בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן העור
"למרות שיש לי סרטן עור שאינו מלנומה, אני לא מרגישה חולה", מספרת דורית גואז (68) מקריית ביאליק שמאובחנת כבר שנים רבות עם סרטן העור מסוג תאי הבסיס (BCC). "מגיל צעיר מתפתחות שומות על גבי על העור שלי", היא מעידה, "בתחילה זה לא הפריע לי. לא הייתה באותם ימים מודעות כל כך גבוהה לסרטן העור, ובטח לא ידענו על הסכנות של חשיפה בלתי מבוקרת לאור השמש, ובכל זאת לקראת בגרות בגיל 19 הלכתי לרופא וביקשתי להסיר אותן".
בשל המודעות הנמוכה באותם ימים, דורית לא חששה שהשומות שצצו על עורה מפעם לפעם מהוות סממן שיכול להעיד על מחלה ממאירה. "אחת לתקופה הייתי מגיעה לרופא, הוא היה בוחן את השומות החדשות שצצו על העור, ולאחר כמה ימים כבר הייתי בניתוח להסרתן", נזכרת דורית, "באותם הימים הדבר לא הדאיג או הטריד אותי במיוחד. זה הפך למעיין הרגל קבוע שמתרחש אחת לכמה חודשים". דורית מעידה שמעולם לא ידעה האם נלקחה ביופסיה (דגימה של רקמה מהנגע על העור) מהשומות שהוסרו. "הייתי צעירה נטולת דאגות וגם לא הייתה מודעות לנושא הזה כפי שהיא קיימת כיום", היא נזכרת.
לפני כשלוש עשרה שנים החלה דורית להסיר שומות בצורה מסיבית. "נראה היה שככל שהתבגרתי כך גם קצב הופעת השומות הלך וגבר. באופן טבעי מצאתי את עצמי מבקרת לעיתים תכופות יותר ויותר אצל הרופא", היא אומרת, "בשלב הזה, אף אחד לא חשב לעשות ביופסיה, או לפחות לחזור אליי עם ממצאי הבדיקה שנעשתה לאחר הניתוח להסרת הנגעים".
לפני כעשור, לאחר הסרת מספר שומות שהיו נראות כחשודות, דורית קיבלה שיחת טלפון ממשרדו של הרופא. "הפקידה על קו הטלפון ביקשה ממני להגיע לקליניקה לשיחה עם הדוקטור", היא נזכרת, "בפגישה הוסבר לי שאחת השומות שהוסרו בניתוח, נשלחה למעבדה וכשהתוצאות התקבלו, התברר שיש לי סרטן העור שאינו מלנומה מסוג תאי הבסיס (BCC)".
סרטן עור שאינו מלנומה מסוג תאי הבסיס הוא סרטן נפוץ מאוד והמהווה כ-80% ממקרי סרטן העור שאינם מלנומה. ברוב המקרים המחלה מתפתחת לאט, וכמעט שאינו מתפשטת לאיברים אחרים בגוף. כמעט כלל החולים שמקבלים טיפול מתאים, יגיעו להחלמה מלאה. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים סוג זה של סרטן עלול להיות אגרסיבי, ואם המחלה אינה מטופלת הם עלולה להתפשט לשכבות עמוקות יותר בעור ולעיתים לעצמות.
לאחר האבחנה, החלה דורית במסע שהיה עבורה נקודת מפנה בחיים. "כשהגעתי לרופא על מנת לקבל את התוצאות במלואן, הודיעו לי שלמרבה הצער, הגידול לא הוסר במלואו בניתוח ולכן יש צורך בפעילות כירורגית נוספת בבית החולים", נזכרת דורית, "חששתי מאוד שהשומות הנוספות שיש לי – אלו שעדיין לא הוסרו או נבדקו במעבדה – יתבררו גם כן כסרטניים", היא אומרת. "זה נורא מפחיד לגלות שיש לך סרטן. באופן מסוים זה כמו קריאת השכמה. הרגשתי שהגיע הזמן להילחם על החיים, לשנס מותניים ולצאת למאבק", מספרת דורית ומוסיפה: "למרבה המזל, יש לי רופא מצוין שהרגיע אותי ונתן לי ביטחון. הוא הסביר שבמקרה שלי, הסרטן מתאפיין באגרסיביות נמוכה מאוד, והעובדה שבמשך שנים ארוכות הייתי במעקב יכולה לשחק לטובתי. מאז, כבר למעלה מעשר שנים, אני מטופלת אצלו באופן קבוע".
בשנים האחרונות, מופיעים יותר ויותר נגעים ושומות על גופה של דורית וכמעט כולם מתגלים במעבדה כסרטניים. "כשאני רואה נקודה על העור אני מייד ניגשת להיבדק. כבר למדתי בעצמי להבדיל בין ממצא שפיר לממצא ממאיר ובכל זאת אני הולכת לרופא על מנת לעשות בדיקה ולא לקחת סיכונים. ברוב המקרים אני צודקת", היא צוחקת.
לאורך השנים, הטיפול היחיד שקיבלה דורית היה טיפול כירורגי מקומי. " במקרה שלי, אין צורך בטיפולים נוספים. ברגע שמוציאים את כל הגידול במהלך הניתוח, ומוודאים שלא נותר תא סורר של הסרטן, אין צורך גם במתן כימותרפיה או בטיפולים משלימים אחרים", אומרת דורית, ''כיוון שאין גרורות, תופרים את העור ונגמר הסיפור עד לפעם הבאה. יחד עם זאת, אסור להיות שאננים וחייבים כל הזמן להיות בבקרה ומעקב".
דורית מעידה שלא נתנה למחלה להשפיע על חייה. "אני אדם אופטימי מטבעי שיודע כיצד להתמודד עם קשיים ואף פעם לא נתתי לסרטן להשפיע עליי. לא עשיתי מהמחלה עניין גדול". אחד הניתוחים הראשונים שעברה דורית היה קשה במיוחד ועל אף שהוא הסתיים בהצלחה, נותרה פגיעה חזותית בפניה. "לאחר הניתוח הרגשתי קושי חברתי. בחרתי להתרחק מאנשים כי הרגשתי שלא בנוח, למרות שכמעט ולא שמים לב לפגיעה. לאט לאט החלטתי לא לתת לזה להשפיע עלי ולא לפגוע במצב רוחי. בזכות התמיכה של חברים, בני משפחה וחברי הקהילה בעמותה הישראלית לסרטן העור אני מתמודדת בהצלחה עם המחלה ובוחרת להיות אופטימית ולהמשיך לחיות".
להצטרפות לקבוצה החדשה של העמותה הישראלית לסרטן העור בפייסבוק - "עם נון מלנומה" המיועדת למתמודדים עם סרטן עור שאינו מלנומה ובני משפחותיהם
בשיתוף העמותה הישראלית לסרטן העור
פורסם לראשונה: 07:59, 24.06.21
