בשיתוף אונקוטסט
בניגוד לנשים רבות שלא הרגישו שום כאב בשד, אני הרגשתי את הגוש. הוא הציק לי", אומרת דולי וקנין (48) שחלתה בסרטן השד לפני כשלוש שנים. "כשהרגשתי שמשהו לא תקין, קבעתי תור לרופאת המשפחה וזו הפנתה אותי לממוגרפיה, אולטרה-סאונד וגם לכירורג שד", נזכרת דולי, "כבר בהתחלה היה ברור שמשהו לא כשורה. במהלך בדיקת האולטרה סאונד הצלחתי לשמוע את הטכנאיות מסתודדות ומתלחששות שישנם ממצאים חשודים", היא מוסיפה. כשהגיעו תוצאות הבדיקה, נשלחה דולי לביופסיה על מנת לקבוע האם מדובר בגידול סרטני.
"לאורך כל הדרך, הרגשתי שמשהו לא בסדר. קיננה בי התחושה שמדובר בסרטן, אבל עדיין הייתי בהכחשה", היא נזכרת. לאחר מספר ימים דולי נשלחה לביצוע ביופסיה מהגוש החשוד. "כבר בבית החולים הרופאה רמזה שכל הסימנים מצביעים על כך שהגוש החשוד סרטני וניסתה לגרום לי לשמור על אופטימיות כי יש התקדמות ברפואה בכל הנוגע לסרטן השד . לאחר כמה ימים של המתנה מורטת עצבים הטלפון צלצל וביקשו ממני להגיע למחרת לפגישה עם כירורגית שד", נזכרת דולי.
דולי התייצבה יחד עם בעלה במרפאה. "הרופאה הסבירה לנו שעל פי ממצאי הבדיקה, מדובר בגידול ממאיר אך המחלה נמצאת בשלב מוקדם ולכן צריך להחליט על אסטרטגיית הטיפול ולבחון האם יש להתחיל בכימותרפיה על מנת להקטין את הגידול או קודם לבצע ניתוח ולאחר מכן הקרנות", היא מספרת. דולי התחילה בבדיקות לקראת הכנה לניתוח "לקראת הניתוח הייתי צריכה לעבור בדיקת MRI, שם ראו שהמחלה מפשוטת ולכן הוחלט על דחייתו", מספרת דולי, "זו הייתה רכבת הרים לא פשוטה".
"פחדתי לאבד את השיער ושלא אהיה מספיק נשית"
כמה ימים לאחר מכן, לאחר התייעצות נוספת הוחלט לנתח את דולי ולהסיר את הגידול מהשד. "הסיטואציה הייתה קשה. הגעתי למצב שבגיל 45 אני זקוקה לאמא שלי על מנת לבצע פעולות פשוטות כמו להתקלח. זו הייתה תקופה מורכבת מאוד עם תהליך החלמה ארוך", מספרת דולי. לדבריה, אחד החששות הגדולים היה הטיפולים הכימותרפיים. "פחדתי שאהיה בלי שיער, שלא אראה מספיק נשית, חששתי מההרס של הגוף הייתי בחרדה מכל תופעות הלוואי של הכימותרפיה", מספרת דולי.
לאחר הניתוח, קיבלה דולי המלצה לביצוע בדיקת "אונקוטייפ שד" של אונקוטסט שנועדה לקבוע האם ניתן לחסוך את הטיפול בכימותרפיה ולסייע בקבלת החלטות להמשך טיפול. בדיקת "אונקוטייפ שד" היא בדיקה גנומית המבוצעת על הגידול שהוסר בניתוח, ומספקת למטופלת ולרופא ערך מספרי הקרוי 'מדד להישנות המחלה (Recurrence Score - RS)', מספר הנע בין 0 ל-100. נשים המסווגות עם מדד הישנות מעל 25 נמצאות בסיכון גבוה לחזרת מחלה ובעלות סבירות גבוהה שיפיקו תועלת מתוספת של כימותרפיה לטיפול ההורמונלי, בעוד שנשים שסווגו עם עם מדד הישנות נמוך מ-25 נמצאות בסיכון נמוך יותר לחזרת המחלה וסבירות נמוכה מאוד שיפיקו תועלת מכימותרפיה.
"באותם ימים כבר הכנתי את עצמי נפשית שאאלץ לעבור את הטיפולים, אבל זה נתן לי תקווה", מספרת דולי. אונקוטסט דאגו לשלוח דגימה מרקמת הגידול לביצוע הבדיקה ולאחר כשבועיים התבקשה דולי להגיע למרפאה על מנת לקבל את התוצאות. "הגעתי עם אמי ואחי והרופאה בישרה שהציון שלי בבדיקה הוא 19 – כלומר שאין צורך בכימותרפיה. כל כך שמחתי מהתוצאה עד שכמעט התעלפתי מרוב אושר", משחזרת דולי. "יש לי ילדים שאני רוצה לראות אותם גדלים ומתפתחים. זאת בדיקה חשובה שנתנה לי תקווה בתקופה מאוד לא פשוטה. לאחר תקופת החלמה, חזרתי למשרה מלאה ואני משתדלת היום גם לתת מענה, עידוד ותמיכה לנשים אחרות שחלו ומתמודדות עם סרטן השד".
הרופאה הסתכלה עליי ואמרה "את תהיי בסדר"
נופר דויס (50) מרמת גן אובחנה בנובמבר האחרון עם סרטן השד. "במהלך בדיקה שגרתית אצל כירורג שד, התגלה ממצא חשוד וקיבלתי הפניות לממוגרפיה ולאולטרה סאונד לבירור מקיף יותר", מספרת נופר, לאחר האולטרה סאונד התבקשה נופר לבצע בדיקה חוזרת. "הסבירו לי שמשהו לא תקין ושיש צורך בביצוע של צילום נוסף. ניסיתי להרגיע את עצמי ולקוות שאני סתם בלחץ מיותר".
כמה ימים לאחר מכן הגיעה נופר לרופאה. "ראיתי בעיניים שלה שמשהו לא בסדר, חששתי שהתוצאות לא טובות ושזה לא הולך להיות נעים", היא נזכרת. נופר התבקשה לבצע באופן דחוף ביופסיה על מנת לקבוע האם מדובר בגידול סרטני. "זמן ההמתנה לתוצאות היה מורט עצבים, לא ידעתי מה לעשות", היא נזכרת, "לאחר שבועיים שהרגישו כמו נצח התקבלו התוצאות. למרבה הצער, התברר שחליתי בסרטן השד ומאותו הרגע נכפה עליי מסע לא פשוט".
נופר מעידה שהיא מצאה את עצמה מתרוצצת מבדיקה לבדיקה, כמעט אובדת עצות. "לא ידעתי מה לעשות. אני עובדת כמורה בבית ספר ואחת השאלות הראשונות ששאלתי את הרופאה הייתה מה אעשה עם התלמידים שלי", היא נזכרת, "הרופאה ניסתה להרגיע אותי ושכנעה אותי להקדיש זמן למנוחה ולהחלמה". נופר מעידה שבאותה העת, עוד לא הפנימה שהיא אובחנה עם סרטן השד. "לא דאגתי בכלל", היא מודה, "אני חושבת שלא עיכלתי עד הסוף את המשמעות של זה". למרבה המזל, המחלה התגלתה בשלב מוקדם ולא התגלו גרורות ונופר עברה ניתוח להסרת הגידול בבית החולים.
לאחר הניתוח, החליטה נופר להיוועץ עם רופא נוסף ולקבל חוות דעת שנייה. "בחרתי ברופא שאני סומכת עליו שנתן לי תחושת ביטחון", היא נזכרת. הרופא המליץ לה לבצע בדיקת אונקוטייפ שד של אונקוטסט על מנת לבחון את הצורך בכימותרפיה. "חששתי מאוד מהטיפול", מודה נופר, "ידעתי שאם אאבד את השיער שלי – כל החיים שלי ישתנו. אומנם יש המון נשים בקבוצות פייסבוק ייעודיות של חולות ומחלימות מסרטן השד שנותנות המון השראה, אבל זה היה לא פשוט עבורי לדמיין את עצמי עם קרחת".
לאחר המתנה של שבוע וחצי לתוצאות בדיקת אונקוטייפ שד, הגיעה נופר עם בעלה על מנת לקבל את הממצאים. "כשנכסנו והתיישבנו מול הרופאה, היא הייתה מאוד רגועה ודיברה עם בעלי", נזכרת נופר, "הסבתי את תשומת ליבה ואמרתי לה 'מה עם התשובה שלי?', ואז היא הביטה עליי ואמרה – 'אל דאגה, את תהיי בסדר גמור'", משחזרת נופר.
על פי תוצאות הבדיקה, נופר קיבלה ציון נמוך והמשמעות היא שהסיכוי להישנות המחלה נמוכים. לכן במקרה של נופר לא היה צורך בטיפולי כימותרפיה וניתן היה לחסוך ממנה את תופעות הלוואי. "הייתי כל כך מאושרת, זה עודד אותי ועזר לי לחזור למסלול החיים. זו הייתה תקופה לא פשוטה אבל התמיכה והעידוד מסביבי היו חשובים מאוד. אני מתקשה לדמיין איך הייתי עוברת את הימים האלו מבלי הכתף התומכת של בעלי, הילדים, הצוות של בית הספר שאני עובדת בו, חברים וקרובי משפחה", מסכמת נופר.
"הבדיקה נתנה לי ביטחון שכך אמנע את חזרת המחלה"
אנה בראל (44) מנתניה אובחנה לפני שנה עם סרטן השד ודווקא בזכות בדיקת אונקוטייפ שד, היא גילתה שהיא חייבת את הטיפול בכימותרפיה על מנת להפחית את הסיכויים לחזרת המחלה. "אני אחות בבית החולים מאיר בכפר סבא ושמים אצלנו דגש על בדיקות סקר לאיתור מוקדם של סרטן השד", מספרת אנה, "בזכות המודעות הגבוהה התחלתי מגיל 40 לבצע בדיקה יזומה אצל כירורג שד. אין אצלנו במשפחה היסטוריה של תחלואה בסרטן, ובכל זאת התעקשתי לבצע את הבדיקה הזו אחת לשנה", היא מוסיפה.
בינואר אשתקד ביצעה אנה את הבדיקה אצל הכירורג, ולאחריה גם ממוגרפיה. "באותם ימים החלו לבטל את השירותים האמבולטוריים בבתי החולים בשל התפרצות נגיף הקורונה, וכך למעשה הבדיקה שנקבעה למרץ נדחתה לחודש יוני", משחזרת אנה, "בתוך פחות משלושה ימים מהרגע שביצעתי את הממוגרפיה, התקשרו מהמרפאה וביקשו שאגיע לבדיקה חוזרת ולהדמיית אולטרה-סאונד".
אנה שמכירה היטב את מערכת הבריאות, הבינה מייד שמשהו חריג בממצאים. "ידעתי שמשהו חריג ונלחצתי מאוד", היא מספרת, "אני לא זוכרת הרבה מהבדיקה למעט זה ששכבתי על מיטת הבדיקה מבוהלת ובוכה. הבנתי שכנראה יש לי סרטן". לאחר הבדיקה נסעה אנה יחד עם בני משפחתה לחופשה. בדרך הביתה הטלפון צלצל והמזכירה מבית החולים ביקשה ממנה להגיע לפגישה בהקדם האפשרי. "אלו היו חמש שעות של בכי בלתי פוסק ומחשבות על העתיד. ידעתי שאם ממצאי הבדיקות היו תקינים, היו מספרים לי את זה בטלפון ולא מזמינים אותי לשיחה", היא מספרת.
אנה אובחנה עם גידול ממאיר בשד הימני. "לא ידעתי האם הסרטן מפושט ומה מצב המחלה. היו לי יותר שאלות מתשובות. זו הייתה תקופה עם הרבה חוסר ודאות ופחד קיומי", מספרת אנה, "היה לי קשה לשנות תפקיד – ממטפלת בחולים לחולה שבעצמה זקוקה לטיפול. למרבה המזל, התברר שהמחלה נמצאת בשלב מוקדם ולא אותרו גרורות שנשלחו לאיברים אחרים בגוף. "זו הייתה נקודת אור ומקור לאופטימיות עבורי", היא מוסיפה.
אנה עברה ניתוח לכריתה חלקית של הגידול. השוליים לא נמצאו נקיים והיא נזקקה לניתוח נוסף. לאחר מכן אנה הופנתה לאונקולוגית להמשך טיפול. "בשיחה עם הרופאה הועלתה האפשרות שאאלץ לעבור טיפול בכימותרפיה", היא נזכרת, "מאוד חששתי מהטיפול הזה. בתור אשת מקצוע אני זוכרת שכימו זה טיפול לא פשוט שכולל המון תופעות לוואי קשות. לאחר השיחה עם הרופאה במשך שעתיים לא הפסקתי לבכות".
אנה התחילה לברר על בדיקות גנומיות שיכולות לנבא את סיכויי חזרת המחלה אצל חולות סרטן שד. "אחת הנשים שהכרתי סיפרה לי על בדיקת אונקוטייפ שד והתחלתי ללמוד על הבדיקה ולקרוא על המחקרים שלה", משחזרת אנה, "התייעצתי עם הכירורגית שטיפלה בי שעודדה אותי לבצע את הבדיקה". דגימה מרקמת הגידול של אנה שהוסרה במהלך הניתוח נשלחה למעבדה בארה"ב באמצעות אונקוטסט ולאחר כשבועיים הגיעו התוצאות.
"כשנכנסתי לחדר, הרופאה הסתכלה עליי במבט שלא משתמע לשתי פנים", מספרת אנה. "על הטופס היה כתוב את הציון 30. המשמעות של התוצאה הייתה שהסיכוי להישנות המחלה גבוה יחסית ולכן לכימותרפיה יש חשיבות גדולה", היא נזכרת, "הייתי בהלם והסתכלתי שוב על התוצאות".
בסופו של דבר, בעצת הרופאה, החליטה אנה לבצע את הטיפול בכימותרפיה. "הבדיקה נתנה לי את הביטחון שהטיפול הזה הכרחי עבורי והוא יצמצם משמעותית את הסיכוי לחזרת המחלה", היא מספרת, "לפני הטיפול הראשון שוחחתי עם הילדים והסברתי להם שצפויה לי תקופה מורכבת ועלולים להיות תופעות לוואי". לאחרונה, סיימה אנה את הטיפול האחרון. "זה לא היה פשוט אבל אני מקווה שהתקופה הזו מאחוריי. אני מאמינה ומקווה שבכך הצלחתי למנוע את חזרת המחלה בעתיד".
בשיתוף אונקוטסט
