בגיל 20 חייו של ג'יי שטי, אז סטודנט למִנהל עסקים באנגליה, השתנו מקצה לקצה. חבר הציע לו להצטרף אליו להרצאה של נזיר בודהיסטי. למה לי להקשיב לאיזה נזיר? הוא שאל את החבר. שטי העדיף להקשיב אז לסלבריטאים ולמצליחנים. אבל החבר הבטיח לו שהם ילכו אחר כך לשתות ביחד בפאב, ושטי הסכים. ההרצאה השפיעה עליו כל כך עד שהחליט להפוך לנזיר בעצמו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- איך לתרגל מיינדפולנס בבוקר בעשר דקות
בעקבות אותה הרצאה החליט שטי לאכזב את הוריו ("מבחינתם יכולתי להיות עורך דין, רופא או כישלון"), כשבחר לעבור להתגורר במומבאי בהודו ולהפוך לנזיר. "עד היום אני רואה את עצמי נזיר, למרות שהייתי שם רק שלוש שנים ולמרות שאני נשוי ולנזירים אסור להתחתן", הוא אומר בריאיון מיוחד לרגל צאת רב־המכר שלו "לחשוב כמו נזיר" בעברית (בהוצאת מודן וידיעות אחרונות). "אני מתגורר בלוס אנג'לס - עיר שנחשבת לנהנתנית ומערבית מאוד. זגזגתי בין שני עולמות - דילגתי מברים וממסעדות למדיטציה ולשינה על הרצפה. היום אני מאמין שאפשר לאמץ את דרך החשיבה של הנזירים בלי להתגורר באשראם".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שטי אכן מדלג בקלילות רבה בין דמות הנזיר הסגפן לגורו המצליחן, ונראה כי הוא מצליח לאחוז במקל משני קצותיו. הוא נחשב כיום למנטור המצליח והמשפיע ביותר בעולם עם 34 מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות (8 מיליון מתוכם באינסטגרם לבדה). בפודקאסט שלו (On Purpose), שמדורג בקביעות במקום הראשון בעולם בתחום הוולנס, הוא מארח תמהיל מגוון של ידוענים - מד"ר מהמט עוז ופרופ' יובל נח הררי, דרך קלואי קרדשיאן ואלישיה קיז וכלה בכדורסלן המנוח קובי בראיינט.
"בהרצאה של הנזיר גאורנגה דאס ראיתי בפעם הראשונה בחיי אדם שהוא באמת מאושר", מספר שטי. "עד אז נתקלתי בהרבה אנשים עשירים, חזקים, מפורסמים ויפים, אבל אף פעם לא ראיתי אדם כל כך בטוח בעצמו, שלו ומאושר. הנזיר דיבר על ערכים בחיים, ואני הרגשתי סוג של התאהבות". בסרטונים הרבים שבהם הוא מופיע ומסביר את משנתו לעולם אי אפשר להתעלם מהכריזמה שלו ומאישיותו הכנה, הצנועה והכובשת. שטי מדבר אל כולם בגובה העיניים, מספר על הכישלונות שלו ואיך כדאי לכולנו להשתפר.
יש היום גישות רבות ומבוססות מדעית לאושר. למה דווקא נזיר?
"מעולם לא קרה שכל כך הרבה אנשים היו כל כך לא מרוצים או כל כך עסוקים בחיפוש אחר 'האושר'. התרבות העכשווית ואמצעי התקשורת מפמפמים לנו דימויים ורעיונות באשר למי ומה אנחנו צריכים להיות, ומציגים לנו מודלים להישגיות ולהצלחה. תהילה, כסף, זוהר, סקס - בסופו של דבר אף אחד מהדברים האלה לא יכול לספק אותנו. אנחנו פשוט נרצה ממנו יותר ויותר. זה מעגל שמוביל לתסכול, אכזבה, חוסר סיפוק, אומללות ותשישות. חשיבה יכולה לרומם אותנו או לדרדר אותנו לתהומות. חשיבה כמו נזיר גורמת לשלווה ולאושר. למה שלא נלמד מהאנשים הכי רגועים, מאושרים ותכליתיים בעולם?".
מה היה לך הכי קשה לשנות במעבר לחשיבה כמו נזיר?
"כמה זמן יש לך? היו דברים רבים שנאבקתי בהם. הרוטינה של הנזירים אינטנסיבית מאוד. הלמידה והישיבה למדיטציה במשך שעות בכל יום לא פשוטות בכלל, אבל למדתי להעריך את המטלות שלי באופן שווה. למרות שאני אוהב בעלי חיים, אם מישהו היה מבקש ממני לבחור בין ניקוי הפרות ברפת או ללמוד משהו, הייתי מעדיף ללמוד משהו. אבל למדתי לבצע גם מטלות כמו ניקוי הרפת ושטיפת כלים בתשומת לב מלאה. רוב האנשים היום מנסים לנצל את הזמן שלהם טוב יותר, להיות פרודוקטיביים ולהספיק לעשות עוד ועוד דברים. אבל אנחנו נוראים בזה, וזה שוחק את היכולת המוחית שלנו. אני עדיין מאבד פוקוס לפעמים, אבל מה שמחזיר אותי לפסים הוא היכולת להתמקד במה שאני עושה ולא לקפוץ מנושא לנושא".
הספר שלך מלא בתובנות. איך היית מציע לאדם מערבי להתחיל לחשוב כמו נזיר?
"הדבר הראשון הוא לפתח יכולת לשנות פרספקטיבה. אנשים רבים מרגישים היום שהחיים שלהם אינטנסיביים מדי והם מוצפים. כולנו עמוסים בדד־ליינים, בפרויקטים ובמטלות, ולפעמים אנחנו רוצים להתחבא מתחת לשמיכה ולהיעלם לעולם. כשאנחנו מתרגלים התנתקות מהמצב המלחיץ הזה, אנחנו משנים פרספקטיבה ומסתכלים על המציאות בעדשה רחבה. אנחנו לא נמצאים באמצע הלחץ. מהנקודה הזאת אנו מחזירים לעצמנו את השליטה, וזו לדעתי נקודת החוזק המשמעותית ביותר של נזירים - היכולת לפקס את המוח במה שחשוב באמת, היכולת למצוא את המקום הרגוע הזה. כל העליות והירידות של העולם לא משפיעות עליהם כל כך. טכניקות הנשימה והמדיטציה שהנזירים מתרגלים עוזרות בכך. כשאתה מרגיש מוצף ושאתה צריך להחזיר לעצמך את הפוקוס הפנימי - אתה יודע איפה למצוא אותו".
אתה כותב בספר שלך המון על חשיבות המדיטציה, אבל אני חייבת לספר לך שניסיתי לעשות מדיטציה המון פעמים ואף פעם לא הצלחתי. יש לך עצה בשבילי?
"את לא לבד! רבים מאיתנו חשים קושי וגם אני התקשיתי בכך. אני חושב שהדבר החשוב ביותר להבנה הוא שאין דרך אחת שבה מדיטציה צריכה לעבוד. להרבה אנשים יש רעיון שהם צריכים לשבת על הרצפה עם רגליים משוכלות ולנשום באופן רגוע עד שכל המחשבות שעולות נעלמות והמוח ריק ממחשבות. ואם הם לא פועלים בדיוק כך או אם המדיטציה לא נמשכת שעה, זו לא מדיטציה. אני מציע לך לשחרר את כל האמונות האלה - לא לחשוב אם את עושה את זה נכון או לא נכון אלא להתחיל לתרגל חמש דקות ואחר כך להתקדם לעשר דקות. אין צורך להיות מקובעים לתנוחה אחת, כי זה לא משנה. גם אם נוח לך יותר לשכב על הרצפה זה בסדר גמור. אם את מתקשה לרוקן את המוח ממחשבות, נסי מנטרה או דיבור בקצב מסוים, או אפילו מדיטציית הליכה שבה יוצאים לרחוב ומתמקדים במה שרואים ברחוב. גם לי קשה להתרכז לפעמים, אבל כדאי להמשיך להתאמן".
ספרו של שטי בנוי משלושה חלקים עיקריים - "לשחרר", "לצמוח" ו"לתת" - שלצד תובנות מעמיקות מספקים גם כלים ישימים ותרגילים מעשיים לאימוץ דפוס חשיבה של נזיר. מבחינת שטי יש שתי צורות של מחשבה - כמו נזיר או כמו קוף, והוא כמובן ממליץ לכולם להתחיל לחשוב כמו נזיר. וכן, לטענתו זה אפשרי לגמרי גם בחיים המערביים. הנה כמה דוגמאות מתוך הספר שגם אתם יכולים לאמץ:
1. השתמשו בפחד כדי למצוא פתרונות
"הפחד לא מונע את המוות. הוא מונע את החיים" (הבודהה)
שטי מספר על ארג'ונה, שהיה הקשת הכי מוכשר בארץ, אבל הפחד גרם לו לאבד ביטחון ביכולותיו. דבר דומה קורה לכל אחד מאיתנו. יש לנו המון מה להציע לעולם, אבל הפחד והחרדה מנתקים אותנו מהיכולות שלנו. הסיבה לכך היא שבמשך השנים לימדו אותנו שפחד הוא דבר שלילי. "אל תפחדו", אומרים לנו. פחד נתפס כתגובה משפילה, מביכה, שצריך להתעלם ממנה או להסתיר אותה. אבל האמת היא שאף פעם לא נוכל לחיות לגמרי בלי פחד, וזה בסדר, כי פחד הוא לא דבר רע. הוא פשוט תמרור אזהרה - המוח שלכם אומר: "משהו עלול להשתבש!".
השאלה היא מה אנחנו עושים עם האיתות הזה. אנחנו יכולים להשתמש בפחד שלנו משינוי כדי לדרבן את עצמנו למצוא פתרונות, או שאנחנו יכולים לאפשר לו לגרום לנו להרגיש כנועים ונואשים ולכן לא לעשות כלום. לעתים הפחד הוא אזהרה קריטית שנועדה לסייע לנו לצלוח סכנה מוחשית, אבל רוב הזמן מה שאנחנו מרגישים זה חרדה שקשורה לדאגות היומיום שלנו בנוגע לכסף, עבודה, יחסים. אנחנו מאפשרים לחרדה - לפחד היומיומי - לשתק אותנו על ידי כך שהיא מנתקת אותנו מהתחושות האמיתיות שלנו. ככל שאנחנו נצמדים יותר לפחדים, כך הם מתבשלים יותר בתוכנו, עד שלבסוף הם נעשים רעילים.
דרך הנזיר: שטי מספר שבמשך שלוש השנים שלו כנזיר הוא למד להרפות מהפחד שלו מפני הפחד. ניסיתי לאתר את כל המקומות והמצבים שבהם הפחד שלי הופיע. ראיתי איך בכל פעם שדאגתי לגבי הציונים שלי או לגבי ההורים שלי, הפחד הוביל אותי תמיד לאותו חשש: כיצד אנשים תופסים אותי? מה הם יחשבו עלי? הבנתי שהפחד שמושרש בי משפיע על קבלת ההחלטות שלי. כיום כשאני מתקרב לקראת רגע מכריע, המודעות הזאת מדרבנת אותי להסתכל על העניין יותר מקרוב ולשאול את עצמי: "האם ההחלטה הזאת מושפעת מהאופן שבו אחרים יתפסו אותי?". כך אני יכול להשתמש במודעות שלי לפחד ככלי שעוזר לי לקבל החלטות התואמות את הערכים ואת המטרות שלי.
2. האנרגיות שליליות? הפכו לצופה אובייקטיבי
"למוח שלנו יש שלוש מחלות: להשוות, להתלונן ולמתוח ביקורת" (הנזיר גאורנגה דאס)
אחד התרגילים שנזירים צריכים לבצע הוא לכתוב עשרה דברים חיוביים על אדם שהייתה להם ביקורת רבה עליו. הרעיון של התרגיל ברור: בכל אדם יש יותר טוב מרע, וכשרואים זאת כתוב על הדף, הרבה יותר קל לשנות את נקודת המבט. יתרון נוסף של התרגיל: הוא גורם לנו להסתכל על עצמנו בסלחנות. שטי מספר שבאשראם הוא התרגל לשיחות עם אנרגיה חיובית, אבל כשהוא חזר לחיות בארצות הברית השיח השתנה והוא הפך רגיש לרכילות. הוא לא רצה לרכל, אבל גם לא רצה להטיף מוסר לאנשים אחרים. אך השליליות תמיד נוכחת בחיינו.
דרך הנזיר: איך נזירים מתמודדים עם שליליות? הם הופכים להיות צופה אובייקטיבי. כשאנחנו נתקלים בשליליות, או בכל סוג של קונפליקט, אנחנו קודם כל לוקחים צעד אחורה כדי להרחיק את עצמנו מהמטען הרגשי של אותו הרגע. הנזירים אומרים שיש לנו תוכנה רגשית שמורה לנו לכעוס כשמישהו מתייחס אלינו ברשעות. אבל האמת היא שאין לנו חובה להגיב כך. אם מישהו מתנהג אלינו ברשעות, אנחנו לא צריכים להרגיש רע עם עצמנו או לכעוס עליו. במקום להגיב בכפייתיות ובנקמנות, אנחנו יכולים ליהנות מהחירות שלנו כבני אדם ולסרב לכעוס.
שליליות היא תכונה אחת, לא זהות שלמה. הטבע האמיתי של אדם יכול להיות מוסתר על ידי עננים, אבל, כמו השמש, הוא תמיד שם. הצרה היא שהעננים יכולים להכריע כל אחד מאיתנו. אנחנו צריכים להבין את זה כשאנו מתמודדים עם אנשים שמקרינים אנרגיה שלילית. בדיוק כמו שאנחנו לא רוצים שמישהו ישפוט אותנו על סמך הרגעים הרעים שלנו, אנחנו חייבים להיזהר לא לעשות את זה לאחרים. כשמישהו פוגע בך, זה מפני שהוא פגוע. הפגיעה שלו פשוט יוצאת ממנו החוצה. הוא זקוק לעזרה. או כמו שהדלאי לאמה אומר: "אם אתם יכולים, עזרו לזולת. אם אינכם יכולים, לפחות אל תפגעו בו".
3. על כל אדם שלילי בחייכם אמצו שלושה חיוביים
יש אנשים שגורמים לנו לתחושת רוגז או "קצר" במוח. מחקרים רבים שנערכו הראו ששהות עם אנשים לא מפרגנים וביקורתיים עלולה להיות מידבקת. מחקר שנערך לאורך 20 שנה הראה שאושר ודיכאון מתפשטים במעגלים חברתיים. אם חבר שלכם מרוצה מחייו, הסיכוי שתידבקו בכך גדול ב־25%. אם אתם רוצים להיות רוחניים יותר, תרגלו אימונים עם אנשים רוחניים. אם אתם רוצים להצליח, הצטרפו לקבוצה של מצליחנים. בעולם שלנו קל לתקשר מאי פעם באמצעות הרשתות החברתיות.
דרך הנזיר: מה עושים אם בן משפחה או מישהו שאנחנו עובדים איתו שלילי? אמצו את עיקרון 25/75 - על כל אדם שלילי בחייכם אמצו שלושה חיוביים. שטי אומר שהוא באופן אישי משתדל להקיף את עצמו באנשים טובים ממנו מכל בחינה: מרוצים יותר ורוחניים יותר. דרך נוספת להימנע משליליות היא לקבוע כמה זמן אתם מקצים לכל אדם על סמך האנרגיה שלו. יש אנשים שאתם יכולים לסבול רק שעה בחודש, ויש אנשים שגם דקה אחת איתם קשה בשבילכם. תחשבו כמה זמן יהיה לכם טוב לבלות איתם, ואל תחרגו מכך.
4. חפשו משמעות, לא הצלחה
ג'ים קארי אמר פעם: "אני חושב שכולם צריכים להיות עשירים ומפורסמים כדי להבין שזאת לא התשובה". אשליית ההצלחה לא קשורה רק להכנסות ולרכוש אלא גם להישגים כמו הסמכה לרופא או השגת קידום בעבודה. כשאנו עובדים מתוך תחושת ודאות שמה שאנחנו עושים חשוב, אנחנו יכולים לחיות חיים מלאי להט. אבל בלי סיבה לנוע קדימה אין לנו מוטיבציה.
דרך הנזיר: כשאנו חיים בצורה מכוונת מטרה, מתוך ידיעה ברורה של חשיבות הדבר שאנו עושים, לחיים יש משמעות והם מביאים לסיפוק. ההתכוונות כלפי המטרה ממלאת את המכונית בדלק.
5. תבינו שהקנאה הופכת אתכם לאויבים של עצמכם
קנאה היא רגש טבעי שמתעורר בכולנו. שטי כותב בספרו שגם בקרב נזירים באשראם הייתה קנאה. התחרות בין הנזירים התבטאה במחשבות כמו "אני אוכל פחות מהנזיר ההוא" או "אני עושה מדיטציה יותר זמן מכולם". אבל אם המחשבה האחרונה של נזיר היא "תסתכלו עליי! המדיטציה שלי הייתה הכי ארוכה!", מה הטעם במדיטציה? תחרות מולידה קנאה, והקנאה הופכת אותנו לאויבים של עצמנו.
כשאנו נהנים מהכישלונות של אחרים, אנו בונים את מבצר הגאווה שלנו על היסודות הרעועים של חוסר השלמות והמזל הרע של מישהו אחר - וזו אינה קרקע בטוחה. למעשה, בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמנו שופטים אחרים, עלינו לשים לכך לב. זהו איתות שהמוח "עובד עלינו" וגורם לנו לחשוב שאנו זזים קדימה כשבעצם אנחנו תקועים. ככל שאנו מרבים להשוות את עצמנו ביחס לאנשים סביבנו, ככה אנחנו יותר מאבדים כיוון. למשל, אם מכרתי יותר תפוחים ממה שאתה מכרת אתמול, אבל היום אתה מכרת יותר, זה לא אומר שום דבר על השאלה אם אני משתפר כמוכר תפוחים. גם ביקורת כלפי מוסר העבודה של אחר לא תגרום לכם לעבוד קשה יותר, והשוואת הנישואים שלכם לאלה של אדם אחר לא תגרום לנישואים שלכם להיות טובים יותר.
דרך הנזיר: השתחררות איננה מחיקה של כל המחשבות, הרגשות והרעיונות השליליים. המחשבות האלה תמיד יצוצו, אבל השאלה היא מה אנחנו עושים איתן. כדי לטהר את המחשבות שלנו נזירים מדברים על תהליך של מודעוּת, התמקדות ותיקון. ככל שאנחנו יותר מודעים לנטיות האלה, כך היכולת שלנו להשתחרר מהן גדלה.
1. נסו לערוך רשימה של ההערות השליליות שהערתם במשך שבוע. בדקו אם אתם יכולים לצמצם את מספר ההערות היומי. המטרה הסופית היא אפס הערות. רישום המחשבות וההערות השליליות שלכם יעזור לכם להרהר במקורותיהן. האם אתם ביקורתיים כלפי הופעתו החיצונית של חבר שלכם, והאם אתם קשים עם עצמכם באותה מידה? האם אתם רוטנים על העבודה שלכם בלי לחשוב מהי תרומתכם לכך? האם אתם מספרים על מחלה של חבר כדי להפנות את הזרקור אל החמלה שאתם מפגינים או שאתם מקווים לעזור לו?
2. למדו להפוך את הקנאה על פיה. הכינו רשימה של חמישה אנשים שאכפת לכם מהם אבל שאתם גם מרגישים בתחרות איתם. ציינו לפחות סיבה אחת שבגינה אתם מקנאים בכל אחד מהם: משהו שהם השיגו, משהו שהם יותר טובים בו, משהו שהלך להם בו טוב. האם ההישג הזה באמת לקח מכם משהו? עכשיו, תחשבו איך הוא הועיל לחבר שלכם. דמיינו לעצמכם בצורה חזותית את כל הטוב שהוא זכה בו בעקבות ההישג הזה. האם הייתם רוצים - לו יכולתם - לקחת ממנו משהו מהטוב הזה, אפילו בידיעה שהוא לא יגיע אליכם? אם עניתם "כן", כדאי שתדעו שצרות העין הזו הרסנית.
