ארבעה חודשים לפני פרוץ מגפת הקורונה החלו פרופ' צחי עין־דור, חוקר מצבי סטרס מהמרכז הבינתחומי הרצליה, וד"ר שרון בקר מבית הספר לרפואה בהרווארד, לבדוק השלכות של תהליכי לידה על הנפש, הן אצל האמא והן אצל היילודים. המגפה פרצה תוך כדי המחקר, והחוקרים המשיכו אותו גם על נשים חולות קורונה.
במחקר ראשון בסדרה נמצא כי נשים שילדו בתקופת הקורונה הפגינו שיעור גבוה יותר של הפרעת דחק חריפה לאחר הלידה (בשיעור של 40 אחוז) בהשוואה לנשים שילדו לפני פרוץ המגפה. הן פיתחו פוסט־טראומה, התקשרות פגומה יותר בין האם לתינוק ושיעורי הנקה נמוכים יותר.
במחקר שני בסדרה הושוו קבוצה של כ-200 נשים שילדו לאחר שהיו חולות בקורונה במהלך ההיריון לקבוצה של 200 נשים שהיו זהות במאפיינים רבים פרט לכך שלא היו חולות קורונה. במחקר נמצא כי הנשים שהיו חולות קורונה חוו יותר כאבים בלידה, שיעור אשפוז התינוקות שלהן במחלקת טראומה היה גבוה יותר, התינוקות נולדו עם משקל גוף נמוך יותר (אם כי תקין), והנשים הפגינו שיעורים גבוהים של הפרעת דחק — כמחציתן דיווחו על הפרעות כאלה. עוד נמצא כי התינוקות שנולדים לאמהות חולות קורונה מובהלים פי ארבעה לטיפול נמרץ מיד בתום הלידה.
"במחקר הוכח ש-40% מהנשים הבריאות שילדו במהלך הקורונה הפגינו הפרעת דחק חריפה, שהתבטאה בעוררות גופנית משמעותית, סיוטי לילה, הימנעותיות, מרחק חברתי, חרדה, חששות, ועוד. חלקן גם הפגינו תופעות של פוסט־טראומה, שאין לדעת כמה זמן ייקח להן לחלוף. מחצית מהנשים שילדו כשהן חולות בקורונה הפגינו הפרעת דחק חריפה, ומובן שמצבים אלה משפיעים גם על הקשר שבין האם לתינוק", אומר פרופ' עין־דור, מבית הספר איבצ'ר לפסיכולוגיה של המרכז הבינתחומי.
לא רק טעם וריח
ס', מדרום הארץ, נשואה בת 32, לא הייתה צריכה את המחקרים. היא נכנסה ללידה ראשונה ומוקדמת בשבוע ה-35 כשהיא חולת קורונה: "גיליתי שאני חיובית לפני חודש, ולאט־לאט המצב החמיר — כאבי גרון, שרירים, איבוד חוש טעם וריח, ובהמשך גם קוצר נשימה. כשהתחיל קוצר נשימה הלכתי למיון קורונה מבודדים, ובאחת הפעמים הודיעו לי שאני מתחילה לידה ובמקביל יש לי דלקת ריאות במצב מתקדם. אמרו שאני חייבת ללדת כי הגוף לא יוכל להתמודד גם עם ההיריון וגם עם דלקת הריאות.
"אלו היו רגעים מפחידים וקשים. הייתי לבד, בלי בעלי, כי הוא היה צריך להיות בבידוד בגללי. זה מצב קשה ומפחיד להיות בו לבד. ובעצם, באופן טבעי הגוף כבר הכין את עצמו ללידה, התחילו צירים, ואחרי המון בירוקרטיה בעלי הצליח להיכנס ולהיות איתי בלידה. כל הצוות, כולל בעלי, היה ממוגן מכף רגל ועד ראש. קשה לי לדבר על זה עדיין, קשה", היא אומרת.
עברת לידה טבעית?
"כן. למרות קוצר הנשימה הצלחתי ללדת בלידה טבעית. אבל הכי קשה זה שלקחו לי את התינוק חמש דקות אחרי הלידה. לקחו אותו לפגייה ואותי למחלקת קורונה, במצב קשה, מחוברת למכשיר חמצן שקשה לתפקד איתו. דלקת הריאות שלי הייתה במצב מתקדם. הסיבה שאני מתראיינת זה כדי להעביר את הסיפור שלי לנשים הרות, שיבינו שהן לא חסינות. להפך, הן הרבה יותר פגיעות וחשופות לסיכונים שהקורונה מביאה כי היא לא רק איבוד חוש טעם וריח. זה יכול להתפתח לדברים הרבה יותר מסובכים ומאוד קשה פיזית ונפשית להיות בהיריון וללדת בקורונה. ראיתי את המחלקה הזו מבפנים, זה אחד הדברים הכי קשים שאפשר לראות. אני חושבת שחילחלה בי ההבנה של מה זה הווירוס הזה. לפני כן הרגשתי שאני צעירה ובריאה ושהוא לא באמת יכול לפגוע בי ברמה מסוכנת. אחרי כל מה שעברתי בסוף ההיריון ובלידה - פיזית ונפשית - אני מבינה את הברוטליות והאכזריות של הקורונה".
ומה מצבך היום?
"אני נחשבת מחלימה מקורונה, אבל עדיין מחוברת למכשיר חמצן כמה שעות ביום. אני מטופלת בסטרואידים ובאנטיביוטיקה, ולכן אני לא יכולה להניק וגם מעדיפה שלא להניק. רק לפני שבוע יצאתי הביתה, והתינוק טופל בינתיים על ידי אבא שלו וסבתא שלו. אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי במתנה. אני מדברת איתך ולא בוכה כי עבר שבוע וחצי מאז שחזרתי הביתה, אבל לפני כן כל הזמן בכיתי. חלק גדול מאוד מזה שהצלחתי להחלים לאט־לאט הוא פסיכולוגי ונפשי ובראש. עשיתי עבודה עם עצמי והבנתי שאני חייבת לעזור לעצמי להחלים גם במחשבות".
אבל לא רק מצבן הנפשי של האמהות הטריות נמצא פה במוקד, אלא הקשר בינן לבין התינוקות, שנפגם אצל יולדות שהיו חולות בקורונה בזמן הלידה. "חלק מזה נובע מהפרקטיקות שהיו נהוגות בזמנו בעת ביצוע המחקר, שאמרו כי יש להפריד את האמהות מהילדים. הריחוק הזה גרר השפעות על הקשר בין האמא והתינוק כי היה פחות מגע של עור לעור, והיו שיעורים נמוכים של הנקה. היום אנחנו יודעים שבבתי היולדות כבר לא מרחיקים את האמהות החולות מהתינוקות, ולכן זה משפיע גם על ההשלכות הנפשיות של שני הצדדים", אומר פרופ' עין־דור.
"בתחילת הקורונה הייתה המלצה עולמית להפריד בין התינוק לאמא שחולה בקורונה, אבל היום הפסקנו עם זה ואנחנו מאפשרים לחולות קורונה גם להניק וגם להיות צמודות לתינוק", מאשר פרופ' אריאל מני, מנהל חדרי הלידה בבית החולים ליס שבמרכז הרפואי איכילוב. "במידה שבני הזוג שליליים, הם יכולים להיכנס לחדרי הבידוד של היולדת איתה ועם הילד. אנחנו מבינים את חשיבות הצד הרגשי בתחילת החיים של התינוק גם עבורו וגם עבור ההורים".
ריחוק, פחד, חרדות
יעל מאזוז, נשואה ואמא לשלושה, ילדה לפני שלושה חודשים בעת שהייתה חולה בקורונה. "הייתי צריכה לנסוע באמבולנס לבד. זה היה מלחיץ מאוד לנסוע עם צירים ועוד באמבולנס", היא משחזרת.
ללדת לגמרי לבד זה מטורף.
"המזל שלי שהדולה שלי הייתה איתי, למרות שבהתחלה לא הסכימו שהיא תיכנס. המיילדות לא נמצאות כל הזמן, הן נזהרות יותר בזמן הקורונה, אז הן רק באות לבדוק ויוצאות. כחולת קורונה היה לי מאוד קשה ללדת פיזית. אין כוחות להתמודד עם הצירים. אני לא לקחתי אפידורל ולא הצלחתי לעמוד על הרגליים, להיות בתנועה, לא הבנתי מה קורה לגוף שלי. הדולה אמרה לי שזה בגלל הקורונה. הייתה לי תחושה של חום והתייבשות, כל הגוף כאב לי, ואני בלי בעלי. זו לידה שלישית, זה היה המזל שלי. הייתי לבד בבית החולים שלושה ימים בלי אף אחד שיעזור לי. תחושה נוראית של לבד, אז מה הפלא שנשים מפתחות סטרס? כל מה שרציתי זה רק לסיים עם זה ולחזור הביתה".
והפחד מזה שהיית חולה?
"לא רק אני, כל הבית היה חולה, גם בעלי והילדים הגדולים, וזה היה מלחיץ לחשוב שאדביק את התינוק. אבל הרגיעו אותי שזה לא עובר לעובר. באמת עשו לו בדיקה ולקחו גם בדיקה מהשיליה לראות אם עברו נוגדנים והבינו שהוא לא נדבק. אבל אין ספק שזה מלחיץ".
פרופ' מני מבין מאוד את התחושות. "ברור, זה מלחיץ ללדת במהלך מגפה. הריחוק, הפחד, החרדות, העובדה שכל הצוות עם מסכות והיולדת לא יודעת האם אני מחייך אליה. כל התקשורת הלא מילולית נפגעת, ואין לי דרך לעודד אותה בעזרת הבעות פנים".
ומה קורה עם חולות הקורונה?
"כל הצוות ממוגן מכף רגל ועד ראש, אפשר ללדת רק עם מלווה אחד, שגם הוא צריך להיות עם מסכה. החוויה ממש לא נעימה".
בדיוק מה שמוכיח המחקר. קצרה הדרך לטראומה.
"כי כל התקשורת הרגשית עם הצוות ועם המלווה נפגעת. אנחנו, כמובן, עושים את כל המאמצים כדי להתגבר על כך, אבל זה קשה. הלוואי שהיו לנו מסכות שקופות ושהיולדות, או החולים בכלל, היו יכולים לראות הבעות פנים של הצוותים שמטפלים בהם. זו הסיבה לכך שאנחנו מגיעים ללידה כאשר על חליפת המגן יש תצלום שלנו, כדי שהיולדת תראה מי זה כל רופא. זה בא בעקבות תובנה של סטודנט לרפואה בחו"ל, וכיום הדבר מונהג בכל בתי החולים בעולם".
עדי דנא־פיקר, דולה ורכזת קורס דולות, בהחלט רואה מול העיניים בשנה האחרונה איך הסטרס מהקורונה הופך להיות חלק בלתי נפרד מהחוויה בחדר הלידה, גם אצל נשים בריאות שיולדות בשנה הזו, וברור שאצל מי שילדו כשהיו חולות קורונה.
"אני רואה הרבה חרדה ופחד מפני הקורונה. יש נשים שהיו חרדות אפילו מבדיקת הקורונה עצמה, שמא יצאו חיוביות ואז יפרידו מהן את התינוק. בהתחלה בתי חולים הפרידו ועלה הביקוש של נשים ללדת בבית. נשים חתמו שהן משתחררות תוך חצי יממה, העיקר להיות עם התינוק. יש פחד שגם מבקרים בבית ייגעו בתינוק, ועולות השאלות האם לאפשר לאנשים לנשק את התינוק, להרים אותו".
ובלידה עצמה?
"הפחד הוא בדרך כלל סביב השאלה איך אפשר ללחוץ עם מסכה".
באמת איך אפשר?
"אני ילדתי לפני כמה חודשים עם מסכה וזה הדבר האחרון שהטריד אותי. יותר הפריע לי כיולדת זה שהמיילדות לא היו איתי בחדר, שהן היו מרוחקות ממני, בגלל החוקים. אבל הנשים צודקות, לא נעים להיות עם מסכה בזמן הלידה. פחד נוסף של הנשים זה לבחור בין ליווי של הבעל או של דולה בימים שבהם התאפשר רק מלווה אחד. היום ברוב בתי החולים מאפשרים שני מלווים. לחץ נוסף נבע מהשאלה איך הן יסתדרו בבידוד, בלי בן או בת הזוג".
אצל יולדת חולת קורונה, איך המחלה משפיעה על הלידה עצמה, על הגוף?
"יש נשים שקשה להן פיזית כי הן עייפות ומותשות כחלק מתסמיני המחלה. גם נשים שרגילות ללדת בעמידה ובתנוחות ולהעביר את הצירים הרגישו חלשות ומותשות. הרבה פעמים מצוקת הנשימה וחוסר החמצן של האמא עוברים לתינוק, שנולד עם חוסר חמצן וירידה בדופק בעקבות זה וסטרס כללי".
המחקר עדיין בחיתוליו
יש לזכור שכל המחקר בנושא נשים בהיריון וקורונה נמצא עדיין בחיתוליו, תרתי משמע, ומן הסתם גם עניין החיסונים שמעורר לא מעט בהלה בקרב נשים הרות. "ההמלצות של כל ארגוני הבריאות בעולם אומרות שאישה בהיריון שנמצאת בסיכון, למשל נשים מושתלות, סובלות ממחלות רקע - כאן אין שאלה ומומלץ מאוד להתחסן. כמו כן, נשים שנמצאות בחשיפה גבוהה לחולי קורונה מאומתים, כמו נשות צוות בבתי חולים - מומלץ עבורן להתחסן", אומר פרופ' ארנון ויזניצ'ר, מנהל בית החולים לנשים ויולדות במרכז הרפואי רבין.
"החיסונים של פייזר ושל מודרנה לא נבדקו בהיריון ובילדים - אלה הוצאו מהמחקר. שני החיסונים עושים שימוש באותה טכנולוגיה: זה לא וירוס חי או מומת, אלא משהו שלא עובר שיליה ולא פוגע בעובר. ולכן משרד הבריאות, כמו גם ארגון הבריאות העולמי, קבעו שאין מניעה להתחסן בכל שלבי ההיריון. ככל שנשים בהיריון יתחסנו יותר רמת הסטרס שלהן תרד. כי הן יבינו שהן מגיעות לסביבה מחוסנת בחדרי היולדות".
