אם אתם מרגישים כאילו ירו אתכם מלוע של תותח לעבר שגרת חיים שהייתה עד לפני שנה טבעית ומוכרת וצנחתם בהפתעה למציאות זרה, מוזרה ולא מובנת, אתם לא לבד. שנה של קורונה חלפה, התנועה שבחוץ חוזרת לעצמה, אבל מה קורה לנו בפנים?
רבים מאיתנו חווים בימים אלה בלבול גדול, שטיחות רגשית נטולת אנרגיה וכוחות, פחד לצאת מהמרחב המוגן בבית, עליות ומורדות במצב הרוח, דכדוך ועצבות שבאים והולכים ללא כל התראה או סיבה הנראית לעין.
בעוד שבחוץ נשקפת הילולה שלוחת רסן וחגיגת ה'חזרה לחיים' בעיצומה, המצב הנפשי הפרטי שעולה משיחות רבות בקליניקה, משיתופים אינטימיים בין חברים קרובים כשאף אחד לא שומע ובתוך המשפחה, מציירים תמונה שונה לגמרי המלווה בתחושה אינדיבידואלית של "אני חריג" או "אני לא נורמלית". בנסיבות כאלה נקל להבין מדוע רבים שותקים ולא קוראים לעזרה.
קראו עוד:
קבלו תחילה צפירת הרגעה – אתם הכי נורמליים בעולם!
לאחר שנת מהפך קיצוני בחיים כפי שהכרנו אותם, אנחנו ניצבים בפני צומת קריטי שמאתגר את היכולות המנטליות שלנו המנסות לנוע באופן מיטיב לעבר מה שהיה לפני המגפה. אומנם חנויות וקניונים נפתחו, חברים חזרו להתארח, מסיבות והופעות מפתות לשוב למרחב הבועט של התחככות המונים, פקקי התנועה מתקמבקים ואפילו הטבע לובש חג, אבל אצלנו, בני האדם - בניגוד לתנועה שמתרחשת סביבנו – תמורות פנימיות אינן מדלגות מ-OFF ל-ON במחי מתג או החלטת ממשלה.
מכוניות אפשר פשוט להניע, חנויות צריך רק לפתוח, במסעדות מספיק לחדש מלאי ולסדר כיסאות... אבל המוח? צריך זמן!
ממחקרים ומסקרים עדכניים בעולם מתברר שמה שנראה בחוץ כמו חגיגה ומצטלם נפלא בסטורי, רחוק ממה שקורה לנו בפנים - שם נפערו במהלך השנה שחלפה פערים מנטליים המחייבים התבוננות נקייה, אחראית, ובעיקר הקשבה לתנועה הפנימית השונה שמתקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו, תנועה איטית יותר, שאינה מצליחה ליישר קו ולחבור למהירות של החזרה לשגרת המציאות שבחוץ.
שנה שלמה של טלטלות של אי-ודאות, ארעיות, חוסר שליטה, שינוי הרגלים, ריחוק חברתי, חרדה כלכלית ונפשית, כל אלה עושים (ותובעים) את שלהם במוח ואין דרך לחמוק מזה. תקופה ממושכת של שינויים התנהגותיים, מעצבת מחדש את מפות המוח שלנו, יוצרת הרגלים חדשים והטבעות נפשיות, ומפסלת בנו ערוצים משני תודעה. כן, אנחנו לא מי שהיינו, אנחנו אחרים!
השאיפה הטבעית לחזור באחת למה שהיה, היא במקרה הטוב אשליה מתוקה ובמקרה הפחות טוב תקוות שווא שעשויה לדרדר רבים למקומות נמוכים עוד יותר. זה "זנב המגפה" עליו התריעו ארגוני בריאות הנפש, זנב העלול להתנחל בנפשנו ולכשכש עוד זמן רב, הרבה לאחר שיוסרו מסכות הפנים.
מומחים מזהירים: המגפה תיעלם, הבעיות הנפשיות תישארנה
שיתופים מודאגים של מומחים מן העולם מלמדים על חשש אובייקטיבי לקיומן והישארותן של בעיות נפשיות החורגות מדעיכתה המיוחלת של המגפה.
כך למשל ד"ר סטיבן טיילור, מחבר הספר "הפסיכולוגיה של מגפות", ופרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה הבריטית, טוען כי "עבור מיעוט מצער של אנשים, כ-10% עד 15%, החיים לא יחזרו למסלולם". בבריטניה, קבוצת מומחים מובילים בתחום בריאות הציבור הזהירה לאחרונה בכתב העת British Medical Journal כי "ההשפעה של המגפה על בריאות הנפש עשויה להימשך זמן ארוך בהרבה מההשפעה הבריאותית הגופנית".
מכון Black Dog באוסטרליה, ארגון מחקר עצמאי מוביל לבריאות הנפש, מעלה חשש ל"מיעוט משמעותי שיושפע מחרדה ארוכת טווח". "מנקודת מבט היסטורית, ההשפעות השליליות והמתמשכות של אסונות על בריאות הנפש נמשכות זמן רב יותר מההשפעות הבריאותיות", מסביר ד"ר ג'ושוע סי. מורגנשטיין, מהמרכז לחקר לחץ טראומטי במרילנד, ארה"ב, ומוסיף ש"אם נשפוט על פי ההיסטוריה האנושית, עלינו לצפות ל'זנב' משמעותי של צרכי בריאות הנפש שיימשך זמן רב לאחר שההתפרצות המידבקת תיעלם".
מה קורה לנו?
השינויים ההתנהגותיים והמנטליים שחווינו במשך שנה ארוכה, בראו עבורנו תודעה מקבילה אחרת, ויתכן שאף מרתקת ומשוכללת יותר. כעת אנו בעליהן הגאים של שתי תודעות:
זו התזזיתית מפעם וזו העכשווית שלמדה מחדש להתכנס ולהאט. כזה הוא הנורמלי-החדש, יותר משוכלל, ולא פחות מכך מבולבל.
במצב הנוכחי אנו מתמודדים למעשה מול שלושה מרחבי פערים:
- האחד - הפער בין מי שהיינו לבין מי שאנחנו היום.
- השני - הפער בין הקצב הפנימי שלנו, לבין התנועה המהירה שבחוץ.
- השלישי - הפער בין האופן בו אנחנו תופסים את התפקוד שלנו, לבין איך שנראה לנו שהחברים שלנו מתפקדים.
חשוב להבין שאנחנו מורכבים לפחות משלושה ממדים – גוף, ראש ורגש. גופנו יכול אומנם לשנות מצבים במהירות ומרגע לרגע לקום מהכורסה, להתלבש יפה, לצאת מהבית, ללכת למסיבות, להיתקע בפקקים, אבל נפשנו המורכבת לא הבשילה, היא עדיין בסגר ואינה מסוגלת לתמוך בתנועה המקבילה לגוף. למרכיב המנטלי שבנו דרוש זמן להתמרת התנועה במרחב ולהיפרדות מהרגלים שהספיקו להתקבע. המחשבות עדיין מבולבלות, הרגשות עדיין מטלטלים, והזמן שהם צריכים על מנת להתייצב בחזרה ארוך ועשוי להימשך חודשים (ואף שנים).
בואו נירגע.
הציפייה לשוב מהר לקצב ולעוצמות בהם חיינו לפני הקורונה טומנת בחובה מפח נפש גדול ובעיקר מצוקה קשה. ה'זנב' הסמוי והמאתגר של בריאות הנפש מחייב אותנו להכיר בתופעה, להיערך לקראתה בהתאם ולשמור על עצמנו:
1. ראשית, זכרו שאתם בסדר. הרוב המכריע (גם אם אינכם רואים את זה) מרגיש בימים אלה טלטלה גדולה, בדיוק כמוכם!
2. היו קשובים לעצמכם. ללא שיפוטיות והלקאה. אם מתחשק לכם לנוח – נוחו, אם אתם לא רוצים לצאת מהבית – אל תצאו, אם בא לכם לבכות – לכו על זה. אחרי שנה של עצירה מנטלית הישרדותית חשוב מאוד לאפשר לרגשות להשתחרר.
3. ארגנו לעצמכם "מרחב בריחה" פרטי, כזה שתוכלו להשתבלל בו כשאתם מרגישים צורך להתכנס לרגעים של חסד ושקט שפתאום חסרים כל כך.
4. בנו לעצמכם תכנית הדרגתית לחזרה לשגרה - העלו לראש סדר העדיפות את הדברים שעושים לכם נעים וטוב, ופרגנו אותם לעצמכם כמה שיותר. לאחר זמן, כשתתחזקו, הוסיפו לרשימה גם את היתר.
5. אל תתרשמו מתמונות וסרטוני סטורי ואינסטגרם של החברים שלכם. זה רק נראה שמח וצוהל, זה לא באמת.
6. הביטו פנימה וזהו את השינוי שחל בכם – אתם לא אותו אדם שהייתם לפני – זהו בתוככם דברים חדשים מיטיבים שאתם רוצים לשמר. יש לא מעט מאלו.
7. דברו את רגשותיכם ומחשבותיכם בפתיחות. תופתעו לגלות כמה שותפים יש לכם, שכמהים בדיוק כמוכם פשוט לשתף.
וכמובן היעזרו באנשי מקצוע – פסיכולוגים, מטפלים רגשיים, מאמנים-מומחים בתודעת אושר וחוסן מנטלי. זה בדיוק הזמן להשקיע בעצמכם! חזרה נכונה וזהירה לקצב החיים, היכרות מחודשת עם ה"נורמלי החדש" שנוצר בכם, הבנה שיש כאן הזדמנות נדירה לבחירות מחודשות ונפלאות בכל זירות החיים, וקבלת האיטיות המנטלית שלכם שלא מיישרת מיד קו עם המהירות הבלתי נתפסת, לכאורה, של הסביבה, כל אלה עשויים לסייע לכם לשמור על הבריאות הנפשית לשנים רבות קדימה.
שימרו עליכם, לאט זה המהיר החדש.
אורלי אדלר היא מנהלת בית הספר הגבוה להתמחויות מתקדמות למאמנים ומטפלים BlueBird Academy
