כשמירי מרקו, בת 56 מעכו, נזכרת בחיים שהיו לה עד לפני שש שנים, היא מבינה שזה היה מעגל מסוכן: אם לא הייתה עושה מעשה, חייה היו נראים היום אחרת לגמרי מבחינה פיזית ונפשית. "כל חיי לא ידעתי מה זה שובע", היא נזכרת. "הייתי הולכת לחתונה, למשל, ואומרת לעצמי, אם נתתי צ'ק, מגיע לי לאכול מהכול".
קראו עוד:
היא הייתה מודעת למצבה וחששה מאוד. אביה היה חולה סוכרת, מה שגרם לה לעבור בדיקות כל חצי שנה. "הרופאה הזהירה אותי שגם אני אגיע למצב הזה של אינסולין וטיפולים בעקבות המשקל שלי, ופחדתי. עשיתי כל החיים דיאטות, אבל זה היה אקורדיון, ממש בעייתי".
היו תקופות שבהן הצליחה בדיאטות, ובאחת מהן אפילו השילה מגופה 36 ק"ג, אבל מהר מאוד הכול חזר. תחילה זו הייתה עלייה של שני ק"ג בלבד, אבל הם גרמו לה לדכדוך. "לקח לי שמונה חודשים לרדת, ואז העליתי שני ק"ג, וההידרדרות התחילה. האשמתי את כל העולם: את המדריכה שלי לדיאטה, את המצב הכלכלי שלי, את הזוגיות השנייה שלי שעלתה על שרטון. התנחמתי באוכל, אבל לא האשמתי את עצמי".
ואז הגיע המפנה. "סבלתי המון מצרבות, ואף פעם לא ייחסתי לזה חשיבות. לקחתי כדורים נגד צרבת, ולילה אחד פשוט נחנקתי, לא הצלחתי לנשום. הבנתי שאו שאני מגיעה לדום לב, או שאני עושה משהו עם עצמי. כשהגעתי למצב שאין לי אוויר, הבנתי שמשהו לא בסדר איתי בריאותית בגלל המשקל העודף שלי".
המחשבה על ניתוח קיצור קיבה החלה עוד קודם, אבל היו לא מעט חששות, על אף שבעל של חברה שלה עבר את הניתוח בהצלחה, וכך גם חתנה לעתיד, שכמה חודשים לפני החתונה השיל 20 ק"ג ממשקלו. "רופאת המשפחה שלי הציעה שאנסה דיאטות, אבל אמרתי לה שכבר ניסיתי הכול, ושום דבר לא עוזר". לבסוף היא עברה דרך קופת חולים מאוחדת ניתוח מעקף קיבה אצל ד"ר איגור וקסמן. בניתוח מנטרלים את רוב הקיבה ובכך גורמים להקטנה משמעותית של הקיבולת שלה ולתת־ספיגה מתונה של המזון בגוף.
"לקח לי שמונה חודשים לרדת, ואז העליתי שני ק"ג, וההידרדרות התחילה. האשמתי את כל העולם: את המדריכה שלי לדיאטה, את המצב הכלכלי שלי, את הזוגיות השנייה שלי שעלתה על שרטון. התנחמתי באוכל, אבל לא האשמתי את עצמי"
היום היא מספרת שבזכות הניתוח ירדה 47 ק"ג - וגם נכנסה לאורח חיים בריא והחלה לשמור על כושר. "עדיין, המון דברים אסור לי לאכול או לשתות, ואני מקפידה, כי אני חוששת שאחזור למה שהייתי. אני נראית היום כל כך טוב לגיל שלי, שאני מפחדת לחזור למשקל שהיה לי בעבר ולמצב הלא בריא שהייתי בו. הניתוח העלה לי את הביטחון העצמי, ומבחינה בריאותית, טוב לי יותר. אני קלה יותר. אני ממליצה מאוד לעשות את זה".
אבל זה לא נגמר כאן. אחרי שהיא סיימה את התהליך וראתה את השינוי שחל בה, החליטה לשכנע את בנה ובתה, שנאבקו גם הם בעודף משקל, לעבור את הניתוח. "שכנעתי את הבן שלי", מספרת מרקו, "וברגע שהוא יצא מהניתוח, הוא שכנע גם את הבת".
5 צפייה בגלריה
מירי מרקו לפני הניתוח ואחריו. "כל חיי לא ידעתי מה זה שובע. הייתי הולכת לחתונה, למשל, ואומרת לעצמי, אם נתתי צ'ק, מגיע לי לאכול מהכול"
שנאתי את עצמי
הבן, נתנאל גניס (30), מודה לאמו על שהצליחה לשכנע אותו לעבור את הניתוח, שבזכותו הוריד 46 ק"ג. הוא, לעומתה, עבר ניתוח מיני מעקף, שנחשב בעל סיכון קטן יותר, ושמי שעובר אותו יכול להיעזר בקבוצת הפייסבוק קבוצת ההמונים. "הייתי 11 שנים בדיאטות", הוא מספר, "ותמיד היו עליות וירידות. הייתי רזה, ואז חזרתי למשקל עודף. זה גרם לי חוסר ביטחון. כשאמא דיברה איתי על ניתוח, התלבטתי, כי לא ידעתי איך ארגיש ואיך זה ייראה. בכל ניתוח יש פחד. כשאני חושב על זה עכשיו, אני מגיע למסקנה שהייתי צריך לעשות את זה הרבה קודם. עשיתי טעות כשהתלבטתי. עברו כמה חודשים עד שהשתכנעתי. היום אני אומר לאנשים ששווה לעשות את זה, ולא צריך להתלבט: זה שינוי ענק.
"השינוי באורח החיים לא כל כך קשה אחרי שמבינים איך להתמודד עם זה. זה שינוי משמעותי, לא לאכול יותר מדי. אני שנתיים וחצי אחרי הניתוח, וכיף לי להתלבש איך שאני רוצה, להיראות טוב ולהרגיש טוב".
5 צפייה בגלריה
נתנאל גניס לפני הניתוח ואחריו. "כיף לי להתלבש איך שאני רוצה, להיראות טוב ולהרגיש טוב"
מיד אחרי שהתאושש מהניתוח, שכנע את אחותו לעבור את התהליך. האחות, לירון גניס-יוחננוב (28), תושבת קריית אתא, מספרת כי אחיה נתן לה את האומץ שהייתה זקוקה לו. "ברגע שהוא יצא מחדר התאוששות, זה הדבר הראשון שהוא אמר, וזה נתן לי את הפוש", היא מספרת.
גם היא, כמו שאר בני המשפחה, סבלה מחוסר ביטחון עצמי בשל משקלה. "לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה, שנאתי את עצמי", היא נזכרת. "חשבתי על ניתוח עוד כשאמא שלי דחפה את אחי, וניסיתי לקבוע בדיקות בקופת החולים הקודמת שהייתי בה, אבל זה לקח זמן, ולא היו תורים מוקדמים. אחר כך עברתי לקופת חולים מאוחדת, וגם אז משכתי ומשכתי. ואז הגיע הניתוח של אחי, וקיבלתי החלטה. חמישה ימים לפני הניתוח אושפזתי בגלל אבנים בכיס המרה, אבל גם זה לא גרם לי לוותר. נתנו לי הרבה אנטיביוטיקה ושחררו אותי יום לפני הניתוח".
5 צפייה בגלריה
לירון גניס-יוחננוב לפני הניתוח ואחריו. "אני מרגישה יותר קלילה, יכולה לרוץ עם שני הילדים שלי ולא להתעייף מהר"
חצי שנה אחרי הניתוח היא נכנסה במפתיע להיריון. "העובדה שהורדתי במשקל באופן משמעותי אפשרה לי לעבור היריון ולידה קלים יותר. בהיריון עצמו אפילו ירדתי במשקל". היא הצליחה לשמור על משקלה התקין גם לאחר הלידה.
"הניתוח שינה לי את החיים, החזיר אותי לילדות שלי, כשהייתי רזה", היא מכריזה. "היום, אחרי שהשלתי מגופי 67 ק"ג, אני מרגישה יותר קלילה, יכולה לרוץ עם שני הילדים שלי ולא להתעייף מהר. אני אוכלת רגיל, לא מרגישה מקופחת מבחינת האוכל. הדבר שאני הכי אוהבת זה שוקולדים, ועכשיו אני יכולה לאכול אותם בלי לחשוב יותר מדי. אני אוכלת הכול. אין יום שאני לא אוכלת שוקולדים - וזה הולך ישירות למעי. החיים נהיו יותר פשוטים, ואני לא חושבת בכלל על אוכל: אוכלת מה שבא לי ומתי שבא לי".
שנתיים אחרי הניתוח היא ממליצה עליו בכל ליבה. "אל תחשבו פעמיים, לכו על זה", אומרת גניס-יוחננוב. "אני מצטערת שלא עשיתי את זה לפני שנים. אני גאה במה שהניתוח נתן לי, ובשינויים שעברתי בזכותו".
