איזבל הנדריקס הייתה נערה הולנדית בת 18 כששמעה יום אחד את אמא ואבא רבים. ריב קולני, נאמרו בו הרבה מילים קשות. בשיא החֵמה אמרה אמא הנדריקס לבעלה: "הילדים אפילו לא שלך". גם ממרחק של 27 שנה, זוכרת הנדריקס את התחושה המוזרה שעטפה אותה. "זה כמובן היה הלם לשמוע את זה ככה", היא אומרת, "אבל המשפט עצמו לא הפתיע אותי כי חשדתי בזה מזמן. אני נראית שונה לגמרי מההורים שלי, אני אדם פתוח ומלא חיים שאוהב אנשים, ולא הרגשתי שום קשר לאבא שלי. במשך שנים שאלתי את ההורים איך יכול להיות שאני בלונדינית עם עיניים כחולות. הם התחמקו כל הזמן אז הפסקתי לשאול".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אחרי שהחתול מלא הסודות יצא מהשק, ניסתה הנדריקס, שגדלה בהולנד באזור כפרי מחוץ לרוטרדם, לחפש תשובות בעצמה. היא הבינה שנולדה מתרומת זרע וגילתה באיזו מרפאה עברה אמה את התהליך. "הייתי בת 25 כשהתקשרתי למרפאה, מניחה שאוכל לראות את כל המסמכים הקשורים, אבל אמרו לי שאין מסמכים".
מה זאת אומרת אין?
"אין. העצה שלהם הייתה שאפסיק לחפש וכך החיים שלי יהיו יותר קלים. כל מה שאמרו לאמא שלי זה שהתורם הוא מורה למתמטיקה, וזהו, לא היה כלום על נייר, אין שום תיעוד".
הנדריקס השלימה עם העובדה שלעולם לא תדע מי אביה הביולוגי. זה כירסם בה, אבל היא המשיכה בחייה. לפני שנתיים, כשהיא כבר בת 43, התהפך עולמה בלי שום התראה. "ראיתי בטלוויזיה כתבה על קבוצת אנשים שחושבים שהם נולדו מהזרע של רופא לטיפולי פוריות בשם יאן קרבאט, ומתכוונים לדרוש מבית המשפט אישור לבדיקת די־אן־איי. אחד מהם הראה תמונה של עצמו כתינוק והלסת שלי נשמטה, כל מה שיכולתי לחשוב היה, 'זו בדיוק אני בתמונה! איך זה יכול להיות?!' שמעתי פעם מאמא שקרבאט הוא הרופא שעשה לה את ההפריה, אז פתאום דברים התחברו. עדיין לא רציתי לעשות את הבדיקה עצמה כי כל הסיטואציה הייתה מאוד קשה עבור אבא שלי, אבל אחרי שנה זה כבר היה יותר מדי בשבילי. הייתי חייבת לדעת".
בדיקת הדי־אן־איי אישרה את מה שהנדריקס ידעה עמוק בלב. היא אכן בתו של הרופא שביצע את טיפול ההפריה באמא שלה לפני כמעט 50 שנה. מה שהיא עדיין לא לגמרי ידעה זה שפתאום נולדו לה עשרות אחים למחצה, כי יאן קרבאט, מסתבר, הרבה את זרעו לאורכה ולרוחבה של הולנד, וגם ברחבי אירופה. הרופא שמאות נשים נואשות הגיעו אליו כדי לקבל עזרה - ולכולן הובטחו תורמים עם אפיונים גנטיים ברורים - מצא שותף מצוין לעשיית כסף: הזרע הפורה שלו.
רק לפני ארבע שנים, בדיוק כשקרבאט מת בגיל 90, גילו עשרות הולנדים מי האבא האמיתי שלהם והמספרים מאז הולכים וגדלים. עכשיו כבר מדובר במאות חצאי אחים, שלהם יש מאות ילדים. "קרבאט חצה קו מוסרי, זה ברור", אומרת הנדריקס, "אסור לפזר זרע בדרך כזו. אני לא יודעת כמה חצאי אחים יש לי, הם יכולים להיות אלפים. הוא גם הכחיש הכל עד יום מותו. הנשים היו כל כך נואשות, הן היו אסירות תודה והוא פשוט הרגיש שהוא רופא גדול וגבר עם זרע עצום. זו קומבינציה קטלנית לגבר. האגו שלו התפוצץ, וכך גם חשבון הבנק".
הסיפור של ד"ר יאן קרבאט ומאות ילדיו לוקח את קלישאת ה"משפחה לא בוחרים" טיפה רחוק מדי. קרבאט החל לעסוק בתחום הפריון ב־1965, אז הפריה חוץ־גופית עדיין לא הייתה קיימת, והטמעת זרע הייתה האלטרנטיבה היחידה לנשים שהתקשו להיכנס להיריון. ב־1973 רכש קרבאט בית בברנדרט הסמוכה לרוטרדם, ופתח שם מרפאת זרע שהפכה לגדולה בהולנד.
לאורך השנים הפך קרבאט לדמות כמעט מיתולוגית במדינתו. הוא טען כי לפחות 6,000 נשים נכנסו להיריון במרפאה שלו, והן הביאו לעולם בין 20 ל־40 אלף ילדים. עד שנת 2004 עדיין הורשו תורמי זרע בהולנד לשמור על אנונימיות מוחלטת, כך שלא הייתה לנשים שום דרך לדעת מי התורם. לרובן לא היה אכפת, הן רק רצו להיות אמהות.
זמן קצר לאחר מותו ב־2017, הגישו 23 בני אדם תביעה לקבל אישור להשתמש בחפצים אישיים של קרבאט לבדיקת די־אן־איי. משפחתו החוקית של הרופא התנגדה, אבל בית המשפט קבע כי יש מספיק הוכחות שמצדיקות את הבקשה וכי לילדים מגיע לדעת האם אכן הוא אביהם.
כשהפרשה התפוצצה בהולנד ברעש גדול, הייתה מרים גוטמן בשנה האחרונה ללימודי קולנוע, וחיפשה נושא לסרט לעבודת הגמר שלה. "זה מיד הקפיץ אותי", אומרת גוטמן, "מי האיש, למה הוא עשה את זה. זה סיפור עם הרבה שכבות מעבר לסנסציה; כשחופרים יותר עמוק מדובר על זהות ומשפחה ותורשה וגנים. אלה נושאים אוניברסליים ובכל מקום שדיברתי על זה, לא חשוב אם ישבתי בפאב או על במה, אנשים היו מרותקים".
גוטמן מצאה את הנושא לעבודת הגמר. היא הלכה לדיוני בית המשפט, דיברה עם כמה אמהות וילדים, ומהר מאוד הבינה שיש לה חומר להרבה יותר מסרט אוניברסיטאי קצר. הפרויקט צמח למיני־סדרת דוקו בשם ''זרע של הונאה'' (yes דוקו ו־HOT8), שמספרת סיפור מורכב, מסובך וכמעט בלתי ייאמן על רופא שבנה פס ייצור לילדים בלי שום השגחה, ביקורת או גבולות מוסריים. הוא עבר על כל חוקי האתיקה המוכרים, השתמש בקבלני משנה שעזרו לו לשחרר את הלחץ, וגם מואשם על ידי כמה מהנשים באונס. מאידך, נשים אחרות מרגישות אסירות תודה עד היום, וכמעט כל הילדים שלו לא רק שלא כועסים, הם מאושרים לגלות שיש להם עוד ועוד־ועוד אחים.
"קרבאט היה דמות מורכבת מאוד", אומרת גוטמן, שלמרות כל הניסיונות לא הצליחה לשכנע את אלמנתו וילדיו החוקיים להתראיין לסדרה, "מצד אחד רופא ידידותי ומקסים שהקדים את זמנו. הוא עזר ללסביות ולאמהות חד־הוריות להביא ילדים לעולם כשאף אחד אחר לא היה מוכן לעשות את זה. אבל הוא גם אדם שהתעלל בנשים ועבר על החוק בכל מיני דרכים".
למשל?
"הייתה הגבלה אז שכל תורם אנונימי יכול לתת רק שש תרומות, בדיוק כדי למנוע מצב כזה שבו מסתובבים באותה עיר או אפילו באותה שכונה חצאי אחים שלא יודעים שהם כאלה. הוא כמובן עבר את המספר הזה בהרבה, כמו גם תורמים אחרים שעבדו במרפאה שלו. לא הייתה הקפדה על בדיקות גנטיות והכל נעשה בחוסר אחריות נוראי. מה שהם לא יכלו לצפות זה שיגיע הרגע שבו בדיקת די־אן־איי פשוטה תספיק לאדם למצוא את הוריו הביולוגיים".
בשנות ה-70 וראשית שנות ה-80 עדיין לא הייתה דרך להקפיא זרע. התורמים היו מגיעים למרפאה, הרופא היה מקבל מהם את הזרע ומפרה את הנשים מיד. עובד לשעבר במרפאה סיפר לגוטמן כי לפעמים לא היה תורם זמין, ואז הרופא פשוט עשה את העבודה. המטרה הייתה להכניס את האישה להיריון, פחות הטריד אותו מקור הזרע.
לפחות אישה אחת טוענת בסדרה כי קרבאט אנס אותה, והיו גם מקרים שבהם הוא החדיר לנשים מים במקום זרע. "אני תמיד רוצה לראות את הטוב באנשים", אומרת גוטמן, "והייתה לי אמפתיה לעובדה שכגבר יש לך איזה דחף תנ”כי להרבות את זרעך, וכרופא אתה לא רוצה לאכזב את הלקוחות, אבל ברגע ששמעתי את סיפורי המים ובוודאי את טענות האונס, נגמרה כל האמפתיה".
ועדיין הכל נשאר בסוד כמעט 50 שנה.
"הרצון של הנשים האלה להפוך לאמהות היה כה חזק שהן פשוט קברו הכל, העיקר שיש להן ילדים. אני חושבת שהן מרגישות יותר טוב עכשיו, הן כבר לא לבד עם הסודות האלה ולפחות הכל בחוץ. אנשים בתקופה ההיא לא הבינו שתא זרע הוא לא רק תא זרע - הוא גנים, הוא מעביר אישיות שלמה. בהולנד אי־אפשר היום לאמץ ילדים מחו"ל, כי מבינים עכשיו הרבה יותר טוב שיש השפעה פסיכולוגית אמיתית על אנשים שלא יודעים מאיפה הם באו. שאלת ה־nature versus nurture (תורשה מול סביבה) הרבה יותר מסובכת מכפי שהיה נהוג לחשוב. ילד מאומץ או שנולד מתרומה עדיין נראה אחרת, מתנהג אחרת, ושואל את עצמו כל הזמן למה הוא שונה מאבא ומאמא. עכשיו הילדים האלה השיגו השלמה עם הזהות שלהם, גם אם זה קרה בדרך באמת דפוקה לגמרי".
אחת הנשים בסרט אומרת, "רציתי להרות עם הזרע של בעלי, זה מה שהבטיחו לנו. זה כאילו שבעלי לא היה קיים מעולם'".
"כן, היא שברה לי את הלב. היא גילתה שכל החיים שלה היו שקר וזה הרס אותה. יש לה ארבעה ילדים, אחד מבעלה ושלושה משלושה תורמים שונים. זה לא היה מקרה שבו מישהי רצתה כל תורם כלשהו, זו אישה שקרבאט הבטיח לה הפריה מהזרע של בעלה. תחושת הבגידה רודפת אותה עד היום".
איזבל הנדריקס הייתה אחת הראשונות שהסכימו להשתתף בסרט של גוטמן, ובהתלהבות גדולה. "אז גם הייתי חייבת להגיד להורים שלי שעשיתי את הבדיקה ואני יודעת את האמת", היא אומרת, "סודות במשפחה זה רע מאוד. לאבא שלי קשה עד היום. עדיין מאוד כואב לו".
אמא שלך אומרת בסרט, "לא משנה אם זה הזרע של קרבאט או מישהו אחר, אני בת מזל שיש לי בכלל ילדים".
"כן, אמא שלי חיבבה את קרבאט. הוא נתן לה את הדבר האחד שהיא ממש רצתה. יש אמהות שמאוד כועסות ויש שטוענות שהוא אנס אותן. אני לא לגמרי בטוחה שזה נכון. אמא שלי נאנסה כילדה על ידי אביה החורג, אז אם מישהו יודע מה זה אונס זו היא. היא לא הרגישה ככה עם קרבאט. יש עוד אמהות עם היסטוריה קשה וגם הן חיבבו אותו ולא ראו שום תקיפה מינית, אז לי קצת קשה להאמין, אבל אני לא יודעת מה באמת קרה".
מרטין ואן הלן בן ה־42 לא ידע עד לפני שמונה שנים כי אביו אינו אביו הביולוגי. "ידעתי שלהורים היו קשיים ללדת, זה לא נדיר", אומר ואן הלן, "לפני שמונה שנים אבי ביקש ממני ומאחי לבוא לבקר וסיפר לנו ששנינו תוצר של תרומת זרע".
למה הוא חיכה עד שהיית בן 43?
"ההורים חשבו לספר לי בגיל צעיר וקרבאט אמר להם שלא יעשו את זה לפני שנהיה בני 18. כשהייתי בן 16 אמא שלי מתה בתאונת דרכים ואבא החליט לא לספר לנו כדי שלא נחשוב שאיבדנו עוד הורה. הוא חיכה וחיכה ועם הזמן זה הפך יותר קשה בשבילו. כשכבר היו לי ילדים הוא החליט שהגיע הזמן".
איך הרגשת?
"הקלה. כנער שאלתי את ההורים כמה פעמים האם הם ההורים האמיתיים שלי. הרגשתי משהו. אבא שלי אדם מתוק וסבא נהדר לילדים שלי, אבל אנחנו כל כך שונים. עכשיו כשאני יודע למה אנחנו כל כך שונים, אז הרבה יותר קל, זה פתר בעיות".
ואן הלן היה מספר 25 בסדרת התאמות הדי־אן־איי לקרבאט. עם הזמן הפך לסוג של מנהיג המשפחה המתרחבת במהירות, ובין היתר בנה עץ משפחתי גדול. "זה עץ שהשורשים שלו הולכים עד המאה ה־14", הוא אומר, "היום כבר כמעט בלתי אפשרי לספור יותר. יש לי עכשיו 72 חצאי אחים שאני יודע עליהם בוודאות, אבל לא אתפלא אם לקרבאט לבדו יש בין 250 ל־300 ילדים, בלי להכליל את התורמים הסדרתיים האחרים שהוא העסיק".
קרבאט היה נשוי שלוש פעמים, יש לו תשעה ילדים חוקיים ועוד שניים מרומנים מחוץ לנישואים. הוא היה חתיכת טיפוס מגיל צעיר. דודניתו, איבון, נפגשת בסדרה עם כמה מהילדים ומספרת להם כי אביו של הרופא, סבא שלהם, היה אדם אלים שהתפרנס ממכירת חלב אותו מהל במים, כמו גם ממכירת בשר לא חוקי, כולל לנאצים. "יאן היה הבן הנבחר", מספרת איבון, "הוא זה שקיבל את ההזדמנויות הכי טובות וגם את חתיכת הבשר הכי טובה בארוחת הערב. הוא ירש מאבא שלו את חוסר המוסר. כנרקיסיסט, זה היה נפלא בשבילו להביא כל כך הרבה ילדים לעולם. הוא ראה את עצמו כתורם המושלם שייצר ילדים יפים ואינטליגנטים".
הילדים של קרבאט אכן מתמודדים עם השאלה האם משהו מחוסר המוסר שלו עבר אליהם. "אני חושבת שכולנו תוהים לפעמים האם גם בנו יש את הצד האפל הזה", אומרת הנדריקס, "גיליתי שכולנו לא אוהבים חוקים. אני למשל לא חבשתי מסכה בקורונה. אני לא אומרת שזו תכונה טובה, אבל אנחנו כאלה. את מזהה אצלך הרבה מהדברים הרעים ששמעת עליו, אבל רוב הזמן אני מאוד שמחה שיש לי את הדי־אן־איי שלו. אף אחד לא מושלם, והוא היה אדם מבריק וחכם. אני רואה את הטוב ואת הרע שבו ויכולה לחיות עם זה, כי אני יודעת מי אני".
6 צפייה בגלריה
''בכל פגישה הופתעתי מהמיידיות של הקשר בין האחים''. מתוך הסדרה ''זרע של הונאה''
(צילום: AFP)
החיבור האוטומטי בין חצאי האחים החדשים רצוף אנקדוטות. אבא של אחת מהן, קברן במקצועו, טיפל בקבורתו של קרבאט מבלי שידע כי זה אביה הביולוגי של בתו. חלק גדול מהאחים עובדים בתחום הרפואה. אחת מהן אפילו ממונה על אתיקת רופאים בבית חולים באמסטרדם. בפגישה הראשונה שלה עם כמה מהאחים, נכנסת הנדריקס לבית הקפה, מביטה בתדהמה על האנשים הזרים שלא ראתה מעולם ונראים בדיוק כמוה. "אני רואה את אותם פיות", היא אומרת ושוברת את הקרח בצחוק גדול.
"בכל פגישה הופתעתי מהמיידיות של הקשר בין האחים", אומרת גוטמן, "רבים מהם מאוד אינטליגנטים, אוהבים להתנסות ולא אוהבים לקבל הוראות. זה כמו העתק של קרבאט. הייתי מבקשת מהם משהו, ותמיד היו ויכוחים ומחאות. גם את זה הם לקחו ממנו. הם יודעים עכשיו מי הם, זה עוזר להם להבין את עצמם ולהבין למה הרגישו כל כך שונים במשפחה שבה גדלו".
רובם גם מגוננים עליו.
"כן, זה אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי, רמת הנאמנות שלהם לאב הביולוגי, למרות שהם לא הכירו אותו ולמרות מה שהוא עשה. תוך כדי העריכה של הסרט חשבתי, 'איך זה יכול להיות שהם כל כך מגוננים עליו', אבל זה החוזק של הסיפור. קשר ביולוגי הוא לא סתם, יש לו עוצמה אמיתית. הם לא ראו את עצמם באבא שגידל אותם, ועכשיו הם באמת מתחברים זה לזה. זה גם גרם לי להבין כמה מזל יש לי שתמיד הצלחתי לזהות את עצמי באבא שלי. אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הידיעה מאיפה באנו, אבל כשאין לך את זה, זה באמת משפיע על שארית חייך".
שתיים מההשלכות המטרידות ביותר של מעשי קרבאט הן הסכנה של גילוי עריות וחוסר מידע גנטי. הילדים נולדו בטווח של 20 שנה, וכיוון שמדובר עכשיו באלפי בני משפחה קרובים ורחוקים, יש סיכוי שתצא לדייט עם בת דודה שלך. אחד האחים מצא בטינדר מישהי שהייתה התאמה מושלמת, וכשראה את התמונה שלה אמר, "את נראית כאילו את אחותי". שתיים מהאחיות למדו שנים באותה כיתה מבלי שידעו כי הן קרובות משפחה. כל האחים מבינים שגם הם וגם הילדים שלהם יצטרכו להיזהר.
החשש מהשלכות גנטיות גדול אפילו יותר. אחד התורמים הקבועים שבהם השתמש קרבאט, גבר סורינאמי בשם לואי, הביא להולדתם של לפחות 200 ילדים. רק בשנים האחרונות אובחן לואי כמי שנמצא על הספקטרום, ועד כה ידוע על עשרה צאצאים שנמצאים אף הם על הספקטרום. כמובן שאיש לא ידע מזה אז, וקרבאט כנראה לא הקדיש יותר מדי זמן לבדוק את התורמים שלו.
6 צפייה בגלריה
''הם לא ראו את עצמם באבא שגידל אותם, ועכשיו הם באמת מתחברים זה לזה''. מתוך הסדרה ''זרע של הונאה''
(צילום: באידבות yes)
"לואי הוא התורם של אחי", אומר ואן הלן, "בשנות ה־80 אוטיזם לא היה מוכר כל כך. רופא כמו קרבאט היה צריך לראות את זה, אבל הוא נזקק לכל תורם כי הוא עשה הרבה כסף. כמי שנולד מתורם סורינאמי, אחי נראה בדיוק הפוך ממני. אנשים תמיד שאלו אותנו, 'אתם אחים? אתם לא נראים אותו דבר'. כולם הבחינו בזה חוץ מאיתנו".
סיפרת לילדים שלך?
"כן. הם בני שמונה ו־12 וסיפרתי להם מזמן. הם פגשו הרבה מהאחים שלי ויש להם עכשיו המון בני דודים. אני חושב שלהורים שנעזרים בתרומת זרע עדיף לספר לילדים כשהם קטנים, אבל לעשות את זה פשוט: 'לאמא ואבא היה קשה, אז הם הלוו מגבר אחר'. אוקיי, בסדר. אבא שלי כבר לא כועס. הוא כעס מאוד בהתחלה, אבל אני חושב שהוא שמח מהדרך שבה אנחנו מתמודדים עם זה".
גם הנדריקס, אמא לארבעה ילדים, מאושרת מהצורה שבה הכל התגלגל. "בדיוק השבוע אנחנו מבלים בבית של אחד האחים בבלגיה. אנחנו ממש משפחה אמיתית".
סיפרת לילדים שלך על סבא שלהם?
"כן. בהתחלה הם לא הגיבו בכלל, אבל עכשיו, כשהם מכירים יותר ויותר בני דודים, הם מאוד שמחים".
את חוששת שהבן שלך ייצא לדייט עם בת דודה שלו?
"לא. אני יותר דואגת שאני אצא לדייט עם אח שלי".
רוב האחים המשתתפים בסדרה נראים מאושרים. אלה שמתקשים להתמודד, הם גם ילדיהם של האמהות שסוחבות טראומה קשה. "השורה התחתונה היא שלא היינו כאן בלי הדוקטור", אומר ואן הלן, "ברור שמה שהוא עשה זה רע, אבל ההורים הרי ביקשו זרע מתורם אנונימי. יש כמה אחים שיותר קשה להם, ובדרך כלל הם כאלה שגדלו בבתים בעייתיים. מי שבא מבית נורמטיבי מתמודד יותר טוב. הרבה מהאמהות מאוד כועסות ואני מבין את זה, אבל לנו יש פתאום כל כך הרבה אחים שנראים אותו דבר ודומים בהרבה תחומים".
נראה שגם ירשתם ממנו את העניין במין.
"ודאי, אבא שלנו הרי מילא צנצנות בזרע. אנחנו צוחקים על זה כל הזמן".
איך?
"בתנ"ך אומרים שבני האדם נוצרו מהאדמה, אבל אנחנו באנו מהיד".
פורסם לראשונה: 07:39, 08.10.21
