מכל הדברים שאפיינו את השנה החולפת, ניתן כבר לקבוע בוודאות שהגיבורים האמיתיים הם ללא ספק צוותי הרפואה. אבל בתוך כל הכאוס הזה, גם הם מוצאים לעצמם רגעי מפלט כדי לשמור על בריאותם הגופנית וגם הנפשית.
כתבות נוספות:
פרופ' רוני גמזו, למשל, אשר בנוסף לתפקידו כמנהל בית החולים איכילוב שימש כפרויקטור הראשון, לא מסוגל באמת לוותר על התחביב הספורטיבי האהוב עליו. "אני רץ מגיל חמש", הוא נזכר. "בבית הספר היסודי הייתי טוב בריצה, יותר בריצות ארוכות, ועד היום אני עוסק בזה. בתיכון יצא לי להשתתף בלא מעט תחרויות והגעתי למקומות ראשונים ושניים. הייתי תמיד חובבן וזה היה למען הנפש והנשמה. בערך לפני עשרים שנה התחלתי להעז להגדיל את המרחקים של הריצה והתחלתי כבר לרוץ מרתון".
איך שמרת על כושר בזמן תקופה לחוצה ומרובת עבודה?
"קודם כל, כשאין לי זמן, יש לי את היכולת לרוץ פעם אחת בשבוע למרחק ארוך של כ-30 קילומטר. תמיד בסוף השבוע אני מוצא את הזמן, גם בתקופות לחוצות. אני לא מוותר בכל מזג אוויר, גם בגשם וגם בחום. בנוסף אני ופרופ' ענת לבנשטיין, הקמנו יחד לפני 5 שנים קבוצת ריצה בשם "רצי איכילוב" שמונה כבר עשרות חברים. רק בבית החולים לבדו יש לפחות 2-3 קילומטרים של מסלול ריצה".
גם השנה כמו בשנים קודמות פרופ' גמזו ישתתף במרתון תל אביב, שיתקיים השנה ביוזמת עיריית תל-אביב במתכונת דיגיטלית, כל אחד ירוץ לבדו או עם חברים ותוצאות כלל הרצים יתחברו ביחד באפליקציה ייעודית, שגם תשדר בלייב את ההזנקה. "עשיתי את שני המרתונים האחרונים שהתקיימו. השנה בניגוד לשנים קודמות אני מתכוון לעשות את כל ה-42 קילומטרים", הוא מבטיח, "זו הזדמנות טובה לעשות את זה".
הוא מסביר למה דווקא תקופה לחוצה כזו היא בדיוק הזמן להקפיד על אורח חיים בריא. "בזמן הקורונה היה לצוותים יותר זמן להשקיע בבריאות בגלל העובדה שהם היו בסגר", הוא מסביר. "ראיתי עובדים שרזו וסיפרו לי שהם התחילו להתאמן בתקופה הזאת. בנוסף, אנחנו מקפידים על תזונה בחדרי האוכל, על מוצרים בריאים ומזינים".
אבל הוא מצליח לנצל את זמן הריצה לעבודה. "בשנה האחרונה אני שומע במהלך הריצה פודקאסטים מכל העולם על הקורונה. פרשנויות מכל מיני מקומות כמו אוסטרליה וארה"ב. הפודקאסט האחרון ששמעתי דן במוטציות והעמידות לחיסונים. יש הרבה מאמרים ומחקרים בנושא. זה עזר לי לכוון נכון את המערכה".
יש לך טיפ חשוב למי שעומד לרוץ במרתון?
"לעשות העמסת פחמימות יום לפני ולהיות מצויד ל-30 קילומטרים. כל פחמימה עובדת ואפשר לאכול אותה במהלך הריצה. בסיס גופני טוב זה חשוב. אנחנו מגיעים עם מחסני שרירים רגילים וחשוב למלא את הימ"חים. בימים של לפני או אחרי חיסון אין שום בעיה לרוץ, רק להשתדל לא להיות יום אחרי חיסון שני, כי לפעמים יש תופעות לוואי. החיסונים קטנים עלינו, כל מי שיודע לעשות מרתון - זה לא ידגדג לו".
"ויתרתי על שעות שינה, אך לא על פעילות גופנית"
גם ד"ר איתי פסח, מי שהוביל את מערך "טיפול נמרץ" בקורונה בבית חולים שיבא בגל הראשון של המגפה, ובמקביל מנהל את בית החולים לילדים בשיבא, מתאמן לקראת מרתון תל אביב. בשונה מגמזו, הריצה היא לאו דווקא תחום ההעדפה העיקרי שלו, אך הוא בכל זאת לא מוותר. "לפעילות גופנית יש חשיבות מנטלית וחוסן נפשי. אני לא בהכרח אוהב לרוץ, אך לפעמים אני מכריח את עצמי לצאת ולהתאמן כי זה חשוב, במיוחד בתקופה לחוצה כמו תקופת הקורונה", הוא מסביר.
"בזמן מגפת הקורונה חדר הכושר של בית החולים נסגר אז אני מבצע את אימוני הכוח באחת מפינות החמד שיש בבית החולים. מגפת הקורונה תרמה לי לשגרת האימונים. אין תנועה בכבישים בדרך מהבית והתפנה יותר זמן לאימון.
"בשיא המגפה הייתי בערך 20 שעות ביום בבית חולים ופעמים רבות גם לא חזרתי הביתה. היה לי יותר פשוט להתאמן כי לא היו לי נסיעות. בנוסף, הספורט הוא אחד מדברי הפנאי היחידים שנשארו אפשריים".
הוא מסביר: "הייתי מאוד עסוק וזה גרם לי לדייק את סדר היום שלי. ויתרתי על לא מעט שעות שינה אבל על דבר אחד לא ויתרתי לאורך כל התקופה הקשה הזו – וזה על שמירה על פעילות גופנית. אני רואה בזה מרכיב חשוב לבריאות מנטלית, ומאמין במשפט 'נפש בריאה בגוף בריא'. אם יוצא מצב שאני לא מצליח לקיים אימון גופני במשך יומיים רצופים בשבוע אני מרגיש את זה מנטלית".
ולמה אתה מאזין בזמן פעילות גופנית?
"אצלי זה נחלק לשניים - מוזיקה טובה משנות ה-80, או התכנית של טייכר וזרחוביץ'".
"חייבים לזוז - ללכת או לרוץ"
פרופ' עידית מטות, מנהלת מערך ההרדמה באיכילוב שלא מוותרת על אימון יומי מספרת: "אנחנו נולדים עם אוצר שלם של אברים שצריך לשמר אותם. הליכה ואם אפשר אז ריצה – שומרים לא רק על הלב, הריאות, והיכולת שלנו לזוז למרחק שהוא יותר גדול מכסא למקרר, אלא גם – על המוח (קוגניציה) ועל הנפש – וכמה זה משמעותי! לא סתם אומרים נפש בריאה בגוף בריא.
"בתוך כל הלחץ של השנה האחרונה – היציאה החוצה לריצה – דבר שבשגרה עבורי – נתן משמעות מיוחדת. זה לא אימון. זה שגרה. זה כמו לישון בלילה, או לשתות קפה בבוקר. זה חלק מסדר היום גם בימים היותר מוטרפים. זה זמן אישי להיות עם עצמי, לנוח, להקשיב לרחוב/ לגלי הים/ למוזיקה שבתוכי או שמשודרת. תמיד אני מסיימת טובה יותר ממה שהתחלתי. כל כך פשוט.
"אצלנו אומרים- " מי שלא הולך – הולך (כלומר נפטר). כי הרגליים שלנו, איך לומר, אבר מאוד פאסיבי - ואם לא נפעיל אותם אז יתנוונו. אז חייבים להתחיל לזוז. ללכת או לרוץ - כל כך פשוט. ואם לא התחלתם אז לא מאוחר. והאפקט כל כך מהיר - החיים משתנים, ההרגשה האישית, השמחה, והשיפור עם הזמן. ולא לוותר. פשוט להכניס את זה לרוטינת החיים".
בשביל הכושר, אך גם בשביל הנפש
פרופ' ארנון אפק, המשמש בימים אלו כמשנה למנהל המרכז הרפואי שיבא ומנהל בית החולים הכללי, מספר כי מתחילת הקורונה לא היה לו ולו יום אחד של חופש. ובכל זאת, הוא לא עשה לעצמו הנחות.
"אני יכול להעיד באופן אישי שתזונה נכונה ופעילות גופנית הם מרכיבים מרכזיים ביום שלי, דווקא בגלל העומס הרב שבו אני מצוי", הוא מדגיש. "זה התעצם מהיום שחליתי בסוכרת והבנתי את חשיבותן של פעילות גופנית והקפדה על תזונה".
כחלק משגרת האימונים שלו, הוא מקפיד ללכת כל יום לפחות חמישה עשר אלף צעדים, אך הוא תמיד שואף ליותר. "בשנת 2020 סיימתי עם ממוצע של עשרים אלף צעדים ליום", הוא מכריז בגאווה.
גם אפק בדומה לקודמיו משתדל לייעל את הזמן לטובת הפעילות. "בבית החולים אני משתדל כמה שיותר לסייר ולראות את המחלקות השונות או למשל, בזמן ההליכה שאני מבצע, אני מרבה לבצע שיחות טלפון שעוסקות בעבודה.
"בסופי השבוע אני מבצע יותר פעילות גופנית, עושה הליכה על שפת הים ומקשיב לרעש הגלים אשר מסייע לי להירגע. המלצנו לממשלה, ואני שמח שהיא קיבלה את ההמלצה, שתהיה אפשרות להגיע בהליכה למקומות בהם אפשר לבצע פעילות גופנית. אני רואה את ההבדל בין ימים שאני פעיל לבין ימים שאני לא. מבחינה מנטלית הפעילות הגופנית תורמת לי מאוד".
בנוסף ליתרונות הבריאותיים הברורים מאליהם, ההליכה גם עוזרת לאפק לזקק את המחשבות בסופו של יום עמוס. "אני חושב על דברים שעברו עליי במשך היום. בגל הראשון הפריע לי ולרבים אחרים התחושה שאנשים נפטרו בלי שהקרובים שלהם יהיו לידם. ההליכה סייעה לי לחשוב על שיטה חדשה שבה נוכל לאפשר לאנשים להיפרד מיקיריהם תוך שמירה על בריאותם שלהם".
גם על התזונה הוא משתדל להקפיד, אך מודה שזה לא תמיד מצליח. "היו תקופות שבשל הלחץ והעומס לא הצלחתי לאכול באופן סדיר. כששמתי לב לכך, התחלתי להקפיד לאכול ארוחת צהריים קלה. בגלל שיש לי סוכרת אני במעקב יומיומי אחר רמות הסוכר".
העבודה עצמה היא אימון אפקטיבי לא פחות
ד"ר ענת אנגל, מנהלת בית החולים וולפסון, מאמינה ששעות העבודה המרובות דווקא תורמות לשמירה על אורח חיים אקטיבי. "אנחנו רצים פה כל היום בין המחלקות השונות. אין רגע דל, ולכן שגרת העבודה עצמה מספקת שפע של פעילות פיזית", היא מסבירה, "ויתרתי על עלייה במעלית ואני מתעקשת לעלות במדרגות שבע קומות כשאני עוברת בין המחלקות השונות. ממליצה לכולם על כך".
גם על התזונה היא משתדלת להקפיד ולאכול מסודר עד כמה שניתן. "אני מקפידה בעיקר על ארוחת הערב, היות ומהלך היום אינטנסיבי מאוד. כשאני מספיקה לארוחת צהריים אני אוכלת את האוכל שמכינים במטבח בית החולים לכלל הצוות ולמאושפזים".
איך מצליחים למצוא זמן לשמור על כושר ואורח חיים בריא בימים אלו?
"ככל שיש פחות זמן ככה מצליחים יותר למצוא זמן להכל. בדרך כלל הזמן היותר פנוי לפעילות גופנית ופנאי הוא בסופי השבוע, ומשם אני שואבת את הכוחות לשבוע נוסף. חשוב לשמור הגוף והנפש גם יחד, כל אחד עם מה שמאפשר לו אנרגיות וכוחות מחודשים. ספורט בכל תחום, גם הליכה בבית, זו אופציה מצוינת"
