נגיף הקורונה מתברר כאחד הערמומיים וההרסניים בגוף שגורר מלחמה דלקתית קשה ביותר שמובילה להרס איברים. עד לא מזמן עולם הרפואה דגל בדעה ש"סערת ציטוקינים" היא התהליך שגורם להרס הרב. כעת מתגלה שחקן מרכזי בשם "ברדיקינין" שמנצח על הפגיעה הקשה בגוף ושמוביל לקריסת מערכות ואפילו למוות.
תהליך זיהומי בווירוס COVID19 מתחיל כאשר הנגיף חודר לגוף דרך ריריות האף או הפה, שם הוא מדביק את תאי הגוף באמצעות קישור לקולטנים המכונים ACE2. הקישור הזה מתבצע באמצעות אותם "קוצים" (ספייקים) המעטרים ככתר את חלקו החיצוני של הווירוס, ושהעניקו לו את שמו – וירוס הקורונה.
מרגע זה הווירוס ממשיך להשתכפל בכמויות של מיליונים בכל שעה, ומתפשט וחודר לכל תא בו קיימים קולטנים מסוג ACE2: המעיים, הכליות, והלב. אבל כאן מתחילים העניינים להסתבך: מתברר שהנגיף לא מסתפק באיברים כאלו שעליהם אותו קולטן הנחוץ לקורונה כדי לחדור ולהתרבות, אלא הוא מערים על מערכת החיסון וגורם לקולטן הזה להתבטא גם בתאים שבהם הקולטן הזה נמצא ברמות נמוכות, כמו בריאות.
במובן הזה, נגיף הקורונה הוא כמו פורץ החודר לבית דרך חלון לא נעולה ולא רק שגונב עוד ועוד חפצים מאותו בית – אלא שהוא גם פותח דלתות נוספות הקוראות לגנבים נוספים. כך גם הקורונה: חודר לגוף בערמומיות, פוגע בתאים בהם קל לו להיכנס, באמצעות אותו קולטן ACE2, ובמקביל מאפשר לווירוסים אחרים לחדור גם לאיברים שבהם קשה היה לו לחדור בשל רמות נמוכות של אותו "מנעול" – הקולטן ACE2.
מדענים הראו שהתכסיס הזה של נגיף הקורונה, מתבצע על ידי שליטה שלו במערכת הקרויה "מערכת רנין אנגיוטנסין" (RAS), שאחראיתבין היתר על לחץ הדם. במערכת זו, קיים כימיקל בשם ברדיקינין, השחקן המרכזי ככל הנראה – במה שהקורונה מעולל לגוף.
השחרור של ברדיקינין, גורם ל"סערת ברדיקינין": ככל שהברדיקינין מצטבר בגוף, הוא מגביר באופן דרסטי את החדירות של כלי הדם. במילים אחרות, בדומה לצנרת ביוב – כלי הדם מתחילים לדלוף והופכים חדירים מאוד, במקום שיישמרו אטומים. אותה דליפה בכלי הדם, גורמת בין היתר להצטברות נוזלים בריאות, לחדירת תאי דלקת לאיברי הגוף ותקיפתם, וגם לדימומים פנימיים, פגיעה במנגנוני קרישת הדם, ומוות.
אבל זה לא הסוף: חומר נוסף בשם חומצה היאלורונית, שמוכר דווקא כחומר מילוי קמטים בשל יכולתו לספוג עד פי 1,000 יותר נוזלים ממשקלו, מצטרף לברדיקינין, וגורם לקטסטרופה של ממש בגוף: לאחר שהברדיקינין גרם לכלי הדם לדלוף, החומצה ההיאלורונית חודרת לאיברים שונים ובהם לריאות, ויוצרת הידרוג'ל שממלא את הריאות בחומר ג'לטיני, מה שמוביל לאי ספיקה נשימתית.
העובדה הזו, כנראה מסבירה מדוע מכונות הנשמה לא נמצאו יעילות מאוד בהצלת חייהם של חולי קורונה כפי שחשבו מלכתחילה: בשלב מסוים, כמות החמצן המוחדרת לגוף באמצעות מכונות הנשמה, לא משנה את התהליך הדלקתי והנזק העצום לרקמת הריאה להם גרמו הברדיקינין והחומצה ההיאלורונית. בשלב כזה, הריאה עברה הרס קשה, היא חסומה עם נוזלים ג'לטיניים, ואינה מאפשרת את מעבר החמצן התקין.
בעקבות הקורונה: נזקים ללב
תאוריית הברדיקינין שהולכת ותופסת תאוצה כיום בעולם המדע והרפואה, מסבירה גם רבות מהפגיעות בלב. אחד מכל חמישה מאושפזי קורונה סובלים מנזקים בלב, חלקם ארוכי טווח, גם אם היו בריאים לחלוטין קודם לכן. חלק מזה נגרם ככל הנראה מחדירה ישירה של נגיף הקורונה לתאי שריר הלב, באמצעות קולטני ACE2, אבל הברדיקינין גם כאן מצטרף לתהליך, והסערה שהוא יוצר גורמת לנפילת לחץ דם והפרעות קצב לב כפי שנצפים תדירות אצל אותם חולי קורונה.
הברדיקינין מסביר גם את האפקט הנוירולוגי הנרחב במחלת הקורונה: החולים מתלוננים לעיתים קרובות על סחרחורות, שכחה, סובלים משבץ מוחי ופרכוסים. סריקות MRI שנערכו בצרפת הראו כי רבים מהחולים סובלים מכלי דם דולפים במוח, להם כפי שאתם כבר מבינים – אחראי הברדיקינין. כך, הוא מאפשר לחומרים רבים שלא היו אמורים לחדור למוח, כמו רעלנים – לחדור למערכת העצבים ולגרום למגוון פגיעות, חלקן זמניות וחלקן כרוניות.
על אף שחקר הברדיקינין הוא עדיין בגדר תאוריה מדעית שהולכת ומתגבשת, היא מסבירה גם תסמינים מוזרים אחרים בקורונה. כך למשל, סימפטום חריג שנקרא "בהונות קורונה" בו חולים רבים סובלים מנפיחות בבהונות הרגליים ופציעה שלהם, בעיות בבלוטת התריס, פריחות, פגיעה במערכת הקרישה – כולם עשויים להיגרם על ידי השפעתו ההרסנית של הברדיקינין.
ומה לגבי אותה "סערת ציטוקינים", שהייתה מקובלת כתאוריה המרכזית עד עכשיו, שגורמת לפגיעה ההרסנית? ההנחה המתגבשת היא, שסערת הציטוקינים – אותו תהליך דלקתי הרסני המשתולל בגוף לאחר חדירת נגיף הקורונה, עדיין מתקיים, לצד ההשפעות ההרסניות של החומר ברדיקינין.
הממצאים הללו, הם לא סתם תיאוריה מפרכת: הם מובילים כיום למחקר רחב היקף על תרופות חדישות, שעשויות אולי להפסיק את התהליך הדלקתי ההרסני לו גורם נגיף הקורונה, ושיגרמו לו, אולי, גם וירוסים אחרים בעתיד. קיים היום מגוון רחב של טיפולים תרופתיים, שבולמים את הפרשת הברדיקינין, ועשויים, כך התקווה, לקצר את משך המחלה ואף להוביל להחלמה מלאה.
הסערה המקבילה
כאמור, הברדיקינין הוא ככל הנראה לא השחקן היחיד במערכה. נגיף הקורונה שמתגלה כמתוחכם ביותר ואלים, מפעיל כאמור גם את אותה "סערת ציטוקינים" שעולם המדע קישר עד כה לתהליך הדלקתי החמור שמתרחש בגוף. הציטוקינים הם חלבונים זעירים המשמשים כמתווכים בין זרועות מערכת החיסון לבין הגוף. הציטוקינים השייכים למערכת החיסון, נקראים אינטרלוקינים, והם מופרשים בעיקר על ידי תאי דם לבנים המכונים לימפוציטים. הם לרוב אינם מיוצרים בגוף בעתות שגרה, ונכנסים לפעולה כאשר מתרחשת פלישה של יצור זר, ולענייננו – הקורונה.
לאחר שנגיף הקורונה חודר אל הגוף, דרך דרכי הנשימה, הוא מתקשר לתאי הריאות באמצעות אותם "קוצים" שעל גבי המעטפת שלו, המכונים Spikes. הקישור הזה מוביל לשרשרת תהליכים המאפשרת לו להמיס את מעטפת תא הריאות של האדם, לחדור לגרעין התא ולהשתמש במטען התורשתי שלנו, ה-DNA, כדי לייצר לעצמו מטען גנטי משלו.
במהלך ההתחברות הזו של הקורונה לתא האנושי, מתחילה מערכת החיסון להיכנס לפעולה: נוגדנים מוזרמים למקום, מתבייתים על התא הנגוע, ומסמנים אותו, ובכך מאותתים לתאי מערכת החיסון להגיע למקום ולהסתער.
מיליארדי תאי דם לבנים מתחילים לעשות את דרכם לאזורי הפלישה של נגיפי הקורונה, במטרה אחת: להשמיד אותם. כדי שיגיעו, מופרשים אותם ציטוקינים או אינטרלוקינים, מתווכים את התהליכים הללו, ויוצרים תהליכים נוספים האמורים לעודד את התהליך הדלקתי, ובעצם – יוצרים "זירת מלחמה".
הציטוקינים כאמור, גורמים לגיוס אדיר של תאי מערכת החיסון הנוהרים לאזור ההדבקה. תפקידם: להרוג את נגיף הקורונה במלחמה "עקובה מדם". אלא שהנגיף כבר חדר לתאי הגוף, במטרה להשתכפל ולהתרבות. לפיכך, הדרך היחידה להשמיד את נגיף הקורונה, היא להשמיד את התאים הנגועים. תאי הדם הלבנים, של מערכת החיסון שלנו, מתחילים בפעולה, מפרישים חומרים הגורמים להרס רב בתאים הנגועים. חלק מההרס הזה גורם לאי ספיקת ריאות ולהופעה של תמט בנאדיות הריאה ולהיווצרות נוזלים וחלבונים בתוכם. נאדיות הריאה הן אותם בלונים זעירים שדרכם מתבצע חילופי הגזים בריאות – החמצן נקלט והפחמן הדו חמצני משתחרר.
התהליך הדלקתי בנאדיות הריאה גורם לקריסתם, זהו התמט, ועל כן חולי הקורונה זקוקים להנשמה בלחץ גבוה, כדי לפתוח מחדש בעוצמה רבה את רקמת הריאה החסומה.
אבל ההרס שגורמים תאי מערכת החיסון לגופנו, לא מתמקד רק בריאות: סערת הציטוקינים, גורמת גם להרחבת כלי דם, כדי להזרים לכל הגוף עוד ועוד תאים של מערכת החיסון שנועדו לכאורה להילחם בנגיף הקורונה. אלא שההפעלה ביתר של הציטוקינים, גורמת להרחבה מרובה מדי של אותם כלי דם, מה שמוביל לירידת לחץ דם. הלב מנסה לפצות על כך, מגביר את התפוקה שלו, אך גם הוא בשלב מסוים כבר אינו עומד בעומס הרב.
הפגיעה של מערכת החיסון שלנו מגיעה גם אל הלב המתאמץ כל כך, והיא יוצרת תהליכים דלקתיים בשריר הלב (מיוקרדיטיס) ובמעטפת שלו (פריקרדיטיס), הלב בשלב הזה כבר פגוע, מפתח הפרעות בקצב הלב, עד שהוא לוקה בדום לב.
אצל אדם בריא לרוב ההדבקה בנגיף הקורונה היא קלה מאוד. אלא שבחולים עם מחלות רקע, ובפרט סוכרת, מחלות ריאה ומחלות לב, קיימת פגיעה בכלי הדם, בתפקוד הלב, ובריאות, התגובה הדלקתית הסוערת כל כך אינה מאפשרת להם לשרוד, והם לוקים באי ספיקה נשימתית ודום לב.
"סערת הציטוקינים" עומדת כיום במרכז פיתוח תרופות חדישות, חלקן כבר ניתנות לחולים, שתפקידן להשתיק את השתוללות מערכת החיסון, ולמנוע את ההרס הקטלני כל כך של תאי הדם הלבנים שלנו, שאמורים להגן עלינו מפולשים, אך משום מה - בתגובה לנגיף הקורונה - משנים את פניהם וגורמים להרס עוצמתי כל כך. כמה מהתרופות כבר מראות הבטחה משמעותית, וכשניתנו בשלבים מוקדמים, חלק מהחולים לא הידרדר למצב קשה ואף החלים לגמרי.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים והכתב הרפואי של ynet
