"אני לא אתחסן לקורונה", כתוב היה בהודעת טקסט שקיבלתי ממכרה השבוע. "יש לי אמון בתבונה של הגוף לרפא את עצמו". לשאלתי האם גם נגד פוליו או חצבת היא מאמינה בתבונה של הגוף לרפא את עצמו היא לא השיבה, אבל כשהופיע לידה וי כחול ידעתי שהיא בהחלט ראתה את השאלה. לא בגלל אותו וי כחול, אלא בזכות ניתוח הלייזר להסרת משקפיים שהיא עברה לאחרונה.
היא לא הייתה היחידה שהצהירה השבוע דברים כאלה, אך בדבר אחד היא צדקה: הרבה מאוד תלוי ביכולתנו לתת אמון. בכל פעם שאנחנו נכנסים לבניין, בולעים משכך כאבים, עולים למטוס או על משחקים במגלשה בגן השעשועים, אנחנו נותנים אמון באנשי המקצוע שפיתחו, תכננו, ייצרו והעמידו את המוצר הזה לרשותנו.
אנחנו סומכים עליהם מתוך אמון שהם מבינים מה הם עושים ושהם וידאו שהמוצר נותן מענה יעיל ובטוח לצורך שלשמו הם יצרו אותו. אנחנו לא סומכים עליהם בעיניים עצומות, אלא דווקא מתוך ראייה מפוכחת ומלאת ניסיון הנובעת מתבונה אנושית ייחודית, שבזכותה תוצרי האמון הזה עוברים מדור לדור – התבונה המדעית-טכנולוגית.
ציפי חוששת להתחסן: פרופ' סיריל כהן משיב על כל השאלות - צפו
(צילום: אורי דוידוביץ)
התבונה המדעית-טכנולוגית שלנו היא חלק בלתי נפרד מזהותנו כבני אדם. אנחנו יצורים סקרנים, החוקרים את עצמנו, את הסביבה ואת התהליכים המתקיימים בה ובתוכנו. את הידע, ההבנה והניסיון שאנו צוברים, אנחנו רותמים באופן פעיל להרחבת היכולות הביולוגיות שלנו ולמתן מענה לצרכים ולחלומות המלווים אותנו בכל תחומי חיינו, מייצור המזון שלנו ושיפור איכותו, דרך פיתוח אמצעי תחבורה לחלל וכלי תקשורת שמאפשרים לנו לשוחח בזמן אמת עם אנשים בצד השני של הגלובוס ועד אמצעים רפואיים ששיפרו את חיינו באופן ניכר. אנחנו נותנים אמון ביכולת הזאת שלנו וגם יודעים להשתמש בה באופן גמיש ומתפתח, בהתאם לתנאי הסביבה ולצרכים המשתנים תדיר. אלמלא כן היינו עדיין צדים ומלקטים.
האמון הזה אינו נטול ספקות. לעיתים קרובות אנו טועים, מתעקשים, או אפילו מבקשים להזיק ביודעין. המחיר עלול להיות יקר מאוד, ואפילו בלתי הפיך. זה מפחיד. התוצאות הכואבות של שגיאותינו פוגעות באמון שלנו בעצמנו ובאחרים. עם זאת, כדי להתנהל בהצלחה על הציר המחבר בין אמון מלא לספקנות גורפת, אנו זקוקים לתבונה המדעית-טכנולוגית שלנו. מדובר במערכת מורכבת, הכוללת חשיבה ועשייה המבוססים על נתונים, עובדות, חשיבה ביקורתית, הבנת קשרי הגומלין בין מרכיבי הסביבה והאדם, קבלת החלטות שקולות, פיתוח תוצרים ופתרון מושכל של בעיות – וגם ההבנה, שלא תמיד זה יספיק. המערכת המלאה הזו היא הבסיס שאנו זקוקים לו כדי להתמודד עם הסוגיות המורכבות הניצבות לפנינו בכל יום ויום.
אנו זקוקים לה כדי להתמודד עם שינויי האקלים, לסגל לעצמנו שימוש אחראי במשאבים והתנהלות אקולוגית ובת קיימא, וכמובן גם להתמודד עם מגפות. התבונה הזאת היא הכוח המניע של התפתחותנו, ואחד הנכסים התרבותיים החשובים ביותר שלנו. אנו מפתחים אותה באמצעות חינוך מדעי-טכנולוגי מתמיד, מהפעם הראשונה בה שאלנו "למה?" ועד יתר השאלות שאנו שואלים כל חיינו, גם אחרי גיל גבורות.
היכולות הביולוגיות שלנו מוגבלות. אנחנו מרחיבים אותן באופן חסר תקדים באמצעות התבונה המדעית-טכנולוגית שלנו. כמו במקרים רבים אחרים, גם בהתמודדותנו עם מגפת הקורונה, לא די ב"תבונת הגוף לרפא את עצמו". היא זקוקה לעזרתנו. על בסיס כל המידע שכבר רכשנו, וגם על בסיס מה שעדיין לא, מתוך מערכת השיקולים של ניהול סיכונים, עומדת לפנינו החלטה נוספת. בשבוע הבא, אם לא יהיו הפתעות, אקבל את המנה הראשונה של החיסון נגד קורונה. זה הכל עניין של אמון.
הכותבת היא מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי
