ד"ר ירון דקל בדיוק היה על הר בגולן כשהטלפון שלו צילצל ובישר שהפטרייה שלו הגיעה. שגרתי. "פגשתי פרופסור שבא לאסוף אצות מאיזה הר בגולן, ופתאום אני מקבל טלפון מהרוקח המחוזי שאומר שהתרביות הגיעו לשדה התעופה", הוא משחזר. המשלוח האולטרה־מיוחד עשה את דרכו מבנק באמסטרדם, שבו מאוחסנים זנים של פטריות מכל העולם, כולל פטריות קסם, או בשמן המדעי פסילוסיבין. אלה הפטריות שד"ר דקל ועמיתיו שואפים להפוך לבשורה החדשה של עולם הרפואה בישראל, וזה המשלוח החוקי הראשון של פטריות כאלה לארץ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
“קיבלנו אישור של משרד החקלאות לייבא ומשם זה היה מסע", מספר דקל, "הבנק באמסטרדם היה מקום פורמלי שממנו יכולנו לייבא את זה ולהציג למשרד הבריאות את שרשרת ההוכחות הסבירה למקור הפטרייה. כי הרי גם כאן בארץ רצות הפטריות האלה ויש כאן כל מיני מגדלים לא חוקיים, אבל אנחנו מכון מחקר ורוצים לעשות את הדברים בצורה חוקית והכי מסודרת. בהולנד יש מעבדה מסחרית חוקית שממנה ייבאנו את הנבגים. בינתיים הרוקח הראשי שינה את הסטטוס, פטרייה שלמה נחשבת עדיין לסם מסוכן מאוד, אבל הנבגים לא נחשבים לסם מסוכן מאוד יותר. אבל זה קרה כבר אחרי כל התהליך שעברנו”.
אוקיי, אז השיחה מתקבלת ומה קורה?
"זה היה בחמש אחר הצהריים ובשבע סגרו את המתחם של הדואר בנתב”ג. אני נוהג - לא רוצה להגיד באיזו מהירות, מפחד שהתרביות יישארו שם בסוף שבוע ויתייבשו, הגעתי לשם בשנייה האחרונה וזה היה כמו סרט. ביתנים ענקיים של חברות שילוח ואני צריך להגיע למעטפה עם התרביות באחד המשרדים. אני רץ ביניהם עד שאני מוצא את הביתן, איפה שכל החבילות של עלי אקספרס ואיביי. בסוף מגיע אליי איזה מלגזן עם המעטפה, שהגיעה בשילוח של פדקס. זה כל הסיפור, מעטפת פצפצים עם עשר מבחנות שבתוכן התרביות, בכל מבחנה יש זן אחר של פסילוסיבין. חזרתי עם זה הביתה לגולן וככה הסתכם תהליך של שנתיים”.
מעטפת הפצפצים הזאת סיכמה תהליך ארוך של הכנות, והתחילה תהליך מורכב ומסקרן שמתרחש בימים אלה הרחק מהעין הציבורית, במעבדה מאובטחת ברמת הגולן. המטרה: להשתמש בפטריות הזיה לצרכים רפואיים, בראשם ריפוי אלצהיימר.
מה צריך לקרות כדי שמדענים מקצרין יסמנו שמאנים משבט נידח כמקור השראה לריפוי חולים, ועוד עם סמים פסיכדליים שנחשבים למסוכנים מאוד? ד”ר ירון דקל וד”ר דליה לוינסון, שני חוקרים מקורקעים וסאחים יש לומר, לא היו בטריפ וגם לא באגו טריפ כשהחליטו לפני שלוש שנים שעל שולחן הניסויים שלהם צריכה לעלות פטריית הזיה. הם רק נתנו קפיצה לצד הרחוק של הציוויליזציה. לשבט הטלוויקה, שיושב קרוב לאגם סאמפואלה, מקסיקו.
לוינסון, מיקולוגית (חוקרת פטריות), טסה לכנס חוקרים במדינה ובדרך ביקרה בשבט מקסיקנים עובדי אלילים שידועים בגידולי פטריות. “טיילתי שמונה ימים בין השבטים, ממקסיקו־סיטי ועד אוקסאקה, שזאת בירת פטריות הקסם. שם בטלוויקה הם מדברים בשפה משלהם, הם שמו עלינו שרשראות של פטריות יבשות, כמו שבהוואי שמים שרשראות פרחים, והדליקו קטורת ורקדו מסביב. השבט כולו מחולק לפי סוג הפטריות שגדלות בו ואי־אפשר לעבור בכל מקום. כשישבנו איתם, שאלתי את הילידים שהתארחנו בשבט שלהם, בשביל מה הם משתמשים בפטריות, אם הם נותנים אותן לחולים, ופתאום הם אמרו את המילים ‘אלצהיימר’ ואיבוד זיכרון לטווח קצר. רק ל־50 אנשים מתוך שבט של אלף איש יש את הגישה לסמים האלה ורק הם יודעים את המינונים האמיתיים. לאף אחד אחר אסור להתעסק שם בסם הזה חוץ מהשמאנים. זה פתאום פתח לי את הערוץ הזה שכדאי לחשוב על פטריות כמרפאות”.
הם הסבירו איך עושים את זה?
“הם מתביישים בכלל לדבר על הפטריות האלה, כי הם יודעים שהם מצטיירים כפרימיטיביים, אבל בסוף הם מרפאים ככה את זקני השבט שלהם, זאת השיטה. ויותר מזה. הם משתמשים למשל בפטריות אינדיגו לצביעת בגדים וג’ינסים, למשחות עיניים. הם נותנים את הפטרייה השלמה, לא תמציות ונותנים מינון על פי משקל הגוף. שמאן עם ניסיון של שנים יודע לבחון את משקל הגוף ולדעת לפיו מה המינון שיעשה טוב ולא יהיה רעיל. הם יושבים עם המטופל בחדר סגור ואפל, כי האדם מאבד תחושה של זמן ומרחב והצבעים מתחדדים, רואים גוני צבעים שלא ראית קודם, והצורה המקובלת שם היא לתת את זה באוכל, נגיד בחביתה. ממש חביתת פטריות”.
איך ידעתם שזה עובד?
דקל: “לא עשינו סי־טי מוח לחבר’ה שטופלו שם במקסיקו אבל אנחנו מאמינים, והחלטנו לבדוק את זה גם. במקביל עלו אלינו לרגל למכון חברות קנאביס, הבנו שהדבר הפסיכואקטיבי הבא הולך להיות פטריות ההזיה, ושאנחנו רוצים לעשות את זה בדרך שלנו, בצורה מוכחת מחקרית. כששאלנו את עצמנו אילו מודלים נבדוק, וכשדליה הביאה עדות בעל פה מהשמאנים שזה עובד, הבנו שאנחנו צריכים לאמץ את הפטריות ולחקור אותן דווקא על אלצהיימר”.
לוינסון: “האוניברסיטה במקסיקו תומכת בהם, לוקחים תלמידים מהשבט, נותנים להם מלגות ומביאים אותם לאוניברסיטה כדי לשמר את הידע. חשבתי לעצמי, שאם זה כבר באוניברסיטה במקסיקו והשמאנים מספרים שזה עובד להם, אז למה שזה לא יעבוד לנו?”
חמש שנים אחרי הביקור באוקסאקה, המחזה של שמאנים המרפאים דימנציה על ידי פטריות כבר לא נראה רחוק כל כך מכאן. אמנם ב’מכון שמיר למחקר’ הממוקם בקצרין עורכים ניסוי בחומר הפסיכואקטיבי המצוי בפטריות, ממש כמו השמאנים במקסיקו, אבל חוץ מזה הכל שונה. בביקור במכון לא יוצא לחזות בחוקרים עם חלוקים לבנים מטגנים אומלטים עם חומרים משני תודעה, אבל גם הציפייה לראות פטריות בצורתן המוכרת לא מתממשת. במקום זה נפרסות במעבדה עשרות סוגי מבחנות ומכלי זכוכית עם גבישים לבנים וצהובים, תרביות של פטריות ההזיה. המעמד שלהן כאן הוא חוקי לגמרי, הן שמורות בכספות ובחדרים מרושתי מצלמות ואף אחד לא ממהר לתת את התכולה לבני אדם, לא לפני שיסתיימו ניסויים מורכבים שיוכיחו שזה באמת עובד. או שההרפתקה הזאת תסתיים עם טעם של פטריות טריות בסלט, כלומר טעם של כלום.
ד”ר דקל התחיל את המסע שלו לפטריית הזהב לפני שלוש שנים, כשפגש במסגרת תפקידו כמנהל המדעי של המכון נציגי חברות קנאביס שהגיעו לעניין אותו בשיתופי פעולה, בידיעה שהחותמת המדעית שלו תשדר אמינות ותקפיץ את המניה שלהן. “באו אלינו כדי לפאר את שמן המסחרי ואנחנו לא הלכנו. הבנו שהקנאביס זה רכבת שיצאה מהתחנה ושלא היה מימוש של הפוטנציאל. יישובים כאן בגולן שהתאגדו ורצו להיכנס לגידול של קנאביס באו להתייעץ איתנו והסברנו להם שזה מיותר, לא צריך יותר עוד דונמים של קנאביס, לא צריך ליישב את הארץ בירוק. מה שבאמת צריך זה מחקר מדעי תרופתי בתחום הזה. לכבוש את הפארמה. ראינו שהדבר הבא הוא פטריות פסילוסיבין, אבל כשמצאתי את זה אף אחד כאן בארץ לא דיבר על פטריות. חיפשנו חוקר פטריות, מיקולוג, שאין כאלה כמעט בארץ וצירפנו את ד”ר לוינסון. אבל אז ביררנו מה זה אומר וגילינו שעל פי פקודת הסמים המסוכנים בכלל אסור לגדל את הפטריות האלה בארץ”.
ומה עושים אז?
“ניסינו לבדוק עם מי מדברים. המשטרה? הם ניפנפו אותנו, אמרו לנו שאין חוקים לדברים האלה אז ‘לכו למשרד הבריאות’. הגענו לרוקח הראשי של משרד הבריאות ולקח להם המון זמן, הם אמרו לנו שהם בעצם צריכים ללמוד את הנושא, הם היו צריכים לכתוב את הטפסים שעליהם יחתימו אותנו כי לא היו כאלה, ולשאול את עצמם איזו אבטחה צריך כשאתה מחזיק פטריות הזיה, אולי לדרוש מאיתנו להציב שומר? מצלמות? כשהבינו שהשימוש שלנו מחקרי והצגנו את הסטנדרטים שבהם הניסוי ייעשה, קיבלנו את האישור”.
והאבטחה?
“הרוקח המחוזי היה יצירתי ואמר שידרוש ממנו אבטחה של מעבדת קנאביס אוניברסיטאית, שזה אומר שהחדר שבו נמצאות הפטריות מחובר למערכת התרעה והחומר נמצא בכספת נעולה, עם מורשים שיש להם להם קוד להיכנס לחדר. וכל זה נוסף לאבטחה הכללית של הבניין כאן”.
אחרי שביססו את האבטחה וההחזקה, יצא לדרך התהליך האמיתי: לבדוק אם הפטריות מצדיקות את הציפיות המדעיות שתולים בהן.
“בשנה הראשונה של המחקר אנחנו בודקים את ההשפעה על אלצהיימר”, מסביר דקל, “בגלל שיש מספר זני פטריות, אנחנו בודקים את ההתאמה של כל אחד מהם למספר בעיות, כמו בעיות קשב וריכוז, פוסט־טראומה וחרדות. לכל בעיה כזאת עושים מחקר בנפרד ומנסים סוגים שונים של זנים. לשותפים שלנו באוניברסיטאות בארץ יש מודלים לבדיקת השפעה על מחלות ותופעות אחרות. נגיד, לחבר בבית חולים פסיכיאטרי, יש מודל לבדיקת אפקטיביות לחרדה ובאישור משרד הבריאות הוא יקבל מאיתנו את הפטריות כדי לבדוק את זה”.
איך בוחנים את ההשפעה של פטריות ההזיה שנמצאות כאן על אלצהיימר?
“בגדול, רוצים לראות מניעה של התגבשות החלבון שמייצר את הפתולוגיה. במחלות נוירודגנרטיביות רבות (אלצהיימר, דמנציה - ט”ג) יש חלבון שמתגבש, מייצר סיב, גדל בתוך תא המוח והופ, יוצא מהתא. זה כמו מחט בתוך בלון שגדלה ומפוצצת את הבלון מבפנים וככה מתפוצצים במוח עוד ועוד תאים. כשמסתכלים על מוח של אדם חולה אלצהיימר למשל רואים ספוג. המוח מחורר לגמרי. ככה זה נראה ־MRI. בבדיקה שלנו רוצים לראות האם החומרים שיופקו מהפטריות משפיעים על המנגנונים המולקולריים”.
ואם כן?
“נוכל להמשיך לבדוק את זה על עכברים ולבסוף גם על אנשים. כרגע, בשנה הראשונה, בעיקר בודקים מיצויים מכל הזנים של הפטריות שייבאנו, ומבין הזנים המוצלחים שנמצא נתחיל לעבוד. חברות הקנאביס שהגיעו לכאן הציעו שנשלב קנאביס בתרופה יחד עם הפטריות, אבל ברמה המדעית, יש הרבה אי־ודאות בתחום הקנאביס. לא מבינים מה אפקטיבי ומה לא ובתחום הפטריות בכלל לא מבינים מה קורה, אז ניקח שני חומרים שלא מבינים מה השפעתם ונערבב אותם יחד?”
בינתיים כבר התחלתם לקבל בקשות מחברים שתארגנו אותם?
(צוחקים) דקל: “אל”ף, כן. בי”ת, לא רק מחברים. מרופאים, מפסיכיאטרים, ממנהלי מחלקות, אנשים רציניים מבתי חולים שמשיגים את המספרים שלנו ומבקשים שנעביר להם פטריות כדי לבדוק אותן. אפילו על כאבי ראש רוצים לבדוק את ההשפעה של הפסילוסיבה. אנחנו כמובן לא מעבירים לאף אחד, כרגע אסור לנו להוציא את החומר אפילו לא למסדרון”.
לא רק בגולן שמו לב לפטריות, נראה שהעולם כולו הוריד מבט לאדמה והבחין פתאום ביצור החמקמק הזה, משהו בין צמח לבעל חיים. סרט טבע שמתחקה כולו אחר פטריות, ‘פטרייה פנטסטית’, הפך ללהיט בנטפליקס, חברות שמשקיעות בפטריות פסילוסיבין לטיפול בדיכאון נכנסו לבורסה ונסחרות במיליונים עדיין בלי שיש להן הצלחה מוכחת, רק בשם הפוטנציאל. בית האופנה היוקרתי ‘הרמס’ חשף השנה תיק העשוי מתפטיר פטריות, וכך גם המעצבת סטלה מקרטני שהעמידה מיני־קולקציה עשויה מעור פטריות טבעוני. גם בתחום התזונה עושים בפטריות ניסויים, בכוונה למנף את היתרון המשמעותי שלהן כדלות בפחמימות ומלאות בחלבון. על הכוונת: בשר מחלבון הפטרייה וקמח מפטריות. ולא רק הפטריות התמימות זוכות לתהילה, גם פטריות הפסילוסיבין משנות התודעה. מסצ’וסטס ג’נרל, בית החולים של אוניברסיטת הרווארד, השיק מרכז חדש למחקר בפסיכדליים והעיתונאי האמריקאי (והרציונלי) מייקל פולן, כתב ספר על חוויותיו עם פטריות הזיה, ‘איך לשנות את דעתך’, שהתברג בטבלת רבי־המכר של ‘הניו יורק טיימס’ ומעובד לסדרת נטפליקס. המגזין ‘ניוזוויק’ הקדיש בראשית החודש שער לתופעה והכריז על פטריות הקסם כ”דבר הבא לטיפול בדיכאון מאז הפרוזק”.
אין על כך עוררין, פטריות הפסילוסיבין צצות, ובכן, כפטריות אחרי הגשם, ודווקא בקצרין היו בהיכון עם המגדיר וזכוכית המגדלת.
“יש לנו כאן את אוסף הפטריות הגדול ביותר במזרח התיכון, חדר שלם מלא בבקבוקים עם דגימות של נבגים של פטריות. אַת משמרת אֶת הזן של הפטרייה במבחנה, שאותה את מחדשת כל שלושה חודשים, מעבירה למבחנה חדשה וכשתרצי תוכלי להוציא ולגדל. זה פתרון ביוטכנולוגי, וככה מתנהל בנק של פטריות ואין באף מקום במזרח התיכון אוסף כמו שלנו”, מתאר ד”ר דקל. “זה גם פרויקט שימור, בכל חורף אנחנו מסתובבים בגולן ומשמרים זנים אצלנו כדי שלא ייכחדו. בסוף, החומרים שבפטריות הם עדיין בגדר נעלם, אולי אפשר לפרק פלסטיק על ידי פטריות? אולי אפשר לרפא עוד מחלות מפטריות? הפוטנציאל בפטריות הוא בלתי נדלה. גם נושא המזון עלה כאן, כי יש ביקוש למאכל מהטבע דל בפחמימות שיהיה תחליף לבשר ולחלב ואנחנו מנסים לפתח בשר מפטריות אקזוטיות, לא השמפיניון והפורטובלו שמכירים, אלא כאלה עם טעם ומרקם אחר”.
לוינסון: “אפילו קירות אקוסטיים ורהיטים עשו מתפטירים של שמפיניון”.
דקל: “יש כל כך הרבה פטריות שלא בדקו אותן, ולכן כשמחזיקים בנק גנטי כזה, מחזיקים בפוטנציאל שעוד חמש שנים או עשור מישהו ישלוף פטרייה משם ויעשה איתה משהו שישנה את העולם”.
הפטריות כשלעצמן, דווקא ידועות במקומות רבים בעולם כרע במיעוטו. “במדד האנגלי לסמים, הסם הכי גרוע שיכול להשפיע על בני אדם הוא בכלל אלכוהול, בגלל פוטנציאל ההתמכרות, ורק אחריו מגיע הרואין, באמצע יש את הגת שלועסים התימנים ואיפה נמצאת הפטרייה? בתחתית הסולם מבחינת הסכנה של השימוש בה”, אומרת ד”ר לוינסון. “ההשפעה שלה לא ממכרת וטווח ההשפעה שלה הוא יחסית קצר, מארבע עד שמונה שעות”.
הפיצוח שגורם לחוקרים להאמין בכוחות של הפסילוסיבין לריפוי אלצהיימר, הוא הדמיון המולקולרי בין הורמון הסרוטונין לבין המולקולה של הפסילוסיבין. “בעוד שלסרוטונין יש מחזור טבעי של הפרשה בגוף, כשאדם לוקח כמויות לא מבוקרות של פסילוסיבין, בלי לדעת מה וכמה הוא לוקח, ההשפעה על מערכת העצבים ישירה ויכול להיות שגם לרעה”, מסביר ד”ר דקל. “בגלל זה לא מדובר רק בלטחון פטרייה ולתת לאנשים לנסות, אלא דרוש מחקר שמיועד לפתולוגיות ספציפיות כמו הפרעות קשב, דיכאונות, חרדות ודברים נוספים מהסוג הזה”.
ועדיין, למשתמשים מבוגרים ומקובעים לא תהיה רתיעה מתרופה שמקורה בסם מסוכן מאוד?
“אני חושב שאם אני אהיה חולה אלצהיימר ויציעו לי תרופה שיכולה להציל לי את החיים ותופעות הלוואי שלה סבירות, הייתי לוקח. אדם שעיניו עדיין בראשו לא היה נרתע מזה שהתרופה הזאת הייתה פעם משהו שאם לקחת בצורה לא מבוקרת נגרם לך טריפ”.
מה באמת לגבי הטריפ? הוא יהיה חלק מחוויית המשתמש?
לוינסון: “כרגע קשה לדעת אם יהיה בכלל טריפ”.
דקל: “עוד מוקדם לזה, אבל בסוף, אם כדי שתרופה תעבוד החולה צריך לעמוד על הראש ולעשות קוקוריקו שלושה ימים, היא לא תעבור. גם כאן, אם חולה יגיע לקבל תרופה מפטריית הזיה והרופא יצטרך לרשום לו ימים של התבודדות, שצריך לקשור אותו בבית עם השגחה כדי שלא ישתולל ברחובות או יעשה נזק, כנראה היא לא תהיה תרופה טובה. במקסימום תופעת לוואי יכולה להיות כאב בטן או קצת תחושת בחילה”.
מכון שמיר, שעובד בחסות משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ובחסות אקדמית של אוניברסיטת חיפה, מחייב את כל החוקרים שבו להתגורר בצפון ולחקור תחום בעל השפעה על הגולן. ד”ר ירון דקל (45), במקור גנטיקאי של בעלי חיים, מתגורר באלוני הבשן, ובמקום לצאת לפוסט־דוקטורט בהרווארד לפני כמה שנים, החליט להתמקם בצפון. ד”ר דליה לוינסון (65), במקור פיטופתולוגית, מאלה שנלחמות בפטריות המזיקות, קיבלה את ההכשרה למיקולוגיה בלימודי המאסטר שלה בארה”ב.
“אני חושבת שהפטריות בחרו בי. גדלתי בטבעון ולבית הספר היינו הולכים דרך היער, ומה יש בחורף ביער? פטריות. ההורים היו אומרים לנו להיזהר לא לגעת בזה והפחד שלהם, ממשהו טריוויאלי שגדל בטבע, סיקרן אותי. עוד בתקופת האבן יש ציורים של פטריות על מצבות זיכרון. אינדיאנים השתמשו בהן שנים על גבי שנים וגם מצרים, שקוראים לה ‘פטריית האלמוות’, הפטרייה הקדושה. גם אצל האצטקים הפטרייה נחשבת לקדושה. ב־1799 פורסם מאמר ראשון באנגליה על ילד שאכל פטריות מהדשא, פטריות קסם שהיה בהן פסילוסיבין והילד לא הפסיק לצחוק. אז הם הבינו שיש שם חומרים. שנים אחרי זה, באוניברסיטת הרווארד, ב־1960 היה חוקר שהחל לחקור את הפטרייה והוא הושעה מהאוניברסיטה כי מי מתעסק עם סמי הזיה באקדמיה? אסרו על מחקרים בתחום הזה בכלל. לדעתי זה היה פחד מדבר לא נודע. רק ב־2006 אוניברסיטת ג’ון הופקינס נתנה את הרשות לעשות מחקר ראשוני על פטריות הזיה וגם שם בקושי, וב־2018 התחילו את המחקרים במוסדות מחקר סביב הפטרייה הזאת. בהופקינס אלה היו מחקרים על חוויות רוחניות, אף אחד לא חשב בכיוונים רפואיים”.
כחלק מהכשרתה, היא גם נחלצת לעת צרה כשמגיעים אזרחים לבתי חולים אחרי מפגשים עם פטריות שלא עלו יפה. “כבר 24 שנים אני מתנדבת ברמב”ם ומתקשרים לשאול אותי בגלל איזו פטרייה הגיע הילד שאכל פטרייה בטיול יער או האישה שרק רצתה לנסות. זה נפוץ מאוד ובקורונה עוד יותר, קיבלתי פי חמישה פניות על אנשים שהגיעו בסכנה לבית החולים אחרי שאכלו פטריות. לאנשים היה הרבה זמן להסתובב כנראה ביערות במקום בקניונים. ראיתי גם מקרים של תינוקות שאכלו פטריות רעילות, ההורים לא שמים לב שהתינוק על הדשא ומכניס משהו לפה. פטרייה יכולה לעשות הרבה דברים בגוף, מכאב בטן פשוט ועד מצב של סכנת מוות. היו שתיים בחורף שעבר שחוברו לאקמו אחרי שאכלו פטריית אמניטה פרוקסימה בהרי יהודה”.
כמה מיקולוגים יש בארץ?
“מעט מאוד. יש לי יותר עגילים של פטריות משיש מיקולוגים בארץ. בקושי חמישה מיקולוגים יש במדינה. בדרך כלל לא קולטים חוקרים מעל גיל 40, חברות שלי בגילי כבר יצאו לפנסיה ואני עובדת קשה כי התחום עכשיו בפריחה”.
הפתיחות של חוקרים ממסדיים לפוטנציאל הרפואי של סמים פסיכדליים, היא בשורה של הזמן האחרון. “בדור של היום, ורואים את זה במיוחד עכשיו בקורונה עם הדיון על החיסונים ומתנגדי החיסונים, יש אנטי לרפואה קונבנציונלית”, מאבחן דקל. “אנשים מחפשים פתרונות אלטרנטיביים, אבל בעצם רוב החומרים בתרופות הקונבנציונליות שרובנו צורכים הם מצמחים. לדוגמה הווינקה, פרח סגלגל שגדל באביב ועיריות שותלות אותו בצמתים ובאיי תנועה. מהווינקה פיתחו שני סוגים של כימותרפיות, וינקריסטין ווינבלסטין שהיום מייצרים אותן באופן סינתטי במעבדה כימית, אבל משם האפקט”.
לוינסון: “ומאיפה הפניצילין? מפטרייה. לפני זה אנשים מתו במלחמת העולם השנייה מכל פצע קטן שלא היה אפשר לשים עליו משחה אנטיביוטית”.
ובכל זאת לפטריות הזיה יש תדמית בעייתית, של סם קשה שאפילו יכול לדחוק להתאבדות.
“יש להן שם רע בעקבות ישראלים שטסים וצורכים אותן ואז יש כתבות מרוחות בעיתונים על ההוא המסכן שהיה בצבא בשייטת ואז חזר מדרום אמריקה, לקח שם פטרייה ולא חזר לעצמו. אבל צריך בסוף להסתכל על ההקשר הרחב, אם יש אפשרות לייצר תרופות למערכת העצבים מהפטריות האלה, אז האנושות צריכה לקחת את הפרויקט הזה. זה הכל עניין של מינונים, שזה הדבר שאנחנו חוקרים. כשאת לוקחת פטרייה בתאילנד בשייק, את לא יכולה לדעת את המינון שלה ומה יש בה ועל כל אחד היא משפיעה אחרת. לא במקרה תופסת עכשיו תאוצה הרפואה המותאמת אישית, על פי גנטיקה. את נותנת דם במעבדה ואומרים לך על פי הדי־אן־איי שלך אילו תרופות כל אחד יכול או לא יכול לקחת, אילו נוגדי כאב יעבדו עלייך ואיזו תזונה תעשה לך טוב”.
החברה המסחרית שנכנסה כשותפה לטריפ המסקרן עם מכון שמיר היא ‘פארמוקן’, חברת קנאביס רפואי ותיקה הנסחרת בבורסה. “המכון שלנו הוא מלכ”ר, ולכן בעתיד נקים חברת־בת משותפת של המכון ושל פארמוקן, חברת מסחור שהיא תנהל את המחקר”, אומר ד”ר דקל. “הם אנשים ציונים וזה היה חשוב לנו, כי כשתוקם החברה זה יקרה כאן בגולן. אנחנו לא עושים את כל זה כדי שאחרי זה זה ינוהל מוונקובר, אלא כדי שהגולן יקצור את הפירות”. והפרי שהם מדמיינים, דומה לאקמול שמוצאים בבית מרקחת מלסם שקונים בטלגרם. “לצרכני קצה בסופו של דבר זה ייראה כמו כדור, טבלייה, או סירופ. לא תהיה פטרייה בצורתה המקורית. המטרה היא שזה יהיה פטנט, חברת תרופות תאשר את זה כתרופה, ה־FDA יאשר וזה יהפוך לתרופה חוקית ותורמת”.
זאת גם התשובה לשאלה למה לא תמצאו פה פטריות אלא מבחנות. “השיטה הזאת שבה אנחנו מגדלים את הפטריות, בתרביות, היא יעילה יותר כי אם זה יצליח, ככה הפטריות יגיעו לפארמה. אנחנו רוצים להראות שאת החומרים שיש בפטרייה השלמה, יש בתרבית. כי לגדל עכשיו חממות שלמות של פטריות, כמו בקנאביס זה לא יעיל. מה שיש בבקבוק הקטן הזה שווה לחממות שלמות. שמים את הנבג, מכניסים אליו מים, חלבון ואת מצע הגידול, ממתינים שלושה ימים־שבוע, מרוקנים את זה לתוך מכונת מיצוי ומתחילים עם נבגים חדשים. כמה מרחב ביזבזנו? מאה מטרים מרובעים, שמהם מקבלים את מה שהיינו מקבלים מאלף דונם של פטריות. וגם חוסכים השפעה של וירוסים, אור, טמפרטורות שמשתנות ויכולות לשנות את הפרופיל של החומרים כל פעם מחדש”.
גם החיסכון הכלכלי שמאפשר היבוא החוקי של הפטריות במקום שימוש בחומרי מעבדה, הוא דרמטי. “יש מחקרים בארץ שנעשים עם חומרים פסיכואקטיביים נקיים, עם מולקולה של פסילוסיבין שיצרו במעבדה באופן מלאכותי והוזמנו מחברת חומרים תרופתיים ולא מפטרייה שמצאו בטבע. זה מגיע באבקה וזה יקר מאוד. קולגה שלי הזמין 50 מיקרו וזה עלה לו משהו כמו 3,000 דולר. כמות שאם בטעות עושים לידה אפצ’י, הלך כל הכסף. לנו חומר נקי סינתטי לא טוב, כי אנחנו בוחנים את האפקט של כל החומרים שבפטרייה. והתרביות שייבאנו מהולנד עלו בסך הכל 120 יורו לתרבית”.
הפיק של הפסילוסיבין נראה משני לטירוף הקנאביס, אבל ד”ר דקל וד”ר לוינסון מתעקשים לא ליצור השוואה בין השניים. “יש הרבה חברות קנאביס שעברו דרכנו כדי שנתמוך בהן ובגידול שלהן ואנחנו לא אהבנו את מה שראינו כי אחרי שפגשתי לא מעט אנשי קנאביס, הבנתי שהתעשייה הזאת מלאה באנשים שהקנאביס היה עבורם תחביב והם הפכו אותו למקצוע”, חורץ דקל. “מה זאת התעשייה הזאת? מבקשים אישור לגדל עוד דונם ועוד דונם, מגדלים, מייבשים את הפרחים ואז שמים אותם במשחה, בתרסיס, בשמפו ומה? אף אחד לא בדק את האפקט התרפויטי של זה. כמה מוצרי קנאביס הגיעו ל־FDA עד היום בכל העולם? ארבע תרופות מאושרות FDA בסך הכל. יש בעולם כל כך הרבה חברות קנאביס שעושות רעש בבורסה, ובסוף בן אדם שלוקח תכשיר עם קנאביס שאומרים לו שטוב לפיסורה, אבל אף אחד לא בדק אותו בניסוי מבוקר ומדעי. אנחנו לא רוצים לעשות קנאביס מועד ב’, אנחנו הראשונים שמביאים את פטריות הפסילוסיבין לארץ ויש ארבעה חוקרים מתחום הגידול, המיצוי, הכימיה האנליטית והתחום הטיפולי שבודקים שבאמת יש השפעה לפטריות האלה. אנחנו עושים תהליך של מחקר ותצפיות ולא של סיפורים והזיות”.
יש הערכות לרווח הכלכלי שזה עשוי להניב?
דקל: “נניח שמתוך עשר מחלות שאנחנו רוצים לבדוק, נצליח להוכיח שיש לפטריות אפקטיביות על אחת, ואז קשה לזרוק מספר של פדיון, אבל הפוטנציאל הוא ענק”.
אתם עצמכם, התנסיתם פעם בפטריות הזיה?
לוינסון: “לא, אין לי תשוקה להתנסות בזה בעצמי”.
דקל: “גם אני לא. יש לי כלל גדול בחיים: להישאר מרוכז תמיד”.
אין בכם שום סקרנות?
לוינסון: “חוקרים הם אנשים שצריכים כל הזמן להיות בשליטה, ולאנשים שאוהבים שליטה, פטריות הזיה פשוט לא מתאימות”.
