פיצוצים מבעיתים, אזעקות בלתי פוסקות, שעות ארוכות בממ"דים: אלו המצוקות היום־יומיות שעימן נאלצים שוב אלפים מתושבי הדרום להתמודד. אלא שעכשיו מתברר: אין מי שיטפל ויסייע לרבים מהם בהתמודדות עם הנזק הנפשי.
המצוקה בטיפול הנפשי:
בדיקה של "ידיעות אחרונות" ו-ynet חושפת מחסור חמור במתן שירותי בריאות הנפש בדרום: על פי נתוני הסתדרות הפסיכולוגים, זמני המתנה בשירותי הפסיכולוגיה הציבורית באזור עומדים על בין שישה ל-24 חודשים. מדובר בשירותים מהותיים בנושאים התפתחותיים, חינוכיים וקליניים כמו גם טראומה.
דוגמה למצוקה: לקבלת טיפול אצל פסיכולוג קליני בבאר־שבע יש להמתין בין חצי שנה לשנה ועבור תור למרפאת טראומה בעיר – מעל שמונה חודשים. עבור טיפול התפתחותי באשקלון – לפחות שנתיים. על פי נתוני פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, 90% מהפסיכולוגים הפרטיים בדרום נאלצים לסרב לפניות חדשות, ו-30% מהם מציינים כי הם מסרבים לעשר פניות בשבוע כי אין להם מקום.
"אנשים פה לפעמים מחכים שנה כדי לקבל מענה, ובמיוחד כשמדברים על ילדים ונוער, שנה אצל ילד זה נצח, וההשלכות יכולות להיות מאוד משמעותיות"
המחסור הגובר במתן שירותים פסיכולוגיים מגיע בשעה שפסיכולוגים בדרום מדווחים בחודשים האחרונים על עלייה בדיכאון, אובדנות ומצוקה נפשית על רקע קשיים כלכליים בעקבות הקורונה. במקביל, פסיכולוגים חינוכיים מדווחים על עלייה בחרדות, קשיים בהסתגלות למערכת החינוך ועל מצוקה בקרב ילדים.
"אנחנו עושים ככל יכולתנו אבל ברור לנו שאנחנו לא מצליחים להגיע לכל מי שזקוק לעזרה שלנו", מסביר דורון היימן, פסיכולוג חינוכי מומחה, בשירות הפסיכולוגי הציבורי של שער הנגב. "אנשים פה לפעמים מחכים שנה כדי לקבל מענה, ובמיוחד כשמדברים על ילדים ונוער, שנה אצל ילד זה נצח, וההשלכות יכולות להיות מאוד משמעותיות".
בתוך כך פורסם אתמול דוח מבקר המדינה שמצא כי רק 50 מרפאות לבריאות הנפש פועלות בשעת חירום ב־30 רשויות. הדוח סקר את הטיפול בנפגעי חרדה בשש רשויות בדרום, ומצא שרק בשדרות, באשכול ובאשקלון יש מרכזי חוסן, בעוד בחלק מהרשויות המרכזים לא ממוגנים כלל ובכולן קיים מחסור במטפלים.
ד״ר נעם יצחקי, פסיכולוגית חינוכית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, אמרה: ״אין בעוטף עזה רצף של שירותי בריאות נפש ציבוריים נגישים וזמינים. נערים ונערות אחרי אשפוז פסיכיאטרי, שזקוקים לטיפול נפשי אינטנסיבי, רב-מקצועי מוצאים עצמם מחכים למעלה משנה בתורי המתנה או נשלחים לטיפול שאינם יכולים להתמיד בו בגלל המרחק מהבית. השירותים הפסיכולוגים החינוכיים נותנים מענה בשגרה ובחירום, אבל כורעים תחת הנטל של היומיום. משברים נפשיים חריפים חוזרים לטיפול "בקהילה" בלי שיש מענה מספק דרך קופות החולים ונותרים ללא טיפול מתאים".
משרד הבריאות בתגובה: "למרות הרחבת השירותים על ידי הקופות, זמני ההמתנה לטיפול נפשי עודם ארוכים ואינם סבירים, ויש להמשיך להרחיב את היצע המרפאות והמטפלים”.
