בשיתוף רקיט
מספיק להציץ באתרי החדשות כדי להבין עד כמה המרחב המקוון עלול להיות מקום מסוכן לילדים ובני נוער, במיוחד בכל מה שקשור במיניות שלהם. הורים נחרדים מהמחשבה שהילדים שלהם מנהלים סקסטינג, שולחים תמונות אינטימיות ונחשפים לתוכן מיני שאינו הולם את גילם, ומזדעזעים למשמע הסכנות הגלויות ברשת כמו שיחות עם זרים עם מניעים מפוקפקים, תמונות דיקפיק, שיימינג ועוד שלל צרות שהאינטרנט מביא איתו. אבל מאחר ואי אפשר לסגור את הרשת ולכלוא את הילדים בבועה, צריך לפתוח איתם את השיח על הנושאים האלה כמה שיותר מוקדם. כמה מוקדם? אם תשאלו את מיכל דולב-כהן, מרצה וחוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט ואימא לשני מתבגרים, כבר בגיל הילדות.
"אם כהורים לפעוטות אנחנו יודעים להעביר להם מסרים על הסכמה, כמו הגוף שלי הוא רק שלי, אז באותה מידה המסרים האלה אמורים להיות מועברים גם למרחב המקוון. זאת אומרת שאם הם מתחילים לגלות את הסמארטפון אז צריך לדבר איתם על אילו תמונות מתאים לפרסם ואילו לא. היום הילדים חשופים לתכנים האלה מגיל מאוד צעיר, אז אנחנו צריכים להיות שם לפני".
הרבה הורים נרתעים מהשיחות האלה כי כשהם היו צעירים זה לא היה קיים ומדובר במרחב שהם כלל לא מכירים.
"נכון, הרבה פעמים הורים אומרים לי 'אני לא מכיר את האפליקציות ואני מפחד לדבר על זה', אבל אני לא עובדת עם אפליקציות, אני עובדת עם התוכן ועם הערכים. אני רוצה להעביר את הערכים שלי לילדים, ואני עובדת איתם מגיל מאוד צעיר על מיניות ועל מה נכון ומה לא - אני הרי לא רוצה שהם ילמדו את הדברים האלה מהאינטרנט. אז נורא חשוב ליזום פה שיחות, ראיתם איזו כתבה בחדשות אז תדברו עם הילדים בארוחת ערב עליה, שמעתם על אפליקציה חדשה? תשאלו אותם עליה".
דולב-כהן היא אחת האורחות בפודקאסט החדש "זה הזמן" שמיועד להורים למתבגרים. בפודקאסט של דורקס, אותו מנחות שלומית הבראון וסנדי בשרטי קורדובה שייסדו את "מידע אמין על מין", עוסקים בשלל נושאים הקשורים למיניות של מתבגרים כמו פורנו, אמצעי מניעה, גיל ההתבגרות בעולם המערבי ואיך בכלל מדברים איתם על מין. הצורך לפודקאסט נולד מתוך הרצון ליצור שיח נכון יותר על מיניות בקרב מתבגרים כדי שלבסוף הם יהפכו למבוגרים מתחשבים ומודעים יותר. דולב-כהן מתארחת בפרק השישי שידבר על סקסטינג, נושא שהיא מומחית בו.
"סקסטינג זה לא משהו רע אם זה מגיע מתוך הסכמה והבנה של ההשלכות. אבל ממעט המחקרים שעשיתי ראיתי שהורים לא מצליחים לדבר על זה עם הילדים שלהם וגם הילדים מעידים שלא מדברים איתם על זה. כמבוגרים, אנחנו קודם כל מאוד מזועזעים מכך שהילדים שלנו הם יצורים מיניים ונורא קשה לנו עם זה. גם ההשלכות מאוד מפחידות אותנו, נגיד אם הילד שלח תמונה מה יקרה לה? אין לנו שליטה, יכולים לסחוט אותו, אולי יפיצו אותה, מה זה אומר עליו ומה זה אומר עלינו? יש גם הרבה שיפוטיות והאשמת הקורבן, אפילו מהצד של מטפלים ואנשי חינוך, הרי אם מישהי שלחה תמונה אז הייתה פה הסכמה".
לדברי דולב-כהן צריך לשנות את הגישה. "במקום שיפוטיות צריך לדבר איתם ממקום של הבנה של המיניות. אם אני יכולה לדבר עם הילדים שלי על מה הם לובשים ועל איך הם מצטלמים אז אני יכולה לדבר איתם גם על אילו תמונות הם שולחים ועל אילו מסרים הם מפרסמים, איך צריך להתחיל עם בנות ואיך לא. זה בדיוק הגיל שבו הם מתחילים לחפש את המיניות שלהם והמרחב המקוון מאפשר להם לבחון את זה בצורה מוגנת יותר, מרחוק".
מה בני נוער מספרים לך על החוויות שלהם מהרשת?
"אם את שואלת אותם על סקסטינג אז בעיניהם זה כיף. זה מגיע ממקום של התנסות מינית והם לומדים על עצמם תוך כדי. זה משהו שהוא טבעי וילד לא אמור לעשות את זה עם ההורים שלו. כששאלנו צעירים על סקסטינג ולמה הם עושים את זה אז קיבלנו תשובות מגוונות כמו 'זה נראה לי מעניין' או 'רציתי להתנסות עם גברים', כלומר זה מין מקום שמאפשר להתנסות ולבדוק, הם יכולים לעשות את זה בלי שישפטו אותם. אבל יש גם המון לחץ, בעיקר על בנות שמבקשים מהן לשלוח תמונות".
יש המון הורים שמחטטים בטלפונים של הילדים שלהם, מה קורה כשהורה מגלה תמונה אינטימית של הילד שלו?
"באופן כללי אני לא בעד לבדוק את הטלפונים. אני בעד לנהל את השיח הזה בין אם פנו אליי ובין אם לא. אם אני אבדוק לילד שלי את הטלפון ואגלה שם תמונה של איבר המין שלו זה יצלק גם אותו וגם אותי לכל החיים וזה לא משהו שאני מעוניינת לראות. אנחנו רואים מהמחקרים שככל שאנשים יותר בלחץ מהסכנות או מהתופעה של סקסטינג אז התקשורת על הנושא הזה תהיה פחות טובה. צריך לקחת בחשבון שהתופעה הזאת קיימת, בין אם הילדים שלכם חלק ממנה או לא, וצריך לדבר איתם ממקום נקי ולא שיפוטי של ערכים. כמו שאני לא פותחת את הדלת שלהם לראות מה הם עושים ככה אני גם לא פותחת להם את הוואטסאפ. יותר מזה, כשאנחנו לא מכבדים את הפרטיות של הילד הוא מתקשה לכבד פרטיות של אחרים".
אבל היום ילדות מקבלות תמונות דיקפיק כבר בגיל 12, מה עושים עם זה?
"זה קורה עוד לפני גיל 12. אני מגיעה להרצאות בבתי ספר וילדים מספרים לי שהם משחקים ב-GTA שזה משחק עם ויזואליה מאוד חזקה ויש שם אונס ורצח ואלימות מינית. אז הם חשופים לזה, בין אם זה דיקפיק ובין אם זה דברים אחרים כמו פרסומות או 'האח הגדול', זה לא רחוק מהתכנים האלה".
נכון, אבל דיקפיק שנשלח במכוון זה שונה.
"אבל זה בדיוק העניין. ברגע שאני נותנת להם גישה לאינטרנט אני צריכה להבין שזה מגיע עם חשיפה לתכנים מיניים ואני צריכה לקחת בחשבון שאני צריכה כל הזמן לדבר על זה. כשאני מדברת איתם באופן שוטף על אילו תכנים יש באינטרנט ומתי הם צריכים לקרוא לי כדי שאני אעזור להם, אז יהיה להם יותר נוח לשתף אותי בתכנים האלה. אם לא נדבר איתם על זה הם גם לא ירגישו שאפשר לדבר איתי על זה - מתבגרים לא תמיד מספרים לנו דברים וילדים לא תמיד יודעים שהם צריכים לדווח לנו על דברים מסוימים. כמו שאני שואלת אותם על איך היה בבית הספר, ככה אני גם צריכה לדבר איתם על האינטרנט".
להאזנה לפודקאסט "זה הזמן"
בשיתוף רקיט
פורסם לראשונה: 15:37, 28.04.21
