אתם משתדלים לעשות את המיטב עבור הילדים אבל מרגישים רוב הזמן בעיקר במרדף אחרי הזנב של עצמכם עם ייסורי מצפון שלא מרפים. נשמע מוכר? "ההורות אינה מתקיימת בבועה", אומרת לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר. "היא חלק מחיינו הכולל גם עבודה, זוגיות, סידורים ושלל משימות, לכן זה טבעי שנביא את החיים עצמם אל ההורות.
"הכוונה היא שלא נוכל תמיד להיות שלווים, נינוחים ומקבלי החלטות נכונות. ההבנה הזאת מחייבת חמלה עצמית, תוך הבנה שאנחנו אנושיים ועושים את המיטב בכל רגע נתון, ואין אף הורה שהוא מושלם".
להיפרד מהפרפקציוניזם
רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים, מכון אדלר, מספרת שהפסיכולוג רודולף דרייקורס אמר משפט חשוב שכדאי לקרוא אותו כמה פעמים: "יהא לנו האומץ להיות בלתי מושלמים ולאפשר לילדינו להיות בלתי מושלמים". לדבריה, "הסיבה החשובה ביותר לא לשאוף להיות מושלמים ולהיפרד לשלום ולא להתראות מהפרקפקציוניזם, היא הדוגמה לילדים שלנו.
"אנחנו רוצים לעצור את שרשרת ייסורי המצפון הזאת ולא להעביר את השק הזה לדור הבא. ככל שנקבל את עצמנו כלא מושלמים מהר יותר, נאפשר גם לילדים שלנו להיות לא מושלמים ולקבל את עצמם כמו שהם, ואיזה כיף זה לקבל את עצמך כמו שאתה".
"לא נוכל תמיד להיות שלווים ומקבלי החלטות נכונות. ההבנה הזאת מחייבת חמלה עצמית"
עוד היא מוסיפה, כי "רוב ההורים נושאים על גבם יום-יום, פרט למטלות ולג'ינגולים המעמיסים ממילא, גם שק של ייסורי מצפון שמכביד ומקשה עוד יותר. כל הקונספט של האמא המגניבה המתוקתקת והמתקתקת מתאייד לו מתחת לקמטים, כי ייסורי מצפון לא עושים טוב לעור הפנים.
"עוד סיבה חשובה לזרוק את השק הזה בפח הקרוב הוא שייסורי מצפון גורמים לנו להתעסק בעצמנו ולא במטרה שלשמה התכנסנו – הילדים שלנו. הם גורמים לנו להיות עצובים, חסרי אנרגיה ומותשים, כי הם ממשיכים להגיד לנו מה אנחנו לא, מה לא הספקנו, במה אנחנו לא טובים, וזה זולל אנרגיות לשמוע כל היום את הביקורת הפנימית הזאת. לא פלא שאנחנו מגיעים לילדים מותשים".
קראו עוד:
כידוע, לא חסרות סיבות שגורמות לייסורי מצפון אצל הורים. ליאת קרן, מטפלת משפחתית מוסמכת, מספרת שברגע שמתגלה קושי כלשהו אצל הילד או הילדה ההורים ישר לוקחים את האשמה עליהם ואומרים "פינקנו אותו יותר מדי".
מאיפה זה מגיע?
קרן: "ברוב המקרים מסתבר שמקורו בסביבה או במשפחה קרובה שהטיפה להורים הטריים נגד הרמת התינוק או התינוקת בכל פעם שהם בוכים, כי 'אתם עוד תהפכו אותם למפונקים', והמשפט הפך לאמונה, שזה מה שקרה. שהם 'קילקלו' את הילד או הילדה.
"כמעט בכל המקרים, לאחר בחינת המצב התברר שמעבר לאותה תקופה של הרמה על הידיים כתינוקות לא היו סימני פינוק נוספים כמו לקנות לילדים כל דבר או לעשות דברים במקומם. מה שכן, ניתן לראות שהילדים היו תמיד בעלי רגישות גבוהה וזה בא לידי ביטוי בכל שלבי ההתפתחות באופן אישי וחברתי.
"במקרים כאלו מעטפת של ידיים היא בדיוק מה שהיו צריכים כדי לקבל את תחושת הביטחון לה היו זקוקים. ילד רגיש מאוד זקוק ליותר 'זמן ידיים' מילדים אחרים, ממש כמו שיש צמחים שזקוקים ליותר השקיה מאחרים. דווקא למנוע זאת מהם מעלה את רמת החרדה, שמביאה אותם בהמשך לטיפול ולא לפינוק. בשורה התחתונה זה בסדר להתייעץ, אך בסופו של דבר לכל אחד ואחת מתאים משהו אחר וכדאי להקשיב גם ללב, שלא מחובר לאמירות כלליות, אלא לילדים הפרטיים שלכם".
איזה עוד תחום מעלה את רמת ייסורי המצפון של ההורים?
"סביב הנושא החברתי עולה לא פעם המשפט 'אולי אין לו חברים כי אני לא חברותי'. ההורים מאשימים עצמם בקושי החברתי של ילדיהם. אז נכון שההורה הוא מודל לילדיו, אך קודם כל יש שני הורים ובהרבה מקרים הם יהיו שונים בהתנהלותם החברתית, כך שהילדים יהיו חשופים לשני סגנונות.
"וגם אם לא, מהשלב שבו הילדים הולכים לגן הם נחשפים לטיפוסים נוספים, כגון הגננת, והורים של חברים וכך גם ההתבוננות וגם הלמידה מתרחבים. זכרו שלכל ילד וילדה יש את האופי שלהם, היכולות והצרכים האישיים והחברתיים שלהם. לראיה - באותו בית, עם אותם הורים, יכולים לגדול ילדים עם כישורים חברתיים שונים".
"ייסורי מצפון גורמים לנו להיות עצובים, חסרי אנרגיה ומותשים, כי הם ממשיכים להגיד לנו מה אנחנו לא"
הורות משמעותית
"חשוב לומר כי העובדה שרגשות אשם מנהלים אותנו רק מעידה עד כמה ההורות משמעותית עבורנו, ועד כמה אנו מנסים להתנהל בה בהצלחה", אומרת שטרן. "ככל שרגשות האשם מפעילים את ההורות שלנו, כך גדל הפער בתפיסה העצמית שלנו לגבי כישורי הההורות".
עוד היא מוסיפה, כי "ייסורי המצפון הם אלה שגורמים לנו לפקפק ביכולות ההוריות שלנו, וכדי למרק את התחושה הלא טובה אנחנו מפצים את ילדינו שלא לצורך, או מפנקים אותם ללא סיבה. ייסורי המצפון גורמים לנו פעמים רבות להתנהגות הורית שאנו יודעים שהיא אינה מומלצת ולטווח ארוך תקשה על ילדינו להתמודד עם מורכבות המציאות של החיים".
מה הפתרון?
שטרן: "לא פעם אנחנו 'מתקפלים' בפני הילדים, מאחר שקשה לנו לראות אותם לא מרוצים ואז אנחנו מוותרים, מפצים או לא עומדים בגבול שהצבנו. חשוב שנזכור, ילדים זקוקים להורים איתנים, בעלי עמדה וערכים. היכולת שלנו להיות עקביים מול הילדים תעניק לנו סמכות הורית בטוחה ועקבית ולילדים מסגרת מוגנת וודאית.
"בנוסף, ייסורי המצפון מניעים אותנו לשים את הילדים תמיד במרכז. כך אנו שוכחים את עצמנו, וזו טעות. עלינו לזכור לפרגן לעצמנו ולאפשר לעצמנו זמן והנאות שהם רק עבורנו. ככל שנדע למלא את המצברים שלנו, כך נוכל להיות ההורים המעניקים שאנו רוצים להיות עבור ילדינו".
לנגרמו-זיו מוסיפה: "חשוב להבין שאנחנו לא יכולים לעשות הכל והכי טוב, ואנחנו בעצם בוחרים. בוחרים ועומדים מאחורי הבחירה שלנו, ומשננים לעצמנו שהבחירה שבחרנו היא הכי נכונה ברגע זה עבורנו.
"גם אם בחרתי לחמם להם שניצל קפוא, כדי שאוכל להספיק עוד משהו בעבודה ולשבת איתם לאכול, גם אם בחרתי שלא לרשום אותו לחוג הכי טרנדי בשכונה כי זה היום הארוך שלי במשרד ואני נוכחת בכאן ועכשיו עם חיוך ובאנרגיות טובות, כי אני יודעת שהבחירה שלי היא הבחירה הטובה ביותר בשבילי".
