון הדולר. האם את חגי תשרי נעשה שוב כל משפחה בביתה, או שעדיין יש סיכוי שנוכל לחגוג יחד?
"לצערי, אין לי תשובה לשאלה הזאת. אנחנו מנסים להעלות את מספר האנשים שיקבלו את המנה השלישית, וגם את מספר בני ה־12 שיקבלו מנה ראשונה. מדובר בחיסון בטוח ויעיל ועד לא מזמן, כשיעילות החיסון התחילה לרדת, חזרנו לחיים רגילים בזכות החיסונים האלה. צריכים לרכז את המאמץ עוד לפני שנת הלימודים ולפני החגים. אחד לא מחפה על השני. צריך את שני המאמצים האלה במקביל".
ואם היית צריך להמר? סגר או לא סגר?
"אני אופטימי. אני מקווה שבהובלת הממשלה, השלטון המקומי, קופות החולים, פיקוד העורף וצה"ל, אולי נוכל להגיע לחסינות יותר טובה ונרוויח זמן מבחינת היכולת שלנו לחגוג יחד את החגים".
בשלב הזה יש לא מעט שטוענים שהסגר הוא בלתי נמנע. אתה לא מסכים עם זה?
"סגר הוא לא פתרון שרצים אליו מתוך מחשבה של 'בואו נוריד את השאלטר של המדינה', יש כאן מורכבות גדולה. צריך לחשוב על זכויות הפרט, על המוגבלים ועל בעיות נוספות. הבחירה של ראש הממשלה, שר הבריאות והקבינט היא לנסות ולהימנע מסגר. זה בידינו, ביד הציבור. מיליון ומאה אלף איש יכולים להתחסן. אין פתרון קסם. ככל שיהיה חיסון לגילים היותר צעירים ואנשים ייענו לו, זו תהיה הדרך שלנו לחזור ליהנות מהחיים".
ובכל זאת, אנחנו הראשונים בעולם שנותנים מנת דחף של החיסון, עוד בטרם ניתן לה אישור מהרשויות הרגולטוריות. אתה לא חושש שהפכנו להיות מעבדת הניסויים של העולם?
"ממש לא. אין בעיה לשבת בצד ולומר 'זה המצב, אנחנו לא נעשה כלום עד שנקבל אישור מארה"ב ומאנגליה', אבל אפשר גם אחרת. הביקורת לגיטימית, אבל צריך לזכור שההחלטה נועדה להגן על אנשים. כשירחיבו את הקריטריונים לקבלת החיסון הזה, אהיה הראשון שיעמוד בתור עבורו".
יש הטוענים שישראל בחרה במדיניות הספיגה – יידבקו כמה שיידבקו, ימותו כמה שימותו. כמה חודשים קשים והסיפור הזה מאחורינו.
"אני לא מסכים שהממשלה החליטה שלשם הולכים. הפנמנו כבר שהקורונה היא מחלה קטלנית. יחד עם זאת, יש גם רצון לגיטימי של הדרג הפוליטי להמשיך לקיים את המשק ואת מערכת החינוך. מצד אחד להציל חיים, לצמצם מגעים ולמנוע הדבקה; מצד שני, להמשיך ולאפשר את המשך החיים".
זו מטרה ריאלית, לחיות רגיל, או כמעט רגיל, תחת איום של נגיף אלים?
"בשבועות האחרונים התוצאה מראה שאנחנו מצליחים גם וגם. נכון, לבחירה הזאת יש מחיר. רואים עלייה בתחלואה ולכן יש כאן מערכת מורכבת עם הרבה משתנים. אנחנו עורכים הערכת מצב יחד עם החמ"ל הלאומי פעם ביום כדי למצוא את האיזון בין שמירה על השגרה לשמירה על העם".
הגל הרביעי איתנו כבר יותר מחודש. בינתיים, מספרי המאומתים והחולים במצב קשה עולים ועד השבוע לא היו באמת מגבלות. ייתכן שהממשלה מאוד מתמהמהת בתגובתה לאירוע הזה?
"אני לא אדם פוליטי ולא מחלק ציונים לממשלה. בראייה מקצועית הבחירה הנכונה היא לא לרוץ להכביד ישר על הציבור. תמיד נשאלת השאלה אם לא איחרנו. אם אחרי החגים נגיע לסגר אני מניח שתשאלי אותי, 'למה לא המלצת על צעדים יותר קשים?' אני לא עושה דברים בשביל ועדת החקירה. אנחנו צריכים לאזן בין הצרכים השונים. גם הכלכלה וגם שגרת החיים שלנו צריכות להיות על כף המאזניים".
הזכרת את החלק של הציבור בניסיון למנוע את הסגר. עד כמה הציבור אשם בעיניך במצב הנוכחי?
"אם הציבור לא יבין שיש לו אחריות ויפנים את הנקודה הזאת - שום פעולה לא תצליח. כולנו רוצים גם לשמוח, להתחתן, לחגוג וליהנות מהחיים וגם להצליח וללמוד. אני מבין שהתעייפתם, אבל אין פתרון של זבנג וגמרנו".
אתה יכול להסביר את חוסר שיתוף הפעולה של הציבור בישראל עם הנחיות הממשלה?
"כולנו עברנו תקופה לא קלה. כולנו בנינו ובצדק על התקווה שהחיסונים יוציאו אותנו מחושך לאור, וזה מה שבאמת קרה. החיסון שבנינו עליו התחיל קצת לזייף ולהראות לנו שאחרי מספר חודשים החיסוניות שלנו לא כפי שהייתה קודם, והדלתא לא כזה ממושמע. יש תקווה, והתקווה היא עדיין בחיסון. מצבנו יחסית לעולם עדיין טוב".
איך מגייסים יותר ממיליון סרבני חיסונים לקחת חלק במאמץ הלאומי להגיע לחסינות עדר? מה תעשו כדי לשנות את זה?
"חלילה מלקרוא להם סרבנים או לבקר אותם. לא כולם פועלים בקצב מהיר. יש כאלה שלוקח להם יותר זמן. יש מי שישבו על הגדר והמתינו לראות מה קורה עם החיסון. בשלב הזה, כשאנחנו יודעים שהחיסון גם יעיל וגם בטוח, אנחנו רוצים לפנות לאנשים שאולי לא התפנו לזה ולקרוא להם להתחסן. חייבים את כולם במלחמה הזאת".
בזמן שהממשלה גוררת רגליים, העומס על מערכות האשפוז בבתי החולים גדל במהירות. בעוד מחלקות הקורונה נפתחות מחדש בכל בתי החולים, התפוסה במחלקות הפנימיות ובמחלקות הילדים עולה. בתי החולים שלנו, מאיימים בכירים, קרובים לאי־ספיקה יותר מאי פעם, וקרב הרגע שבו ייאלצו לצמצם שוב בטיפולים הרגילים, אלה שאינם דחופים, כדי לעמוד בעומס. המשמעות היא שחולים במחלות כרוניות וקשות לא יקבלו את הטיפול המיטבי, ועשרות, אולי מאות אלפים אחרים, לא יאובחנו בזמן ועלולים לשלם בבריאותם ובחייהם על האיחור הזה. זה קרה בכל העולם, ועלול לחזור בקרוב מאוד גם אצלנו.
זרקא לא מכחיש את זה. "אנחנו לא מספיק משקפים לציבור את מצוקת מערכת הבריאות ובראשה מערכת האשפוז", הוא אומר. "אנחנו מצמצמים מחלקות אחרות, זה מה שעשיתי כמעט שנה בזיו כי אין לי צוות במחסן ואין לי כוחות מילואים. אמנם זכינו למחיאות כפיים במרפסות ולמטס של חיל האוויר - ואני לא אומר את זה בציניות - אבל המערכת מתוחה עד לקצה".
מערכת הבריאות תעמוד במאות, אולי אלפי, מאושפזי קורונה נוספים, במקרה הסביר מאוד שהתחלואה תמשיך לעלות?
"אני מאוד מקווה שהתקציב החדש יאפשר להגדיל את השמיכה הקצרה הזאת שכל חורף לא עמדה בשפעת, כך שהמערכת תוכל לקבל את המענה הראוי לה. יש לנו חיילי סיירת שממשיכים לעשות את עבודתם, וצריך לתמוך בהם".
יש מצב שנראה כאן את המראות הקשים שהיו באיטליה בתחילת המגפה?
"אנחנו לגמרי לא רוצים להגיע למצב שראינו באיטליה, של חולים שוכבים בכניסה למיון ולא יכולים לטפל בהם. בתמיכת ראש הממשלה אני מנהל כרגע שיח מול הצבא לראות כמה מתוך הכוח הרפואי בחיל הרפואה אפשר לגייס לבתי החולים, כפי שנעשה בגלים הקודמים ברמב"ם. החלופה השנייה היא לתגבר את המערכת בתקנים ובאמצעים נוספים. ככל שכמות חולי הקורונה תעלה נצטרך לתת פחות שירותים שאינם דחופים".
לפי ההערכות שלכם, עד כמה קרובה מערכת האשפוז לאי־ספיקה?
"אני לא חושב שאנחנו נמצאים במצב שצריך להוריד את השאלטר. אני מאוד רוצה להאמין שבעזרת מבצעי החיסונים, למבוגרים ולצעירים, המצב ישתפר בקרוב. הקופות הרימו את הכפפה ותוך שלושה ימים פתחו כמעט 400 נקודות חיסון בכל הארץ. אני מקווה שבעזרת הכלים האלה נוכל לתת מרווח נשימה למערכת הבריאות וגם לנו האזרחים".
מתי נדע אם התוכנית הזאת עובדת?
"אני מאמין שתוך עשרה ימים נוכל להיות במקום שבו נוכל לשדר לציבור אופטימיות מבוססת נתונים".
תחילת אוגוסט, חגיגת הטיסות בעיצומה. אתה בעד לסגור את נתב"ג?
"צריכים לנהל שיח עם הציבור, לא הכול צריך להיות בכפייה. פנינו לציבור ונפנה שוב ונאמר: יש כאן מגפה שמתפשטת. תסתכלו על יוון, טורקיה, אנגליה, ארה"ב ואפילו סין. אין מקום שאין בו קורונה".
עד היום זה לא עבד.
"אני מבין שהציבור נמצא באפקט ריבאונד אחרי ששנה לא נסע לחו"ל. גם אני הייתי רוצה לטוס, אבל לא אסע וגם הילדים שלי לא ייסעו. אם החלטתם בכל זאת לנסוע, קחו בחשבון שחובתכם להגן על האזרחים שנשארו בארץ, על אלה שלא נסעו, כדי שלא נביא וריאנטים - ולמלא אחר ההנחיות".
מה המלצתך לקראת עונת הנסיעות לאומן?
"בכל התחומים הבחירה היא לנסות לאפשר לנהל שגרת חיים ככל הניתן, וגם בסוגיה של אומן אנחנו מנסים למצוא מתווה שיהיה מותאם למצב התחלואה באותם ימים, גם אצלנו וגם באומן. אנחנו בונים בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה החרדית, עם שר הדתות ועם הדסק החרדי במשל"ט (מרכז השליטה והבקרה) תוכנית שתאפשר למחוסנים ולמחלימים לטוס, בתנאי שיקיימו בדיקה לפני שעוזבים את הארץ ובדיקה שם לפני שחוזרים, ותוך הגבלת מספר האנשים שיכולים לנסוע. אני מדגיש שכל זה תלוי במצב התחלואה, ייתכן שהם בכלל לא יסכימו לקבל תיירים מישראל. אני לא ממליץ כרגע לאף אחד לקנות כרטיס טיסה".
גם התחלואה במגזר הערבי מזנקת, בעקבות חג הקורבן וחגיגת הנסיעות לטורקיה.
"הקמנו את הדסק הערבי מחדש, פנינו לראשי המועצות וקיימנו איתם פגישות ושיחות. ביקשנו שיפתחו מחדש את החמ"לים ואנחנו מסייעים להם במבצעי החיסון על מנת לשפר את החיסון במגזר הערבי".
מה לגבי המגזר החרדי? הם כבר הודיעו שימשיכו כרגיל כי אין אצלם תחלואה גבוהה.
"גם התחלואה במגזר החרדי מתחילה לעלות שוב, אולי לא בקצב גבוה אבל היא כבר קיימת. חלק מהפעילויות שאנחנו מתכננים הן בדיקות סרולוגיות לילדים. הנחת העבודה אומרת שנמצא אצלם יותר חיוביים שחלו בגלי התחלואה הקודמים".
הם משתפים איתכם פעולה?
"יש לנו אותה מטרה. אני מאמין שהדברים מתקדמים בכיוון הנכון".
מה לגבי חיסונים בבתי הספר? השרה שאשא־ביטון מתנגדת בתוקף לנושא הזה.
"חיסונים בבתי הספר הם דבר שקיים שנים רבות ויש בהחלט מקום לבחון אותם. אבל מה שחשוב הוא המהות, והמהות היא שכמה שיותר יתחסנו. שרת החינוך רואה את הדברים עין בעין איתנו שכן החיסון יעיל ונכון גם לתלמידים וגם למורים. יש לנו חודש, וחשוב שכולם ירכזו את המאמצים לחסן את הילדים ואת המורים לפני פתיחת שנת הלימודים".
האם מערכת החינוך תיפתח בזמן?
"אנחנו עושים הכול בעבודה משותפת עם שרת החינוך ומשרד החינוך על מנת שזה יקרה, וילדי ישראל יוכלו לוותר על הקפסולות ועל הזום ויחזרו לימים הרגילים שהכרנו. גם כאן צריך שיתוף פעולה של הילדים, ההורים והמורים. נקודת המפתח היא חיסונים, חיסונים ועוד חיסונים".
פרופ' זרקא, בן 56, הוא דרוזי יליד פקיעין, שגדל לפי הגדרתו במשפחה קשת יום. "הייתי מאוד מונע להצליח, להצטיין, לעשות את הדברים בצורה הכי טובה. לא להתפשר. המורכבות של אנשים שידם לא משגת מלווה אותי עד היום".
כיום הוא מתגורר בכפר עוספיה שבכרמל, יחד עם אשתו ראודה, עובדת סוציאלית במשרד הביטחון שעובדת עם משפחות שכולות דרוזיות, מוסלמיות וצ'רקסיות. שני בניו משרתים בצה"ל, והבת הקטנה עולה לכיתה י'. "שלושת הנסיכים שלי הם בוגרי הריאלי בחיפה, כחלק מההווי הישראלי שלנו", הוא מתגאה.
מהילדים שלך לילדים של כולנו, מה לגבי חיסון בני 12 ומטה? זה יקרה בקרוב להערכתך?
"כולי תקווה שלקראת סוף השנה נוכל לשמוע ממודרנה ומפייזר על הצלחה במחקרים שהם עורכים בגילים האלה. זו הדרך שלנו אל השגרה".
זה אומר שהקורונה תסתיים כשנחסן את הילדים שלנו?
"צריך להיות ריאליים. ככל שיופיעו וריאנטים חדשים שלא יתאימו לחיסון יהיו גלים נוספים של תחלואה ואז נקבל מנת חיסון נוספת. זה כנראה מה שצופן לנו העתיד. לא נראה לי שנגיע בקרוב למצב שכל העולם מחוסן".
מה לגבי החורף הקרוב? כבר עכשיו המרפאות ובתי החולים מוצפים חולים עם וירוסים של מערכת הנשימה.
"אנחנו בתקופה שהמחלקות הפנימיות כבר מלאות ולכן לא בטוח שהחורף שמחכה לנו בפתח הוא החורף הקלאסי. ייתכן מאוד שעיקר ההתמודדות שלנו יהיה מול הקורונה".
קיבלתם תוספת של שני מיליארד שקל בתקציב המדינה. זה מספיק? המערכת תהיה ערוכה למה שצפוי לנו?
"תוספת התקציב מאוד נחוצה אבל אני חושש שמהר מאוד נחזור למתוח את השמיכה, שעדיין קצרה. אני מאמין ששר הבריאות שהוא שר מאוד חברתי ימשיך את השיח שלו מול האוצר ויעזור לנו לצמצם את אי־השוויון בבריאות בין הפריפריה למרכז. זה נדרש בעת הזאת".
הוא שירת בצה"ל 25 שנה ומילא שורת תפקידים בכירים בחיל הרפואה, אבל הזכור מכל הוא הקמת בית החולים לפצועים הסורים במלחמת האזרחים. "סוריה תמיד נתפסה בעינינו כאויב הגדול ביותר", הוא אומר. "חשבנו על הסורים בתור אויבים מרים מאז מלחמת יום כיפור. לכן יום אחד לפגוש סורי על הגדר בבית החולים הצבאי ולטפל בו ולהציל את חייו הפך לכולנו את הבטן מהתרגשות. זו השליחות שלי כרופא ושלנו כמדינה".
אתה הפרויקטור הלאומי של מדינת ישראל, שחוקקה נגדך את חוק הלאום. אתה חי עם זה בשלום?
"יש לי הרבה מעגלי זהות. הרבה פעמים כשמבקשים ממני להציג את עצמי אני מתחיל בישראלי ושם עליו הרבה דגש, לא פחות מאיפה גדלתי וממה שינקתי בחברה הדרוזית. לפחות מנקודת המבט שלי כדרוזי, לא בדיוק ברור מהי מהות החוק, אבל הזהות שלי היא לא כפתור שמישהו לוחץ עליו ובגלל חוק היא משתנה. אני חי במדינה שלי, אוהב את המדינה שלי ומזדהה עם המדינה שלי".
היית בהפגנת הדרוזים הגדולה בתל־אביב, לפני שלוש שנים?
"בהחלט. הייתי בה עם אשתי ועם ילדיי, עם חבריי הדרוזים ועם חבריי המפקדים מצה"ל".
ולמרות כל אלה, הוא מספר, לא פעם נתקל באפליה על רקע דתי. "גם אם אני לא אוהב את זה, בלשון המעטה, ולא אשלים עם זה - אני חושב שבמדינה הצעירה והאהובה שלנו אנחנו עוד מעצבים את עצמנו. התייחסות גזענית היא רעה, אבל שוב, היא לא מעצבת את הזהות שלי. יש לי בזיו כאלפיים עובדים מכל התרבויות ומכל הדתות, גם חרדים וגם חילונים, ואני כל הזמן מדבר על המשפחתיות שלנו שמאפיינת את כלל מערכת הבריאות בישראל, של לעבוד יחד בסובלנות ולקבל את האחר. כולנו מבינים שכדי לחיות יחד ולפתח את המקום הזה, אנחנו צריכים לעבוד יחד".
