(צילום: ניצן דרור)
עם 4 מקרי התאבדות של אנשי צוות רפואיים בבית החולים סורוקה בתוך שנה וחצי, קשה שלא לתהות האם בשגרת יומם של רופאים בישראל קיים אלמנט מסכן חיים. הגורם המיידי והמתבקש הוא הלחץ הכבד בו הם נמצאים, המחסור בשעות השינה ושעות העבודה הארוכות. אך האם לחץ יכול לגרור התאבדות?
"רופאים נתקלים בעומס גדול, תחושת לחץ רבה, לפעמים תחושה של אשמה כשהם לא עומדים בציפיות, בתחום האבדנות זה גורם סיכון הנקרא טריגר", מסביר באולפן ynet פרופ' יוסי בלז, ראש המרכז לחקר האובדנות במכללת רופין. "עם זאת, לחץ לבדו לא מוביל לאובדנות אם אין מרכיבים נוספים. בדרך כלל התאבדות מתרחשת על רקע עלייה בשכיחות בדיכאון. רוב האנשים שמתאבדים מתאבדים כאשר בימים או בשבועות לפני הם שהו במצב דכאוני חריף".
הגורם הקשה ביותר, לדבריו של בלז, הוא שילוב הדיכאון עם הקושי לבטא מצוקה ולקרוא לעזרה. "זו הסיבה שרוב ההתאבדויות בישראל הן של גברים. אנחנו יודעים שלגברים יש קושי לבטא מצוקה, לקרוא לעזרה ולהגיד 'קשה לי'. כאשר לחץ לא מבוטא החוצה, קיים סיכון מוגבר.
לפי בלז, עומס ולחץ אמנם אינם גורמים ישירים לאובדנות, והינם טריגר, או זרז. לפיכך, נשאלת השאלה - האם קיימת מערכת שמטרתה לאתר ולתמוך ברופאים התמודדים עם אותם טריגרים על בסיס יומי? לדבריו של בלז מערכת שכזו לא קיימת בארץ, ולא רק בקרב רופאים. "לא מעט מקצועות בארץ נחשבים מקצועות בקבוצת סיכון", הוא מסביר. "רופאים הם קבוצת סיכון הן בגלל הלחץ והן בגלל שיש להם זמינות לאמצעים קטלניים, והם יודעים גם כיצד להשתמש בהם. קבוצה אחרת הנמצאת בסיכון היא קבוצת החיילים, אך צה"ל עשה תכנית מדהימה למניעת אובדנות, כולל הכשרת שומרים לזיהוי חיילים במצוקה. לראייה, שיעורי ההתאבדות בקרב חיילים ירדו ב-75%".
בקרב רופאים, כך מסתבר, כמו בקרב הציבור בישראל, לא קיים דגש על הפחתת דיכאון והפחתת לחץ. "כרופאים בכירים במערכת בריאות הנפש, הציבורית והפרטית, אנו חוזים בקריסה של מערכות בריאות הנפש והרווחה", מספרים ד"ר עידו לוריא, יו"ר החברה לבריאות הנפש בקהילת ההסתדרות הרפואית בישראל; ד"ר אילן טל, פסיכיאטר ומזכיר החברה; ואיריס יבין כהן, גזברית החברה.
"מבלי להתייחס למקרים פרטניים ולסיבות של כל מקרה, ועם כל הזהירות הנדרשת, נראה כי הקהילה הרפואית נמצאת במשבר", הם מסבירים. "קיימים ליקויים רבים בשירותים הנפשיים בקהילה, שנובעים מהזנחה רבת שנים, ביניהם תורי המתנה בלתי נסבלים, של שנה ויותר לטיפול שיחתי, וטיפול חלקי ולא מותאם לצרכי הפונים. גם הרופאות והרופאים מציגים את אותה תמונה".
הקריאה לעזרה: שחיקה הדרגתית של שירות בריאות הנפש
במקביל, גם בדבריהם ביקשו לחדד את המצבים הנפשיים הקשורים באובדנות. "רוב מקרי האובדנות קורים כאשר אדם סובל מדיכאון. דיכאון הינו מצב נפשי השכיח בכל שכבות האוכלוסיה וכל אדם יכול ללקות בו. בערך כל אדם חמישי יסבול מדיכאון במהלך חייו. הסימנים השכיחים לדיכאון הינם מצב רוח ירוד, עצבות, חוסר חשק וירידה בהנאה. עם שינויים בתיאבון ובמשקל, בשינה וכן קשיי ריכוז ותחושות אשמה.
"לפעמים אדם מפגין התנהגות המעידה על קיומן של מחשבות אובדן של ממש כמו פרידה מאנשים קרובים, סימנים אלו הם מהבולטים ביותר. צריך לזכור כי ייאוש הינו רגש שכיח, כלומר, במצבים אלו אנשים אינם רואים כיצד הם עשויים להרגיש אחרת בעתיד ולעיתים מוות נראה הפתרון ההגיוני היחיד".
הם מסבירים כי בכל מקרה בו אדם הקרוב אליכם מפגין סימפטומים דומים, מומלץ לפנות לאיש מקצוע. "השיחה עימו צריכה להיות תמיכתית באופייה, ובעיקר לא מבקרת ולא שופטת, חשוב להבהיר שאותו אדם אינו לבד, ומטרתכם היא להיות איתו ולסייע לו במצבו זו".
הפתרון הוא גם הסיבה - ושניהם טמונים בשירותים הסוציאליים של המדינה. "בחברה לבריאות הנפש בקהילה אנו עדים לתהליך שחיקה הדרגתי של שירות בריאות הנפש הציבורי-מרפאתי. כאשר השירותים הסוציאלים של המדינה, לרבות שירותי בריאות הנפש הקהילתיים, אינם חזקים דיים, מעטים המענים אשר עומדים בפני האנשים כאשר הם סובלים ממצבים נפשיים משבריים.
"התקופה הנוכחית מאותתת לנו כי בני האדם בעידן הנוכחי, הנדרשים לנהל חיים עם אחריות עצומה כלפי בני משפחתם, חבריהם - ובתחום הרפואה גם מטופליהם - זקוקים למערכת תמיכה יציבה, ברורה, זמינה וקבועה", הם מסכמים. "כזו המושתתת על תקציב קבוע, תמידי ובהיר לבריאות הנפש בקהילה. נראה לנו כי כיום התנאים במערכת בריאות הנפש הציבורית לא מאפשרים טיפול הולם ומיטבי כפי שמגיע לכל אחת ואחד מאיתנו".
