לפני כשלושה חודשים שודר בתוכנית של רפי רשף ראיון מהזן המכונה "אייטם אנושי ומחמם לב". המגיש הוותיק ראיין שם את בנימין יעקב, גבר נחמד כבן 75, שיום אחד קרס בסלון ביתו והתעלף. הוא היה לבד בבית, אבל כלב הגולדן רטריבר שלו, סטיץ', ראה שהבעלים שלו לא זז, רץ החוצה בנביחות ומשך אל הבית שני בחורים צעירים להציל את אדונו. זה באמת היה אייטם מקסים. סטיץ' הגיבור ישב לאורך כל הראיון בחיקו של בנימין, התנשף בעליזות ורודת לשון שגורמת לך לחשוב דברים כמו "אחחח, כלבים, המלאכים השעירים שאלוהים נתן לנו במתנה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- כל הסיבות שיגרמו לכם לחשוב פעמיים על הרחצה הבאה
אבל למה, בעצם, נפל אדם בריא יחסית והתעלף כך באמצע היום? ויותר גרוע, בנימין לא סתם התעלף, הוא איבד את ההכרה ל-48 שעות. התשובה לזה ניתנה רק בשולי הראיון. באותו יום בנימין ניסה בפעם הראשונה לקחת שמן קנאביס. ממש כמו לעשרות אלפי אנשים בישראל, איש, כנראה, לא ערך לו הדרכה מסודרת והזהיר אותו איך בדיוק אמורים לצרוך את המוצר ומה הסכנה בלקיחת מנה לא מתאימה, וכתוצאה מכך התמוטט.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"זו הייתה הפעם הראשונה אז לא ידעתי בדיוק את הכמות", הסביר. "אני סובל מכאבי גב חזקים ובאותו היום זה לא עבר, אז אמרתי אני אקח גם קנאביס. נתנו לי את זה ואף פעם לא השתמשתי בזה קודם. אמרו לי לקחת שתי טיפות אבל ניסיתי עם המזלף ולא יצאו לי שתיים אז ניערתי את הבקבוקון עם השמן לתוך כפית ושתיתי".
מסבירים לנו שהקנאביס הרפואי הוא סוג של קסם, שהוא חומר טבעי שיכול להקל על הכאבים והתופעות הקשות ביותר. פלא. אבל בפועל, לצד ההקלה המשמעותית שהוא מעניק לחולים, ללא הדרכה נכונה ובמינונים שגויים הוא יכול לעשות את הפעולה ההפוכה בדיוק. אנשי מקצוע מכנים את זה האפקט הדו־כיווני. מאז הרפורמה בתחום הקנאביס הרפואי ב־2019 חלה עלייה דרמטית במספר הרישיונות לצריכת קנאביס רפואי, אולם הרופאים והרוקחים שאמורים ללוות ולהדריך את המטופלים מעטים מדי, עסוקים מדי או מבינים ממש מעט מדי.
לצורך הכתבה הזאת אספתי עשרות רבות של עדויות מחולים שקיבלו רישיון לקנאביס רפואי ומצאו את עצמם מתעלפים ושוברים עצמות או מקיאים ללא הפסקה. דיברתי עם אמהות לילדים אפילפטיים שהפרכוס שלהם רק התגבר בעקבות שימוש בשמן רפואי לא מתאים.
אז מי אמור להדריך את החולה לגבי הזנים שמתאימים בדיוק למצוקות שלו, אלה שבאמת יכולים לעשות עבורו פלאים? מי אמור לדייק עבורו את המינונים? לענות לו כשהוא מתקשר בלילה כשהוא מזיע והלב שלו דופק? מי אמור לתעד את תופעות הלוואי שיסייעו לעשות סדר בתחום? כמה עוד זקנים שנופלים כמו אבן בלילה זה ייקח? כמה אמהות שכבר הגיעו לשלב שבו הן שוקלות לעשות את הנורא מכל לבת שלהן, העיקר לתת לה דקה אחת בלי סבל?
בעוד שבנימין יעקב אולי לא עשה מהסיפור שלו דרמה גדולה ובמהלך הראיון אפילו צחק על עצמו - הסבא התמים שאף פעם לא עישן ג'וינט ויום אחד שתה המון־המון סמים - בשביל קים (שם בדוי), הסיפור הזה מוכר עד כאב. וכשאני אומרת כאב, אני מתכוונת לכאב עמוק, בלתי פוסק, מהסוג ששובר לה את הקול בבכי לפחות חמש פעמים במהלך השיחה שלנו. "איזה הייפ יש מסביב לקנאביס", היא אומרת, "תרופת הפלא, צמח הקסמים, חומר אורגני ללא תופעות לוואי, צמח כל כך עתיק וקסום שהוא מופיע בתנ"ך. אבל בסופו של דבר, אם לוקחים את זה לא נכון כמו שאבא שלי לקח, זה יכול להרוס את הבן אדם".
היא אישה צעירה ומצליחה, יש לה עסק משגשג משלה ושלושה ילדים קטנים שזקוקים לה, ובתוך כל זה היא מטפלת כבר שנים במסירות באבא שלה, שחלה בסרטן. "אבא שלי חלה שוב בסרטן מסוג הודג'קין בגיל 70. בגיל הזה הסרטן חורך כל מה שהוא פוגש בדרך. הוא סבל מאוד מהרגע שקיבל את הכימו הראשון. תוך שתי דקות הוא חטף התקף לב בבית. כמה זמן אחרי זה, רפורמת הקנאביס הגיעה. ומי כמוני, הבת המודרנית והמעודכנת שלו, שמחה בזה. כל הזמן שאפתי לגלות עוד טיפולים אלטרנטיביים, עוד ועוד פתרונות קסם כי הכאב המייסר שלו שרף לי את הלב".
איך אבא הגיב לרעיון הקנאביס הרפואי?
"הוא נחרד מהמחשבה שהוא יקבל סמים בפעם הראשונה בחייו. הייתי צריכה ממש לשכנע אותו. בסוף הוא כבר לא עמד בכאב ונכנע. הרופא במחלקה ההמטולוגית בקפלן אמר בפירוש, 'אתה בין המטופלים הראשונים שלי שמבקש קנאביס, אני לגמרי מודה שאני לא מבין בזה'. ולא רק הוא, בכל המחלקות אז לא היה שום ידע לגבי הפרוצדורה של קבלת הרישיון".
מה עשיתם?
"פשוט הלכנו וקנינו לו. בפעם הראשונה הוא קיבל סיגריות, למרות שהפסיק לעשן לפני המון זמן. אבל המחלה פגעה קשה בריאות שלו, והוא לא הצליח לצלוח את הסיגריה. אז עברנו לשמן. איך את עוברת לשמן? מבקשת ומעבירים אותך ואת מתחילה לחפש בית מרקחת שמוכר אותו".
ועכשיו הקול שלה שוב נשבר כשהיא מתארת למה הפך האבא האהוב שלה. "ההבטחה של הקנאביס היא שתעלה במשקל כי הוא מעודד תיאבון, ושתוכל לישון יותר טוב כי הוא מרגיע. אז בבקשה. אבא שלי היום שוקל 40 קילו, הוא הוריד עשרות קילוגרמים מאז שהתחיל עם השמן. היום הוא בן אדם שקוף, את מסתכלת עליו מהצד, את רואה דף נייר. הוא זומבי מוחלט, לא ישן ביום ולא בלילה, כאבי תופת שלא עוברים. השמן לא הקל על הכאבים, להפך.
"בהתחלה, כשרק הבאנו לו את הבקבוק עם הטפטפת, עד שהייתה יוצאת טיפה הייתה יוצאת הנשמה, והוא גם התייחס לזה כסמים, ולכן היה זהיר מאוד. היום הוא שותה את זה כמו מים. שינו את הטפטפות בבקבוקים כי היום זה הכל שיווק וכסף, אז זה כבר לא יוצא בטיפות אלא בזרזיף מהיר. את רואה בן אדם בן 74 שקם באמצע הלילה בצרחות, מטושטש לחלוטין, כי גם לפני שהוא הלך לישון הוא לקח טיפות אז הוא מסטול, ומרוב שכואב לו והוא בגיהינום הוא שולח יד לדבר היחיד שהוא מכיר שעזר לו פעם ופשוט לוגם את זה כמו מים מבקבוק ומחכה שזה יעזור. אין אף רופא או אחות שיפקחו עליו. שיסבירו לו מה המינונים. כשאתה מקבל את החומר אתה מקבל מרשם מהרופא שמאשר לך רישיון עם כמה הנחיות כלליות כמו קח טיפה ואז תעלה לאט־לאט בהתאם למידת הצורך. וזהו".
הרופא שלו לא מבין בזה?
"ברור שלא. גם לא רופאת המשפחה. מבהירים לך שהעזרה היחידה היא בעצם קבלת הרישיון, ומאותו רגע זה אתה לעצמך. מי בכלל מבין בתחום הכל־כך חדש הזה? בבת אחת, הקנאביס הפך בוער, והרופאים, שחלקם ממילא לא השתגעו על החומר, פתאום אמורים להמליץ על זנים ולתת מינונים, כשאין אפילו גוף אחד שנותן מענה לציבור ושיש לו ידע שמאחד את כל הדאטה שהצטברה על כל החולים, איזה סוג זן מתאים לסרטן מוח, איזה לסרטן בלבלב. את לבדך. לגמרי, בין אלף הריצות והסידורים שאת צריכה לעשות בשביל החולה.
"אני לא מבינה את זה, כולנו יודעים שאם תיקחי אקמול אחד או שניים זה יהיה בסדר, אבל אם תיקחי 30 אקמולים אז הם כנראה יהרגו אותך. יש עלונים מפורטים שמצורפים לכל חפיסה, לכל תרופה הכי קטנה נגד צרבת מגיעה רשימה של 80 תופעות לוואי שאללה יוסטור. אבל הקנאביס הרפואי הזה, קחי כמה שבא לך בלי שאף אחד יבדוק מה זה עושה לגוף שלך".
מצטערת על השאלה, אבל הוא עדיין חולה בסרטן. איך את יודעת שהתופעות הקשות הן מהשמן ולא מהתרופות ומהטיפולים האחרים?
"באמת בהתחלה לא חשדתי בקנאביס. לא עלה על דעתי שהצמח התמים שאמור לעזור לו בעצם רק הורס. ואז פגשתי את ליאת בני שעוזרת לחולים. רציתי להתייעץ איתה על חידוש רישיון, נכנסנו לשיחה על אבא שלי, ומהר מאוד אני שמעתי צליל כזה של 'קצ'ינג' מרוב אסימונים שנופלים. התברר שאבא שלי לא יודע איך להשתמש בזה, והוא מתנהל כבר שלוש שנים בשימוש לא נכון של קנאביס. היא גילתה לי, למשל, שהריפלוקס שיש לו, שגורם בין היתר לצרבות שגורמות לו לצעוק עד השמיים, זה מזה. הייתי אומרת לו, 'הנה, אבא, קח עוד טיפה'. ועכשיו מתברר לי שהמינון הגבוה מדי הוא שגרם לריפלוקס הנוראי הזה. ואני מרגישה כל כך אשמה שלא ידעתי".
ליאת היא ליאת בני, מנהלת העמותה הישראלית לקידום הקנאביס הרפואי. היא בחורה מרשימה ומלאת ידע, שסובלת ממחלה אוטואימונית שבעקבותיה עברה עקירת עין, עיוורון וכאבים כרוניים קשים שמלווים אותה כל חייה. ליאת היא מראשונות התחום בישראל, עוד הרבה לפני שהיו רישיונות, מרשמים והכרה של משרד הבריאות. ולכן חשוב לה להדגיש שהיא מאוד מאמינה בקנאביס כתרופה, אבל - וזה אבל גדול, בשימוש נכון.
את העמותה הקימה ב־2008, גוף התנדבותי ללא מטרות רווח, מה שאומר שהיא לא עושה שקל מהייעוץ שהיא נותנת מטוב ליבה לכ־20 אלף איש. היא רצתה לקדם את הקנאביס הרפואי בו היא רואה חומר נפלא אם יודעים איך להשתמש בו. מה שהיא לא בנתה עליו זה שמהר מאוד היא תקבל בין 15 ל־30 שיחות ביום מאנשים מבוהלים שמגיעים לחדר מיון אחרי שימוש לא נכון באותו החומר ממש.
"חייבים לדבר על מה ששימוש בקנאביס לא במינון הנכון, לא בזן הנכון, לא בטכניקה הנכונה ובטח ללא פיקוח, עושה לאנשים", היא אומרת. "יש לי אינספור פניות מאנשים שהגיעו לחדר מיון באמצע הלילה, כי הם הרגישו שהם עומדים למות. פשוט למות. לרופא בחדר המיון הם אומרים שהם לקחו קנאביס, אבל הרופאים מטאטאים את זה הצידה. כשאני פונה למשרד הבריאות, דופקת על השולחן ואומרת יש לנו בעיה אמיתית, הם אומרים לי, ‘איפה הבעיה? אנחנו לא רואים שום נתונים על אנשים שמגיעים לחדר מיון עם תופעות לוואי כאלו’. כשמישהו מגיע לחדר מיון עם התקף חרדה, למשל, זה מקודד כסימפטום אבל עם קנאביס רפואי אין במחשב בכלל רישום של סימפטומים. פניתי בשנים האחרונות למנהלי חדרי מיון, והם אמרו לי שהם מסכימים שיש תחושה חדשה של עלייה ניכרת של הגעה לחדר מיון כתוצאה משימוש בקנאביס רפואי, אבל זה לא נמדד במערכת. אין לזה קוד ספציפי.
"ברוב המקרים", בני מסבירה, "מה שמביא את רוב המטופלים לחדרי מיון זה השימוש השגוי ומינוני היתר של השמן, כי אין הדרכה וליווי נכונים. לרוב התופעות הקשות הן מהשמן, אבל זה לא אומר שתפרחות לא יכולות לגרום לתופעות לוואי. זה לא מסוג התרופות שאפשר לכתוב כדור־שלושה ביום ובהצלחה זה עובד. יש פה התאמה, הדרכה, ליווי, תהליך של תפירת בוטיק למטופל. מה שנכון לאדם אחד לא נכון לאדם אחר.
"שורש תופעות הלוואי בשמן הוא שני דברים, ירידה של סוכר וירידה בלחץ דם. השמן בעצם עובד דרך ספיגה מתחת ללשון בריריות, משם עובר לזרם הדם ומשם למוח. ברגע שלוקחים שתי טיפות בבת אחת או טיפה גדולה מדי, זה משנה את הכל. גם ברגע שמשתמשים בכפית וזה נמרח מתחת ללשון ברוק, או מספיק שאני שותה מיד אחרי זה כי הטעם מר, הטיפה בעצם זולגת למערכת העיכול, לקיבה ואז היעילות יורדת והסיכוי לתופעות לוואי גובר. כולל תופעות שמערבות את העיכול כמו שלשולים, צרבות, ירידה במשקל וכאבי בטן.
"תופעות לוואי נוספות ושכיחות הן יובש בפה, דופק מואץ, חרדה, הזעה, רעד, חלומות רעים. במקרים קשים יותר זה יכול להגיע להיפו, צניחת סוכר פתאומית ולעילפון. כשמדובר בחולים מאוד מבוגרים, הרבה פעמים גם שוברים מהנפילה את האגן או עצמות אחרות. תופעה אחרת היא לתרגיה, הירדמות לא רצונית, לא כמו שינה, זה יותר כמו נבוט בראש. אנשים שמתארים את זה משתמשים במונח זומבי או מסטול, כי אני לא באמת ער ולא באמת ישן. אנשים חושבים שזה חלק מהעניין של להיות מטופל בקנאביס רפואי וזה לא נכון".
זה בדיוק מה שקרה לאלונה, אישה גאה ופעלתנית כבת 70. גם אצלה הקול רועד כשהיא חוזרת לתקופה האיומה ההיא, שבה הפכה מהלביאה שהיא לסמרטוט חסר אונים. היא סובלת מכאבים עצביים נוראיים ביד ימין ואחרי שנתיים שבהן נדדה בין 17 רופאים שלא עזרו, הגיעה למרפאת כאב.
"החליטו שם לתת לי קנאביס. אני עדיין זוכרת בעל פה את הפתק שרשמה לי הרופאה. T3/C15, שזה טיפות ליום, T10/C10 טיפות הלילה. ואז היא רשמה לי בשלושה משפטים לקחת טיפה אחת ליום, אחרי שבועיים טיפה אחת ללילה, ולהתחיל לעלות לאט־לאט. אני יושבת מולה בקליניקה, ובאותו הרגע אני באמת מאמינה שאני מבינה הכל.
"כשבעלי חזר מבית המרקחת הוא חזר עם עוד טופס מהרוקח שבו הוא מעיד שהוא זה שילווה אותי ואני מוזמנת להתקשר בכל שלושה ימים בערב כדי להתייעץ. הייתי מרוצה שיש מישהו שמלווה אותי אישית. אחרי תקופה קצרה אמרתי לרוקח שאני לא מרגישה שום הקלה ואז הוא אמר לי, 'הגוף שלך מתנגד לתרופה, תתחילי להעלות מינונים'. ואני מתחילה להעלות, מתקשרת אליו כל שלושה ימים, מתלוננת על יובש בפה, בחילה, סחרחורת. 'אין בעיה', הוא אומר, 'תיקחי קוביית שוקולד מריר להעלות את הסוכר בדם ותמשיכי'.
"ב־14 באוגוסט השנה", היא מתארת, "כבר לא תיפקדתי. אני כבר על 12 טיפות ביום, סחרחורת, הכרה מעורפלת, בחילה ותחושה שאני כמו אחרי ניתוח, לא מסוגלת ללכת לשירותים בלי ליווי של בעלי. אני מתקשרת לרוקח, הוא כבר לא עונה לי, רק כותב לי בסמס שעליי לפנות לעמותה שמבינה בקנאביס. ומאז הוא ניתק את הקשר איתי. זהו. נתן לי עצות מזיקות ונעלם.
"כמה ימים אחרי נסעתי עם בעלי באוטו ופתאום הרגשתי שאני לא מתפקדת, לא ראיתי בעיניים, מטושטשת. עברתי שלושה ימים בלי לתפקד. ואין עם מי לדבר. הבעיה הייתה שהמשכתי לקחת את הטיפות כי פחדתי להפסיק. אולי זה כמו אנטיביוטיקה. הדבר הראשון שליאת בני אמרה לי כשהגעתי אליה היה 'תפסיקי מיד הכל, תני לגוף להתנקות ואז נתחיל מההתחלה'. היא נתנה לי טלפון שאליו אני יכולה להתקשר בכל זמן וכיום אני שוב במינונים של טיפה אחת. גם הרופאה שנתנה לי את המרשים שאלה איך הגעתי ל־12 טיפות, כולם היו המומים".
את נשמעת כועסת על הרוקח.
"אני בטראומה מאוד קשה. אם לא הייתה קורונה אני חושבת שהייתי מאשפזת את עצמי בבית חולים. במשך כל התקופה הזאת לא נתתי לעצמי להירדם בלילה כי פחדתי שלא אקום בבוקר. זו תחושה שההכרה שלך איננה, שאת עומדת למות.
"הבנתי שעצם הישיבה שלי במרפאת הכאב, ששם קיבלתי שלוש שורות הנחיה, היה בלגן אחד גדול. רק חשבתי שהבנתי. להוסיף בהדרגה. מתי? כמה טיפות? והרוקח? אני מנהלת בית ספר במקצועי, באחת הפעמים שהתקשרתי אליו ואמרתי שאני מרגישה רע מאוד, הוא אמר לי שזה כלום, שאני ממוסטלת. אני חושבת שבאותו רגע אני התחלתי לבכות. איך אתה מעז? אני אשת חינוך, ואתה קורא לי מסטולית?"
ליאת בני: "הבעיה היא שהמערכת מעודדת דווקא שימוש בשמן. בתי מרקחת, רופאים, תקשורת, אינטרנט, שמן נתפס כמשהו מדויק. רפואי, מסודר ואחיד. זה נראה כמו תרופה, זה לא החומר של ה'סטלנים', בסך הכל טיפה מתחת ללשון. הם לא יודעים שהשמן הרבה פחות יעיל ומאוד בעייתי מבחינת תופעות הלוואי שלו.
"התפיסה היא שקנאביס בשאיפות וקנאביס בשמן זה אותו מוצר, רק בצורת צריכה קלה יותר, כמו אופטלגין בכדורים לעומת אופטלגין בטיפות. אבל מהנתונים שהצטברו אצלנו בעמותה זה לא המצב. כשלושה אחוזים מהמטופלים מדווחים על הקלה בשימוש בשמן, לעומת 80 אחוז שמדווחים על הקלה בשאיפות, והרבה פעמים דווקא השילוב ביניהם הוא האידיאלי. אנשים לא יודעים את זה כי אין מישהו נטול אינטרסים כלכליים שיסביר להם וילווה את הטיפול שלהם.
"קנאביס", היא מסבירה, "זה צמח מאוד מורכב, זה לא רק THC או CBD כמו שמשרד הבריאות מציג, יש פה למעלה מ־400 מרכיבים והסימביוזה ביניהם, מה שמכונה אפקט הפמליה, היא חלק מאוד גדול מהעניין. זה להתאים את המוצר הנכון למטופל הנכון. תורה שלמה. ובדלפק בית המרקחת, עם כל הכבוד וההערכה שיש למקצועות הרפואה והרוקחות, זה לא יכול להתבצע. אין לי טענה לרוקחים ולרופאים, הכעס והתסכול שלי זה מול משרד הבריאות".
ד"ר טלי סחר מירושלים היא רופאה עם שתי התמחויות, ברפואת משפחה וברפואה לשיכוך כאב, ומטפלת במאות אנשים שמקבלים קנאביס להקלה על כאב או על תסמינים של מחלות קשות. היא מייעצת ומלמדת בהכשרות רשמיות בנושאי קנאביס. "זה לא שחור ולבן פה", חשוב לה להגיד. "זה נושא מורכב, כי קנאביס יכול להיות דבר נפלא שמקל על איכות החיים והוא יכול גם להיות דבר מזיק. העניין עם קנאביס, בשאיפה או בשמן, הוא ששימוש טוב ויעיל הוא בדרך כלל בכמויות קטנות והעלייה ההדרגתית במינון היא עסק מאוד עדין שחייבים להבין בו".
למה הכוונה?
"לקנאביס יש אפקט בי־פאזי, כלומר דו־כיווני, מעל כמות מסוימת הוא עושה את הפעולה ההפוכה. כמו שהוא מגביר את התיאבון, הוא יכול להוריד את התיאבון. באותה מידה שהוא מרגיע כאבים, הוא יכול להחריף אותם. זה הכל תלוי במינון ובהתאמה לחולה וזה נורא מבלבל. אנשים יודעים שאם אני אקח יותר מדי אקמול אני ארעיל את הכבד ויהיה לי רע, הם לא יודעים על האפקט הבי־פאזי של הקנאביס. לפעמים אם אני אקח יותר מדי, הטיפול יעשה את התהליך ההפוך - מה שקודם עזר לי לבחילה, כשהמינון עולה מעורר בחילות ואפילו הקאות, מה שעזר לכאב יכול לגרום לעלייה בכאבים ולאי־נחת וכאן נוצר אפקט כדור השלג.
"הקנאביס במינון לא נכון הוא זה שמגביר לך את התסמין, אבל אנשים לא יודעים, הם אומרים לעצמם: אקח מזה יותר, הרי זה עזר לי וגם אומרים שזה עוזר. באופן טבעי, הם לא משייכים את ההחמרה במצב לטיפול שהם לוקחים. גם לי כרופאה, קשה לחשוב על הטיפול שנתנו כדבר שגורם בעיה. לפני מספר שנים ביקשתי בקשה מאוד מיוחדת עבור נערה מקסימה, שהייתה חולה במחלה נוירולוגית קשה מאוד ובסבל רב. הנערה הייתה בין הראשונים בגילה שקיבלו טיפול כזה. כל כך רציתי להקל על הסבל שלה, וכשהיא הגיעה למיון עם הקאות ושלשולים, לקח לי זמן להבין שאולי הגורם לבעיה היה שמן הקנאביס שאני עצמי ביקשתי עבורה. גם בשיחות עם החברה שממנה קיבלה הילדה את השמן המליצו כל הזמן על עלייה במינון. חיפשתי פתרון ושמעתי על ההדרכה של ליאת בני, הנערה והוריה קיבלו הדרכה, עברנו למינון מאוד קטן ולמאייד מיוחד וכך היא נעזרה בקנאביס במקום להיפגע ממנו".
אז מה בעצם חשוב לדעת?
"חשוב שאנשים יידעו שאפשר להפיק תועלת מקנאביס אם מקבלים את הטיפול עם הדרכה משמעותית. שיהיו מודעים שזה חומר עם פעולה דו־כיוונית. שישימו לב לכל תופעה או בעיה שעולה במקום להשתפר, למשל לעלייה בבחילות, בכאב, בחוסר תיאבון ובהקאות, בחרדה או בעלייה בדופק, לישנוניות או לטשטוש. כולם יכולים להיות קשורים במינון גבוה מדי. מינון גבוה לאדם אחד יכול להיות נמוך בשביל אחר. באנשים שלא יכולים להביע את עצמם במילים צריך לשים לב האם הם מטושטשים יותר ואם יש שיפור או החמרה בבעיה שבשבילה הותחל הטיפול.
"בשימוש בשאיפה התופעות מגיעות לפעמים לאט יותר. לאדם ברור שקנאביס עושה לו רע אם הוא חווה חוסר קשר למציאות שגובל בפסיכוזה. אבל צריך גם לשים לב, אם עולים חרדה או דיכאון, אם יש שינויים שלא נראים לי, אז ייתכן ש'עברתי' את המינון. תשומת לב מיוחדת צריכה להיות אצל אנשים שנוטלים עוד תרופות. יכולות להיות תופעות לוואי כמו נפילת סוכר או שינוי בלחץ הדם ועוד. כדאי למצוא הדרכה וליווי טובים. אנחנו מקווים שיקומו יותר ויותר מרכזים להדרכה בתוך המערכת הציבורית, ואז אנשים יוכלו לקבל מענה ולאזן את עצמם יותר בקלות, יש יוזמות כאלו בכמה מקומות ומקווה שיהיו יותר אבל צריך לתקצב את זה".
כשליאת בני מנסה להסביר את האפקט הדו־כיווני היא משתמש באבקת אפייה. "ברמה הכי פשטנית שיש, אם שמים אבקה בכמות מדויקת אז העוגה תופחת ותצא יפה. אם נשים מעט מדי אבקת אפייה, העוגה תופחת אבל פחות. אם נשים יותר מדי אבקת אפייה, לא רק שהיא לא תתפח, היא תיפול. באותה מידה, אם ניקח מעט מדי קנאביס זה יעזור פחות, ואם ניקח יותר מדי זה עלול להחריף את המצב.
"יותר כאב, יותר בחילות ועייפות וחוסר שינה, כל מה שהחומר יודע לעשות טוב, הוא יודע גם לעשות רע. אנחנו רוצים להגיע לסף המינון האידיאלי אבל בלי תופעות הלוואי, וזה לא תלוש, ולא הזוי, זה לגמרי אפשרי. אנחנו לומדים את המטופל, גיל, תרופות, היסטוריה רפואית ומלמדים אותו ידע כללי על הקנאביס, זנים, הרכבים, מנגנון, עד לרמה הטכנית של איך לשאוף נכון ואיך ליטול נכון את השמן. המוטו שלנו הוא: start low ,go slow ,stay low והמטרה היא להגיע לסף המינון האידיאלי, אבל ללא תופעות לוואי".
אבל רגע, מדובר פה בחיי אדם ולא בתאונת אפייה בגמר "בייק אוף ישראל", אז איך הגענו למצב שאיזה רוקח טרוד בסניף סופר־פארם הוא זה שמוכר לך את הקנאביס וגם זה שאמור לעזור לך להשתמש בו?
לפני הרפורמה המטופלים היו רוכשים את הקנאביס ישירות מהחברה המגדלת, והיו מעט מאוד כאלה. אחת הידועות שבהן הייתה "תיקון עולם", והתורים שהשתרכו מול החנות שלה ברחוב אבן גבירול היו כל כך ארוכים ומטורפים שבכל שעה משעות הבוקר יכולתי לחלוף שם ולראות אנשים צועקים מרוב תסכול וכאב או גבר זקן על כיסא גלגלים כמעט הולך מכות עם בחורה שמחוברת למכשיר חמצן. זה לא היה טוב אבל הייתה נקודת אור אחת בשיטה הזאת: אסור היה לחברה למכור לך את הקנאביס בפעם הראשונה בלי שתעבור הדרכה מסודרת עם מדריך מוסמך.
באפריל 2019 הוכרזה רפורמת מדיקליזציה על התחום הצעיר, וקרה מה שקורה כמעט בכל רפורמה - מרוב רצון לתקן משהו, יוצא שמקלקלים בדרך גם דברים אחרים שדווקא עבדו סביר. הקלקול המדובר ביותר היה התשלום - מ־370 שקלים בחודש באופן קבוע מבלי קשר לכמות, היו כאלה שהסכום עבורם קפץ לאלפי שקלים. במקביל, נוצר גם בלגן בסוגיית הליווי שיש לתת לחולים כדי שישתמשו בתרופה הזאת בצורה מיטבית, מה שהביא למצבים המתוארים בכתבה הזאת.
בשלב ראשון הוחלט לא לתת לחברות הקנאביס להדריך וללוות את החולים. לא ייתכן, אמרו כנראה המחוקקים, שמי שיסביר ללקוחות איך להשתמש בחומר נכון, יהיה מי שבעצם מוכר להם את אותו. הרי יש לחברה שמוכרת אינטרס כלכלי מובהק לדחוף מוצרים מיותרים.
האחריות על ההמלצות איזה זן מתאים למי ומה המינון הרצוי הועברה לרופאים ולרוקחים שיעברו הדרכה מתאימה. בשנים האחרונות חלה עלייה של מאות אחוזים באנשים שמבקשים לקבל רישיון, מאלפים בודדים שהגישו בקשה בהתחלה להתפוצצות של 80 אלף בקשות ויותר בחודש. רוב הציבור הזה הולך לאחד מהרופאים שמופיעים ברשימה שמפרסם משרד הבריאות, זו של הרופאים המוסמכים לתת רישיון לקנאביס, על פי החלטה ברפואה הציבורית בלבד (אם כי דווח גם על רופאים שגבו תשלום באופן פרטי - ראו בהמשך).
הרופאים האלו מבוקשים מאוד, והם מועטים. בשנת 2020 היו 109 רופאי רישיון מהסוג הזה. מה שאומר שכשאתה מגיע לקליניקה שלהם, אתה מגלה שחדר ההמתנה עמוס, ושהכל נעשה בשיטת הסרט הנע, לא מרוע או מרשלנות חלילה, פשוט כי הזמן קצר ואנשים ממתינים. במצב כזה, לאף רופא אין זמן לשבת ולעבור איתך על המרשם שהוא נתן, על המינונים שקבע ולמה הוא נתן לך דווקא שמן ולא תפרחת.
"להגיד לך שהרופאים הם האנשים הנכונים ללוות?" שואלת ד"ר סחר ועונה, "בוודאי שהם יכולים וצריכים ללוות, אבל אם מדברים על החלק של השימוש עצמו - הדרכה פרטנית, מפורטת וליווי מתמשך אחריה - אנחנו בעומס מאוד גדול והדרכה משמעותית לוקחת זמן וגם זמינות לליווי, והטלפון שלנו הרבה פעמים תפוס. רופא שלמד את התחום יכול ללוות את מטופליו אבל תוך התגייסות מיוחדת שקשה לתת לאלפים. בעיניי, נכון זה שלכל מטופל בטיפול מורכב שיש בו הרבה צורות נטילה, מינונים ואינטראקציות יהיה ליווי משמעותי בתוך המערכת הציבורית, והליווי בהחלט יכול להיות עם אדם שאינו רופא, אבל בתוך מרכז שמגויס לנושא, ושאין לו רווח כלכלי מצורת השימוש בטיפול. לסוכרת או לאי־ספיקת לב יש מרכזים דומים שהליווי בהם הוא על ידי צוות רב־מקצועי".
וכאן אנחנו מגיעים לעוד חוליה בשרשרת: הרוקחים שקיבלו את האישור למכור קנאביס רפואי. הם אמורים לעבור הכשרה אבל באוטוסטרדה הסואנת שעוברת על הענף בארץ, שבו מתחרות 60 חברות שונות על הצרכנים ומחליפות שוב ושוב את הזנים, אי־אפשר לצפות מהם להתמחות בתחום.
"לכל מי שמטפל בחולה", אומרת קים, "יש מספיק בירוקרטיות על הראש וכעת הקנאביס הפך להיות אחת מהן. זה מתחיל בלהתקשר לעשרות בתי מרקחת מהרשימה ברחבי הארץ, לברר אם יש את הזן שרשמו לאבא שלך, לנסוע גם לעיר אחרת אם להם יש. בשלב מסוים מצאתי בית מרקחת ליד גני תקווה במקום שחשבתי שהוא שכוח אל. אבל מה שקרה בשנים האחרונות הוא מטורף. כל ילד יכול לשלם אלפיים שקל ולצאת עם רישיון ועכשיו אפילו בבית המרקחת שכוח האל שלי נהיו תורים ומחסור.
"כמעט אף פעם לא מצאתי את השמן שרכשתי בפעם הקודמת. מרוב כסף גדול שנכנס לתחום, הכל הפך ממותג ומבלבל. אריזות יפות עם שמות שיווקיים. קנאביס ליום, קנאביס ללילה, קנאביס לנשים. כשלא היה השמן שאבא שלי רגיל אליו, הרוקחת המליצה לי על קנאביס לנשים כי גם עליו כתוב שהוא מעודד תיאבון. איזה צרחות קיבלתי, אין פתיחות לחדשנות בגיל הזה ובמצב הזה. ובעצם, הוא צודק. את הולכת לבית מרקחת שבו לא ראו אותו, לא פגשו אותו, אז מאיפה העצה? אני כל הזמן נתקלת ברוקחים שאומרים לך, 'אוי, תיקחי את זה, זה מצוין, כל המטופלים שלי אוהבים את זה'. הרוקח עושה לך פיץ' מטורף, 'השמן הזה הכי טוב, אתה תעלה במשקל, תדלג בהרים', חודש אחרי זה אין את השמן הזה יותר".
וזה מה שקרה לנעמי, שחולה בסרטן שד. הרופא אמנם רשם לה עשרה גרם שמן ועוד עשרה גרם פרחים, אבל הרוקח שאליו הגיעה הסביר לה שעדיף שמן כי "זה מסודר, רפואי יותר". נעמי מתעבת עשן ולכן נראה לה הגיוני שהוא ייתן לה 20 גרם שמן בניגוד למה שכתוב במרשם המקורי. הייתה רק בעיה אחת, הרוקח לא ידע להסביר לה איך משתמשים בשמן הזה, אז הוא הפנה אותה לקו עזרה של חברת הקנאביס שממנה רכשה.
אחרי חודש של ניסיונות להשיג אותם בטלפון, הגיעה אליה הביתה אחות מומחית לקנאביס מטעם החברה. "דבר ראשון היא מנסה להחתים אותי על מסמך משפטי. בעלי נותן בו מבט אחד ולא מסכים. מתברר שביקשו ממני לוותר על חיסיון רפואי לצורך מחקר שלהם. האחות אמרה, 'בלי חתימה אני לא מדריכה'. בסוף היא הסכימה לקבל מסמך שבעלי תיקן ונתנה לי טופס מעקב. ביום הראשון טיפה אחת, אם לא משפיע קחי עוד טיפה. זה היה ההסבר שלה. ואז היא נעלמה. את מנסה להתקשר, בחיים לא תופסת אותה והיא לא חוזרת אלייך.
"זכרתי שהיא אמרה שאם זה לא משפיע את יכולה לקחת עד שמונה טיפות. מההתחלה זה לא עשה לי טוב, השמן מאוד שורף, וכל התרופות הביולוגיות עושות קיבה מאוד רגישה, אז בחילות וכאבים ואין עם מי לדבר. אחרי יומיים, העליתי מינון, כל כך רציתי לישון כבר. שתי טיפות, לא השפיע, אז לקחתי עוד טיפה. באמצע הלילה הרגשתי שאני צריכה ללכת לשירותים, אני גרה בבית עם קומות, והרגשתי שאני לא יכולה לעלות את המדרגות. הרגשתי חולשה ושאני עומדת לאבד את ההכרה. הספקתי לקרוא לבעלי ונפלתי על הרצפה. שמעתי במעומעם שהוא מצלצל למד"א, ואז אובדן הכרה מוחלט, בעלי תפס לי את הלשון שאני לא אבלע אותה.
"כשהתעוררתי במיון לא הבנתי מה קרה. בחיים לא הרגשתי חוסר אונים כזה. בבית חולים אמרתי להם שהשתמשתי בשמן קנאביס ואולי זה קשור, אמרו לי מה פתאום. ניסיתי להתקשר לאחות, כמובן שוב לא חזרה אליי, ברגע שיש לך בעיה העקבות נעלמים ישר".
מיקי (מיכאל) חן הוא מהמתנדבים המוכרים ביותר בתחום הקנאביס הרפואי, ובעצמו מטופל בצמח המרפא. הוא הגיע אליו כשחיפש תרופה לפוסט־טראומה ממנה סבל שנים עקב שירותו הצבאי. בשלב מסוים לימד את עצמו לייצר שמן ריק סימפסון, שמן קנאביס מרוכז וחזק במיוחד, והוא מסייע בהתנדבות לכ־5,000 חולים שמספרם רק הולך וגדל.
"זה פשוט סדום ועמורה מה שקורה פה", הוא אומר. "רוב הרופאים והרוקחים מכירים רק שני שמות: סטיבה ואינדיקה. נותנים לך ליום סטיבה וללילה אינדיקה, וחושבים שנגמר הסיפור. וזו אחת הטעויות הכי גדולות שיש. אינדיקה וסטיבה הם שמות כוללניים של משפחות, לא זן בפני עצמו, בתוך כל אחד מהם יש אלפי סוגי זנים שונים שצריך להכיר ולהבין מה הם עושים ולמי הם מתאימים. והכי גרוע זה שלא לכולם מתאים סטיבה. הוא עושה הרבה נזקים בעולם הקנאביס, עושה חרדות ולא נותן לישון, מכווץ את השרירים. סטיבה לא נכנס לקליניקה שלי.
"גם בהדרכות שאני עושה לפוסט־טראומטיים מהצבא אני מסביר שסטיבה לא טוב להם. אני נחרד כשאני רואה רופאים רושמים סטיבה ליום ואינדיקה ללילה בלי לדעת שיש סוגים רבים של מחושים ומחלות ובטח מצבים נפשיים שסטיבה יעשה להם נזק נוראי.
"בנוסף, היום, אחרי הרפורמה, בכלל יש ירידה מטרידה באיכות של החומר. נקבע שהקנאביס צריך לעבור הקרנות נגד טפילים וזה מאוד פוגע באיכות שלו. גם הורידו את האחוזים של החומרים הפעילים. פעם היו 30 אחוז והיום זה לא עובר את ה־20 אחוז. הכל הלך בהקרנות האלו, בדשן הכימי. ואף אחד לא בודק מה זה עושה לחולים, חומר שעבר הקרנות".
בדומה לליאת בני, גם מיקי הוא אחד מאלו שהפכו למלאכי החולים כמעט בעל כורחם. הוא כתב ספר מרתק על הנושא, "טיפות של חיים", שם הוא מגולל את כל ההיסטוריה של התעשייה על שלל כשליה, וגם מלמד לגמרי בחינם איך מייצרים את שמן ריק סימפסון ואיך משתמשים בו. בנוסף הוא מטפל בקליניקה שלו באלפי אנשים. אין לו דקה לעצמו ולא לבתו הקטנה בגלל התחנונים לעזרה שלא מפסיקים לזרום לטלפון שלו.
"למה אני צריך לתת את כל החיים שלי כדי לעזור לאנשים שמתחננים אליי בטלפון?" הוא תוהה? "למה אני צריך לקבל הודעה ב־12 בלילה מאמא שנשבר לה הלב ובקושי מצליחה לדבר כי הבת שלה סובלת ממחלה קשה, לא נרדמת וצורחת, פשוט שואגת מרוב כאבים? למה אני הכתובת לעזרה ולא גוף ציבורי אחד שמטפל ומלווה את החולים? אני נטרף מכל הטעויות שהם עושים. מחוסר הידע. הייתי מרצה לרופאים בהתנדבות אם רק היו מבקשים ממני. אבל לאף אחד לא אכפת אז לא פונים. הם נותנים לחולי סרטן קנאביס שלא מתאים, ולחולי אפליפסיה שמן שלא מתאים, וזה לא בכוונה, זה מחוסר ידע.
"אבל חוסר הידע של הרופא יכול להיות ממש מסוכן לאנשים, ואני אמחיש למה. יש ארבעה סוגי סרטן שד שנשים סובלות מהם, ולכן, אם נותנים לסרטן שד הורמונלי יותר משלושה אחוזים THC, שזה חומר פעיל בקנאביס, במקום יותר CBD, שזה חומר פעיל אחר, אז מאיצים את המחלה והחולה עלולה למות יותר מהר כי THC מעורר אסטרוגן. את מבינה שחולה יכולה למות כי האונקולוג שלה רשם לה קנאביס לא נכון?"
הוא טובע בפניות אבל אפילו הוא זוכר את המקרה של אורית. אחרי הכל, כמה פעמים בחיים אתה מקבל הודעה מאמא שמספרת שהיא מתכוונת להרוג את הבת שלה המאובחנת כאוטיסטית ולהתאבד כי היא פשוט לא מסוגלת להמשיך יותר? "כן", היא מודה בשקט, "כבר חשבתי לסיים את החיים שלי, ואני לא יודעת אם אפילו מותר לי להגיד את זה, אבל גם חשבתי לקחת את הנשמה של הבת שלי כדי לגאול אותה מהייסורים".
בתה של אורית אובחנה בגיל 21 כמי שנמצאת על הרצף האוטיסטי. המצב שלה החריף עד שלא היה מנוס אלא להכניס אותה להוסטל. "הלעיטו אותה תרתי משמע בכדורים, זה היה התנאי לכניסה. היא העלתה 30 קילו ונראתה נפוחה כמו בלון. ואז הגיע מנהל חדש והציע את הכיוון של הקנאביס. הוצאנו רישיון וקיבלנו מאחת החברות שמן לקחת במקביל לכדורים כשהמטרה הייתה להוריד אותם בהדרגה.
"היא לא ירדה במשקל אמנם אבל הפכה להיות בחורה נעימה, מקסימה, התחילה לעבוד. לאט־לאט התחלתי להוריד לה את הכדורים, למרות שכולם התנגדו. פתאום השמן הפסיק לעבוד וחזרה ההתנהגות הקודמת. בדיוק התחילה הקורונה והבאתי אותה הביתה. בסגר הראשון היא הייתה נהדרת אבל בשני נפתחו שערי הגיהינום. היא עשתה לנו בבית טרור מטורף. מכות וצרחות ואלימות מכל הסוגים. כל מה שרציתי זה למות. ואז הגיע יום שהיא רדפה אחריי בהתקפת זעם מטורפת, ראיתי את הסוף שלי. היא הייתה בזמנו גדולה, ואני אישה מבוגרת, איך אני אתפוס אותה ואחזיק אותה. אמרתי זהו. חיפשתי באינטרנט דרכים לגמור עם זה. הכי נורא זה הבדידות, אף אחד לא יכול היה לעזור לנו".
והיום את מבינה שהיא קיבלה שמן במינון לא נכון?
"זה לא רק מינון, זה גם חוסר עקביות, אני רצתי אחרי השמן הזה כאילו שזה פת הלחם האחרונה שאני חייבת להביא הביתה. החברות כל הזמן מנסות זנים חדשים ומורידות אחרים. אנשים לוקחים משהו, זה עוזר להם ואז חודש אחרי זה איננו. שלא לדבר על כל ההקרנות החדשות שעושים לזנים נגד טפילים. הבת שלי התחילה להשתנות בדיוק כשהתחילו להקרין על הצמח. כל ההורים לילדים אוטיסטים שדיברתי איתם דיווחו על אותו דבר, זה כאילו שבאותה תקופה משהו בגידול היה לא בסדר, לכולם היו התפרצויות אלימות והם יצאו מאיזון".
כמו ששרה הגיעה אל ליאת בני, אורית הגיעה אל מיקי חן. שמם של המלאכים בעל כורחם הולך לפניהם. "מיקי בא ביום שבת עם בקבוק קטן, וזהו. האלימות נעלמה באותו הרגע. עד היום אין אלימות. אני לא יודעת איך לתאר את הנס הזה. אחרי יומיים נרגעו הרוחות פחות או יותר. קנאביס לא מרפא אוטיזם, אבל הסימפטומים נרגעו. היא השילה 30 קילו ממשקלה, היא לא אלימה, יש התפרצויות אבל בפרופורציה. מיקי היה גם זה שהסביר לי שהשמן עשה לבת שלי לא טוב", ממשיכה אורית, "הוא הסביר לי בדיוק איך, מה וכמה היא צריכה לקבל. זה שינה לי את החיים".
חן: "החברות היום מחליפות זנים כל הזמן, כל שבועיים־שלושה מכניסים זן חדש ומחליפים את הקודם, תחשבי על פוסט־טראומטי, שעד שהוא מוצא את הזן שלו לוקח לפעמים חצי שנה, לי לקח שמונה חודשים למצוא את הזן הספציפי של הלילה שמתאים לי, ואז תחשבי שאחרי חודש הוא נעלם מהמדפים. קחי אקמול, קחי ואליום, כל תרופה בעולם, בחיים לא שמעתי על תרופה שממציאים חדשה בכל חודש, זה מטריף את הגוף".
משרד הברירות מסר בתגובה, כי "ללא פירוט המקרים בהם תופעות לוואי שלכאורה, דווחו בשימוש לא מבוקר, לא ניתן להתייחס למקרים. נשמח להעברת המידע בנושא ולבדוק בהתאם. יצוין כי מבדיקתנו במחלקת המעקב התרופתי (פרמקווויליג'נס) שבאגף הרוקחות, לא התקבלו דיווחים על תופעות לוואי משימוש. הקנאביס הרפואי מהווה טיפול אחד מבין הטיפולים שבסל הכלים הרפואיים שקיים לרופא המטפל.
המרפאות בהן נרשם קנאביס רפואי הינן המרפאות השונות לפי הטיפול המותאם למחלה. מרפאות אינן עפ"י התרופה או הטיפול הניתן, אלא המרפאות הינן עפ"י האינדיקציה הרפואית (המחלה). כך למשל, במרפאות האונקולוגית קנאביס רפואי, הוא אחד הכלים העומדים לרשות הרופא המטפל וכך גם במרפאות הראמטולוגיות, או במרפאות הנוירולוגיות או במרפאות הכאב ומרפאות ואחרות. כך שכלל הטיפול ובכלל זה המעקב הרפואי על תוצאות הטיפול, בין אם בתרופה א' או תרופה ב' או קנאביס רפואי, מנוהל ומלווה במעקב רפואי ע"י הרופא המטפל במסגרת הטיפול והמעקב הרפואי במחלה עצמה. כמו כן, ישנן הכשרות המבוצעות לרופאים ורוקחים להרחבת הידע בנושא".
"נכון לאוגוסט השנה, יש כ־102 אלף מטופלים בעלי רישיון לקנאביס רפואי במדינת ישראל", אומר אורן ליבוביץ, עורך מגזין "קנאביס". "אחרי הרפורמה של משרד הבריאות, מי שמוסמך להעניק רישיון לקנאביס הוא אחד מהרופאים שמופיעים ברשימת המוסמכים של המשרד. אלו רופאים שעברו הדרכת והכשרת קנאביס. עד הרפורמה רופא היה צריך להמליץ על טיפול בקנאביס רפואי, לשלוח את ההמלצה למשרד הבריאות, ולהמתין כך וכך חודשים להחלטת רופא ביק"ר, יחידת קנאביס רפואי במשרד הבריאות, שמעולם לא פגש את המטופל. היום הרופאים המורשים מנפקים את הרישיון והמרשם במקום ללא צורך באישור משרד הבריאות. וזה מה שמסביר את העלייה התלולה מאוד במספר הרישיונות והחולים המטופלים".
שמעתי טענות לפיהן חלק מהרופאים שמופיעים ברשימת משרד הבריאות כמוסמכים הפכו את זה לעסק כלכלי.
"בסמיכות להטמעת הרפורמה, הייתה ישיבה בוועדת הבריאות בכנסת שבסופה נקבע שרישיונות קנאביס רפואי יינתנו על ידי רופאים שיעברו הסמכה במסגרת הרפואה הציבורית ולא הפרטית. ובעבור סכום נמוך של כ־280 שקלים. הוסמכו עד היום כ־120 רופאים כאלו ברחבי הארץ, לא כולם באמת עוסקים בזה, מכל מיני סיבות. חלק מהם כן עוסקים מזה, בניגוד למסוכם, בפרטי, אבל גם זה לא תמיד מרצון להרוויח ממון, אלא עקב כך שקופות החולים לא מסכימות לעלות הנמוכה שנקבעה באותה ועדה ולכן לרוב לא מאפשרות לרופא להעניק רישיונות במסגרתן.
"הרופאים שעוסקים בזה באופן פרטי באופן לא הגון גובים לעיתים סכומים גבוהים מאוד, עד 1,500 שקל לרישיון, אבל בשטח האפור הזה שלא ברור לאף אחד מה קורה בו, נכנסו במהלך השנים גורמים מסחריים שמציעים למעוניינים ברישיון ליווי או סיוע בקבלת רישיון. סטייל 'זכותי', רק בקנאביס. הארגונים האלו יוצרים קשר עם רופא מוסמך, חוסכים לו את הניירת ואת הפגישות עם המטופלים, והתשלום לאותן חברות תיווך שלא ידוע מאיזה תוקף מקצועי הן פועלות מגיע גם לאלפי שקלים רבים".
מה דעתך על העובדה שהרוקחים הם שמוכרים את החומר, וגם מספקים המלצות?
"בואי נגיד שהשוק עבר מטמורפוזה והפך להיות מסחרי. בית מרקחת כעסק לכל דבר יכול להמליץ על זן שהוא מעוניין למכור או להיפטר ממנו. התמחור עבר ממתכונת של מעין מינוי, תשלום חודשי קבוע שלא תלוי בכמות, למתכונת שוק חופשי, שבה אתה משלם לפי מספר האריזות שאתה רוכש, לפי המשקל. בהתאם, השיקול המסחרי של המוכרים גדל מאוד ביחס לשיקול הבריאותי־תרופתי שהיה במודל הקודם.
"בעבר החברות היו מספקות זן מסוים למטופל, עושות יחד איתו מעקב על ההשפעה של אותו זן עליו, לקבל פידבק ולנסות לבנות מודל כלשהו בין סוג של קנאביס וסוג של מחלה. היום כל מטופל יכול ללכת לכל בית מרקחת ולקחת איזה זן שהוא רוצה, שזה טוב, אבל מאידך אין שום מעקב רפואי אמיתי וגם אין מאגר מידע שיאפשר לפתח איזו מתודה קלינית".
