"7 שיטות פשוטות לפיתוח ביטחון עצמי", "איך לפתח ביטחון עצמי תוך 3 שבועות", "8 טיפים פרקטיים לשיפור הביטחון העצמי" ו"9 שיטות לשיפור הביטחון העצמי אצל ילדים". זו טעימה קטנטנה ממה שמחכה לרגע שבו תקלידו "ביטחון עצמי" בגוגל. נדמה שביטחון עצמי הוא המצרך הכי מבוקש עכשיו, והחשודות המיידיות שהביאונו עד הלום יהיו, כצפוי, הרשתות החברתיות. אבל לא רק הן אשמות בכך.
נדמה שהצורך לספק רגעי קודאק מחלק את העולם לשניים: אלו שמצליחים לעשות את זה בטבעיות ובקלילות, ואלו שמביטים בהם דרך המסך ושואלים את עצמם: "למה החיים שלי לא נראים ככה?", ואז עוד ממלמלים "אם רק היה לי יותר ביטחון עצמי". וכנראה שהם צודקים – ביטחון עצמי יכול להוביל לסימון מטרות, לחתירה להשיג אותן ולתמונות הניצחון שגם יגרפו לייקים. אלא שבאופן פרדוקסלי, ככל שהחיים המודרניים דורשים מאיתנו לדעת לשווק את עצמנו, להיות אסרטיביים ולחדד מרפקים, הביטחון העצמי שלנו רק הולך ומתכווץ. האם בכל זאת יש דרך לעודד אותו לצמוח?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לפני כחודש נפטר אלברט בנדורה, חוקר מרכזי בתחום הפסיכולוגיה החברתית ומי שהגה את המושג "מסוגלות עצמית", המתייחס לדרך שבה אנחנו תופסים את היכולת שלנו לבצע התנהגות שתביא לתוצאה מסוימת. על פי כל המרואיינים בכתבה, אותה תחושת מסוגלות עצמית היא המפתח לביטחון העצמי.
"כשמדברים על ביטחון עצמי מדברים על היכולת של האדם להאמין בעצמו, אם זה במה שהוא עושה או במה שהוא החליט", אומר איתמר פסקל, פסיכולוג קליני, מטפל זוגי ומדריך, מנהל מכון תל אביב לפסיכותרפיה. "זו בעצם ההרגשה של האדם שהוא יכול לספק את הצרכים של עצמו. כדאי לשים לב שזו לא המסוגלות עצמה אלא התחושה. יכול להיות שהוא מסוגל יותר ממה שהוא מאמין, או לחלופין מאמין יותר ממה שהוא מסוגל. אבל במידה שיש הלימה בין האמונה ליכולת, אנחנו מדברים על ביטחון עצמי תקין או גבוה.
"לעומת זאת, ביטחון עצמי נמוך יתבטא באמונה שאני לא אמיתי, שאני מזויף, שאני פחות טוב, שאני אכשל, ויש לזה הרבה השלכות. למשל אם קורה לי משהו שלילי, אני אחשוב שזה תמיד יקרה לי. אני גם אתן לעצמי תוויות: 'אני לא טוב', 'אני טיפש', 'אני לא מצליח'. ואז זה יגרום לי להימנע מדברים שהם יותר מאתגרים, למשל מריאיונות עבודה, כי אני בטוח שלא יאהבו אותי. או שבריאיון עבודה אני אחשוב שחושבים עליי דברים רעים, למרות שלא מכירים אותי".
9 צפייה בגלריה
''במידה שיש הלימה בין האמונה ליכולת, אנחנו מדברים על ביטחון עצמי תקין''
(איור: Shutterstock)
ואפשר גם לדבר על ביטחון עצמי מופרז?
"ביטחון עצמי מופרז, כשמו כן הוא, לא מאוזן. ואז באמת זה לא יהיה נעים לחברה והיא תרגיש שיש משהו שהוא לא אמיתי, ריק מתוכן".
והוא עצמו מרגיש שזה לא תקין?
"תלוי, יש ספקטרום בין ביטחון עצמי מופרז לאישיות נרקיסיסטית. נרקיסיסט הוא אדם שחושב שהוא לא יכול לטעות ושהוא הנכון והצודק והאדיר והנהדר והיפה וכולי. בדרך כלל זה מאוד בולט, וזה יתבטא בעיקר במערכות יחסים ובמיוחד בזוגיות. הוא לא יראה את האחרים, לא יקשיב להם, לא יתעניין באמת ברגשות שלהם. לעומת זאת, אדם עם ביטחון עצמי מופרז ייקח על עצמו יותר מדי סיכונים שלא בטוח שהוא יצליח בהם".
על פי פסקל, כמו כל מרכיב באישיות שלנו, גם הביטחון העצמי הוא תוצאה של שילוב בין טבע האדם לסביבה שבה הוא גדל, אלא שהפעם למרכיב השני יש יתרון מובהק. "אדם לא פשוט גדל עם ביטחון עצמי גבוה, אלא גדל בתוך סביבה שהיא מטפחת, או גדל בסביבה שהיא פוגענית, מזניחה ולא אכפתית".
9 צפייה בגלריה
''אדם לא פשוט גדל עם ביטחון עצמי גבוה, אלא גדל בתוך סביבה שהיא מטפחת''
(צילום: Shutterstock)
מובן שאי אפשר לדבר על סביבה מבלי שרגשות האשמה ההוריים יציצו וידחקו בנו לבדוק איפה אנחנו נמצאים על הסקאלה שבין מטפחים למזניחים, אלא שגם במקרה הזה צריך להגיד תודה לרופא הילדים והפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, שבאמצע המאה הקודמת הגה את המושג "אם טובה דיה". "ככל שזה נוגע להטמעת ביטחון עצמי אצל הילד, אם טובה דיה (או אבא, סבתא, סבא או כל דמות מטפלת) היא זו שמעניקה סביבה יציבה וקבועה, אך עם מספיק מרחב. היא מאפשרת לבנה להיות בתוך המשחק ולא לגמרי מתערבת, ואז הילד גדל בלי שיפוט, בלי טוב או לא טוב. הוא לומד מתוך ניסוי וטעייה. הוא מצליח, נכשל, אבל אין לו את הצורך לרצות, כי האם לא ביקורתית כלפיו, ואז הוא גדל להיות מי שהוא".
ואיפה עובר הגבול בין חוסר ביקורתיות להתעלמות?
"מילת המפתח היא נוכחות. בגילים מבוגרים אנשים עושים מדיטציות ומנסים להגיע לזה, אבל זה משהו שהאם יכולה לעשות לתינוק מגיל מאוד קטן – להיות בנוכחות. היא נמצאת שם, היא מעניקה לו ביטחון בנוכחות שלה, וזו נוכחות שהיא לא יותר מדי לוחצת ומצפה ואז מתאכזבת, וגם לא נוכחות שנוטשת. היא לא פתאום נעלמת והתינוק לא יודע איפה אמא שלו, ואז הוא לא פנוי למשחק כי הוא נכנס לחרדת נטישה, מה שכמובן פוגע לו בביטחון".
ובכל זאת, אנחנו רואים ילדים שגדלים לאותם הורים ובעוד שאחד יהיה מלא בביטחון, אחיו לא.
"נכון, כי גם ההורים עוברים תקופות שונות. האם בעצמה עוברת חיים שלמים והיא בעצמה משתנה. יכול להיות שהאמא חוותה דיכאון אחרי לידה עם ילד אחד ועם הילד השני לא, יכול להיות שיש להורים תקופה לחוצה בקריירה או בזוגיות".
ההורות המטפחת לא מסתיימת עם שלב הינקות - זה תפקיד שמתפתח לאורך כל חיי הילד, גם כשהוא כבר לא ממש ילד. "ההורים עדיין צריכים להיות תומכים, אבל בעיקר לתת את ההרגשה שיש אמון בילד, ושהוא יכול לבוא ולדבר על כל דבר, ושבאמת רואים אותו. לדוגמה, יש מצבים שהילדים חוזרים מבית הספר וההורים שואלים 'איך היה?', והם עונים 'כיף', וכך זה נגמר. לעומת זאת, הורה נוכח, שמלמד את הילד להיות נוכח רגשית, ישאל 'מה שלומך? עם מי שיחקת? איך היה עם החבר ההוא?'. ואז הילד ישתף עם מי הוא שיחק, עם מי הוא רב ומה אמרה המורה, וזה יתגלגל לשיחה שלמה. ככה הם יתרגלו קרבה ואינטימיות, והילד ירגיש שיש מבוגר שבאמת רואה אותו ומתעניין. זה מאוד שונה מההורות הקודמת, שבה יש רק אישור שהכול בסדר ואין שום נגיעה בתוך העצמי.
"כשנותנים לילד תחושה שהוא ראוי, שיש לו דעה, שיש לו יכולות ומסוגלות, זו הורות שמייצרת קשר ואכפתיות, ובבגרות היא מייצרת גם את היכולת להיות בתוך אינטימיות זוגית ואת היכולת להתמודד עם כל מיני מצבים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
וכשזה ישתבש?
"אז זה כבר עלול להוביל ל-False Self (עצמי כוזב). מצב שבו בעצם אין עצמי אמיתי, שהאדם לא מוצא את הרצון והדעות הפנימיים שלו. הוא רוצה לרצות ומאוד רגיש למה חושבים עליו ולאיך שהוא נראה כלפי חוץ. העצמי הכוזב הזה – שאגב מאוד נפוץ כיום – בא לידי ביטוי בדיכאון, בתחושה עצמית של כישלון, שאין לי ערך או שאני לא מסוגל להתמודד. הרבה פעמים נזהה פער בין איך שהוא מרגיש לבין איך שהוא מתנהג כלפי חוץ".
למה זה יותר נפוץ כיום?
"אני קצת מייחס את זה לקושי של ילדים ובני נוער לייצר קשרים חברתיים בעולם של רשתות חברתיות, כששמים בתעדוף ראשון את איך שאני נראה כלפי חוץ, כמה לייקים יש לי ומה אומרים עליי. ואז נוצר גם פער בין הדמות שלי בפייס, באינסטגרם או בטיקטוק לבין איך שאני מרגיש באמת".
נשמע כמו מתכון בטוח גם לבעיות בדימוי הגוף.
"זה בדרך כלל הולך ביחד. הכול מתחיל מבית ההורים, מבית הגידול, זו החממה של הנפש, והעצמי הכוזב יכול להתבטא גם בגוף. אני אתן דוגמה שאולי יותר תמחיש איך זה יכול להתפתח: מתבגרת שבדיוק מתעסקת בנושאים של נשיות ומיניות מראה לאמא שלה חולצה חדשה שהיא קנתה ושואלת אותה 'איך אני נראית?'. אמא שלה יכולה להגיד 'זה לא יפה. את לא יפה ככה', שזו תגובה שהרבה פעמים אימהות או אבות עונים מבלי להבין את המשמעות, ואת העובדה שזה עלול להישמע פוגעני לילדה שיכולה להיות מאוד רגישה בגיל הזה. לעומת זאת, הורה שהוא כן קשוב לנפש של הילדה שמולו יכול לענות 'אני חושבת שאת נורא יפה, ואני חושבת שהחולצה הזו לא מספיק מראה את היופי שלך'. שתי תגובות למשהו נורא קטן, אבל צריך לשים לב בשוני באיכות".
9 צפייה בגלריה
''ביטחון עצמי זו מחט שחודרת עמוק, וזה הולך רוחבי כמעט לכל תחום''
(צילום: Shutterstock)
אבל לפני שבאים שוב בתלונות להורים ומאמינים ששום דבר כבר לא יוכל להשתנות, פסקל טוען שלא הכול אבוד, ושביטחון עצמי אפשר לשקם בכל גיל: "אלו טיפולים שבדרך כלל לוקחים זמן, אבל הטיפול קודם כל נותן תחושה שמישהו רואה אותי. יש תחושה שאני באמת יכול לבטא את האני העצמי האמיתי שלי ובצורה חיובית, כלומר מישהו רואה את כל הצדדים שלי בצורה אובייקטיבית ואני יכול לעבוד עם זה".
אז מתי אתה ממליץ ללכת לטיפול?
"כשרואים שמדובר בדפוסים, ושזה משהו שמפריע לתחושת העצמי או שמפריע לתפקוד. אני חושב שאדם יודע עם עצמו שהוא מרגיש לא טוב, או שהוא מרגיש שהוא רוצה להעמיק ורוצה שיפור בכל מיני נושאים – זוגי או הורי. יש גם הרבה בעיות של ביטחון עצמי שקשורות במיניות או בעבודה מול קולגות (כמו למשל תסמונת המתחזה). ביטחון עצמי זו מחט שחודרת עמוק, וזה הולך רוחבי כמעט לכל תחום".
ומה לגבי רשתות חברתיות – כדאי להימנע?
"אי אפשר להימנע מזה. לשם זה הולך וזה בכל מקום. בני נוער רוצים לראות ולהיראות, אבל זה צריך להיות מלווה בשיח על חשיבה ביקורתית. ללמד אותם להסתכל מעבר לתמונה או לכותרת. אם, למשל, יש חברה שמעלה רק דברים טובים, אפשר להבין שכנראה היא לא חושפת את התמונה השלמה. גם שם צריך לפתח שיח שיכול להיכנס לעומק".
גם פרופ' גולן שחר, פסיכולוג קליני-רפואי, אוחז בדעה שביטחון עצמי הוא בסופו של דבר האמונה ביכולת להביא לשינויים רצויים. "לאנשים שונים יש ביטחון עצמי שונה בתחומים שונים. יכול להיות לי ביטחון עצמי מאוד גבוה בתחום הרומנטי, אבל נמוך בלימודים. חוץ מזה יש ביטחון עצמי כללי, שהוא איזשהו מכנה משותף מעבר לכל הזירות השונות".
אלא שבעיניו המפתח לשינוי טמון ביצירת חוויות מתקנות. לדבריו, הדבר שהכי תורם לעיצוב הביטחון העצמי אלו הצלחות קודמות – או כישלונות. "אתה יכול להגיד לבן אדם מהיום עד מחר כמה הוא נפלא, אם הוא לא חווה הצלחות קודמות, לא יהיה לו ביטחון עצמי".
אבל זה קצת ביצה ותרנגולת.
"נכון. ולכן כדי שיתפתח ביטחון עצמי צריך ליצור לבן אדם הזדמנות וגם מודעות להצלחות הכי קטנות, כדי שמשם תתפתח החוויה הזו".
שחר, פרופסור מן המניין לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון ופרופסור אורח לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל בארצות הברית, כתב בין השאר ספר על ביקורת עצמית, בהוצאה של אוניברסיטת אוקספורד. לכן כמעט בלתי נמנע לשאול אותו על הקשר בין ביקורת עצמית לביטחון, אלא שגם כאן הוא מפתיע: "אדם יכול שיהיו לו ביטחון עצמי גבוה וביקורת עצמית גבוהה. היינו מצפים שזה יהיה הפוך, אבל לא. יש הרבה אנשים שיש להם ביטחון בעבודה שלהם, אבל הם לא יתגמלו את עצמם או ישמחו בהצלחות שלהם, אלא יקטינו את ההצלחות ויבקרו את עצמם.
"דווקא ביקורת עצמית היא כן משהו שאנחנו מפתחים דרך ראיית האחר. ואז אם בילדות חוויתי ביקורתיות, בעתיד אני אפתח ביקורת עצמית גם אם הצלחתי, מה שיכול להפוך אותי לבן אדם עם ביטחון עצמי גבוה, אבל עם ביקורת עצמית גבוהה. למעשה, האנשים הכי מעניינים הם אלו שיודעים שהם יכולים להצליח, אבל לא מקבלים את עצמם. הרבה מאוד אנשים בפסגה הם כאלה. לא מזמן פרסמתי מאמר על מכתבי יוני נתניהו. עשיתי לו ניתוח פסיכולוגי, והוא מתאים לפרופיל הזה: יודע שהוא יכול להשיג דברים, אבל אף פעם לא מרוצה".
9 צפייה בגלריה
''אדם יכול שיהיו לו ביטחון עצמי גבוה וביקורת עצמית גבוהה''. יוני נתניהו
(מהאלבום המשפחתי)
אבל הביקורת העצמית לא מונעת מהאדם לנסות ולהתקדם?
"היא עלולה. תדמייני לך מין טבלה כזו של שניים על שניים: ביקורת עצמית גבוהה ונמוכה, מול ביטחון עצמי גבוה ונמוך. אצל אנשים עם ביקורת עצמית גבוהה וביטחון עצמי נמוך באמת לא תהיה תנועה. הם ימנעו מעצמם להתקדם. אצל אנשים עם ביקורת עצמית נמוכה וביטחון עצמי גבוה, תהיה התקדמות אבל גם תהיה חדוות חיים, כי הם לא רק מאמינים בעצמם, הם גם חוגגים את הניצחונות שלהם. זאת בניגוד לאלו עם הביטחון העצמי הגבוה והביקורת העצמית הגבוהה. ואצל אנשים עם ביקורת עצמית נמוכה וביטחון עצמי נמוך, לא תראי תנועה בחיים והם גם לא יהיו מאוד מוטרדים מזה. זה קצת דור ה-Y - 'אני לא חושב שאני יכול לכבוש את העולם, אבל זה גם לא מעניין אותי'".
אז בעצם אם אני לא חווה הצלחה בתחום מסוים, אני גם לא אפתח ביטחון בתחום הזה? אם לא הולך לי בדייטים פעם אחת, פעם שנייה, אז זהו?
"לא, אם היית באה לטיפול, מה שבנדורה היה ממליץ לך לעשות זה ליצור הצלחות קטנות בתחומים שקשורים למסביב לדייט. למשל להשיג מספר טלפון, ואז לחגוג את זה מאוד-מאוד. מה שמוליד ביטחון זה הצלחה, ומה שמוליד הצלחה זה עוד הצלחה. ובנדורה היה מאוד אופטימי, הוא טען שאפשר לשנות את הביטחון בכל גיל, אבל זה חייב לעבור דרך התנהגות – לא לחייך לבן אדם ולהגיד לו שהוא מופלא".
9 צפייה בגלריה
בנק זיכרונות של הצלחות קודמות. נבחרת ישראל בג'ודו לאחר הזכייה במדליית ארד
(צילום: AFP)
לביטחון עצמי יש גם קשר למגדר? לנשים יהיה פחות?
"זה קשור לכוח פוליטי. יש מגזרים שלא אפשרו להם להצליח, לכן הביטחון העצמי שלהם יהיה ירוד יותר, ומן הסתם נשים מהוות מגזר שהתאפיין בנחיתות פוליטית המון שנים. רואים את זה למשל בזירות תעסוקתיות, וגם באקדמיה. אבל בשנים האחרונות זה משתנה מאוד".
פרופ' שחר מציין שגם למודלים ולסיפורי הצלחות יש השפעה ניכרת על הביטחון העצמי, משום שהם מעודדים להעז ולנסות. "אם את רואה אישה שעשתה את זה, את אומרת לעצמך 'גם אני יכולה', ואז את תנסי, ואם תצליחי תפתחי ביטחון עצמי, שיגביר את הסיכוי שלך להמשיך להצליח".
אז יש איזשהו לופ – אם אני מעיזה לעשות משהו ואני יודעת מראש שיש סיכוי שאני אכשל, ואם אני אכשל זה ישתק אותי להבא, אולי עדיף שלא לנסות?
"זו לא גזירת גורל. זה יכול להיות בר-שינוי. תראי את נבחרת הג'ודו הישראלית באולימפיאדה. עוד כישלון ועוד כישלון, אבל היו החלטות חכמות של המאמן והם הצליחו, ועכשיו הביטחון העצמי שוקם".
9 צפייה בגלריה
''כדי שיתפתח ביטחון עצמי צריך ליצור לבן אדם מודעות להצלחות הכי קטנות''
(צילום: Shutterstock)
אז באמת, איך ספורטאי או כל מישהו אחר שמקבל "לא" מצליח להמשיך?
"אפשר לשקם ביטחון עצמי או לשמר אותו אם יש לך תמיכה מאחרים, וגם בנק זיכרונות של הצלחות קודמות. ככל שהבנק הזה הוא יותר עשיר, ובמקרה של נבחרת הג'ודו הוא אכן עשיר, אתה עדיין יכול להאמין בעצמך חרף הכישלונות. זה לא מוחלט - מי שהצליח יהיה לו ביטחון עצמי ומי שלא לא - זה הצטברותי".
אנחנו באמת נמשכים יותר לאנשים עם ביטחון?
"יש אנשים שנמשכים לאנשים עם ביטחון עצמי, בעיקר אם לאנשים האלו יש כריזמה, כלומר יש להם יכולת משחק גבוהה ויכולת לעורר רגשות. אבל לפעמים אדם עם ביטחון יכול לעורר זעם וקנאה. דוגמה טובה היא אחיו של יוני נתניהו, בנימין. יש אנשים שמאוד נמשכים לביטחון העצמי שלו, ויש אנשים שמאוד זועמים על הביטחון העצמי שלו".
אז את הביטחון העצמי חשוב לפתח מגיל צעיר כדי לחיות חיים מספקים כבוגרים, אבל עוד קודם לכן, הוא משמעותי גם עבור שנות הילדות. למעשה, אסנת גרתי, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער, טוענת שהוא מהנכסים החשובים שיכולים להיות לילדים, אם לא החשוב שבהם.
"הביטחון העצמי משפיע על כל תחומי החיים אצל ילדים. בראש ובראשונה הוא משפיע על הפן החברתי. ילדים עם ביטחון עצמי ייזמו יותר קשרים, ישמרו קשרים. הם יהיו פעילים ולא פסיביים בגלל שהם יסמכו על עצמם וידעו שאוהבים אותם גם אם הם לא יצליחו, ולכן לא יהיה להם את הפחד לאכזב או להיכשל. הנכס הזה ישפיע מאוד גם על התחום הלימודי באופן דומה, כי תלמידים עם ביטחון עצמי מאוד יסתקרנו וירצו לדעת, ולא יצטרכו לשמור על עצמם מלהיכנס לתחומי דעת שלא בטוח שהם יצליחו בהם. זה נותן לילד תמיכה ב'עמוד השדרה' שלו, מה שמאפשר לו להיות מאוד פתוח ולא להיות מונע מחרדה ומפחד מכישלון.
"הנכס הזה ישפיע גם בתחום המשפחתי, כי ילדים עם ביטחון יתנהלו בצורה טובה יותר עם האחים, הם ידעו למצוא את האיזון הנכון בין להתפשר לבין לעמוד על שלהם, וגם מול ההורים הם יותר ידעו להגיד מה הם רוצים ומה הם צריכים, מתוך תחושה שהם יודעים מה הם מרגישים וסומכים על עצמם. אנחנו רואים שזה נוגס בכל תחום ותחום ומשפיע על כל הרמה התפקודית של הילד".
איך נזהה ילד עם ביטחון עצמי נמוך?
"שפת הגוף שלו יותר שפופה וסגורה, הוא יהיה ביישן וחסר אסרטיביות. לפעמים נראה בדיוק ההפך – התקפי זעם, התנהגות מוגזמת כדי לתפוס מקום, נטייה להשוויץ, חוסר יכולת לקבל ביקורת, נטייה לריב, לפרש לא נכון סיטואציות, כלומר תהיה להם נטייה לחשוב שכולם נגדם ושרוצים להתנכל להם".
מתי נדע שזה משהו שהוא מעבר לתחום הנורמה ושדורש התערבות?
"ביטחון עצמי נמוך ייחשב לכאורה ללא נורמלי על ידי שני מדדים: הראשון הוא התפקודי, אם זה גורם לו למשל להסתגר בבית, פוגע ביחסים החברתיים, גורם למריבות; ההיבט השני זו הביקורת העצמית, כשיש מצוקה והילד מרגיש שכולם מצליחים/יכולים חוץ ממנו".
יש חשש שילד יפתח ביטחון עצמי מופרז?
"ביטחון עצמי מופרז זה דבר והיפוכו באותו הביטוי, כי בעצם 'ביטחון עצמי' הן מילים שמבטאות תחושה של איזון, שהילד יודע לאזן בין אמונה בעצמו לקריאה נכונה של המפה החברתית ושל היכולות שלו. מה שנראה כמו ביטחון עצמי מופרז יכול בעצם לבטא חוסר ביטחון. לפעמים אנחנו נראה ילדים שמחצינים המון ביטחון, ואלו יהיו לפעמים ילדים שזקוקים להרבה נראות, וצריך לשים לב שהרבה פעמים זה בא מחוסר ביטחון. אפשר להתייחס לביטחון עצמי מופרז כשמדברים על ילדי אקסטרים, ילדים שהחיישנים שמורים להם ממה הם צריכים להיזהר ולפחד לא מספיק מחודדים. אלו ילדים שפונים לפעילויות אקסטרים כי הם צריכים את האדרנלין, את ההתרגשויות.
"יכול להיות שבאמירה של מבוגרים על הילד שלהם או על ילדים אחרים שיש להם ביטחון עצמי מופרז יש משהו שמצמצם את הילד, שמצפה מהילד להפגין צניעות, לא לתפוס יותר מדי מקום, לא לתת לביטחון שלו לפרוץ החוצה".
להורים שמעוניינים לבסס בילדיהם ביטחון עצמי תקין, גרתי ממליצה שלא לדבר על הפיל הוורוד שבחדר: "לא לדבר עם הילד ישירות על זה שהוא בטוח או לא בטוח בעצמו, או להגיד דברים מנוגדים למה שהוא מרגיש. כלומר, אם הילד מרגיש שהוא לא טוב בחשבון, זה לא יעזור שנגיד לו שהוא כן, גם אם זה נכון. גם אם נגביל ונצמצם את הילדים, ונרצה שהם יגשימו את הרצונות והמאוויים שלנו ולא נקשיב מספיק למי שהם ולמה שהם רוצים, לא ניתן להם ביטחון אלא נהפוך אותם לתלויים בנו, ובהמשך הם לא ידעו לבטא את הרצונות שלהם או לפעול כדי להשיג אותם.
"ההתערבות של ההורים צריכה להיות יותר בעטיפה, להקשיב לילד ולדעות שלו ולתת לו להרגיש שרואים אותו. זה לא אומר שניתן לו כל מה שהוא מבקש, אבל נעביר את המסר שרואים אותו, שהוא מובן, שהדעות שלו ברורות וטובות. זה לא משהו שנגיד ישירות אלא נשדר את זה בהתנהגות שלנו, ודרך זה נשדר שהוא בעל ערך. וכמובן ניתן לו עצמאות וחופש כדי להביע אמונה ביכולות שלו".
