מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מפרסם היום (ד') את דו"ח מצב המדינה, המציג נתונים עדכניים ומורכבים על מערכת הבריאות, לצד נתונים על החברה והכלכלה בישראל בשנתה ה-71.
על פי הדו"ח, נראה כי מצב הבריאות של האזרחים טוב, אך המשאבים המופנים למערכת הבריאות לוקים בחסר: כך, תוחלת החיים אמנם גבוהה ותמותת התינוקות נמוכה, אולם יש חשש שהמצב ישתנה בעקבות הזדקנות האוכלוסייה והתרחבות הצרכים הרפואיים, לצד פיגור בהגדלת המשאבים.
בישראל קיימות פחות מיטות אשפוז לאלף נפש בהשוואה ל-OECD: הנתון נותר זהה לחלוטין לזה שנמצא ב-2018 ועומד על כ-3 מיטות אשפוז לאלף נפש, לעומת 4.8 בממוצע במדינות ה-OECD. מספר המיטות לאלף נפש נמצא במגמת ירידה – בישראל ובשאר המדינות שנבדקו – בעיקר עקב שינויים טכנולוגיים.
ישראל מובילה את דירוג תפוסת המיטות בקרב מדינות ה-OECD (למעט באירלנד): 94% נכון ל-2016 (לעומת 75% בממוצע במדינות ה-OECD). בהתאמה לכמות המיטות הדלה, משך האשפוז הממוצע בישראל עומד על 5.2 ימים אל מול 6.7 בממוצע המדינות. אלו מובילים לצפיפות ולזמני המתנה ארוכים גם בחדרי המיון, לאשפוז מטופלים במסדרונות בתי החולים ומשפיעים לרעה על איכות הרפואה.
גם נחיתותה של הפריפריה בהשוואה למרכז במערכת הבריאות עולה מדו"ח תמונת המצב. קיים חוסר שוויון במספר המיטות לנפש בין מחוזות הארץ, כאשר מספר המיטות לנפש בפריפריה הדרומית והצפונית הוא הנמוך ביותר בישראל, ובירושלים הגבוה ביותר.
נוסף על כך, המרחק שנאלצים החולים בפריפריה לעבור כדי להגיע לבית החולים הוא רחוק בהשוואה למרכז. המרחק הממוצע הגדול ביותר בין היישובים למוסדות האשפוז הוא במחוז הצפון. הפערים בין המרכז לפריפריה מתואמים גם עם זמני המתנה ארוכים יותר להליכים רפואיים ולבדיקות בפריפריה.
דפוסי פריון הילודה בישראל יוצאי דופן וגבוהים ביחס לכל המדינות המפותחות, גם בקרב חילונים ומסורתיים, ואינם מתיישבים עם הפרדיגמות העולמיות. ישראל בצמרת הדירוג: שיעור הפריון הכולל עמד ב-2015 על 3.1 ילדים לאישה, נתון המציב את ישראל בראש דירוג ה-OECD. מקור העלייה בפריון הילודה בעיקר בקרב יהודים חילונים ומסורתיים: שיעור הפריון הכולל בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות מעולם לא ירד מתחת ל-2.2 ואף עלה ב-20 השנים האחרונות.
בדומה למגמה העולמית, בקרב ערבים שיעור הפריון הגבוה ביותר ניכר בקרב בעלי השכלה נמוכה, ואילו בקרב בעלי תואר אקדמי – הנמוך ביותר. בניגוד לכך, שיעור הפריון בקרב יהודיות לא-חרדיות בוגרות תיכון ובעלות תואר – דומה.
שכר הרופאים עולה, הוצאת המדינה על בריאות זהה
ההוצאה על בריאות עולה לאט יחסית: מאז 1995 שיעור ההוצאה על בריאות מתוך התוצר בישראל עומד על כ-7% וכיום עומד על 7.3%, בעוד שב-OECD הוא גדל מ-7% ל-9%. במדינות שמערכת הבריאות בהן דומה לזו של ישראל הוא גדל ל-11%. ההזדקנות המהירה של האוכלוסייה לצד העלייה בשכר הרופאים יצריכו, ככל הנראה, עלייה בחלקה של ההוצאה לבריאות כדי שהמצב לא יידרדר.
שכר הרופאים עולה, ומחירי הבריאות עולים בהתאם: בשנים 2018–2011 עלה מדד מחירי הבריאות ב-9% לעומת עלייה של 4% בלבד במדד המחירים לצרכן, בעיקר בשל העלייה בשכר הרופאים.
בישראל רווחת נורמה של הפניית חולים מהמערכת הציבורית לפרטית, ולרופאים יש תמריץ להגביל את שעות עבודתם במערכת הציבורית לטובת רפואה פרטית. עקב כך נוצרים לחצי שכר במגזר הציבורי: שכר הרופאים במגזר הציבורי עלה ב-42% בשנים 2017–2011 (לעומת עלייה של 15% בלבד בשכר הממוצע במשק).
