ניתוח מורכב בבילינסון הציל חייהן של אם ותינוקת: הרופאים הצליחו להציל את חיי השתיים אחרי שבגופה של האם נוצר תסחיף מי-שפיר. כשמערכות גופה של האם קורסות, החלו הרופאים בהחייאה ובניתוח מורכב שהסתיים בהצלחה. האם והתינוקת שוחררו לביתן לפני מספר ימים.
האירוע התרחש לפני כשבוע, כשעינב הילל בת ה-41, תושבת המרכז, הגיעה למיון היולדות בבית החולים בילינסון כשהיא בהריון בשבוע הארבעים. בחדר המיון הוחלט על ביצוע זירוז לידה, והיא נשלחה לאישפוז במחלקת האם והעובר עד להתקדמות למצב הלידה.
לאחר מספר שעות הזעיקה חברתה של היולדת את הצוות הרפואי וסיפרה כי עינב מתקשה בנשימה. ד"ר ענת פרדו, מתמחה בגינקולוגיה בבית החולים, החליטה להבהיל אותה לחדר הלידה, שם יחד עם ד"ר עדי בורוביץ, רופא בכיר בבית חולים לנשים בבילינסון, החלו להכין את עינב לניתוח קיסרי דחוף.
בתוך דקות החלו מערכות גופה של עינב לקרוס ולחץ הדם שלה ירד בצורה קריטית. הצוות פתח בהחייאה מתקדמת, כשהוא מבין כי מדובר בתסחיף מי-שפיר. במצב זה מתרחשת חדירה של נוזל מי-השפיר, שמכיל חומרים זרים, לתוך כלי הדם של האם. הגוף מגיב בתגובה אלרגית קיצונית כתוצאה מחדירה זו, המתבטאת במצוקה נשימתית קשה, כיחלון, תמט של הריאה והלב, דימום ותרדמת.
שכיחותו של תסחיף מי-שפיר הוא אחד ל-8,000 עד 80,000 לידות, והתמותה של האם מגיעה ל-60%. אצל 75% מהנשים ששרדו את המקרה יהיה נזק נוירולוגי משמעותי. אין דרכים למנוע את המצב או לצפות אותו מראש. הסכנה לעובר חמורה גם היא וכוללת סיכוי למוות תוך רחמי. סימני האזהרה במצב כזה יכולים להיות קשיי נשימה, עילפון ודימום עז.
"תסחיף מי-שפיר הוא מצב נדיר שמתרחש רק אחת לעשרות אלפי לידות", הסביר הפרופ' ארנון ויז'ניצר, מנהל בית חולים לנשים בבילינסון. "ברוב המקרים בעולם הוא מסתיים בטרגדיה. לחדר הלידה הוזעקו כעשרה אנשי צוות רפואי – מרדימים בכירים, רופאים גניקולוגים בכירים רופאי יילודים, אחיות חדר ניתוח וטכנאית אקו לב. תוך כדי הכנות לניתוח הקיסרי האם קרסה, ירד לה לחץ הדם באופן שלא ניתן היה למדוד אותו ועברה החייאה. במהלך הניתוח קיבלה עינב מנות דם רבות, ובסופו של דבר הצלחנו לייצב את מצבה ולעצור את הדימום המסיבי".
התינוקת הוצאה במהירות והועברה לטיפול של רופאי הפגייה משניידר שהיו נוכחים במקום. במקביל, עינב הועברה להמשך טיפול במחלקת טיפול נמרץ כללי בבילינסון. בסוף השבוע האחרון, שוחררו השתיים מבית החולים כשהן במצב טוב.
"אני עדיין לא ממש מעכלת את מה שעברתי", מספרת עינב, "אני שומעת את הסיפורים, וזה כאילו שקרה למישהו אחר. עדיין מתקשה להאמין שזו אני הייתי שם, שבתוך דקות הייתי מחוברת למכונת לב-ריאה, שהילדה שלי עברה החייאה של כמעט שעה. עברנו אירוע מזעזע, שקשה לי לקשר אליי".
"הפרופורציות לחיים השתנו אצלי מהקצה לקצה. עד הלידה הייתי וורקוהולית, ועכשיו אני מתחילה להבין שהחיים שלי כמעט נגמרו. המשפחה עדיין בטראומה, כי הם חוו את האירוע דקה אחרי דקה. המשפחה והחברים קיבלו אצלי עכשיו מקום עצום בחיים. למדתי להעריך אותם יותר, ואני מבינה עד כמה החיים קצרים, ויכולים ברגע אחד – להיעלם".
