הזיכרון הציבורי אמנם קצר להפליא. רק דעכה הקורונה, וכבר התרחש אסון מירון, וכעת מתח לאומני, ובכל זאת, קשה להבין את חוסר הביקוש לתיק הבריאות, במיוחד לאחר שנת הקורונה, בה הבריאות עמדה במרכז הזירה הציבורית והתקשורתית, והתבררה מניפת השפעתה על כלל משרדי הממשלה. מלידה ועד מוות. מינקות ועד זקנה, בבריאות ובחולי, קשת הנושאים עליהם אחראי המשרד, עצומה.
אין תקציב לבריאות:
בחיי היומיום שלנו, הממשקים עם תחום הבריאות - תכופים, רבים ומגוונים. כך למשל, באחריות משרד הבריאות לפקח על מים לשתייה ולשימושים אחרים. מדי שנה, במתקני מים ארציים ויישוביים, נערכות עשרות אלפי בדיקות כימיות ומיקרוביולוגיות, לוודא את איכות מי השתייה, ולאתר נוכחות חיידקים וטפילים. סמכות המשרד מקיפה גם פיקוח על חופי הרחצה, מי הים ובריכות השחייה.
אף איכות האוויר, נכללת בסמכות המשרד, ביחד עם המשרד להגנת הסביבה, שהרי קו ישר מחבר בין ענייני בריאות כמו: אלרגיות ומיני תחלואה, לבין איכות האוויר. משרד הבריאות מעורב גם בתחומי איכות קרקע וסביבה, במיוחד לנוכח העובדה שבהליכי הליכי תכנון ובנייה של פרויקטים ותוכניות, לבטח עם אפיל ציבורי, יש להמציא תסקירים בריאותיים.
הפיקוח על תחום המזון והתרופות, שבארה"ב נמצא תחת סמכות מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), מפוצל בארץ בין שתי זרועות של המשרד: שירות המזון הארצי ואגף הרוקחות. שורת נושאים ארוכה נוספת נמצאת בסמכות המשרד, כמו למשל: תחום בריאות הנפש (בעיקר דרך אסדרה ופיקוח על מקצועות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה), שיקום וניידות, פריון, פארא-רפואה, ביטוחי בריאות ועוד תחומים רבים ומגוונים, וזה עוד טרם אזכור תחום הליבה: אספקת שירותי רפואה לאזרחי המדינה.
אף אחד לא רוצה משרד בלי כסף
כנראה שהפער בין החשיבות והדומיננטיות של המשרד, לבין הרייטינג הנמוך בעיני הפוליטיקאים, נובע משורת כשלים מרתיעים, בראשן: היקף התקציב. אמנם בעשור האחרון צמחה ההוצאה הלאומית הנומינלית על הבריאות בשיעור דרמטי של יותר מ-100%, והגיעה אשתקד, בשנת 2020, לסכום שיא של למעלה מ- 106 מיליארד שקלים. עם זאת, מול המדינות המפותחות במערב, אנחנו עדיין בנחיתות ניכרת.
נהוג להשוות בין מדינות בעזרת מדדים ברורים. כך למשל, מספר מיטות האשפוז לאלף נפש בארץ הוא שלוש בלבד, לעומת 4.8 מיטות ל-1,000 נפש במדינות ה-OECD. המצוקה מתגלה גם במדד שיעור תפוסת מיטות האשפוז. בארץ: לא סביר, כ-93%, לעומת כ-75% במדינות ה-OECD. וכך הלאה, כמעט בכול מדד - אנחנו בנחיתות. וכדאי לא ללכת שולל אחר מדדים מתעתעים, כמו: תוחלת חיים גבוהה בארץ, או שיעור לידות מוצלחות, שהסברם נעוץ בהצטיינות ההון האנושי בארץ או בסוג האקלים ואורח החיים, ופחות בטיעונים כלכליים.
את תוצאות חוסר התקציבים אפשר לראות מכל עבר. צפיפות האשפוזים במחלקות הפנימיות בבתי החולים ואשפוזי המסדרונות, הם דוגמה לרפואה לא מכבדת, שבין תוצאותיה: תמותת אלפי מאושפזים בשנה ממחלות זיהומיות. גם למשל, היעדר מחלקות נוירולוגיות בחלק מבתי החולים. תופעה לא סבירה במאה ה-21, כאשר תחלואת המוח מזנקת ושוברת שיאים שליליים.
מגפת הקורונה דווקא הציבה מולנו מראה: עד כמה חשובה יציבות המערכת ותפקודה - בימי שגרה, ודאי בתקופת משבר. לפי ההערכות, נדרשת תוספת של כ-10 מיליארד שקלים לבריאות, לסגירת הפערים מול מדינות ה-OECD ולהבטחת יציבות המערכת.
ישנם כמובן עוד 'תפוחי אדמה' לוהטים, שמכרסמים ברייטינג של המשרד, שהגיע הזמן לטפל בהם. בין היתר: ריבוי כובעיו גם כרגולטור של חלק ניכר ממערך האשפוז, וגם כבעלים של בתי חולים ממשלתיים.
ועם זאת, אפשר לחולל שינויים עצומים במשרד הבריאות, תוך פרק זמן קצר. לעשות, לשנות ולהשפיע. לאחר שנת הקורונה, זוהי ללא ספק שעתה של הבריאות. עורו אתם הפוליטיקאים!
הכותבת היא בעליו של משרד יחסי ציבור ואסטרטגיה; יועצת תקשורת של איגודי רופאים וגורמים נוספים במערכת הבריאות
