היום הזה, ביולי בשנה שעברה, התחיל בצורה שגרתית שלא העידה על ההתפתחויות הדרמטיות שאירעו בהמשכו. יוסוף אגבאריה, קבלן בן 38, נשוי ואב לשתיים, יצא מביתו באום אל פחם ונסע לאתר בנייה שלו בגני תקווה. "עליתי עם פועל לאחת הדירות בקומה השביעית והרגשתי רגיל לגמרי", הוא משחזר – ויותר מזה אינו זוכר. את ההמשך הוא יודע ממה שסיפרו לו אנשים שנכחו במקום: מתברר שבלי כל תלונה מוקדמת מצידו הוא צנח על הרצפה ואיבד את ההכרה.
קראו עוד:
"טכנאי מזגנים שהיה בבניין שמע את הצעקות של הפועל שהיה איתי, ומיד עלה והתחיל לעשות לי החייאה", מספר אגבאריה. "אחר כך הצטרף גם מנהל העבודה, ואז הגיעו אנשי מד"א".
רופא שהיה בניידת המשיך בהחייאה והחזיר לו את הדופק. אגבאריה הובהל למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים בילינסון כשהוא חסר הכרה. "אמרו לי שלא בזבזו עליי דקה, ומיד העבירו אותי לחדר צנתורים, שם אובחנה סתימה של 99% באחד מעורקי הלב המרכזיים, שגרמה לי לדום לב".
יוסוף אגבאריה: "בבוקר נהגתי בבריאות שלמה לעבודה, ואחרי שתי יממות בלי הכרה מצאתי את עצמי בבית חולים, בלי שאני יודע איך הגעתי לשם בכלל. הרי אני צעיר ובריא, ולאף אחד במשפחה אין בעיות לב, אז איך זה קרה לי?"
הסטנט שהושתל בעורק הסתום פתח אותו ואפשר את חידוש אספקת הדם ללב. חייו של אגבאריה ניצלו. "בבוקר עוד נהגתי בבריאות שלמה לעבודה שלי, ואחרי שתי יממות בלי הכרה מצאתי את עצמי פתאום בבית חולים, בלי שאני יודע איך הגעתי לשם בכלל", הוא אומר. "הרי אני צעיר ובריא, ולאף אחד במשפחה אין בעיות לב, אז איך זה קרה לי?"
אחרי תקופת אשפוז הוא השתחרר לביתו בתקווה שהדרמה הרפואית מאחוריו – "אבל טעיתי בגדול", הוא אומר. "מדום הלב אומנם הצילו אותי, אבל לא מכל הבעיות שהתחילו להופיע בעקבותיו. הפכתי לאדם אחר, לגבר חרד. כל כאב ראש הכי קטן מיד הכניס אותי לחרדה שהנה, אני שוב אמצא את עצמי קורס בלי הכרה על הרצפה".
3 צפייה בגלריה
יוסוף אגבאריה. "מדום הלב אומנם הצילו אותי, אבל לא מכל הבעיות שהתחילו להופיע בעקבותיו"
איך בולעים את הגלולה הזאת?
עם שחרורו מבית החולים הוזמן אגבאריה למרפאה ייעודית, ראשונה מסוגה בעולם, שהוקמה בבילינסון לטובת שורדי דום לב. הקימו אותה ד"ר קטיה אורבין, מנהלת היחידה לטיפול נמרץ לב, וד"ר אילן ריכטר, מתמחה בקרדיולוגיה, במטרה לספק מעטפת טיפול מתאימה לאנשים, בעיקר צעירים, שחוו דום לב ופיתחו תסמינים בעקבותיו. "מטופלים רבים חווים טראומה נפשית בעקבות מצבם, מעבר לטראומה הפיזית", אומרת ד"ר אורבין, "והחלטנו לעזור להם".
הם חיפשו בספרות הרפואית מרפאה או שירות מקבילים בחו"ל, וכשלא מצאו, החליטו להיות הראשונים.
על פי נתונים בינלאומיים, שורדי דום לב עלולים לפתח שלל תסמינים, ובהם הפרעות בדיבור (בגלל ההנשמה), כאבי שברים (בשל מכות החשמל שקיבלו) ובעיות זיכרון והתמצאות. עוד עולה כי שליש עד מחצית מהם יסבלו מבעיות קוגניטיביות כמו ליקוי בדיבור, הפרעות קשב ותפקוד ביצועי; 45% צפויים לפתח דיכאון; 60% יסבלו מחרדה; 30% יחוו פוסט-טראומה; וכ-20% ידווחו על ירידה ניכרת באיכות חייהם. כולם עלולים לעבור דום לב נוסף. "מדובר באנשים שניהלו אורח חיים בריא לגמרי, ופתאום מספרים להם שהם מתו והוחזרו לחיים", אומר ד"ר ריכטר. "איך בולעים את הגלולה הזו בכלל?"
המרפאה הוקמה בדצמבר 2020, ומוזמן אליה כל חולה שעבר דום לב, אושפז בבילינסון והשתחרר לביתו. בעתיד יקלטו שם כנראה גם מטופלים מבתי חולים אחרים. "בפגישה הראשונה עם המטופל אנחנו שואלים אותו לגבי מצבו הבריאותי והנפשי, ובהמשך נותנים מענה לתופעות הלוואי הפיזיולוגיות שהגיעו בעקבות דום הלב", אומר ד"ר ריכטר. "אנחנו מטפלים גם בבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. כל מי שעבר דום לב, חווה תופעות לוואי שונות. יש כאלה שנמצאים בשלב של הכחשה ומדווחים שהכול סבבה ונהדר, ואילו אחרים מגיעים מבוהלים וחרדים. בכולם חשוב לטפל".
3 צפייה בגלריה
"כל מי שעבר דום לב, חווה תופעות לוואי שונות. יש כאלה שנמצאים בשלב של הכחשה ומדווחים שהכול סבבה ונהדר, ואילו אחרים מגיעים מבוהלים וחרדים"
(צילום: shutterstock)
הייתי פצצה מתקתקת
טל השחר-גור (32), פיזיקאית בהשכלתה ועובדת בכירה בחברת הייטק, לא סבלה משום בעיה רפואית – מלבד "פה ושם איזה כאב ראש", לדבריה.
"בנובמבר האחרון העברתי שבת נעימה ושקטה עם בן הזוג שלי", היא מספרת. "ישבנו בדירה שלנו בפתח תקווה, נחנו, נהנינו, ואני עוד התלבטתי אם לנסוע עם חברה לפסטיבל סרטים שהיה אז בערבה".
היא ישבה על הספה בסלון, ולפתע הבחין בן זוגה שהיא קרסה ואיבדה את הכרתה. "מכיוון שהוא מתנדב במד"א, היה לו ניסיון בתחום, מה שאפשר לו לשמור על קור רוח, לעשות לי החייאה ולהתקשר למד"א".
הפרמדיק שהגיע המשיך בפעולות ההחייאה ותגבר אותן באמצעות ארבעה שוקים חשמליים שהצליחו להחזיר למטופלת את הדופק. לחדר המיון של בילינסון הגיעה השחר-גור ללא הכרה. אחרי מספר יממות ביחידה לטיפול נמרץ לב היא התעוררה, אבל לא חזרה להיות מי שהייתה. "ממה שסיפר לי בן הזוג שלי, בהתחלה לא הגבתי לסביבה", היא אומרת. "רק בהיתי. הסתכלתי עליו ועל אמא שלי, אבל לא ממש התמקדתי בהם, כך שהרופאים חששו שיש לי נזק מוחי. בהדרגה השתפרתי, אם כי נשארה לי נטייה לחזור על אותם משפטים".
טל השחר-גור: "אחרי עשרה ימים התחלתי להתגבש איכשהו, אבל עד היום אני לא זוכרת שום דבר מדום הלב ומהימים שאחריו: אני לא זוכרת מי ביקר אותי, וגם לא את הפנים של הרופאים ושל אנשי הצוות שטיפלו בי"
ימים אחדים לאחר דום הלב הושתל דפיברילטור בבית החזה שלה. "אחרי עשרה ימים התחלתי להתגבש איכשהו, אבל עד היום אני לא זוכרת שום דבר מדום הלב ומהימים שאחריו: אני לא זוכרת מי ביקר אותי, וגם לא את הפנים של הרופאים ושל אנשי הצוות שטיפלו בי. לכן, כשהגעתי הביתה, לא ממש הצלחתי לעבד ולעכל את החוויה שעברתי ולייחס אותה לעצמי. אני מרגישה כאילו שזה קרה למישהי אחרת.
"גם קשה לי עם המחשבה שהייתי פצצה מתקתקת. הרי אם זה היה קורה לי במקלחת, או בערבה, לא ברור איפה הייתי נמצאת היום, אם בכלל. הכאפה הזאת קשה לעיכול".
3 צפייה בגלריה
טל השחר-גור. "אם זה היה קורה לי במקלחת, או בערבה, לא ברור איפה הייתי נמצאת היום, אם בכלל. הכאפה הזאת קשה לעיכול"
האני החדש של המטופל
כחודש אחרי האירוע היא הוזמנה למרפאה המיוחדת בבילינסון. "התחנה הראשונה שם, והכי חשובה, הייתה הפסיכולוגית, שעזרה לי ללוש את החוויה", היא נזכרת. "בהמשך הצטרף לטיפול בן זוגי, ויחד בנינו מתווה סביב השאלות איך ממשיכים מכאן ומה הלאה. הרי כל החיים שלי השתנו, כולל מערך הכוחות בבית: בן זוגי נעשה פתאום גם המטפל שלי וגם זה שלוקח על עצמו את ניהול הבית, וזה לא פשוט". בהדרגה אושר לה לחזור לעבודה במשרה חלקית ולפעילות גופנית.
"כשחולה מגיע לטיפול אצל פסיכולוג רפואי, עולה בדרך כלל השאלה של תפיסת המחלה", אומרת ד"ר עירית חרותי, מנהלת המערך הפסיכולוגי בבילינסון ומי שמעניקה טיפול פסיכולוגי לשורדי דום הלב. "אצל אנשים שחוו דום לב, בעיקר צעירים, מתנוססת מעל הראש כתובת באדום: 'הייתי אדם מת והחיו אותי'. ההשלכות של זה ברורות. חלק מהמטופלים נמצאים בהתחלה באופוריה, אבל אני יודעת שבתוך שנה צפויה להם התמודדות עם הפחדים ועם הטראומה שהולידה החוויה. הרי כולם מצאו את עצמם על מיטה ביחידה לטיפול נמרץ, כשאין להם מושג איך הם הגיעו לשם".
בקליניקה היא מאפשרת למטופלים לדבר על הפחדים, על הכעס ועל חוסר האונים ולעבד אותם, "ואלו הצעדים הראשונים של מסע השיקום", אומרת ד"ר חרותי. העיבוד הזה כולל את ההכרה שהמטופל איבד חלק משמעותי מעצמו וממי שהיה. הוא איבד גם את הביטחון שהיה לו בגופו. בעזרת המטפלת הוא ילמד להגדיר את האני החדש שלו ואת מה שחשוב לו בחיים.
"לאורך כל מסע השיקום, וגם אחריו, המטופלים חוששים שזה יקרה להם שוב. 'מי מבטיח לי שזה לא יקרה פעם נוספת', הם שואלים. אני כמטפלת אומרת למטופל, 'העולם מתנהל באי-ודאות, ואני כאן כדי לעזור לך לקחת אחריות ולעשות כל מה שאתה יכול כדי למנוע הישנות'. חשוב לזכור שמדובר בשבר גדול, ונדרשים כוחות נפש אדירים כדי לצלוח אותו. המטופל ואני מחפשים את הכוחות האלו ביחד".
