(צילום: נדב אבס, ירון ברנר)
כבר שנים שאורי לוי, בן 72 מתל אביב, נלחם על חייו. הרופאים שמלווים אותו לא יודעים לשים את האצבע ולתת הגדרה חד משמעית למצבו, אבל כל המומחים ללא יוצא מן הכלל, בארץ ובחו"ל, הסכימו שאין לו מרפא. לפני מספר חודשים הוא החליט שאינו רוצה למות בייסורים, אלא לסיים את חייו בהמתת חסד בשווייץ. אחרי חודשים ארוכים של ביורוקרטיה והכנה נפשית שלו ושל בני משפחתו, הם היו אמורים להמריא אל היעד שלשום (ב') לפנות בוקר - בדיוק ביממה שבה השמיים נסגרו.
"הכול היה מתוכנן: טיסות, מלון - והיום הייתה אמורה להתבצע הפרוצדורה", מספרת בתו אפרת. "ברגע שהתחילו לדבר על סגירת נתב"ג, הגשנו בקשה לאישור יציאה חריג מהארץ לוועדה ההומניטרית. מאז - שתיקה".
כשהם תחת לוח זמנים צפוף, בלי שקיבלו תגובה רשמית לפנייתם, פנו בני משפחתו לאחד הרופאים היושב בוועדת החריגים של משרד הבריאות. במסגרת התכתבות שהגיעה ל-ynet כתב הרופא כי הוא "לא רואה איך ניתן לאשר דבר כזה", והוסיף כי "זה אינו טיפול רפואי לפי כללי ההסתדרות הרפואית שאני - ורוב העולם הנאור - חברים בו".
"מחליטים בשבילו שהערכים שלהם יותר חשובים משלו", אומרת בתו אפרת בייאוש רב. "מי שמכם להחליט שהבחירה של אבא שלי לסיים את חייו, לא לגיטימית?"
"אני מרגיש שעשו לי עוול גדול", אומר לוי בשארית כוחותיו. "מאריכים את הסבל שלי, כי ייקח זמן עד שאוכל לנסוע. שוב אצטרך להיפרד מכולם. אני רוצה לטוס לשם כי נסגרו בפניי אפשרויות אחרות. הרפואה לא יכולה לתת לי פתרון, אני רק סובל, וזה הפתרון שעליו החלטתי. זו החלטה קשה, אבל אני שלם איתה. מגיע לי להחליט איך אני רוצה לסיים את חיי".
3 צפייה בגלריה
לוי ומשפחתו בימים אחרים. "הוא היה בן אדם חריף, חכם וחד, עד שהגוף התחיל לבגוד בו"
(צילום: אלבום פרטי)
לוי מתמודד עם תסמינים נוירולוגיים קשים שמצביעים על דמנציה, כמו גם תסמינים פיזיים פרקנסוניים וחולשה בשרירים. "הוא נופל הרבה", מספרת אפרת, "לא תמיד מצליח להחזיק את העיניים שלו פקוחות, לא יכול לתפקד בעצמו, צריך עזרה בכל פעולה. הוא היה קרייריסט, עבד כסמנכ"ל כלל ביטוח, היה אדם בריא, ספורטאי, בן אדם חריף, חכם וחד, עד שהגוף התחיל לבגוד בו.
"היה לו קשה להכיל את המצב, והוא נכנס לדיכאון ולחרדה. הוא החליט שהוא לא מעוניין להיות סיעודי בכיסא גלגלים וחיתול, ולפני שנה התחיל לדבר על כך שאם מצבו יידרדר, זה מה שהוא רוצה. כמובן שלא קיבלנו את ההחלטה הזו לפני שמיצינו את כל האופציות הרפואיות, כולל מומחים בארץ ובחו"ל. לא הייתה אבן שלא הפכנו בניסיון למצוא פתרון.
"לא היה לי קל לשמוע שאבי רוצה לסיים את חייו, אבל אני חושבת שזו החלטה שלו. היה לנו המון זמן ביחד כדי להיפרד, והיום אני מבינה אותו. גם אני לא הייתי רוצה לסיים ככה את חיי".
לוי ובני משפחתו חוששים שכתוצאה מהעיכוב ייסגר חלון הזמן לביצוע התהליך. המתות חסד נעשות אך ורק כשהאדם צלול לחלוטין, ואילו מצבו של לוי מידרדר מיום ליום. "בשנה האחרונה, שנת הקורונה, ההידרדרות הייתה משמעותית", אומרת בתו. "אם הוא יפספס את החלון הזה, יש לזה השלכות על האופן שבו יסיים את חייו. הוא עשה בחירה אישית, הוא לא פגע באף אחד – לא בממשלת ישראל, לא במשפחה שלו. מגיע לו לבחור. זוהי זכותו.
"אין לנו בעיה להתמודד עם כל ביורוקרטיה: להיות בבידוד, להישאר שם ולא לחזור בינתיים. אבל מי אתם, אנשים שלא מכירים אותנו, שתחליטו בשבילנו? אתם שוללים ממנו זכויות אדם בסיסיות".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בימים אלו, מטבע הדברים, ועדת החריגים מאשרת יציאה מהארץ רק במקרים רפואיים מיוחדים הנוגעים למבקש, ולכן הבקשה לא נענתה".
