מבוגרים שממשיכים לעבוד, מאושרים יותר. כך מגלה מחקר חדש מראה שמי שממשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה (67 לגברים, 62 לנשים), אבל עוסקים בעבודה מפתחת שדורשת חשיבה, הם אנשים מאושרים יותר.
החוקרים בדקו איך משפיעה התעסוקה על רמת האושר של בני 80-60, ואיזה תפקיד היא ממלאת בחייהם: האם היא משמשת רק להשגת רווחה חומרית, או שיש לה היבטים נוספים. בין השאר, בחן המחקר את חלוקת הזמן בין עבודה, פנאי ופעילות התנדבותית, ונבדקה דעתם של הנשאלים לגבי גיל הפרישה הרצוי. הממצאים הראו שעבודה מפתחת ולא מלחיצה מעלה את רמת האושר, כמו גם קשר זוגי וילדים.
המחקר הוא של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, וערכו אותו ד"ר הלה אקסלרד מאוניברסיטת תל אביב ומהמרכז הבינתחומי הרצליה, פרופ' ישראל לוסקי ז"ל ממכללת הגליל המערבי ומאוניברסיטת בן גוריון וד"ר אריה שרמן מהמרכז האקדמי רופין.
נחמיה פרידמן מכוכב יאיר יחגוג בקרוב 77, וזה לא ימנע ממנו להמשיך לעבוד: אם זה תלוי בו, הוא ימשיך למלא תפקיד בכיר בחברת סודהסטרים עוד שנים רבות, על אף שכבר עבר מזמן את גיל הפרישה. "לא פרשתי, כי הרגשתי שאני בשיא הכושר, ושאין לי סיבה לפרוש", הוא אומר. "המוח והגוף עובדים, ואני מרגיש שאני תורם לחברה".
פרידמן נשמע מרוצה מהעובדה שהוא ממשיך לעבוד, ונראה שהעבודה הופכת אותו לאדם מאושר יותר. מתברר שהוא לא היחיד. גם ליהודית גוטרמן, בת 80 מקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל, אין שום כוונה להפסיק לעבוד. "אדם שמסוגל לעבוד - צריך לאפשר לו להמשיך בכך", היא אומרת. "62 זה גיל מאוד צעיר לפרישה. כשהאדם פעיל, ופתאום סוגרים לו את הדלתות, זו הרגשה איומה, כאילו החברה לא צריכה אותך יותר".
היא עצמה ניהלה מרפאת שיניים עד דצמבר האחרון. "זה היה מפעל חיי, עשיתי את זה 38 שנים, ועכשיו החלטתי להפסיק לנהל את המקום, אבל להמשיך לעבוד בו כשיננית. הניהול חסר לי, אבל יש לי זמן להרבה דברים אחרים: אני מטיילת, שרה בחבורת זמר, מתעמלת, כותבת הרבה מאוד, מבלה עם הנכדים והילדים שאני נהנית מהם. החיים שלי מלאים. חשוב שיהיו לאדם כמה שיותר עיסוקים. ככל שהיום מלא יותר, השמחה רבה יותר. כשאני יכולה לתת מעצמי ולא לחכות שייתנו לי, אני מאושרת. זה דבר נפלא. הקשר עם האנשים תורם לי המון".
כן, ילדים זה שמחה
לפי התוצאות, רמת האושר הגבוהה ביותר נמצאת בקרב אלה שנמצאים בזוגיות (ללא קשר לתעסוקה), והיא גדלה ככל שמספר הילדים גדול יותר. רמת האושר הנמוכה ביותר נמצאת בקרב מועסקים רווקים ולא מועסקים גרושים. נמצא גם שרמת האושר גבוהה יותר ככל שההכנסות גדלות וככל שמצב הבריאות טוב יותר: רמת בריאות ירודה פוגעת באושרם של מועסקים ולא מועסקים כאחד. לא נמצאה השפעה ברורה של מגדר, מצב משפחתי ורמת ההשכלה.
בבדיקה של משתני התעסוקה נמצא כי ההשפעה על רמת האושר תלויה בעיקר בסוג העבודה: לתעסוקה בעבודה מפתחת (עבודה הדורשת חשיבה, כמו פיתוח, ניהול ומחקר) יש השפעה חיובית מובהקת על רמת האושר, כמו גם להתנדבות, בעוד לתעסוקה מלחיצה (עבודה תחת לחץ מתמיד של זמן כתוצאה מעומס, ריבוי משימות ודד-ליינים) יש השפעה שלילית ברורה. גם למספר שעות העבודה יש השפעה: שעות רבות בעבודה מלחיצה מורידות את רמת האושר, אבל מי שעובד שעות רבות בעבודה מפתחת, דווקא מאושר.
המחקר מצא גם שהעובדים הישראלים אינם מתנגדים להעלאת גיל הפרישה, ואף מעידים על כוונה להמשיך לעבוד מעבר לגיל זה, אולם בפועל הם פורשים מוקדם יותר. "הבריאות מאוד משפיעה", אומרת ד"ר אקסלרד. "כשהבריאות טובה יותר, זה משפיע על הנכונות לעבוד ועל רמת האושר. אנשים מבוגרים הם פגיעים יותר, וקל יותר לפטר אותם או להוציא לפנסיה מוקדמת. מבחינת המעסיק, יש תחושה שהם פחות ייפגעו, אבל זה לא נכון. הרבה פעמים מדובר באנשים שנמצאים בשיא כוחם ושיכולים לעבוד עוד שנים רבות".
גם אורנה תומר, בת 65 מחיפה, ממשיכה לעבוד כאחות בחדר הניתוח של המרכז הרפואי כרמל, שם עבדה גם לפני שהגיעה לגיל הפרישה. לפני שלוש שנים החליטה לוותר על הפנסיה, אבל לעשות שינוי: היא צמצמה את היקף עבודתה כאחות והוכשרה כמורה לנהיגה באמצעות קרן "מעגלים", למען בעלי מקצועות שוחקים. עכשיו היא עובדת במקביל בחדר הניתוח ובמכונית.
"שנים רבות עבדתי רק עם אנשים חולים, אז החלטתי לעשות משהו גם לטובת הנוער והאנשים הצעירים והבריאים", היא מסבירה. "אני משלבת את שני העיסוקים כדי שיהיה לי עניין בחיים וכדי לא לסבול משחיקה. זה עוזר לי לתפקד בצורה מעניינת וטובה ולתרום את חלקי".
תומר לא מדמיינת אפשרות להפסיק לעבוד. "אני אדם של עשייה, לא אחת שקמה בבוקר והולכת לבית קפה. אני אוהבת לעשות דברים שעושים טוב לנפש. אבל בגיל 67 אני מתכוונת להפסיק את העבודה כאחות ולהתמקד בהוראת הנהיגה. יש לי כוונות להרחיב את היקף הפעילות שלי שם".
למה הם פורשים
במרכז טאוב מצאו שהסיבה העיקרית להמשך העבודה אחרי גיל 60 היא הצורך בהגדלת ההכנסה. סיבות אחרות: הנאה מהעבודה, שמירה על הון אנושי וכושר עבודה והגורם החברתי. הנתונים מראים גם שיותר ממחצית הפורשים מהעבודה עשו זאת מרצון.
ההחלטה לפרוש מונעת ממספר גורמים מרכזיים: 22% ציינו סיבה בריאותית, 11% ציינו חשש לקבלת שכר נמוך אם יחליטו להמשיך לעבוד, ו-16% ציינו קושי בהשגת עבודה בתחומם. לסיבות בריאותיות יש השפעה ניכרת על ההחלטה לפרוש, ובריאות ירודה מורידה את גיל הפרישה בשש שנים וחצי בממוצע.
"מצאנו כי הקדמת הפרישה משוק העבודה נובעת במקרים רבים מקשיי תעסוקה ובגלל נטייתם של רבים לחפש תעסוקה בתחומי התמחותם וברמות השכר המקובלות בהם", אומרת ד"ר אקסלרד. "כדי לעודד אנשים מבוגרים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה, יש לאכוף את החוק האוסר אפליה על רקע גיל, וכן לפתח תוכניות להסבה מקצועית לעובדים מבוגרים".
