לפני מספר שנים נפצעתי בידי השמאלית. זה היה במהלך סיבוב הופעות עם להקת שנסונים צרפתיים. אצבע אחת חדלה להגיב, וגם ניתוח מסובך לא הניב תוצאות. 'כדאי שתחפשי מקצוע אחר' אמר לי אורתופד מומחה באדישות. בדרך הביתה ראיתי פתאום חנות לכלי נגינה. נכנסתי. מוזיקאי מפורסם ישב שם וניגן. באותו רגע ממש החלטתי לקנות פסנתר חדש, יקר מאד. את משוגעת, צרחו לי אלף קולות בראש, מה פתאום פסנתר חדש? האצבע שלך גמורה, ואין לך גרוש.
כשהגיע הפסנתר הביתה, עמדתי מולו בשקט, מעולפת מהתרגשות. הוא הסתכל עלי ואני הסתכלתי עליו בחזרה. תביני, אמר המוח שלי לאצבע החבושה, את מוכרחה לנגן. יש פה פסנתר חדש אז אין לך ברירה. אחרי חצי שנה של תווים ודמעות, בתחילה בלי תחושה בכלל - חזרה האצבע לרוב תפקודה.
זריקת מלח נגד חרדה
מתנגדי שיטות הרפואה האלטרנטיביות טוענים שמדובר בפרקטיקות שלא ניתן להוכיח במעבדה, שכן הן קשורות לאמונות, רגשות ותחושות שמשתנות מאדם לאדם. כמו כן, הם חוששים שאנשים יפנו לטיפולים וטקסים אמוניים אלטרנטיביים במקום טיפולים רפואיים ובכך יסכנו את חייהם.
מחקר של פרופ' פיטר סטריק, ראש המחלקה לנוירו- ביולוגיה במכון לחקר המוח של אוניברסיטת פיטסבורג על המתח שנוצר כתוצאה מפעילות בלוטת יותרת המוח, הראה שעודף קורטיזול מעודד ציטוקינים (חלבונים קטנים שמהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון ובין תאים השייכים לרקמות הגוף) ואלו מעוררים דלקת. לכן הוכח קשר ישיר בין מתח לדלקת כרונית בגוף.
אז מה גורם באמת לריפוי? המחשבה או התרופה? ד"ר דינה אייזן עבדה כרופאת משפחה במשך שנים ארוכות, והייתה אהובה מאד על מטופליה. לפני עשרים שנה עזבה את עולם הרפואה, התמסרה למה שהיא מכנה, 'בריאות אופטימית'.
"לפני יותר משלושים שנה התחילו כבר מחקרים בתחום שנקרא "פסיכו- נוירו-אנדו-אימונולוגיה". פסיכו זה נפש, נוירו זה עצבים, אנדו זו המערכת ההורמונלית ואימונולוגיה זו מערכת החיסון. ראו שהמערכות האלו מדברות אחת עם השנייה, והנפש יכולה הן לגרום למחלות והן לרפא מחלות משום שיש לה קשר עצבי עם מערכת החיסון".
מה גרם לך לעבור לצד השני?
"ראיתי שאני, כרופאת משפחה, לא יודעת לרפא הרבה מאד מחלות. אני יודעת לאזן, לנחם, לתת אינסולין כשיש סוכרת, אבל לא לרפא, וזה תסכל אותי. הסיבה שלמדתי רפואה היא כי רציתי לרפא אנשים, לא להפוך כל כאב למחלה כרונית.
"במקום להשקיע כספים ברפואה מונעת, אנחנו מתעסקים רק עם מחלות. בחיים אנחנו מתמודדים לא רק עם מזהמים מבחוץ, אלא עם סטרס מבפנים. כשמישהו כל הזמן כועס הוא מפעיל את הקורטיזול, הוא חולה יותר והוא שמן יותר. סטרואידים גורמים להשמנה. יש אנשים שמכורים לריבים, מתמכרים לחדשות, כי זה מעלה את הדופמין. ומה עם תרופות מנע כמו תזונה נכונה, פעילות גופנית, מדיטציה?"
אנחנו חיים בעולם קשוח. למי יש זמן למדיטציה?
"זה לא מה שקורה לנו בחיים עושה אותנו בריאים או חולים, זה המחשבות שלנו שמכתיבות את אורח החיים שלנו. קחי דוגמה מאפקט הפלצבו שמוכיח לנו שוב ושוב שהגוף יכול לעזור לעצמו אם רק ניתן לו את המחשבה הנכונה. אני ראיתי את זה במו עיניי עם המטופלים שלי".
תני לי דוגמה.
"אני זוכרת שנכנס מטופל עם התקף חרדה. לאדם כזה אי אפשר להגיד 'אל תפחד', ההיגיון לא עובד. סיפרתי לו שיש תרופה יקרה מאד מארה"ב, התרופה הכי טובה נגד חרדות, והזרקתי לו זריקת מי מלח. בתוך שנייה ראיתי את השינוי בדופק, בלחץ דם, ברוגע ובהקלה שהגיעה מיד".
היא מוסיפה ומספרת: "כשהייתי רופאה בקיבוץ, קראו לי פעם למטופלת שמדי פעם סבלה מפרפור פרוזדורים והייתה מגיעה דרך קבע לבית חולים להחזרת קצב. אותה פעם היא לא רצתה ללכת. חיברתי אותה ל-א.ק.ג, ובינתיים החזקתי לה את היד ודיברתי איתה. סיפרתי לה סיפורים על המשפחה ותוך כדי זה ראיתי שהדופק שלה חוזר להיות נורמלי".
ד"ר אייזן יכולה להעיד שזה עובד, גם על עצמה. "לפני עשרים שנה שקלתי 105 קילו ולא ידעתי איך לרפא את עצמי", היא מספרת. "הרפואה לא יכלה לעזור לי, ושום רופא או דיאטנית לא עזרו לי - וכאן התחיל המסע שלי. הלכתי לתוכנית 12 הצעדים כדי להבין איך אוכל פחות להזדקק לסם הזה, לאוכל, שנותן לי תחושה של חיות וסיפוק. כרופאה, זה היה שוק בשבילי. שם למדתי עוד דרכים לריפוי, ללא קשר לתרופות. אחת מהן הייתה להכיר בפגמים שלך, ברגשות השליליים שלך, לא להסתיר או להתבייש בהם, כי זה מה שיוביל אותך למקרר".
לפני 24 שנים הפסיקה לאכול קמח וסוכר. "עשיתי לעצמי אוטוסוגסטיה, כאילו קמח וסוכר זה בעצם רעל עכברים", היא אומרת, "ומאז לא נגעתי בהם. הבנתי שאם לא אקשיב לנפש שלי, לרגשות שלי ולאמונות שלי, לא אצליח. המחשבה שהכול אבוד ואין ברירה רק מחלישות אותי וגורמות לי להיות אומללה ורגזנית. אבל אם אני לומדת להפריד בין מה שטוב לי למה שמיותר, אני יכולה לשפר את התפקוד שלי, את הגוף שלי, הכושר שלי, ואת מערכת החיסון".
ד"ר ג'ו דיספנזה, חוקר וסופר אמריקאי, מייסד השיטה MIND OVER BODY, נפצע קשה בתאונת אופניים בשנת 86. הפרוגנוזה הייתה ברורה: גם אחרי ניתוח חירום בעמוד השדרה, הוא לא יילך לעולם. במקום ניתוח, הוא עזב את בית החולים עם מנטרה: 'הכוח שייצר את הגוף הזה גם ירפא אותו'. "החלטתי לנהל שיחה עם האינטליגנציה שמנהלת את הגוף שלי. לא הייתי מוכן לחשוב שום מחשבות שיחלישו אותי", הוא מספר מאז, למיליוני בני אדם.
דיספנזה הקדיש שלוש שעות כל יום במשך שבועות, לשיחזור דימיוני של החוליות הפגועות שלו, אחת אחר השנייה, ודמיין את עצמו קם מהכיסא. אחרי שישה שבועות הצליח לשחזר במוחו את כל עמוד השדרה שלו, בלי הסחות דעת. בתחילה חזר התפקוד לאצבעות, ואחרי 12 שבועות של אימונים יומיים, הוא עמד על רגליו. מאז הוא מקדיש את חייו לחקר גוף ונפש.
גם אם דיספנזה הוא מקרה אקסטרים, כדאי לחקור אותו. המחקרים החדשים ביותר של זמננו מראים שלכל איבר בגוף האדם יש את היכולת להבריא את עצמו בהינתן הסביבה הנכונה, גם כאלו שנאמר לנו שהם אינם ברי ריפוי. ההיגיון המדעי שעומד במרכז התפיסה החדשה הוא פשוט: אם אני משנה את המחשבות והאמונות שלי, אני משנה גם את הרצפטורים שעוברים ממערכת העצבים למוח וכך משפיע על תפקוד התאים.
סיבה טובה אחת לחיות
קלי טרנר, סופרת וחוקרת אמריקאית, תיעדה וראיינה 1,500 חולים במחלות קשות מאוד, מתוכם מאות ראיונות של ניצולים ממחלות שנחשבות בלתי פתירות. היו שם חולים בסרטן לבלב, סרטן ריאות, גידולים במוח שנחשבו בלתי נתיחים, וגם מחלות כרוניות קשות מאוד. טרנר מצאה 75 דברים משותפים, שאנשים עשו כדי להבריא, מתוכם תשעה דברים שכל המחלימים, ללא יוצא מן הכלל, השתמשו בהם: שינוי תזונה קיצוני, לקיחת אחריות על הבריאות שלך, הקשבה לאינטואיציה, שימוש בתוספי תזונה, שחרור רגשות מודחקים, הגברת רגשות חיוביים, קבלת תמיכה חברתית, העמקת הקשרים הרוחניים, והאחרון: לפחות סיבה טובה אחת לחיות.
"רק שניים מתוכם הם פיזיים", מדגישה טרנר בספר שפרסמה בעקבות המחקר. "כל השאר הם רגשיים, רוחניים ומנטליים. האם זה אומר שכולנו נתרפא מיד מסרטן?", כמובן שלא. אבל מגיע לדברים האלו להיחקר וחשוב שנלמד אותם".
מציאות חדשה עבורה הרופאים
ד"ר עפרה גולן, עו"ד, דוקטור למשפט ואתיקה רפואית מהמרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה, מאוניברסיטת חיפה, פרסמה כבר ב-2008 מאמר בעיתון 'רפואה ומשפט' בנושא "האתיקה של יחסי רופא ומטופל בנוגע לרפואה משלימה". "תקציר השימוש ברפואה משלימה שנעשה רווח יותר ויותר", היא כותבת שם, "מציב את הרופאים בפני מציאות חדשה, בה לא ניתן עוד להתעלם מקיומם של טיפולים מסוג זה".
גולן מתייחסת לעובדה שטיפולי הרפואה המשלימה הם רבים ומגוונים ואין לרופא יכולת להכיר את כולם ואף לא כלים לעמוד על טיבם ולהעריך את השפעתם הצפויה, לטוב ולרע על מטופליו. היא מכירה בקושי של הרופאים להמליץ על טיפולים שלא הוכחו באמצעים מדעיים בעידן שבו ה-EBM (רפואה מבוססת ראיות) הוא הערך העליון. למרות זאת היא קובעת, חד משמעית: השימוש ברפואה משלימה בעולם המערבי ובישראל, הפך לעובדה. הנתונים מצביעים על נטייה גוברת והולכת בציבור, לפנות לשיטות טיפול בלתי קונוונציונליות. מצב זה אינו מאפשר עוד לרופאים להתעלם מן הרפואה המשלימה.
גולן מזכירה את המחקר הידוע ביחס למגמות השימוש ברפואה משלימה - עבודתם של אייזנברג וחבריו מהמרכז למחקר וחינוך בתחום הרפואה האלטרנטיבית, במרכז הרפואי "בית ישראל" בבוסטון. בסקר שערכו עוד בשנת 97, עלה שיותר מ-42% באוכלוסייה משתמשים בטיפולים אלטרנטיביים שאינם נחשבים או נלמדים בבתי ספר לרפואה. המחקר שלהם מצא שמגמת העלייה רק מתעצמת עם השנים, וכאשר ההגדרה של רפואה משלימה כללה גם תפילה, דובר על 50% ואף 62% באוכלוסייה. שיעור הפונים לרפואה משלימה בקרב חולי סרטן היה גבוה אף יותר.
מרשם שרק רופא יכול לכתוב
"רוב הרופאים מתנגדים לתרופות לא קונבנציונליות", אומר פרופ' סולי מזרחי, לשעבר מנהל מחלקת השתלות בסורוקה. "צריך להבין שהרפואה המערבית נלמדת בבתי הספר לרפואה ובהתמחויות שונות בבתי חולים, וכך יוצא שהרופא שומר על המסורת השמרנית תרופתית, כי מעולם לא לימדו אותו דברים אחרים. נדיר יהיה למצוא רופא צעיר שמתעניין ברפואה הוליסטית".
"סיבה נוספת היא הקשר ההדוק בין רופאים לחברות התרופות. רופאים רבים 'שבויים' ברשימת תרופות שמוגשות להם מחברות התרופות, מה שהופך לאורך השנים ליחס הדדי בין חברות התרופות לרופאים, שמתבטא בסבסוד כנסים ונסיעות, כך שהרופאים אינם פונים כלל לתרופות פחות קונבנציונליות".
"תוספי מזון כמו ויטמינים ותמציות צמחים, שאינם תוצר של תרכובות כימיות שפועלות בדרך פרמקולוגית שנלמדת לאחר ניסיון ארוך שנים במעבדות של חברות התרופות, שמוציאות הון עתק עד לאישורם ע"י הרגולטור כמו ה-FDA למשל - נחשבות 'פחותות' הוא מסביר. "למרות שאם נסתכל על ההיסטוריה של תרופות רבות, הרבה נוצרו מתמציות צמחים. תרופות כמו 'דיגיטליס' לטיפול קרדיאלי, או כל חומרי אלחוש מקומי, ועוד רבות. החומרים של הרפואה האלטרנטיבית אינם דורשים רגולציה מחמירה ואולי זה מה שקצת מפחיד את הרופא השמרן. רופא כזה מרגיש מיוחד כשהוא כותב מרשם של תרופה שרק רופא יכול לתת אותה".
תוספי מזון: שוק פרוץ
"ברור גם שיש תוספי מזון או תרופות ללא צורך במרשם, שנמצאות על המדף והם מסוג החומרים שהאפקט שלהם הוא כמו "אינבו" - פלצבו", אומר פרופ' מזרחי. "זה סוג של שרלטנות של החברות המשווקות. גם בסוג כזה של תרופות קיים צורך בידע וניסיון, על מנת להבין מה הן מכילות והאם יש בהם אלרגנים (חומרים עם רגישות יתר) שיכולים לסכן את חיי המשתמש".
איך אפשר לפקח על זה?
"במקרים כאלו חייבים לשאול שאלות. האם התרופה מתאימה לגיל, למשקל ולמין הנכון. מה הכמויות שניתן לצרוך ללא תופעות לוואי, והאם הן שוליות בלבד. כרופא, יש תחושת סיכון להמליץ על חומרים ותרופות משלימות שלא למדת עליהם בבית ספר לרפואה קונוונציונלית, למרות שלפעמים, חומרים כאלו כאן נבדקים לפני יציאתם לשוק, אבל הרופאים לא תמיד מודעים לכך. הדוגמא השכיחה היא שימוש בתמציות שורש הליקריץ שאמנם אינו תרופה אלא תוסף מזון, אבל החומר עצמו כן נבדק על חיות ועל בני אדם במעבדה של ד"ר אבירם בבי"ח רמב"ם והוא ממש פריצת דרך בכל מה שקשור בניקוי כלי דם עורקיים מוצרים".
באיזה מובן?
"הוא ממש מכונה "שואב האבק של העורקים", כי הוא משפר זרימת דם בכלים הסתומים חלקית כתוצאה מסכרת ארוכת שנים, או בשל עלייה ברמת הליפידים בדם. החומר הזה למשל, נחשב תוסף מזון יעיל באחוזים גבוהים, עם תוצאות חיוביות מוכחות של משתמשים. הוא מומלץ לשימוש אף שאינו תרופה במובן הקלאסי של המילה ואינו דורש מרשם רופא".
אתה מרגיש שינוי בתפיסה השמרנית בשנים האחרונות?
"אני חושב שלא השתנה דבר ביחס לרפואה הוליסטית בקרב הרופאים בעשור האחרון. אשמח לדעת אם היה שינוי שכזה".
"אנשים פונים למקומות רוחניים כאשר לרפואה אין פתרון עבורם"
ד"ר דיפאק צ'ופרה נחשב כחלוץ התחום של רפואה אינטגרטיבית היום בעולם ( INTEGRATIV MEDICINE): "תאמינו לדיאגנוזה", הוא אומר, "אבל לא לפרוגנוזה. אם הרופא אומר שיש לך סרטן כנראה שיש לך סרטן, אבל אם הוא אומר שיש לך רק שלושה חודשים לחיות זה כמו לחזות את הטמפרטורה בניו יורק בעוד שלושה חודשים".
"תרופות והתערבות רפואית הן נחוצות בעשרה אחוז מתוך מחלות הקיצון", אומר צ'ופרה, "אבל אם יש לך מחלה כרונית כמו לב, סרטן, או כל מחלה אוטואימונית - כדאי שתשתמש גם בשיטות הוליסטיות נוספות. כל דבר שקשור לגוף ונפש יכול לעזור, אפילו הילינג מרחוק".
"גם המדע מגבה את מה שאנחנו מפרשים כרגשות. זה כבר מזמן לא 'בובה מייסס'" אומרת ד"ר אנבל מאור מכרכור, מומחית ברפואה פנימית ומתמחה ברפואת כאב. "אנשים פונים למקומות רוחניים כאשר לרפואה אין פתרון עבורם, במיוחד במה שקשור לכאב כרוני.
"היום יודעים שכאב זו חוויה שתלויה בנסיבות שבו הוא נחווה. אם אני דופקת את הזרת שלי ברגל של המיטה כשאני רבה עם בעלי, אני ארגיש כאב הרבה יותר חזק מאשר אם זה קרה לי בחתונה של הבן שלי. יש לא מעט מחקרים בתחום חקר מדעי המוח שמראים את המסלולים והמנגנונים במערכת העצבים ששולטת על ויסות הכאב".
שילוב בין טיפול קונוונציונלי לטיפולים רוחניים
ד"ר מאור הייתה אמא צעירה לפני עשרים ושלש שנים, כשנחשפה בפעם הראשונה לחשיבות התהליך הרוחני בריפוי. "עמדתי ליד מיטת בני הבכור שרק נולד, הוא נרדם ואני נשטפתי אימה", היא אומרת. "פחדתי ממה שיכול לקרות לו ואיך אוכל להגן עליו, תחושה מוכרת לכל אמא, ופתאום קלטתי שאם אמשיך ככה, אגדל ילד נוירוטי". חברה לקחה אותה לסדנת רוחניות. "הייתי סקפטית מאד, אני הרי רופאה, אבל שם שמעתי בפעם הראשונה את ההנחה שאנחנו יכולים ליצור את המציאות שלנו באופן מודע, אם נשים לב למחשבות שלנו. זה דורש עבודה וזה בדיוק מה שאני מתרגלת מאז".
מה את אומרת לחולים במחלות סופניות?
"אין מצב שאגיד לחולה סרטן שיילך להתפלל במקום טיפול. מספר האנשים שבאמת מסוגלים להיכנס לעומקים של התת-מודע, לאכול עשב, לשתות חליטות ולעבור תהליך נפשי הוא לא רב, ולכן אני מאמינה גדולה בשילובים. אני פוגשת לא מעט נשים עם סרטן שד ולכל אישה שמתחילה כימותרפיה אני ממליצה לשלב בין הטיפולים גם דיקור ורפלקסולוגיה כטיפול תומך. זה מפחית תופעות לוואי ועוזר להן להגיע לטיפול הבא במצב טוב יותר.
"הרבה פעמים אנשים שלוקים במחלה קשה או בתסמונת כאב כרוני מרגישים תחושה איומה של חוסר אונים. למה זה מגיע לי, מה נפל עליי, תעזרו לי. וכאן שוב חוזרים לכאב. במרבית התסמונות של הכאב הכרוני, תפקידו של החולה עצמו הוא מרכזי. הצוות מסביב רק מלווה, מייעץ ומסייע, אבל מי שעושה את העבודה זה המטופל עצמו, האמונה שאני יכול לשפר את מצבי ואני לא חסר אונים היא מאד חשובה ברגע שאדם אומר, נראה איך אני מתמודד עם האתגר הזה, הוא כבר מחזיר לעצמו את השליטה".
ומה קורה עם סרטן?
"סרטן זו מחלה רב-גורמית. בחלק מהמקרים זה גנטי, חלק סביבתי, וחלק שניהם. האם מצב נפשי מתמשך הוא אחד הגורמים לה? אף אחד לא בדק את זה ובטח שאין לי תשובה כרופאה. כבן אדם שנתקל בכל מני מקרים בחיים שלו? אני חושבת שכעס עצור, קורבנות, אולי יגון לא מעובד, בהחלט עלול לאפשר התפתחות סרטן. אנשים אומרים, זה לא הגיע לה, היא הייתה בן אדם כל כך טוב, שמה את כולם לפניה, אף פעם לא כעסה, תמיד הייתה נחמדה - וזה בדיוק מה שלא טבעי.
"כל הנושא הרוחני הוא כלי נוסף שמי שבוחר בו, אין לו מה להפסיד. אנחנו עדיין לא יודעים מה זה עושה מבחינה מדעית, אבל אם מישהו מוצא נחמה וכוח בתפילה, במדיטציה, במעגלי תמיכה, בקלפים או בכל דבר אחר- זה לא משנה. כל הדברים האלו הם אמצעים להפעיל אזורים במוח ואף אחד לא באמת יודע מה קורה באותו רגע. יכול להיות שהם מתווכים תהליכי ריפוי, ומשפרים את ההרגשה של האדם".
תפילה ובלוטת יותרת המוח
עד היום, לא נמצא שום מחקר שבדק אם תפילה יכולה לגרום להעלמות גידולים וגרורות מוכחות מבחינה רפואית. המדע גם לא יכול להסביר השפעה של תפילה או טקסים רוחניים, הוא רק יכול למדוד את התוצאה שלהם.
השפעת ריפוי באמצעות תפילה, טקסים רוחניים או כל התערבות רוחנית אחרת נחקר ברצינות רבה בשנים האחרונות. במאי 2017 התפרסם בכתב העת PLOS ONE מחקר שבו השתתפו 5449 אנשים בגילאי 40-65, שהיו במעקב 18 שנה. המחקר עקב אחרי אלו שהשתתפו באופן קבוע בתפילות, והעלה שעבור אלו שהתפללו באופן קבוע, הייתה הפחתה משמעותית במחלות כרוניות ובמוות. 55% פחות בהשוואה לאלו שלא התפללו.
בישראל נערך מחקר יוצא דופן בין השנים 1990-1996 שביקש לבדוק האם לתפילה יש אפקט ריפוי בדיעבד. המדגם כלל 3,393 חולים שאובחנו בזיהום בדם. החולים חולקו באקראי לקבוצות תפילה ובקרה. רשימת השמות הפרטיים של החולים בקבוצת התפילה נמסרה לאדם שאמר תפילה קצרה לרווחתה ולהחלמה מלאה של הקבוצה כולה. תפילה זו נאמרה במשך כמה שנים לאחר קבלת האינדקס. בעוד ששיעור התמותה לא היה שונה באופן מובהק בין התפילה לבין קבוצת הביקורת, (28.1 לעומת 30.2% בהתאמה), משך השהייה בית החולים ומשך החום היו קצרים משמעותית בקבוצת התפילה, מאשר בקבוצת הביקורת.
במחקר אחר בסיאול, לקח חוקר בשם צ'ה 219 נשים פוריות בגילאי 26-46 שעברו טיפולי הפריה חוץ גופית. הן חולקו באופן אקראי לקבוצות תפילה ובקרה רחוקות. התפילות נערכו ע"י קבוצות תפילה בארה"ב, קנדה ואוסטרליה והמטופלות והצוות הרפואי לא ידעו על כך. בתום הניסוי נמצא כי הנשים שהתפללו עליהן היו בשיעור היריון גבוה כמעט פי שניים מאלו שלא התפללו עבורם. (%50 לעומת 26%).
מה המים מספרים לנו
עובדה הוליסטית אחת, כן נתמכת בפרקטיקה של הרפואה המערבית. "אחת ההוכחות הכי חזקות היא אפקט הפלצבו", אומר ד"ר המילטון."אתה נותן למאה אנשים את התרופה האמיתית ולמאה אנשים גלולות סוכר, לצורך השוואה ובסופו של דבר, לא נדיר למצוא בין 40% ל-75% מהפלצבו, שמחלימים רק כי הם חושבים שהם מקבלים את התרופה. זו ההוכחה הניצחת שאמונה בלבד משנה את הביולוגיה".
החוקר היפאני מאסארו אמוטו טען שאנרגיה, קרי, רגשות, מוסיקה - משפיעות על החומר. הוא פיתח שיטה שבה הצליח לצלם במיקרוסקופ אלקטרוני את טיפת המים, שנייה לפני שהיא קופאת, ואז צילם אותה. התוצאות היו מצמררות. מים שהגיעו ממעיינות זכים בהרים צולמו במורכבות ושלמות של יופי מדהים, לעומת המים שהגיעו ממערכת מים עירונית בטוקיו וניו יורק, שיצאו מעוותים. הוא עשה את אותו הדבר, הפעם עם קבוצת נשים שעמדה מול המים ואמרה מילים טובות ואוהבות, וקבוצה אחרת שלחה למים קללות וגידופים. המים שקיבלו אנרגיה של אהבה, הפכו למורכבות יפהפייה ומדהימה, והמים שקיבלו גידופים, יצאו מעוותים. כל זה מצולם ומתועד ואף התפרסם בספר "מסרים מהמים - המים אומרים לנו להתבונן בעצמנו".
"המחקר שלו מעניין במיוחד", אומרת ד"ר מאור, "במיוחד אם אנחנו חושבים ששמונים אחוז מהגוף שלנו הוא בעצם מים. אף אחד לא יודע, אבל אפשר להשתמש בדמיון ולתהות לפחות, מה קורה לתאים שלנו כאשר המים שבתוכם חשופים חלק גדול מהזמן לרגשות שליליים, ואוויר מזוהם".
"חסמתי כל דבר שלילי בראש"
גילעד יעקבזן היה בן 30 כשנשלח כנציג הימ"מ לניו ג'רזי, במסגרת משלחת רשמית של ממשלת ישראל. "ביחד עם עוד מדריך העברנו שבוע אימונים ליחידות המיוחדות של המשטרה", הוא מספר. "ביום החמישי הדגמתי פריצה באמצעות חבלים בבניין גבוה, מה שנקרא 'גלישה טקטית' לחלון בקומה רביעית, ומצאתי את עצמי נופל מגובה של 12 מטר לקרקע".
הנחיתה הייתה קשה והוא איבד את ההכרה. "כשפקחתי את העיניים לא יכולתי לנשום". הוא פונה במסוק צבאי לבית חולים קרוב. הפציעה הייתה מורכבת. אגן שבור וקרסול מרוסק. "במהלך הטיסה סבלתי מכאבים חזקים מאוד, אבל אסור היה לתת לי מורפין לפי שיתברר אם אני סובל מפגיעות פנימיות.
"רק לאחר שני ניתוחים מורכבים של כמה שעות, זה נחת עלי", הוא אומר. "כשרופא אומר לך 'עשינו כל מה שיכולנו' זה אף פעם לא מבשר טוב. אף אחד לא היה מוכן להתחייב על איך אני אקום אחרי הניתוח. הם חיברו את השברים עם הרבה ברגים ופלטות, ומה שנשאר זה אני על הגב, בחדר חשוך לבד, כמו צב שהפכו אותו על הגב ושמו לו שלושה גבסים. אני, שעד לפני כמה שעות הייתי מכונת לחימה, ספורטאי עם גוף כמעט נטול מגבלות - זו הייתה התרסקות קשה. כל מחשבה שלילית אפשרית עברה בי".
אחרי ימים ארוכים של רחמים עצמיים ודיכאון, החליט יעקבזן לקחת חלק פעיל בתהליך ההחלמה שלו. הצעד הראשון היה ללמוד את הפציעה שלו כדי שיוכל להיות שותף לתהליך. "לא קיבלתי שום דבר כתורה מסיני. הייתי פציינט בעייתי שמתעקש לדעת הכול ולקחת החלטות בעצמי". ההחלטה השנייה הייתה להפסיק להסתכל אחורה. "השתמשתי בשלושת הדברים שהתברכתי בהם לשמחתי", הוא אומר. "הומור סרקסטי בריא, אהבה גדולה למוזיקה, ובוז בסיסי לסמכות".
בילי ג'ואל הציל אותי
"בילי ג'ואל הפך למלאך השומר שלי. היה קשה לתפוס אותי בלי אוזניות. היה לי שיר מיוחד לכל אירוע. מוזיקה מיוחדת למדיטציה של ריכוז באזורי הפגיעה לפני השינה. שירים קצביים לפיזיותרפיה להעלאת אנרגיה. הכלל היה פשוט- על מה שטוב שמחים ועל מה שרע וכואב צוחקים"
אבל את הדבר החשוב ביותר שמע יעקבזן ממנהל מחלקת הטראומה בארה"ב. "הוא אמר לי, רופאים יגידו לך כל מיני דברים שלא תוכל לעשות, על בסיס הסטטיסטיקה. מה אכפת לך להיות זה שחורג מהסטטיסטיקה, רק אתה תדע כמה רחוק אתה יכול להגיע בשיקום.
"הקשבתי לרופאים בדברים החשובים וכל פעם שדיברו על משהו שלילי פשוט חסמתי את זה בראש, לא הקשבתי", הוא אומר, "אמרו לא לשים משקל על הרגליים ב-21 השבועות הראשונים, אז אחרי שמונה שבועות כבר נעמדתי על קביים כי הרגשתי שהגיע הזמן, גם אם כאב לי. בראש שידרתי לעצמי כל הזמן את התמונה הבריאה שלי. הייתי שוכב בערב ובעיניים עצומות מדמיין את עצמי קופץ ורץ".
לאט לאט, או מהר מדי לטעמם של רופאיו, נזרקו הקביים ויעקבזן חזר שוב ללכת, לרוץ ולקפוץ, וגם הפסיק לפתח תחביב חדש: צלילה. "זה אמנם לא כמו פעם, אבל מספיק טוב בשבילי".
זה לא משנה, רק תתחברי לאמונה
"תאמיני במשהו, באלוהים, בבודהה, בכוח עליון, בקוונטים, בטבע, זה לא משנה, רק תתחברי לאמונה", כך אמרה ד"ר ג'נט מיכאיל שכנגד כל הסיכויים ואחרי גרורות לריאות בסבב סרטן שלישי - נרפאה לחלוטין.
בראיון ל-YNET לפני שלוש שנים אמרה: "אני מאמינה שכשה-תת מודע שלנו מקבל את העובדה שאנחנו מבריאים, הוא ישכנע את מערכת החיסון שלנו שתזהה את המוטציה בגוף ותנקה אותנו, זה עניין של מחשבה. הכבד למשל, מתחדש כל שישה שבועות, אז למה אם יש בו גידול הוא לא מתנקה? כי יש זיכרון תאי והוא מועבר מתא אל תא. מנקים אותו בעזרת דמיון מודרך, נשימה נקייה, מתנתקים מכל הזיכרונות הרעים".
