תשעה חודשים חלפו מאז פרצה מגפת הקורונה בסין, והנגיף הקטלני כבר הספיק לייצר שש מוטציות שהתפשטו ברחבי העולם. מחקר רחב היקף שערכה אוניברסיטת בולוניה באיטליה, מיפה את הזנים החדשים בכתב העת Frontiers in Microbiology.
משבר הקורונה: הסיקור המלא ב-ynet
חוקרים מהאוניברסיטה ניתחו 48,635 דגימות של נגיפי הקורונה, והצליחו למפות את ששת תתי הזנים שנמצאים ברחבי העולם. לא מדובר בתופעה יוצאת דופן: נגיפים נוטים ליצור שינויים גנטיים כל הזמן, שהם חלק בלתי נפרד ממאפייני הנגיפים, ככל הנראה מעין "מנוע פנימי", שמגביר את יכולת הישרדותם והתאמתם לתנאי סביבה משתנים.
עם זאת, ניתן להרגיע ולומר שעל אף התפתחות המוטציות, השפעת הווירוס על בני האדם לא השתנתה. ד"ר פדריקו גיורגי, אחד מהחוקרים שמצאו את המוטציות, הרגיע ואמר: "הטיפולים התרופתיים והחיסונים שבשלבי פיתוח, צפויים עדיין להיות אפקטיביים נגד כל זני הגיפים".
נכון להיום ישנם שישה תתי זנים של הנגיף, כלומר חמש מוטציות של נגיפי הקורונה. המקורי הוא זן L, שהופיע בעיר ווהאן בדצמבר 2019. המוטציה הראשונה שיצר, היא זן S, שהופיע בתחילת 2020. מאמצע ינואר 2020, החלו להופיע זנים V ו- G. נכון להיום, זן G הוא הנפוץ ביותר בעולם, וגם הוא עצמו עבר מוטציות לזנים GR ו- GH בסוף פברואר 2020.
זן G וזני GR ו-GH הם הנפוצים ביותר כיום, ומייצגים 74% מכלל הנגיפים שנמצאו במחקר. זן G וזן GR הם הנפוצים ביותר באירופה ובמיוחד איטליה, בעוד שזן GH נפוץ מאוד בצרפת וגרמניה.
בצפון אמריקה, הזן הנפוץ ביותר הוא GH, בעוד שבדרום אפריקה הזן הנפוץ הוא GR. באסיה, שם הופיע לראשונה הזן המקורי L שפרץ מהעיר ווהאן בסין, נפוצים כיום זני G, GH, ו- GR. ברחבי העולם, זני G, GH ו- GR נמצאים במגמת עלייה, בעוד שזן L וזן V הולכים ונעלמים.
נגיף הקורונה השביעי: מהחדירה ועד סערת הציטוקינים
נגיף הקורונה החדש, הקרוי COVID-19, הוא השביעי במשפחת נגיפי הקורונה. נגיף ה-SARS גם הוא שייך למשפחת הקורונה, וגרם למגפה עולמית בשנים 2003 ו-2004. COVID-19, בדומה לאחרים, כולל סביבו כתר של חלבונים דמויי קוצים, והם המפתח המאפשר לו לחדור בקלות לתאי גוף האדם.
בניגוד לחיידקים בעלי חיים משל עצמם, לנגיפים אין אפשרות לחיות מחוץ לתא חי. כדי להתרבות הם חייבים לחדור לתא חי, להשתלט על המטען התורשתי, "לגנוב" אותו ולשכפל את עצמם כדי להדביק תאים נוספים.
כך מתנהג גם נגיף הקורונה החדש. באמצעות אותם "קוצים" במעטפת החיצונית, נגיפי הקורונה נצמדים לקולטנים שעל גבי תאי מערכת הנשימה, הקרויים ACE-2. ההיצמדות הזו מעבירה את נגיף הקורונה לשלב שני, בו חלבוני מעטפת נוספים ממיסים את מעטפת תא האדם, וכך חודר הווירוס פנימה אל עבר גרעין התא, ומשכפל את עצמו באמצעות המטען התורשתי של תא האדם – DNA, המצוי בגרעין.
עם זאת, נגיף הקורונה לא תמיד מצליח במלאכתו: רבים מהנדבקים בווירוס לא יפתחו כלל תסמינים. הנגיף יימצא בגופם, אך מערכת החיסון תספיק להשמיד אותו עוד לפני שהצליח לחדור לתאים ולגרום להרס. אצל אחרים, הנגיף יגרום למחלה קלה מאוד שתוביל כנראה לעליית חום. במצב זה, מעלה הגוף את הטמפרטורה כדי להוביל לסביבה לא נוחה לפעילות נגיף הקורונה, תוך כדי הזרמת תאי דם לבנים שישמידו את הווירוס.
אם הנגיף הצליח לחדור לתאי מערכת הנשימה, הוא יתחיל להתרבות ולהדביק תאים נוספים במהירות, תוך שהוא יוצר מצב הקרוי "סערה חיסונית". במצב זה הגוף מזרים כמויות עצומות של תאי דם לבנים אל עבר הווירוסים, השועטים לעברם, משמידים אותם, תוך שהם הורסים גם תאי ריאות בריאים. מצב זה מוכר כדלקת הריאות בה לוקים חלק מהחולים בווירוס הקורונה.
במקרים מסוימים המחלה הופכת סוערת מאוד. יותר ויותר נגיפי קורונה מצליחים להשתכפל במהירות, ומערכת החיסון לא מצליחה להתמודד מולם. עוד ועוד תאי ריאה נפגעים, עד למצב של אי ספיקת ריאות וצורך בהנשמה מלאכותית. הווירוס עלול להתפשט גם אל זרם הדם, שם הוא עלול לגרום למצב של ספסיס - זיהום כללי המוביל לנפילת לחץ דם - ובהמשך לדום לב ומוות.
