ועידת הנשים של המדינה - המצילה
השנה הזאת הייתה מטלטלת עבור כולנו, אבל עבור אישה אחת היא הייתה מטלטלת במיוחד: זוהי גיטי ביר, שהקימה יחידת רפואה ועזרה ראשונה של נשים ונלחמה על חייו של בעלה אלי, המייסד והנשיא של עמותת "איחוד הצלה". הוא היה אחד החולים הקשים הישראלים הראשונים, והמחלה פקדה אותו בחו"ל.
היינו בהלם", אומרת הבוקר (ב') אשתו בריאיון במסגרת ועידת "הנשים של המדינה" של ynet, "ידיעות אחרונות" ו"לאשה", שנערכת לרגל יום האישה הבינלאומי. "זה היה בתחילת המגפה, ולא ידעו במה מדובר. בעלי התקשר אליי מארה"ב ואמר שהוא לא מרגיש טוב. אמרתי, 'רפואה שלמה, תנוח קצת', והוא אמר שהוא נשאר בדירה כי הוא מפחד שאולי יש לו קורונה. אמרתי, 'קורונה? זה בסין בכלל'. אחרי כמה ימים הוא אמר שהיה לו חום ושהוא לא מרגיש טוב, וקשה לו לנשום, והתחלנו לחשוב שאולי באמת יש לו קורונה. בבית החולים עשו לו בדיקה והתברר שבאמת זו קורונה. וזה היה הלם טוטלי, כי למי יש קורונה? לסינים, בסין הייתה קורונה.
"אחרי כמה ימים הוא התקשר אליי בלילה ואמר, 'הולכים להרדים אותי ולהנשים אותי, עוד שנייה אני אבכה פה'. אמרתי לו, 'זה לא יכול להיות'. התקשרנו לפרופ' אבי ריבקין שמאוד עזר לנו ואמר שאם זה מה שהרופא אומר, אז הוא צריך הרדמה. לפני שהוא הורדם, הוא שלח לי צוואה, אבל לא פתחתי אותה. אמרתי, הכול יהיה בסדר. הסתכלתי על זה רק אחרי שהוא חזר לארץ והבריא. רק אז העזתי לפתוח את זה".
עד כמה זה היה מטלטל באותה תקופה?
"בזמן הזה ניסיתי להתנתק. היו לי ילדים בבית, לא רציתי להפחיד אף אחד. הם היו מאוד מפוחדים, זה היה לקראת פסח, אז אני והבת הגדולה שלי החלטנו שניקח אמבולנס לליל הסדר, ונצא לקריאות, וזה קצת ישכיח מאיתנו את מה שקורה. ובאמת, קיבלנו לידה בליל הסדר. זו הייתה דרך להתנתק, פשוט לעשות לאחרים".
עד כמה הדבר הזה משנה את התפיסה שלך על המחלה ועל מה שקורה בחברה החרדית, שלא תמיד הבינה את גודל המחלה?
"לפני שבוע-שבועיים בעלי יצא בקריאה ב'איחוד הצלה', 'מי שלא מתחסן, לא יוכל להתנדב'. המון אנשים הגיבו על זה ואמרו, 'הוא לוקח את הדוגמה האישית שלו ומשליך על כולם'. זה נכון. מי שעבר את זה, מבין עד כמה זה יכול להיות נורא. המחלה הזאת יכולה להגיע לרמות מאוד קשות. זה הרעיון עכשיו: להישמר, להיזהר ולעשות את החיסון כמובן".
דיברת על אמבולנס, ואני לא חושבת שכולם מכירים את היחידה שהקמת בעצמך לפני שלוש שנים. את כבר 20 שנה מעורבת ב"איחוד הצלה", אז מה קרה לפני שלוש שנים?
"התחלתי להתנדב בצורה יותר פעילה, למדתי להיות חובשת והגעתי לסיטואציות שהרגשתי שיש בהן חלל. היינו מגיעים לבית של יולדת, וזה בסדר גמור שיגיע חובש, אבל למה שלא תגיע חובשת? זה יותר נעים בכל מיני סיטואציות, גם של פגיעות מיניות. ראינו שיש מקום גם לאישה, ולא היו מספיק נשים, אז רצינו למצוא פתרון שיתאים גם לחובשות וגם לציבור המתנדבים, ופתחנו יחידת רפואה של נשים".
עד כמה היה קשה לגייס את המתנדבות?
"זה היה ממש קל: פרסמנו מודעה על פתיחת קורס ל-30 נשים, והיו מעל ל-250 טלפונים של נשים שרצו להתנדב. זה לא הייתה הבעיה. עד היום זו לא בעיה: כולן רוצות להצטרף. אבל צריך לעשות את זה בצורה שתתאים לציבור החרדי. לא באנו לשנות אותו, אלא לתת איזשהו מענה שיתאים לו".
