אוריאל בן ה-13 הגיע לפני כשבועיים למרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקווה עם בעיה שהרופאים מכירים היטב: זמן קצר קודם לכן הוא נפל סמוך לביתו בראש העין ושבר את המרפק, מה שדרש ניתוח שחזור ואיחוי. בצוות הרפואי לא ניכרה דאגה. "זה אחד הניתוחים הכי פשוטים שיש", אומר ד"ר יעקב כץ, מנהל מחלקת ההרדמה ומערך חדרי הניתוח בבית החולים. אבל במהלך ההכנות לניתוח עבר הילד בדיקת קורונה, התגלה כחיובי - והניתוח הפשוט נעשה הרבה יותר מסובך.
ראשית, הוחלט לקיים אותו בחדר שמיועד למנותחים חולי קורונה ולא בחדר ניתוח רגיל. שנית, הצוות הרפואי קוצץ בכ-30% וכלל רק בעלי תפקידים הכרחיים. ומה שהיה הכי משמעותי מבחינת הרופאים: היה עליהם לבצע את הניתוח בעודם לובשים חליפות מגן.
"לא קל לנתח עם חליפות של אסטרונאוטים", אומר ד"ר כץ. "חם לך, אתה מזיע והראייה שלך מטושטשת, במיוחד אם אתה מרכיב משקפי ראייה. קרה לי כבר שרעדתי קצת ביד במהלך ניתוח כזה. לא הייתי בטוח שאני רואה מספיק ברור. גם קשה לתקשר בתנאים כאלה, כי בקושי שומעים, אז מדברים בתנועות ידיים, כמו בשפת הסימנים".
הניתוח, שתועד על ידי הצלם זיו קורן, עבר אמנם בהצלחה, אבל אנשי הצוות הרפואי נאלצו להישאר בחדר כ-45 דקות אחרי שסיימו את עבודתם. "הנהלים אוסרים עלינו להעביר את המנותח חולה הקורונה לחדר התאוששות, וזאת כדי למנוע אפשרות שהוא ידביק שם מאושפזים אחרים", מסביר ד"ר כץ. "לכן, השארנו את הילד בחדר הניתוח עד שהוא התעורר, וכולנו חיכינו איתו שם. כתוצאה מזה, התהליך כולו נמשך כשעה וחצי, בעוד שבדרך כלל הוא נמשך כמחצית מהזמן".
"גברת פלפלת" נשארה לבד
הניתוח שעבר הילד אוריאל הוא דוגמה נוספת לאתגרים ולקשיים הרבים שניצבים בפני הצוותים בבתי החולים בעידן הקורונה. אבל המגפה מביאה עימה מדי פעם גם רגעים מרגשים ושמחים: אחד מהם, שהונצח גם הוא במצלמתו של זיו קורן, התרחש בשבוע שעבר ליד מיטתה של חולת הקורונה שרה הרשקוביץ' בבית החולים רמב"ם בחיפה.
הרשקוביץ', חברת קיבוץ החותרים, שעבדה שנים רבות במטבח הקיבוצי ("החברים היו קוראים לה 'גברת פלפלת'", מספרים במשפחתה), גרה עכשיו בבית אבות בצפון, ולפני שבועיים חשה חולשה. היא הובהלה מיד לבית החולים רמב"ם בחיפה, ושם עברה בדיקת קורונה וקיבלה תוצאה חיובית. מאז היא בבית החולים, רחוקה מבני משפחתה ומחבריה. אלה ידעו שב-19 בינואר לא יוכלו לחגוג איתה את יום הולדתה ה-89.
"ביום שני התקשרתי לחמ"ל של בית החולים כדי לתאם ביקור אצלה", מספרת נכדתה, לירז בונה. "קבעו לי ביקור למחרת, יום ההולדת שלה, אז החלטתי להפתיע אותה עם עוגה ובלון. ירדתי למחלקת הקורונה בחליפת מגן, וכשנכנסתי אליה לחדר, היא לא זיהתה אותי. קשה מאוד לזהות אנשים שלובשים את החליפות האלה. כשהיא הבינה מי אני, היא מאוד שמחה. שמתי לה זר על הראש, תליתי בלון מעל המיטה שלה ובירכתי אותה.
"אחר כך נכנסו לחדר רופאים ואחיות ושרו לה. אחת האחיות גם הוציאה את הטלפון הנייד שלה ואפשרה לה לדבר עם אמא שלי ולראות אותה בווידאו. הצוות היה מדהים, וסבתא מאוד התרגשה. אני מאוד מקווה שאת יום הולדתה ה-90, בשנה הבאה, נוכל לחגוג לה בבית, עם כל המשפחה, כמו תמיד".