הוא שוכב מחובר לצינורות, מורדם, מונשם ומקבל תרופות דרך הווריד. המדדים שלו מנוטרים בכל רגע נתון ומועברים בשידור ישיר דרך מוניטור ומצלמה אל הצוות הרפואי שנמצא במרחב המבודד המפריד בין חדרו למחלקה הפנימית. כשהם נכנסים לחדר של "חולה מספר 16" כדי לקחת בדיקות דם, לתת לו תרופות, לרחוץ אותו או לשנות לו תנוחה, הם מתמגנים מכף רגל ועד ראש.
כבר קרוב לשבוע שהצוות במרכז הרפואי פוריה ניצב בחזית המלחמה בקורונה ומטפל בחולה שמצבו מוגדר כקשה ביותר בישראל. הוא הגיע לבית החולים במונית ביום רביעי שעבר, ניגש לדלפק בכניסה למיון ושוחח עם פקידת הקבלה. התלונן על קוצר נשימה, חום גבוה ושיעול שמלווה אותו מספר ימים. נציגת המיון, שקיבלה הדרכה בנושא, שאלה אותו מיד אם היה במגע עם תיירים.
כשסיפר לה שהוא נהג הסעות, והסיע באחרונה תיירים מיוון שהתגלו כחולים בקורונה, התריעה בפני הצוות הרפואי על חשד להידבקות בווירוס. "המטופל הופנה מיד למתחם הבידוד במחלקה לרפואה דחופה, כשהוא עוטה מסכה, דרך מסלול שמסומן למטופלים הזקוקים לבידוד", מספרת מלכה מדמון, מנהלת הסיעוד במרכז הרפואי. "צוות ממוגן ליווה אותו למתחם הבידוד בחלק הצדדי של המיון, למרות שהתסמינים שלו לא היו מדויקים לקורונה. לאחר מכן הוא הועבר ממוגן על פי הנוהל, עם צוות ממוגן, למחלקה הפנימית למתחם הבידוד".
למחרת התקבלה התשובה החיובית — נהג ההסעות הוא החולה מספר 16 בישראל שאובחן כחולה בקורונה. "לאור העובדה שהוא התגלה כחיובי, חזרנו על כל המסלול שעבר כדי לוודא שהצוות שלנו לא נחשף חס וחלילה, שאף אחד לא התפספס בדרך", מוסיפה מדמון. "עברנו על כל תהליך הקליטה, בדקנו את הקרבה שהייתה לו למטופלים ולמטפלים אחרים, וידאנו שאף אחד לא עמד בקרבתו במשך הזמן ובמרחק שמהווה סכנה לחשיפה, ומצאנו שמהבחינה הזאת אנחנו בטוחים. האיש עבר את התהליך בצורה מסודרת ומקצועית, לכן אף אחד לא היה צריך להיכנס לבידוד".
"מרגע שניתנה האבחנה הוודאית לקורונה, החולה התחיל לקבל טיפול בהתאם לניסיון הקיים מהגל הנוכחי של הנגיף, הגל הקודם של הסארס מ־2012, ושל ה־MERS שהתפרץ בסעודיה לפני מספר שנים", מספר ד"ר משה מתן, מומחה טיפול נמרץ, שאחראי על הטיפול בחולה. על פי המידע שנאסף משלושת האירועים נקבע פרוטוקול טיפול מקובל, שכולל טיפול בתרופות אנטי-ויראליות, חלקן ותיקות מאוד. בתרופה אחת נעשה בעבר שימוש לטיפול במלריה, תרופה נוספת יועדה במקור לטיפול באיידס, והשלישית היא אנטי-ויראלית שלא קיימת בשום מקום בעולם באופן שגרתי, אבל יש דיווחים שאולי תהיה יעילה לטיפול בקורונה. מדובר בתרופה שנקבל ב-24 השעות הקרובות ישירות מחברת התרופות בארצות-הברית, כטיפול חמלה. אנחנו למעשה הראשונים בארץ שקיבלו אישור להשתמש בה".
מה מצבו כרגע?
"מדובר בחולה מורכב, עם דלקת ריאות מאוד קשה. הוא עדיין מורדם ומונשם. הטיפול בו מורכב מעצם העובדה שהוא חולה קשה, וכתוצאה מתנאי הבידוד שהצוות נדרש לעמוד בהם — תנאים שמצריכים היערכות מיוחדת של בית החולים, של הצוות הסיעודי, המנהלה, המעבדה ובית המרקחת. צריך לתכנן את הכניסות והיציאות לחדר, לתכנן איך מביאים אליו אולטרסאונד, איך לוקחים דם למעבדה ואיך מבצעים את הטיפולים. זאת היערכות חדשה לכולנו, ועם כל התנאים הקשים הוא מקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר. בסך הכל מצבו קשה אך יציב".
"מתגברים על הפחדים"
בלה מונסטורסקי, מפקחת קלינית במחלקות הפנימיות ובטיפול הנמרץ בבית החולים, פגשה את המטופל לראשונה ביום חמישי בלילה, כשמצבו הוחמר. "הוא כבר היה מורדם ומונשם", היא מספרת. "התמגנתי כנדרש ונכנסתי לטפל בו יחד עם אחות נוספת, כיוון שחלק מהטיפולים דורשים התערבות של שני מטפלים. ראיתי מטופל מורדם, מונשם, שמקבל טיפול אינטנסיבי מאוד. הוא שוהה בחדר לחץ שלילי — חדר שהאוויר יוצא ממנו החוצה ולא נכנס פנימה לתוך המחלקה. כך אנחנו מונעים למעשה זרימת אוויר שייתכן שיש בו טיפות של וירוס לתוך המחלקה המאוכלסת במטופלים נוספים".
הצוות שנכנס לחדר בו נמצא החולה מתמגן מכף רגל ועד ראש, כולל כיסוי לנעליים, כפפות לידיים, כיסוי לכל הבגדים, מסכה שמגינה על איברי הנשימה, ומיגון פלסטיק שקוף לפנים. "יש הנחיות מאוד ברורות בעניין המיגון", אומרת מונסטורסקי. "הבטיחות והבריאות של הצוות המטפל בחולה הם ראשונים במעלה, זאת תפיסת הנהלת בית החולים. ברור שככל שנהיה ממוגנים, נמנע הדבקה פוטנציאלית של מטופלים נוספים ושל צוות בית החולים ונגן גם על הבתים שלנו ועל הסביבה כולה".
מה כלל הטיפול בחולה באותו הערב?
"היינו צריכים לחדש לו את הטיפול התרופתי דרך הווריד, לרחוץ אותו, לסובב אותו קצת ולקחת לו בדיקות דם. זה טיפול שנעשה מספר פעמים במשמרת. כרגע מצבו עדיין מוגדר כקשה אך יציב. כולנו תקווה שהוא יעבור את השלב החריף, יתאושש, ונוכל לאפשר לו לחזור לנשום בכוחות עצמו ולהעיר אותו מחומרי ההרדמה".
חששת כשנכנסת לחדר המבודד?
"החששות קיימים. אי אפשר להגיד שלא. זה לגיטימי. כולנו, עוד לפני שאנחנו אנשי מקצוע — אנחנו במצב של חוסר ודאות ברמה הארצית והעולמית. יחד עם זאת, אני חושבת שהכלים שיש לנו, ההדרכה שאנחנו מקבלים, ההסברים והעדכונים שאנחנו מקבלים מההנהלה ומהיחידה למניעת זיהומים, בנוסף למיגון הכי טוב בעולם שניתן לנו, נותנים לנו ביטחון מלא שאנחנו נכנסים מוגנים לטפל בחולה. כשאנחנו חוזרים הביתה אנחנו משוכנעים שלא הבאנו איתנו את הווירוס. עם אמצעי המיגון והידע שיש לנו, אני מרגישה היום יותר בטוחה מאשר כל אזרח שעולה על רכבת או נכנס לחנות ולא יודע מי נמצא לצידו".
הרגשת חרדה בפעם הראשונה שנכנסת אליו?
"בהחלט. זה טבעי. גם השירות הסוציאלי וגם הנהלת בית החולים מאפשרים לצוות לאוורר רגשות ולדבר על זה. עם המעטפת, המידע, התמיכה והמיגון אנחנו יכולים לבצע את החלק המקצועי בביטחון. ברור לי שזה יכול להגיע מתישהו גם לבני הבית ולחברים מאיזשהו מקור אחר, אבל יש לנו מחויבות למטופלים".
איך את מרגיעה את הילדים שלך בבית?
"אני מספרת לילדים שיש לנו מטופל חולה בקורונה, שהוא מבודד היטב, ושהמחלה לא יוצאת מחוץ לאזור הבידוד. שכשאני נכנסת לטפל בו אני מתמגנת, ומסירה את המיגון בצורה בטוחה ונכונה ולכן אין להם מה לדאוג. אני יותר דואגת להם במערכת החינוך".
ואיך את מרגיעה את הצוות במחלקה?
"אני מדברת עם האנשים באופן יומיומי, נכנסת למחלקות, שומעת אנשים. אם אני רואה מישהו מסתגר, אני מעודדת אותו לדבר, שואלת שאלות. זאת הסיבה שנכנסתי בעצמי לטפל בחולה — כדי לתת תחושה לצוות שגם אני, המפקחת, המנהלת, נמצאת פה אתכם. שאנחנו יחד ואין לנו מה לפחד, שיחד נצליח".
האחות היבה עראידה פגשה את המטופל לאחר שאובחן כחולה קורונה אך לפני שמצבו הידרדר. "הוא היה בבידוד. אנחנו היינו במרחב בין המחלקה לחדר שלו", היא מספרת. "הכנו את כל הציוד הדרוש לטיפול, וקיבלנו הדרכה מהיחידה למניעת זיהומים. בתחילת כל משמרת אנחנו מקבלים הדרכה מההנהלה. מוודאים שכולנו רגועים ויודעים איך להתמגן. אנחנו שתי אחיות במרחב. כשאחת נכנסת לטפל בחולה היא כמובן מתמגנת, והאחות השנייה רואה דרך המצלמה שלא חסר לה כלום. אנחנו מדברות זו עם זו דרך אייפד ומסייעות אחת לשנייה. בתוך המרחב יש לנו מוניטור, מחשב, אייפד ומצלמה שמשדרת לנו מה קורה בזמן אמת. אנחנו נכנסים אליו בתדירות גבוהה, לפעמים מדי חצי שעה, לפי הצורך — לוקחים בדיקות דם ונותנים תרופות".
חששת בפעם הראשונה?
"כשהגעתי למשמרת לילה באותו יום חיכתה לי אחות אחראית על זיהומים כדי להדריך אותנו איך להתמגן כבר מההתחלה. ההדרכה הפחיתה את הלחץ. יש לנו גיבוי מלא מההנהלה כל הזמן. המפקחת גם הייתה איתנו בפנים. לראות אותה נכנסת זה מפחית את הלחץ".
איך מגיבה המשפחה שלך?
"במשפחה שלי חוששים, אבל אחרי שאני מראה להם את התמונות, כיצד אנחנו מתמגנים, הם רואים שאני ממוגנת מכף רגל ועד ראש ואין חשש להדבקה. אני מסבירה להם שאני שומרת על עצמי".
"נעזרים במידע מסין"
ד"ר משה מתן מגלה כי הצוות הרפואי בפוריה נעזר במומחים למחלות זיהומיות מהארץ ומהעולם. "לאף אחד אין הרבה ניסיון בטיפול במחלה הזאת", הוא אומר, "אבל יש מקומות בעולם עם יותר ניסיון, ולכן אנחנו מתייעצים עם גורמים באיטליה ונעזרים במידע שסין מפרסמת. איגוד הטיפול הנמרץ האירופאי מוציא הנחיות ומפרסם עדכונים מדי יום. אנחנו מתבססים לא רק על המידע שנצבר בטיפול בקורונה אלא גם על מידע שנצבר בתחום הטיפול הנמרץ באופן כללי, ונותנים לו את הטיפול הטוב ביותר. אנחנו נשענים על ניסיון של חודשיים ולומדים תוך כדי תנועה איך המחלה מתנהגת. בניגוד לחולה עם דלקת ריאות, שלא כתוצאה מקורונה, שאני יודע מה הצפי פחות או יותר ואיזה תרופות עובדות ותוך כמה זמן, פה אנחנו מתמודדים עם משהו חדש לכולם".
אתם די נמצאים באפלה מבחינת הידע לטפל במחלה.
"אנחנו לא לגמרי באפלה. לשמחתנו כבר פורסמו מאות מקרים שהיו בסין, עם כל הנתונים והבדיקות, וכמה מקרים פורסמו באיטליה. יש לנו על מה להסתמך. אני מרגיש מאוד טוב ובטוח שהוא מקבל את הטיפול הכי טוב בעולם, ושלא נמנע ממנו שום דבר. אני לא חושב שבבית חולים אחר בארץ או בעולם הוא היה מקבל טיפול טוב יותר ממה שהוא מקבל היום. זאת ההרגשה שאיתה אנחנו עובדים. זה שהוא הגיע לבית חולים פריפריאלי לא ימנע ממנו לקבל את הטיפול הטוב ביותר, ואנחנו מקבלים את מלוא התמיכה".
