בערך באמצע חודש יוני, בזמן שהיא סוף-סוף נרגעת בחושה בסיני, הבינה פרופ' גילי רגב יוחאי שזה לא נגמר. הזמנים היו בין הגלים, מספר החולים במדינה עמד על עשרות בודדות, והיה נדמה שזהו, החיסונים עשו את שלהם וכדאי להיזכר שוב בדרך למשרד. הקורונה מאחורינו. "אני זוכרת איך בזמן שהכל עוד היה נהדר נסעתי לחופשה הזאת, הראשונה מאז שהכל התחיל", משחזרת המנהלת של היחידה לבקרת ומניעת זיהומים של בית החולים שיבא ואחת מהרופאות שמנהלות היום את המחקר על רמת הנוגדנים לאחר החיסון, ממנו ניזון העולם כולו. "נתתי לעיתון כותרת שאומרת 'גמרנו, איומים על סגרים יותר לא נשמע, המגפה לא תהיה יותר כמו שהכרנו אותה', והיו כמה שצחקו עליי".
לא רוצים להחמיץ אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
- פרויקטור הקורונה סלמן זרקא: "אין פתרון של זבנג וגמרנו"
- נדב איל: "לא היו אמורים להיות פה 6,400 מתים מקורונה"
כמה זמן לקח עד שהבנת שזו הייתה טעות?
"בסיני התחלתי לקבל טלפונים מכל העיתונאים, ראיתי שכולם מחפשים אותי והבנתי שמשהו לא טוב קורה. משם אפילו לא יכולתי לחזור אליהם אבל הבנתי שרואים מחדש מקרים של קורונה".
הנגיף כמפלצת רב-הראשית שהוא חזר בסיוע וריאנטים מידבקים יותר שהגיעו מארצות אחרות, ושוב חזרנו למקום הזה שממנו נראה שלא נצא מהמלכוד הזה לעולם. "היו מקרים בפרדס חנה, בבנימינה, במודיעין, בגלל אנשים שהגיעו מחו"ל עם וריאנט הדלתא. וזה אש בשדה קוצים ברמה שאין לתאר אפילו, מכל אחד שהגיע עם דלתא מחו"ל יכולת לעקוב ולראות איך זה גרם ל־100־120 חולים נוספים מסביבו. ומשם, זהו, גמרנו, יש גל חדש".
וכמה הולך להיות קשה הגל הזה, הרביעי?ֿ
"הבוסטרים שניתנים עכשיו אמורים למנוע את התחלואה הקשה בגל הזה. אז הילדים, או שהם כן יקבלו חיסון או שהם יחלו, אבל בשלב מסוים הגל הזה יהיה מאחורינו. אם זה יהיה באמצע ספטמבר או בתחילת אוקטובר? אני לא רוצה להתנבא עד כדי כך, אבל אנחנו נגיע אחריו למצב טוב. מה יהיה אחר כך? יגיעו זנים אחרים ונצטרך כל הזמן להיות עם יד על הדופק".
מה יהיה הסוף?
"הסוף יהיה רק כשכל העולם יתחסן. בין אם הוא יחלה וכך יתחסן בחיסון טבעי או בין אם הוא יקבל את החיסון. זה יכול להיות שנתיים או ארבע שנים, אבל זה ייקח זמן. וכמה שנים זה הרבה זמן".
ובעצם זה בכלל לא תלוי רק בנו, כישראלים.
"העולם רחוק מאוד מהמצב שלנו בארץ. כאן יש מעל מיליון איש שעוד לא התחסנו, אבל בהודו, בפיליפינים, המספרים קשים יותר ואנשים באמת מתים ברחוב ואין מקום בבתי החולים. בארה"ב רואים שתי אמריקות, של מחוסנים ושל לא מחוסנים. יש מקומות עם מצוקה אמיתית והמשימה שלנו, אחרי שהגל הזה יעבור, תהיה לעצור את הגלים הבאים בשדה התעופה".
מה זה אומר, עוצר טיסות לחו"ל לארבע שנים, עד שאחרון האזרחים בפיליפינים יחלה או יקבל מנת חיסון?
"לא, יש דרך לעצור את זה בלי לסגור את נתב"ג. אני מאמינה שאפשר לחיות בשגרה לצד המגפה הזאת. גם כאן אנחנו לא משתקים את כל העובדים כשחלקם נחשפים לנגיף נגיד דרך הילדים שלהם, בזכות הבדיקות המהירות".
לפני שמדברים על פתרונות כמו בדיקות מהירות, צריך לטפל בשאלת החיסונים, אלה שאמורים היו להיות הפתרון שיסתום את הגולל על המגפה ויחזיר אותנו לחיים נורמליים, אלה שכולם כמעט תלו בהם תקוות. במקום זה נוכחנו לגלות ששתי זריקות לא יספיקו, ושגם מי שנהג באחריות והתחסן, עדיין חשוף למחלה. אמנם לא לתחלואה קשה, אבל עדיין למחלה שאיש לא רוצה לפגוש בסמטה חשוכה ושבטח לא נכון לקרוא לה "רק שפעת".
בבית החולים שיבא ערכו ניסוי שמשתתפיו הם עובדי בית החולים ובו נבדקים הנוגדנים שפיתחו לחיסון. בו-זמנית, פקחו שבע עיניים על הווריאנטים השונים שנכנסו למדינה ובדקו את עמידות החיסון נגדם. לא כל הממצאים היו מעודדים. "כשהגיע החיסון והבנו שהוא חדש והמידע עליו מועט, היה ברור שחייבים להוציא מפה לעולם מידע על ה'חיים האמיתיים'. לא מידע שמתפרסם במחקרים קליניים שהכל שם נורא מתוכנן אלא של אנשים שאנחנו רואים מול העיניים שלנו ומשקפים את החיים עצמם. במחקר קליני הבן אדם יודע מתי הוא מגיע לביקורת, ומתי הוא נבדק ואיך הוא מתנהג, וכאן זה פשוט מחקר תצפיתי. אנחנו מסתכלים על העובדים שלנו, והדבר היחיד שאנחנו מתערבים בו זה לבקש לבדוק אותם פעם בחודש, כשבהתחלה אחרי החיסון הראשון זה היה פעם בשבוע.
"גייסנו בהדרגה 5,000 עובדים מתוך ה־12 אלף בבית החולים. הם מגיעים פעם בחודש ומוסרים בדיקת דם ודרך זה למדנו על התגובה של מערכת החיסון. הם התחסנו בפייזר ולכן היה לנו מעקב על מה שקורה חודש בחודשו אחרי שמקבלים את החיסון. יכולנו לראות אילו אוכלוסיות מגיבות אליו פחות טוב".
למשל?
“למדנו שגברים מגיבים פחות טוב מבחינה חיסונית ושגברים מבוגרים, ככל שגילם עולה, מגיבים אפילו פחות טוב מהצעירים. הנוגדנים מטפסים אצלם פחות בתגובה לחיסון בהשוואה לנשים. למה? עדיין לא ברור. יכול להיות שזה משהו גנטי. אנחנו ממש לא יודעים אבל זה מובהק לגמרי. ההבדל לא גדול אבל הוא מובהק”.
איך התרשמתם מהחיסון בהתחלה?
"בשבוע הראשון אחרי החיסון לא ראינו כמעט כלום, נוגדנים בודדים. זה היה מאכזב. בשבוע השני די דומה, אצלי למשל, הנוגדנים היו מתחת לסף. זה לא היה מרשים. בשבוע השלישי, לפני המנה השנייה, ראינו עלייה די יפה וכבר אמרנו, 'איזה יופי, בשביל מה בכלל לקחת מנה שנייה?' כשנתנו את המנה השנייה הנוגדנים קפצו פי 20. זה היה גבוה יותר מהמחלימים. ומצד שני, המחוסנים ירדו מאוד מהר והמחלימים נשארו עם נוגדנים לנגיף לאורך זמן".
זה אומר ששווה יותר להיות מחלים מקורונה ממחוסן שלא נדבק אף פעם?
"אם מתייחסים לזה מבחינה חיסונית אז עדיף להיות מחלים. רק לאחרונה התחלנו לראות מחלימים שחולים שוב, כשהפעם הראשונה שחלו הייתה בתחילת המגפה במרץ-אפריל. וזה גם מאוד נדיר. לעומת זאת, אצל מחוסנים ראינו ירידה משמעותית בתוך חצי שנה של רמת החיסוניות. הבנו שאחרי המנה השנייה החיסון לא מספק וחייבים את הבוסט הזה של הפעם השלישית".
אבל כל כך מהר?
"זה הפתיע. חשבתי שזה ייקח אפילו שנה עד שנצטרך את המנה השלישית. שזה ייקח עד החורף. לא האמנתי שנצטרך את זה כל כך מהר. אמנם ראיתי את הנוגדנים שהולכים ויורדים, אבל גם חשבתי שיכול להיות שזה מספיק לנו. רציתי לקוות ולהיות אופטימית. אבל זו הייתה אכזבה, כן".
זה עשוי ליצור תחושה שעבדו עלינו, שהחיסון לא שווה הרבה.
"אבל זה חלק ממערכת החיסון הטבעית. אתה נותן חיסון והנוגדנים עולים והשאלה באיזה מצב זה יורד. כאן, בחיסון לקורונה, אנחנו התחלנו לחשוב, והעתיד יגיד אם אנחנו צודקים, שכמו בחלק מהחיסונים צריך מנה שלישית כדי לבסס את התגובה. גם בהפטיטיס בי נותנים, לדוגמה, שלוש מנות. אחת בזמן אפס, שנייה אחרי חודש ושלישית אחרי שישה חודשים. כמו שנעשה פה. גם בשעלת. יש הרבה חיסונים שיודעים עליהם שהתזמון הנכון שלהם הוא שלוש מנות במרחקים שונים".
או שנצטרך לקבל חיזוק כל חצי שנה, ותהיה גם זריקה רביעית וחמישית ושישית.
"אנחנו נדע רק עם הזמן. בסוף, כשאנחנו נותנים משהו חדש אנחנו מתנסים על משהו ואנחנו המודל לעולם, אף אחד לא יודע מה נכון. בדיעבד זה תמיד חוכמה קטנה".
בינתיים יודעים שזה כבר לא יהיה כמו חיסון לשפעת, שמקבלים פעם בשנה.
"מה יהיה בהמשך אנחנו לא יודעים. אני מאמינה שזה יהיה כל חצי שנה, כל שנה, או כל עשר אולי, אבל לא כמה פעמים בשנה. אני מניחה שזה יהיה פחות מכמה שלקחנו עד עכשיו, לא ייתנו שלוש זריקות בכזה מרווח זמן".
אי־העמידות של הנוגדנים לא גרמה לכם לפקפק ב-mRNA, הטכנולוגיה של החיסון?
"לא, הפוך. זו הייתה אחת ההפתעות המדהימות. בהתחלה כשאמרו שיהיו חיסונים כאלה זה היה נראה כמעט דמיוני ומופרך, אבל כשראינו את התוצאות, עם 99 אחוזי יעילות, אין דברים כאלה. זה היה מדהים. זה היה מרגש והתוצאות האלה היו גם אצלנו, לא רק במחקרים שלהם. כשנתנו שתי מנות זה עבד הכי טוב שיש. זה רק מוגבל בזמן אבל לא לא עבד".
היו פרסומים לפיהם החיסון של מודרנה עמיד יותר בפני הדלתא.
"הטכנולוגיה היא דומה, גם הפייזר עמיד בפני הדלתא כשנותנים את המנה הנכונה".
מי שיקבל חיסון שלישי עכשיו באוגוסט יגיע בבטחה לחורף?
"ככה זה נראה. אני מאמינה שאת החורף נעביר בבטחה. אבל שוב, תלוי אילו זנים יגיעו".
בינתיים אם קיבלתי חיסון בינואר, התוקף שלו פחות או יותר פג ביוני. זה אומר שמאז אני מסתובבת בחתונות ובקניון באופוריה של מחוסנת אבל חשופה לגמרי.
"שיא החסינות היא בשלושה חודשים הראשונים מאז שקיבלת את החיסון. בגלל זה עד סביבות יוני-יולי היו כמעט אפס חולים, זה היה נראה נהדר ושהכל מאחורינו".
7 צפייה בגלריה
חיסון ב מנה שלישית של קורונה פייזר מרפאה בית חולים שיבא תל השומר חיסונים מתחסנים
(צילום: AFP)
ואז הגיעו הווריאנטים, בדיוק כשהנוגדנים של אנשים לא בשיא.
"נכון. ועדיין ראינו איך החיסון משפיע פה, גם במחקר שלנו על עובדי בית החולים. הלא־מחוסנים נופלים אחד אחרי השני וחולים. ובקרב המחוסנים ראינו שבסך הכל 39 מחוסנים נדבקו בזן הבריטי שהיה מהראשונים להיכנס למדינה. למה הם נדבקו ומחוסנים אחרים לא? השווינו בין רמות הנוגדנים שלהם לפני שהם חלו לבין אלו של אנשים שלא חלו, וראינו שרמות הנוגדנים שלהם היו יותר נמוכות. כולנו התחסנו באותו זמן, אבל הגוף של כל אחד מגיב שונה, בגלל הגיל, בגלל מחלות רקע, בגלל כל מיני דברים".
ואיך המחוסנים שנדבקו חוו את המחלה?
"אנחנו מדברים על אנשים בני 40 בממוצע, עובדי שיבא, שחוו את זה בצורה קלה יחסית. היו אולי ארבעה אנשים מתוכם עם חום, לחלק גדול לא היו בכלל שום סימפטומים. אבל כן חשוב לציין ש־20 אחוז מהם סבלו מסימנים ארוכי טווח. לאורך שישה שבועות עדיין היו להם תלונות על חולשה, עייפות, אחד או שניים לא חזרו לעבודה כי הרגישו שהם לא יכולים לתפקד וכמה איבדו חוש טעם וריח לתקופה ארוכה אחרי שהחלימו".
אז לא נכון לקבוע שהקורונה עכשיו זאת מחלה רק של לא מחוסנים וכל היתר יחוו אותה כמו שפעת קלילה.
"זה לא 'יאללה, לא נורא, לא קרה כלום' עבור מחוסנים. אתה אף פעם לא יודע איך זה ישפיע עליך. וזה היה בתגובה לזן הבריטי, האלפא. בימים אלה, כשזן הדלתא מסתובב פה, אנחנו רואים כבר 150 חולי קורונה מחוסנים. ולמה? כי הם גם מול זן מידבק יותר וגם מערכת החיסון ירדה. לרוב האנשים היום אין מספיק נוגדנים כדי לא להידבק, והם חווים את זה טיפה יותר קשה, לא ראינו מקרים קשים בקרב המחוסנים, אבל זה כן כמה ימים עם חום, יכול להרגיש כמו שפעת קשה".
אז אלו היו האלפא והדלתא. עכשיו מדברים על זן למדא מפרו ועל אפסילון מארה"ב.
"וכמו שהגיעו אלה, יגיעו גם אחרים. הגיעו מקרים בודדים של הלמדא, חיפשנו אותו וזיהינו אותו וראינו שהוא מידבק פחות או יותר כמו הזן הבריטי עד לזן ההודי, הדלתא. האם הוא יהיה יותר חמור? אני לא יודעת. אבל אני גם לא יודעת אם זה מה שמשנה. אנחנו צריכים להיות במוכנות להרבה זנים אחרים שיגיעו, כי בואי נאמר ככה, את כל האל"ף־בי"ת היווני אנחנו עוד נצטרך ללמוד".
איזה מהם הכי הדאיג אתכם עד כה?
"הזן הדרום־אפריקאי הדאיג אותנו כי הוא היה יותר עמיד לחיסון ובסוף כלום, היו רק כמה ניצנים של הדבקה. עקבנו אחרי המחקרים האפידמיולוגיים ואיכשהו הוא לא המריא. אולי כי בא אחריו האלפא שהיה מידבק יותר".
פרופ' רגב יוחאי רוצה להיות אשת פתרונות, גם אם הם לא קלים לעיכול ולביצוע. למשל איך פותרים את מחדל נתב"ג שנגרר מגל לגל, ואת פלונטר הלימודים בכיתות בצל הקורונה. ואפילו איך אפשר לחגוג את ערב ראש השנה. רגב מאמינה במתווה של בדיקות מהירות, כמה שיותר וכל הזמן, במקום בידודים והימנעות. "אנשים מבוגרים שיתחסנו במנה השלישית יוכלו להיפגש בערב חג, אולי לא במשפחות ממש המוניות אבל כן יחד. ככה גם בבתי כנסת, באמצעות הבדיקות המהירות שעכשיו נכנסו לפארמים ומראות תוצאות בתוך רבע שעה. שכל אחד יעשה בדיקה לפני שהוא מגיע".
כמה זה מדויק?
"האם זה אמין ומזהה באותה מידה כמו בדיקות ה־pcr? התשובה היא לא, זה מזהה באיחור של יום. כלומר אם נחשפתי לבן שלי ואני משתמשת בבדיקה ביתית יום אחרי יום, אני אראה שלושה ימים שאני שלילית וביום הרביעי שאני חיובית. לעומת זאת, בבדיקת pcr אני אגלה כבר ביום השלישי שאני חיובית, כלומר יום קודם. האנטיגן מזהה חיוביות רק כשיש כמות גדולה יותר של הנגיף".
נשמע כמו מתכון לבלגן, אנשים יסתובבו ויפספסו שהם חולים.
"ולמה אני לא מוטרדת מזה? כי אני מפספסת את האנשים בשלב שהם עוד לא מידבקים ואז זה לא כל כך נורא כי נתחיל לבדוק בכניסה של מקומות. למשל בראש השנה, אם אני מזמינה 20 איש הביתה, אני אומרת להם, 'תעשו רק בדיקה לפני שאתם באים', שעה לפני הם עושים את הבדיקה, הם רואים שהם שליליים ואנחנו נפגשים ואוכלים בשקט ובבטחה. אם למחרת התגלה שמישהו הוא חיובי, אז רוב הסיכויים - 99 אחוז - שהוא לא הדביק אף אחד עדיין. זה מאפשר לחזור לחיות.
"התזמורת הפילהרמונית, למשל, רצו לעשות חזרה לפני שהם התחסנו והתייעצו איתנו מה אפשר לעשות, כי נגנים הם מבוגרים יחסית ומתעסקים בכלי נשיפה. מישהו אחד חיובי שם יכול לסכן אותם. אז הם רכשו קיטים וכולם היו עושים בדיקה לפני חזרה. בשיבא אנחנו עושים ככה כל יום. גם רופא שיש לו בבית ילד שנדבק בגן או רופא שנחשף לקורונה במחלקה שלו יכול לעשות בדיקה ועדיין לבוא לעבודה אם הוא שלילי".
וזה גם מה שיכול להציל את שנת הלימודים הזאת.
"זה בדיוק המתווה שלנו לבתי הספר. כבר בשנה שעברה ברגע שהבנו שבתי הספר עומדים להיות במצוקה מאוד קשה והולכים לסגור את כל שנת הלימודים הזאת, הצענו להם מתווה שכלל שלושה בתי ספר - פנימייה בעוטף עזה, בית הספר עמל בטייבה ואת הגימנסיה הרצליה בצפון תל־אביב, שהמנהל שלו, ד”ר זאב דגני, פנה אליי בעצמו בבקשה להשתתף. הסברנו למנהלים שעושים פעמיים בשבוע בדיקה מהירה בכניסה לבית הספר. התלמידים היו עושים לעצמם בדיקה בבוקר, רואים שזה שלילי ונכנסים לכיתה. ואם היו כאלה עם אנטיגן חיובי, וזה קרה לנו כמה פעמים עם ילדים בטייבה, שלחו אותם הביתה".
ומי שהספיק להיחשף לילדים האלה?
"במקום לשלוח את מי שנחשף לעשרה ימי בידוד שבהם הם לא ילמדו, איפשרנו להם להגיע בתנאי שיעשו בדיקה בכל יום".
מי יממן את כל הדבר הזה בהיקף הארצי? 35 שקלים לזוג בדיקות, מדי יום, זה כבד על משפחות התלמידים.
“בשביל להראות שזה מצליח פרופ’ קרייס, מנהל שיבא, אמר ‘עלינו’. שיבא שילמה על הבדיקות של התלמידים בניסוי של שנה שעברה. עכשיו, כשמשרד החינוך ומשרד הבריאות אימצו את המתווה הזה, מתווה כיתה ירוקה, ופחות או יותר ככה תיפתח שנת הלימודים, המדינה תיקח את העלות על עצמה והיא תשיג מחיר טוב עבור הבדיקות. ככה ימנעו את הבידודים. ילדים שיחשפו לתלמיד חולה יחויבו בתוצאה שלילית בבדיקה בכל בוקר למשך שבוע ורק בתנאי הזה יוכלו לבוא לבית ספר. מי שלא נחשף לא יצטרך בדיקה”.
זה עדיין לא מעט בדיקות.
“רק עכשיו שמענו על 52 כיתות במגזר החרדי בלבד שנמצאות בבידוד. ו־52 כיתות כפול 30 תלמידים בכל כיתה, זה כ־1,500 בדיקות בכל יום רק למגזר הזה, וכשיחזור לבית ספר המגזר הכללי, המספרים רק יגדלו. אבל זה חוסך את הבידוד וכשחוסכים בידוד של ילדים קטנים, הורים יכולים לבוא לעבודה והמשק ממשיך לפעול”.
7 צפייה בגלריה
בית ספר יסודי תל אביב כיתה ריקה ריק תלמידים לימודים נגיף הקורונה קורונה ישראל ראשית
(צילום: AP)
מה עם הורים שיסרבו לבדיקות?
“הורה שיסרב לעשות לילד שלו בדיקה, יישב יחד עם הילד בבידוד. אנחנו לא מכריחים אף אחד. בבתי הספר בהם עשינו את הניסוי, דרשנו מאה אחוז הסכמה של ההורים והכיתות האלה הרוויחו. הילדים המשיכו ללמוד וראו שהציונים שלהם יותר טובים והם סובלים פחות מלחצים נפשיים. התרגשנו לשמוע אותם”.
מה עם אנשים צעירים שרוצים ליהנות משארית הקיץ ועדיין לא קיבלו מנה שלישית?
"שיקפידו כמה שיותר על מסכה, והופעות וחגיגות שיעשו בחוץ באוויר הפתוח גם אם קצת מזיעים".
היית ממליצה לא לטוס?
"הבן שלי אחרי צבא וחיכה שנה שלמה לטיול הגדול במזרח. הוא טס לא מזמן והבין בינתיים שהעולם סגור ואין מה לעשות עכשיו בתאילנד, אז הוא חוזר אחרי חודש במקום אחרי שנה. שם לא אישרו לו כניסה אם הוא לא קונה על חשבונו שתי בדיקות, ומתחייב לעשות אותן ביום השביעי וביום ה־14. המתווה שאני מציעה לנתב"ג הוא דומה, וכזה שאפשר להיות בטוחים שנמנע איתו כמה שאפשר כניסת וריאנטים בהמשך".
תפרטי.
"בואי נדמיין מצב יפה שבעוד חודשיים הכל נראה בארץ טוב ושוב רוצים לטוס לחו"ל, ואז אנשים מתחילים לטוס וחוזרים עם וריאנטים. איך נמנע את זה שבן אדם שנדבק בדיוטי פרי אבל עוד לא מרגיש את זה, לא יפזר בינתיים את הנגיף בעבודה ובחדר כושר? אז ככה, במקום לבודד אנשים, דבר שיפגע בתיירות ויגרום למרמור, כל אדם שינחת בארץ יפקיד אלף שקל ויקבל שבעה קיטים של בדיקות עצמיות מהירות. בכל בוקר הוא יהיה מחויב לעשות בדיקה - אם היא שלילית מותר לו לצאת לעבודה ולבית ספר, כלומר לצרכים החיוניים בלבד. אסור יהיה לו בשבוע הזה ללכת להופעות או לחתונות. בתום עשרת הימים אם הוא דיווח והוכיח שעשה את כל הבדיקות והן יצאו שליליות, הוא יקבל 800־900 שקל בחזרה. ואם לא עשה את הבדיקות - הוא ייקנס באותם אלף שקל ואפילו יותר".
איך זה שונה מהנוהל הנוכחי?
"עכשיו עושים רק בדיקה אחת עם הנחיתה. זה לא עוזר כי מי שנדבק במטוס בדרך חזרה והווירוס עדיין דוגר אצלו, חושב שהוא שלילי ומדביק את כל השכונה".
פרופ' גילי רגב יוחאי (56) גרה בתל־אביב. היא נולדה בארה"ב עד שהמשפחה התמקמה ברמת אביב ואז בעומר. רפואה למדה באוניברסיטת בן־גוריון ובהמשך לימודי אפידמיולוגיה בהרווארד, שלא תיארה לעצמה אז כמה הם יצדיקו את עצמם. בצעירותה, לפני שהתחילה התמחות, הספיקה להילחם במגפה אחרת, דבר, בהודו, שם הייתה רופאת מטיילים באמצע שנות ה־90. אבל הקורונה תפסה אותה כבר במקום אחר, כשהיא מנהלת וחוקרת בכירה בשיבא, שמבינה שכל המאמץ שעשתה וכל מה שלמדה היה כדי להגיע לרגע הזה.
"בינואר 2020 חזרתי מבוסטון, שם אני מלמדת סטודנטים בהרווארד סמסטר חורף מדי שנתיים. כתבתי לשותף שלי שם שאני לא אעמוד במטלות כי פתאום מהבוקר עד הערב התחילו כאן הכנות למגפה ויש הבנה שקורה פה משהו גדול. מהר מאוד הפסקתי לישון בלילות, עברתי לשלוש שעות בלילה. בערך בפברואר תפסתי בחניה בדרך לאוטו את סיגל סדצקי, שהייתה אז ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ואמרתי לה שאנחנו עומדים פה מול משהו דרמטי".
איך ידעת?
"נדלקה לי נורה אדומה כשבסין גילו שיש חולים בנגיף שהם אסימפטומטיים. ככה הבנתי שזו תהיה מגפה עולמית. בסארס ב־2002, לעומת זאת, היה נורא ברור שאנשים אסימפטומטיים הם החולים והיה קל לעצור את זה. אתה שם מגנומטר בכניסה למקומות ואם לבן אדם יש חום הוא לא נכנס. פה, כל הבעיה היא שאנשים בלי סימפטומים מידבקים. זה מה שקורה גם עם הילדים. זה יכול להיות בכל מקום, בלי שנרגיש וזה מה שמסוכן".
חזית את הממדים?
"את זה לא".
עם תחילת המגפה הפכו רופאים ואנשי מערכת הבריאות, ביישנים ככל שיהיו, לכוכבים החדשים. אבל עם ליטופי אורות האולפנים, הגיעה גם פגיעתם של מתנגדי החיסונים שסימנו אותם כאויבים הראשיים. איחולי מוות, הפגנות מתחת לבית ופוסטים מסיתים בפייסבוק הפכו לחלק משגרת יומם של מי שניצבו בקדמת קמפיין ההתחסנות. גם פרופ' רגב יוחאי, אמא לשלושה, חוותה את זה על בשרה. "מהתמונות שלי שהם שמו בפייסבוק לא התרגשתי. הבן שלי אמר לי, 'אמא, את יודעת שכותבים עלייך דברים נוראיים?' אבל הרגשתי שחדרו קצת יותר מדי למרחב האישי שלי כשמישהי כתבה לי מייל אישי לכתובת של בית החולים. בלי שום בושה היא גם כתבה את השם שלה, את מספר הטלפון שלה ואת כתובת המייל. בבוקר אני בדרך כלל מתיישבת לענות לאנשים שמתייעצים איתי בעניינים רפואיים ואז פתחתי גם את המייל שלה, כי חשבתי שזה אולי אדם במצוקה. ופתאום אני קוראת 'את השטן', 'הלוואי ותתאבדי כבר עם כל הזריקות שלך', 'אני מאחלת לך שיהיה לך שיתוק'. לא האמנתי שכותבים לי דבר כזה".
מי זאת? חיפשת אותה?
"הסתכלתי אחר כך וזאת אישה אמיתית, היא אמא לילדים, היא בין מתנגדי החיסונים ויש לה איזה מכון להרזיה".
מה עשית?
"הרגשתי שזאת חובה אזרחית ללכת עם זה למשטרה ויידעתי תוך עשר דקות את הצוות של בית החולים שאני מדווחת על זה".
זה החליש אותך?
"לא, זה לא החליש אותי. אבל את החיים שלנו אנחנו נותנים כאן, משלמים מחירים מאוד־מאוד כבדים". היא עוצרת לרגע, לוקחת אוויר. הקול שלה נסדק. "הנישואים שלי התפרקו סביב הקורונה. אני נפרדתי מבעלי בשנה הזאת".
סביב העומס של הקורונה?
"את יודעת, זה הקש ששובר את גב הגמל. אבל זאת הייתה שנה מאוד קשה במובן הזה. ובריאותית, אני מקווה שאני עדיין לא משלמת מחיר. ירדתי מאוד במשקל בלי שהייתה לי כוונה כזאת. אבל אני לא ישנה, ואני לא רעבה ואני יורדת. אני כל הזמן סביב העבודה, זה אדרנלין כזה כל הזמן שלא נפסק".
ומייל כזה ממתנגדת חיסונים יכול היה לשבור אותך?
"אני מבינה שזה קומץ קיצונים ובסך הכל מקבלת הרבה חיבוק מהציבור. מוכר הבייגלה כאן בקניון של בית החולים אמר לי, 'יו, את הפרופסור מהטלוויזיה. איך אני אוהב לשמוע אותך'. אז יש חיבוק כזה, שגם הוא מביך אותי ואני לא רגילה אליו. טלוויזיה ומצלמות זה לא המקום הטבעי שלי, אבל מכתבים מהסוג הזה ונאצות, הם מקוממים אותי. אני משקיעה את הנשמה שלי וחוטפת על זה סטירות לחי. אבל אנחנו, הרופאים למחלות זיהומיות, לא יכולים לומר עכשיו 'אנחנו הולכים', כי לזה התכוננו, לזה הכינו אותנו כל החיים".
מה עשה לך לראות את ההתנהלות סביב ד"ר שרון אלרעי פרייס בקבינט ובוועדה בכנסת?
"זה היה מזעזע. נורא שעובדי ציבור צריכים לחוות דבר כזה. נורא. אלו דברים שאם לא שמים להם סטופ יהפכו רק יותר גרועים וההליכה שלי למשטרה הייתה מאותו מקום. באותו רגע צריך לעצור את הסגנון האלים הזה. אני חושבת שמרגע שנשמעה הקללה נגדה היה צריך לעצור את הדיון באותו רגע, לומר שאין כזה דבר. לא להמשיך לנהל את הישיבה".
עלייך היו פרסומים שתידלקו מתנגדי חיסונים, על זה שפייזר מימנו מחקרים של בית חולים שיבא ושזה הופך אותך ללא אובייקטיבית כשאת ממליצה להתחסן.
"זה הרגיז אותי אפילו יותר מהמכתב מהפסיכית ההיא, תסלחי לי. הגיע כתב שחיפש אייטמים ומשהו צהוב. אם אתה מחפש משהו צהוב, בוא לטיפול נמרץ וספר על הרופאה הסרבנית, אבל אל תעשה אייטם ממשהו שהוא לא אייטם. הוא בא וניסה להגיד שאין פה שקיפות, כשהייתה פה השקיפות הכי מרבית שיכול להיות, כן? הוא ניסה בצורה עקיפה, בלי להגיד, לרמוז שהמחקרים שלנו הם בעצם מוטים ובגלל כספים של פייזר אנחנו ממריצים להתחסן בחיסון שלהם".
ומה האמת?
"אחת, בכל המחקרים שלנו שעסקו בקורונה פייזר לא נגעו, לא בשיבא ולא בכלל בארץ. לא נתנו לנו כסף לא עקיף ולא ישיר. זאת שאלה מי צריך לממן את המחקרים האלה. זה אמור להיות ממומן מכסף ממשלתי וזה לא מה שקרה עד היום. מי ששילם עד היום היה שיבא, כי המנהל של בית החולים הבין כמה זה חשוב. לממן ניסוי סרולוגי על 5,000 אנשים זה המון כסף וזה לא טריוויאלי אבל פרופ’ קרייס חשב שזה גם ירגיע את העובדים שלו וגם נוכל לספר לעולם על ממצאים. זה ראוי להערכה. אז במקום לתת את הכבוד למי שמימן את המחקרים, עושים שירקס".
ומה עם השקיפות?
"הצהרנו באופן הכי מלא שאפשר שאין לנו ניגודי עניינים בכתיבת המאמר. בשאלה האם יש לנו קשרים עם חברות מסחריות - ודאי. אין חוקר בעל שם שאין לו קשר עם החברות האלה, לא בארץ ולא בעולם. יש לחברה כמו פייזר מיליון תרופות והקשרים. בלי הקשרים שלנו עם החברות האלה לא היו מפתחים לא תרופות ולא חיסונים. בקורונה אף אחד מאיתנו לא התעסק עם פייזר. החשיבה צריכה להיות כל כך עקומה כדי להגיד שבגלל שקיבלתי מענק מחקר על חיידקי פנאומוקוקים, שלא קשורים בכלל לקורונה, אני אמריץ לקחת חיסוני פייזר. זה היה רק לספק שמן למדורה של מתנגדי החיסונים".
אנחנו פוגשים אותה במשרדה בביתנים מימי המנדט בבית חולים שיבא, לא רחוק מהמעבדות, יום אחרי שקיבלה את החיסון השלישי. סגר, היא לא מתחמקת מהשאלה, הוא לא פתרון בעיניה. "בגל הראשון לעשות סגר היה לגיטימי כי אף אחד לא הבין כלום, אבל אחרי זה צריך ללמוד איך חיים עם הנגיף. המשמעות של סגר היא קשה בריאותית, נפשית, חינוכית, כלכלית. הייתי אומרת שסגר היום זאת אפשרות לא קבילה. זה לא הגיוני ואין שום סיבה שנגיע למקום הזה. מתי אנחנו מגיעים לסגר? כשבתי החולים בעומס ועל סף קריסה. בגל הראשון ראינו מה שקרה באיטליה ופחדנו להגיע לזה גם, אבל היום אנחנו יודעים איך להתארגן לזה בבתי החולים והדרך היא לחסן ולחסן ולחסן כי זה עוצר את התחלואה הקשה".
את מבינה למה שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון מתנגדת לעמדות לחיסונים בתוך בתי הספר?
"זה שכל הילדים מגיעים למקום אחד, זאת בסוף הזדמנות נהדרת לחסן את כולם יחד ואני לא מבינה כל כך את ההתנגדות. יותר מזה, זה כבר קורה. כבר שנים תלמידים מקבלים בבתי ספר חיסון להפטיטיס ולפפילומה, אז למה פה להתנגד באמצע מגפה? היא אומרת שבבית ספר צריכים ללמוד ולא להתעסק בענייני בריאות, אבל לא רק שזה כבר קורה, לא יצליחו ללמוד אם לא יתחסנו".
את מסכימה עם זה שהחיסון הישראלי היה צריך לקבל קדימות על פני פייזר? הוא נדחק הצידה.
"לא כשיש חיסון מוכן כבר וכל כך טוב. הנסיינים שלהם הגיעו לפה לשיבא והיו מתוסכלים שיש חיסון טוב והם נאלצים לקבל משהו שהוא לא ברור בכלל. אני לא יודעת אם הוא איבד רלוונטיות, כי בעולם אין מספיק חיסונים, אז אולי נכון להמשיך ולייצר אותו למדינות שלא יכולות להרשות לעצמן חיסון יקר. יש מקום לעוד חיסונים חוץ מאלה של מודרנה ופייזר".
למה כבר לא מדברים על כפפות, חיטוי ידיים בכל מקום והגיינה? הבינו שאין לזה קשר להדבקה?
“אני באלכוג’ל שלי פה על השולחן משתמשת די הרבה. יש לזה משמעות אבל לא כמו מסכה שרואים כמה זה חשוב. בכפפות אני לא מאמינה בכלל, זה רק מזהם את הסביבה. אבל לחטא ידיים כן".
ראש הממשלה מיתג את גל התחלואה הזה כמגפה חדשה, מגפת דלתא. זה ספין פוליטי?
"זו לא מגפה חדשה, זה פשוט וריאנט מידבק יותר. זה לא משהו מיוחד מזה שאנחנו מתמודדים איתו, רק קורונה שהיא מידבקת יותר ואין לי ספק שיגיעו עוד זנים מידבקים אחרים".
ומה עם הטיעון שממשלת נתניהו השאירה לממשלת בנט מדינה ריקה מקורונה, והם לא ידעו לשמור עליה?
"אני לא אכנס לפוליטיקה, אבל ברור שלא. הממשלה הזאת כרגע, והיא מאוד רחבה אז זו לא אמירה פוליטית כי היא מכל גווני הקשת, מתנהגת בצורה מרשימה. השתתפתי בכמה דיונים וכולם הגיעו מוכנים וענייניים גם אם יש ביניהם חילוקי דעות. במתווה החינוך היו חילוקי דעות נוראיים ושבוע אחרי זה המתווה יצא לדרך".
זה לא נתקע כמו בממשלה הקודמת?
“נכון, אבל אפשר לסלוח להם כי זאת הייתה תחילת מגפה אז אתה באמת לא יודע איך להתנהל. אז גם שם לא הייתי אומרת שזה היה נורא ואיום".
מה תגידי למיליון ישראלים שעוד לא התחסנו במנה הראשונה?
"אני מציעה לכל אחד כזה לבוא ולעשות תורנות אחת אצלנו בטיפול נמרץ ולבקר את החולה שסירבה לקבל חיסון והיום היא מחכה להשתלת ריאות. החולה הזאת היא רופאה בסביבות גיל 60 שסירבה לקבל חיסון. זה נדיר שרופאה מסרבת לקחת חיסון, אבל זה קרה כאן וזה מה שקורה. כואב הלב. עכשיו אנחנו מנסים להציל את חייה. היא מונשמת ומורדמת במצב מאוד קשה, מחוברת לאקמו ומחכה להשתלת ריאה".
היו לכם עוד רופאים סרבנים כאן?
"היו כמה והוצאנו אותם לחל"ת, ואחרים חייבנו לבוא לבדיקות פעמיים בשבוע. היו כאלה שסירבו גם לזה ונאלצו לעזוב את שיבא. היה כאן איש צוות שאמר שהוא לא מתחסן כי הרב אמר לו. זה היה מכעיס ביותר. הבאנו רבנים שיסבירו לו ולא עזר. ביקשנו שהוא יעשה שתי בדיקות בשבוע וגם את זה הרב אמר שאסור לו. רופא אחר שקרא כל מיני דברים ואמר שהוא לא מתחסן, נאלץ לצאת לחל"ת. אצלי ביחידה היה מקרה עצוב של אחות שכמובן התחסנה, אבל אבא שלה שהיא הסבירה לו כמה זה חשוב, ניזון מהמון פייק־ניוז, סירב להתחסן, שיכנע גם את האמא שלא להתחסן וכששניהם חלו האמא נפטרה מקורונה. האבא היה במצב קשה אבל יצא מזה. אין יותר נורא מזה".
יש משהו בטיעונים של מתנגדי חיסונים שאת כן יכולה להבין? נגיד הפחד מתופעות הלוואי?
"את הפחד אני מבינה. הייתה לי שיחה עם רופאה שחששה כי היו לה במשפחה תופעות לוואי. אז הבנתי אותה, אבל עדיין הסברתי שהפחד מהמחלה צריך להיות יותר גדול. למי שלא התחסן? בוודאי".
אפשר לומר שנהיינו מעבדת ניסויים של העולם כאן בארץ. מעורר גאווה, אבל יש שיגידו שגם מפחיד.
"העולם בזמן מגפה הוא מפחיד. השאלה איזו פוזיציה אתה לוקח בתוך הדבר הזה וזכינו להיות המודל לעולם. אני שמחה שאנחנו במצב הזה ולא במצב של הפיליפינים, שאין שם אפילו מקום בבתי חולים לאנשים שלא חולים בקורונה. אז אלה החיים, החיים במגפה הם לא נעימים. ככה או ככה הייתי מעדיפה להיות כאן בישראל ולקבל את החיסונים".
