לפני כמעט ארבע שנים, בביתנו שמעבר לים, זמן קצר לפני הדלקת נר שני של חנוכה, כיבית את אורך הזוהר והלכת. ככה. בלי להיפרד, בלי לומר שלום, פשוט הלכת ואתה רק בן 23, ואנחנו, הוריך ואחותך, נותרנו המומים ושבורי לב לעולמים.
היית כה חכם, סקרן ומוכשר. חזק כשור ומדהים ביופייך, החיצוני כמו הפנימי. גבר צעיר, שמח אך לא מאושר. כאשר חבריך הטובים ביותר ניתקו איתך כל קשר, כעשר שנים קודם, נותרת לבד, ובכאב רב ראינו כיצד לא הצלחת למצוא את הדרך חזרה לחיי חברה, והסתפקת בי לצרכיך הפיזיים, ובאמך, שלומית, לצרכיך הנפשיים והרוחניים.
כאבנו את כאביך, ודאגנו לעתידך כאשר כל שיחה על המצב והצעה לעזרה כלשהי או תמיכה נתקלו בכעס, הכחשה וסירוב מוחלט לשתף פעולה. הרגשתי שאנחנו עוזרים לך לצוף. דאגנו. תמיד דאגנו, אבל לרגע לא העלנו בדעתנו שאתה שוקל או אפילו מסוגל ליטול את חייך. אם הייתי יודע הייתי שואל אותך במפורש האם אתה שוקל להתאבד. אומרים שזו הדרך הנכונה להתחיל לתקשר בנושא כה קשה, שעדיין עטוף בטאבו חברתי כה בוטה.
היית עקשן והחלטי. עזבת את לימודי החובה בתיכון בגיל 16, ולמרות זאת תוך שנתיים סיימת בהצטיינות תואר ראשון באנימציה תלת ממדית, ויצאת לתור את אוסטרליה בגפך. כשחזרת, הקמת את חברת האנימציה שלך ובמקביל הוסמכת כמאמן כושר. עברת ללונדון, והפקת בכישרון טכני, ניהולי וסופר מקצועי שני סרטוני אנימציה. היית כל כך פרפקציוניסט. ולמרות שהיית עדיין בודד חברתית, היה נראה שייתכן שאתה מצליח למצוא את דרכך. ועדיין, כל שיחה בנושא, כל גישוש ובדיקה למצבך האישי נדחו על הסף.
בשבועות שלפני היום הגורלי ניכר היה שדברים מתחילים לזוז ולהשתפר אף יותר. היית עסוק מאוד בעבודה, בהרחבת קשריך המקצועיים וקידום הסטודיו. היית כל כך גאה על הישגיך בתחום, ואנחנו שמחנו איתך והיינו כה גאים גם כן. חודשים אחר כך למדנו ששינוי כה מובהק הינו לעתים אינדיקציה שהפור נפל, ושההחלטה הגורלית כבר נלקחה, ואיתה באה ההקלה ותחושת השחרור. אני מאמין שכך אכן היה, בעיקר אחרי שהצלחתי לאתר תכתובות שלך שנה קודם בהם הבעת את רצונך לעזוב. מזל שהבחור לו כתבת שכנע אותך להמתין קצת. הרווחנו עוד שנה. אם היית יודע כמה גדול הבור שנפער בעקבות לכתך, אולי היית מחליט אחרת.
כמובן שאין סיבה לגאווה, אבל אני גם לא מתבייש בהתאבדותך, אלון. וכך, אני יכול לדבר עם כולם ולספר עליך ועל מה שעברנו, ומה שקרה לנו וכיצד אני מתמודד. אני מאמין שדרך הפצת הסיפור העצוב שלנו, אולי, לאט לאט, הטאבו החברתי והבידוד שנכפה על כל כך הרבה משפחות בהדרגה ייעלם
אחרי התאבדותך נותרו כל כך הרבה סימני שאלה, מחשבות, תהיות. הלם ומערבולת של רגשות, וגם כמובן רגשות אשמה. המשפחות שלנו עטפו אותנו באהבה והכלה לא שופטת באופן יוצא מגדר הרגיל, וכמו שגיליתי אחר כך, לא כולם זוכים לכך. גילינו מי הם חברינו הטובים ומי לא. היה לנו מזל שמצאנו מטפל מדהים שעזר לנו לנווט דרך הכאב. איתו ובקבוצת התמיכה אליה הצטרפנו דיברנו הרבה פעמים על הרגשות. גיליתי שיש הרבה שכועסים, ממש. לא בהכרח על עצמם, כי אם יותר על בן המשפחה שהתאבד. התברר לי שהרוב מסתירים את מה שקרה. אולי מתביישים, אולי פשוט לא מסוגלים לשתף עם אלה שלא חוו.
בחודשים ושנים שחלפו מאז הלכת יצא לי לבחון את רגשותיי והתייחסותי להתאבדותך אינספור פעמים. אחת התובנות המוקדמות אליה הגעתי היתה שאין טעם להרגיש אשם. נכון, אין לי ספק שחלק מהחלטותיי עיצבו והגדירו את מסלול חייך והנתיב בו הלכת, אבל עם זאת, תמיד האמנתי שכל החלטה בה בחרתי היתה עם טובת המשפחה ברקע, ואני משוכנע שלו ניתן היה לי לחזור על חיי, רוב הסיכויים שהייתי חוזר על אותן בחירות, והתוצאה הייתה מן הסתם זהה.
כמובן שאין סיבה לגאווה, אבל אני גם לא מתבייש בהתאבדותך, אלון. וכך, אני יכול לדבר עם כולם ולספר עליך ועל מה שעברנו, ומה שקרה לנו וכיצד אני מתמודד. אני מאמין שדרך הפצת הסיפור העצוב שלנו, אולי, לאט לאט, הטאבו החברתי והבידוד שנכפה על כל כך הרבה משפחות בהדרגה ייעלם. במרתון, כשאני רץ, אני לובש את החולצה לכבודך ועל גבי כתוב: Suicide - just sad not shameful (בעברית: התאבדות - רק עצוב, אך לא מביש).
אין בי כעס, אלון שלי. לא עליך ולא על אף אחד אחר. כיצד אפשר לכעוס על מישהו כל כך אהוב? כשכל כך עצוב? פשוט לא ניתן לכעוס כשכל כך מתגעגעים למישהו, למשהו שלא יחזור לעולם.
במצבי מצוקה, יש מי שמקשיב:
אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
סה"ר - סיוע הקשבה ברשת
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית - 1201
עמותת "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו: 03-7487771
הערב, 19 בנובמבר, בשעה 20:30, יתקיים האירוע המרכזי של השבוע למניעה ולטיפול באובדנות - "משדרים בשביל החיים" בהנחיית אטילה שומפלבי ובהובלת שר הבריאות יולי אדשלטיין ובהשתתפות ח"כ קטי שטרית - ראש השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות, וכן יוצרים ביניהם יוני רכטר, דביר בנדק, גלעד קמחי ועוד. לינק למשדר - לחצו כאן. משפחת אֶלְיָשָׁר תרמה לעמותת "בשביל החיים" בית ממנו תפעל העמותה - בית אלון אֶלְיָשָׁר